ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

התקהלות לשם שמיים - תיקון חטא העגל

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות ויקהל Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"א

התקהלות לשם שמיים - תיקון חטא העגל


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

פרשתינו פותחת בפסוק (שמות ל"ה, א'): "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר עליהם אלה הדברים אשר ציוה ד' לעשות אותם". ואמרו חז"ל (ילקוט שמעוני): "מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה 'ויקהל' אלא זאת בלבד, אמר הקב"ה: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ...". הבה נתבונן ונראה, מהי כוונתם? כי עדיין תמוה, למה דווקא בפרשה זו? ומהי ההדגשה בראשית הפרשה?
ברם דבר גדול השמיענו הכתוב, שיסוד התיקון לאותו חטא שעברו עליו, הוא בעשיית קהילות לשם שמיים, כנגד: "ויקהל העם על אהרן" שהיה בחטא הידוע, וזהו שגרם לכל מה שאירע, כי העם נבוך כתוצאה מהמרידה וההתקהלות, ובגלל זה לא מיחו בם, ואף שהיה להם התנצלות שהיו 40,000 כמו שאמרו חז"ל (תנחומא כי-תשא י"ט), והייתה סכנת נפשות לעמוד נגדם, בכל זאת קיימת תביעה על שלא מסרו את נפשם, ולפיכך התיקון הוא בהתקהלות לשם שמיים שזהו שורש וחיזוק לקיום התורה, שהרי: "אין דבר שבקדושה פחות מעשרה" (ברכות כא:).
ותראה עד היכן הדברים מגיעים, שהרי מתן תורה נקרא בשם: "יום הקהל" (דברים ט', י') ואמרו (ילקוט שמעוני מלכים א' פ"ח) על הכתוב: "אז יקהל שלמה - מלמד שאין שכינה שורה אלא בקהל", כי עצם הדבר שמתקהלים לשם שמיים הוא קידוש שמו יתברך, ולפיכך אמרו (ברכות ו.): בעשרה אנשים המתפללים יחד - מקדימה השכינה ובאה עוד לפני שמגיעים המתפללים, כי מנין עשרה הוא מספר כולל המורה על התכללות של הציבור (כמו שכתב המהר"ל ב"דרך חיים" עמ"ס אבות פ"ה).
וכך הוא גם לימוד התורה, ככתוב (דברים ל"ג, ד'): "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב", וכתבו התוספות (ב"ב יד. ד"ה דילמא): שאותו פסוק קרוי תורה, כפי שאמרו חז"ל (סוכה מב.): קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה, מהי תורה? - "תורה ציוה לנו משה". הרי מפורש שפסוק זה נקרא תורה, והיינו משום שלמדים אנו ממנו שיסוד לימוד התורה הוא: "קהילת יעקב" - שהתורה תהיה בהתכללות, כמו שאמרו חז"ל (ברכות סג:): שאין התורה נקנית אלא בחבורה.
ובזה נבין מה שאמרו (תורת כהנים, בחוקותי) על הכתוב (ויקרא כ"ו, ח'): "'ורדפו מכם חמישה מאה' - אין דומה מרובים העושים את התורה למיעוטים העושים את התורה", ותמוה מאוד, וכי קרה דבר כזה בישראל שיהיו חלילה רק חמישה או אפילו מאה בלבד שעושים את התורה, וביותר שהרי הפסוק מקדים ואומר (שם שם, ג'): "אם בחוקותי תלכו" - כלומר, שכולם הולכים בדרך התורה, אומנם הכוונה היא על עשיית המצוה בציבור, וזהו באמת דבר נדיר שיתאחדו בעשיית המצוות, לעשותם באחדות ובפומבי, ורק חמישה או מאה מוצאים אנו, ובמלחמת מצוה אפילו כזה אופן הוא דבר גדול וכוחם חזק להשבית אויב ומשטין.
ולכן נאמר (שם): "ומאה מכם רבבה ירדופו", ותמוה , למה כפל ואמר: "ירדופו"? אך חידוש גדול השמיענו בזה, כי כשיש רק חמישה אזי כוחם פי-עשרים, אומנם כשיש מאה אזי כל אחד מהחמישה מתחזק כוחו פי חמישה, והיינו שכל אחד רודף מאה, וממילא מאה רודפים רבבה, וזה "ירדופו" - כלומר , מוסב על החמישה שכוחם מתרבה, לפי גודל הציבור וההתקהלות לשם שמיים.
ותראה שאמרו (מדרש "שוחר טוב" פכ"ו) על הכתוב (תהלים שם, ה'): "'שנאתי קהל מרעים' - איזה קהל זה? - זה קהל קורח, שנאמר (במדבר ט"ז, י"ט): 'ויקהל עליהם קורח', ולאיזה קהל אני אוהב? - 'ויקהל משה', 'אז יקהל שלמה'". היינו שזה לעומת זה, כשם שהקב"ה שונא התקהלות רעה, כך הוא אוהב התקהלות לשם שמיים, שסימנה היא, כמו שפירש רש"י: "שאינו אוסף אנשים בידיים, אלא הן נאספים על-פי דיבורו", כי אותה התקהלות שאוסף בידיים אינה נרצה לפניו, לפי שהיא רק התקהלות הגופים ולא התקהלות הנשמות, שפירושה באחדות פנימית, ובאמת כל התקהלות לשם שמיים שבכל דור נובעת מכוח דיבורו של משה בשם ד'.
וכעת יתבאר לנו מה שאמרו (תורת כוהנים, שמיני) על הכתוב (ויקרא ט', ו'): "זה הדבר אשר ציוה ד' תעשו - אותו יצר הרע העבירו מליבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום", וכבר תמהו מהי הכוונה: "אותו יצר הרע"? אומנם לדברינו יובן היטב, שהרי לפני כן נאמר: "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ד'", ועל זה אמר להם משה: "אותו יצר הרע" של התקהלות שלא לשם שמיים העבירו מליבכם, והמבחן בכך הוא: "ותהיו כולכם בעצה אחת".
והנה "עצה אחת" היינו בקבלת עול מלכות שמיים, יזכו להתקהלות לשם שמיים, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ו.) על הכתוב (דברים כ"ו, י"ז): "'את ד' האמרת היום וד' האמירך היום', אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר (ו', ד'): 'שמע ישראל ד' א-לוהינו ד' אחד', ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר (דבה"י א' י"ז, כ"א): 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'".
ונוכל לפרש בזה את הכוונה של "שמע ישראל", היינו שכולם יהיו בעצה אחת על יחוד ד' ואחדותו יתברך, שהרי 'שמע' הוא לשון אסיפה והתקהלות, כמו שנאמר (שמואל א' ט"ו, ד'): "וישמע שאול את העם", וזה בזה תלוי - שעל-ידי יחוד ד' יזכו להוות גוי אחד, בהתקהלות הרצויה לפניו יתברך, וזה שאמר להם משה: "וירא אליכם כבוד ד'", שתזכו להשראת השכינה שאינה שורה אלא בקהל.
ותראה שציווי זה של משה היה בשמיני למילואים, שאז הוצרכו להתכפר על חטא העגל, כמו שאמרו חז"ל (תורת כוהנים, שם): יבוא עגל ויכפר על מעשה עגל, ולפיכך הורה להם משה יסוד זה של "בעצה אחת", היינו התקהלות לשם שמיים, שהרי בזה חטאו ובזה נתרצו להם, כאמור .
ודע כי מאחר שכעת נצטוו על הקמת המשכן בפועל שהוא השראת השכינה, לפיכך הדגיש דווקא כאן מעלת התקהלות לשם שמיים, ולכן "מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה 'ויקהל' אלא זאת בלבד" שהרי בזה תלוי השראת השכינה, ובפרט שציוה להם על השבת שהיא אחדות, כמו שאמר הזוה"ק (ח"ב דף קלה/ב): "רזא דשבת איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד למשרי עלה רזא דאחד", ובגלל זה לימד אותם דעת עד היכן מגעת מעלת ההתקהלות כשהיא לשם שמיים, שהיא אהובה ורצויה לפניו יתברך.

(נלקט ונערך מתוך הספר "באר משה" שמות ח"ב, עמ' תתקפו-ח)
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il