^ 1.
שמות לז, א–ח.^ 2.
מדרש תנחומא פרשת ויקהל י.^ 3.
יומא פ"ג, משניות ט-י.^ 4.
משלי י, ז.^ 5.
בבא בתרא קלג ע"ב^ 6.
ערכין ו ע"ב.^ 7.
ירושלמי מגילה פ"ג, ה"ב.^ 8.
שו"ת הרשב"א ח"א סימן תקפא.^ 9.
ילקוט שמעוני רות רמז תרד.^ 10.
רמ"א יו"ד סימן רמט, יג.^ 11.
רבי שבתי בן מאיר הכהן (הש"ך, בעל "נקודות הכסף") (וילנה-הולשוי), השפ"ב-התכ"ג - נולד בליטא לאביו רבי מאיר הכהן, תלמידו של המהרש"ל. בצעירותו למד בישיבות וילנה וקראקא. בגיל עשרים וארבע בלבד הדפיס את חיבורו "שפתי כהן" על יורה דעה, שהפך לאחד משני עמודי התווך של פרשנות השולחן ערוך (לצד הט"ז). בתקופת גזירות ת"ח ות"ט נאלץ להימלט מווילנה ונדד ממקום למקום, חוויות שאותן תיאר בקינתו "מגילת עיפה". לאחר נדודיו התקבל כרבה של הולשוי שבמורביה. ספרו "נקודות הכסף" נכתב כהשגות על דברי הט"ז. בנוסף, חיבר את "תקפו כהן" בענייני ספקות ומוחזקות. פסקיו הם אבני יסוד ב"חושן משפט" וב"יורה דעה". נפטר בגיל צעיר, בהיותו בן ארבעים ואחת שנה בלבד, ונקבר בבית הקברות היהודי בהולשוב שבצ'כיה של ימינו.^ 12.
נקודות הכסף סימן רמט סעיף יג.^ 13.
שו"ת שבט הלוי ח"ה סימן קלד.^ 14.
רבי שמואל הלוי ואזנר (בעל "שבט הלוי") (וינה שבאוסטריה-בני ברק), התרע"ג-התשע"ה - מגדולי פוסקי ההלכה בדורות האחרונים ומנהיגה הרוחני של שכונת "זכרון מאיר". בצעירותו למד בישיבת "חכמי לובלין" אצל רבי מאיר שפירא, ועלה לארץ ישראל לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הקים את ישיבת "חכמי לובלין" בבני ברק ועמד בראשה במשך עשרות שנים. נודע כסמכות הלכתית עליונה ופסקיו התקבלו בכל תפוצות ישראל. עסק רבות בביצור חומות הדת ובפתרון שאלות טכנולוגיות והלכתיות מורכבות שהתעוררו בדורו. נודע ביראת השמים הצרופה שלו ובדבקותו במסורת הפסיקה של גדולי הדורות הקודמים. נפטר בערב חג הפסח בגיל 102. מחבר הספרים: "שבט הלוי" - סדרת ספרי שו"ת הכוללת אחד-עשר כרכים על כל חלקי השולחן ערוך, "שבט הלוי" על התורה - חידושים וביאורים על חמישה חומשי תורה, "שבט הלוי" על הש"ס - חידושים על מסכתות התלמוד, "שיעורי שבט הלוי" - סיכומי שיעוריו על הלכות נידה, "מבית לוי" - קובצי פסקים והנהגות שהוצאו על ידי תלמידיו, "דרשות שבט הלוי" - דרשות שנשא במעמדים שונים ובישיבה.^ 15.
חשוקי חמד עירובין פב ע"ב.^ 16.
שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן רה.^ 17.
שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן פא.^ 18.
רבי משה שי"ק (המהר"ם שיק) (הונגריה), התקס"ז-התרל"ט - בילדותו כוח תפיסתו היה חלש ולא הצליח ללמוד אפילו דף גמרא אחד, על כן הדיר שינה מעיניו על מנת לחזור שוב ושוב על לימודיו בשקידה רבה עד שנפתחו לו מעיינות החכמה. בגיל ארבע עשרה הגיע לישיבתו של ה"חתם סופר" בפרשבורג ובשמעו שאלה ששאל ה"חתם סופר" את בחורי הישיבה שהיו גדולים ממנו ולא מצאו את התשובה המתאימה, אמר את תשובתו. החתם סופר התפעל מתשובתו ובמשך שלוש שנים הזמינו לסעודות שבת וימים טובים. בגיל שבע עשרה היה בקי בכל השולחן ערוך אורח-חיים ועם זאת היה בעל ענוה. הקפיד על חלוקת זמן הלימוד וכאשר הגיע הזמן שקבע ללימוד כלשהו הפסיק את הלימוד הקודם, אפילו אם עסק בכתיבת תשובה לשאלה הפסיק באמצע. בשנת התקצ"ח מונה לרבה של העיר ירגין הסמוכה לפרשבורג, והקים בה ישיבה גדולה. בשנת התרכ"א מונה לרבה של חוסט והעביר אליה את ישיבתו. היה מראשי הלוחמים נגד הרפורמים. כאשר החליטו ראשי הקהל להוסיף במשכורתו סירב לקבל את התוספת כיון שהשיבו בשלילה לבקשת המלמדים לקבל תוספת לשכרם. ראשי הקהל החליטו להוסיף במשכורתם של המלמדים, השוחטים, הדיין והשמש ואז רבי משה הסכים לקבל את התוספת. לעת זקנתו נעשה סגי נהור וסבל ייסורים, אך התחנן לבורא עולם לחיות גם אם נגזר עליו לשכב במטה כל ימיו ולא לעשות מאומה רק לומר "שמע ישראל" פעם אחת ביום. נודע בעיקר בזכות ספרו שו"ת מהר"ם שיק שבו למעלה מאלף תשובות בכל חלקי השו"ע. מלבד זאת חיבר פירושים על התורה, על הגדה של פסח ועל פרקי אבות, חידושים על הש"ס, ועוד.^ 19.
חולין ה ע"א.^ 20.
מי שמותר לשנאתו בשל עבירותיו.^ 21.
שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סוף סימן כב.^ 22.
ראה חשוקי חמד גיטין נו ע"א.^ 23.
שו"ת עטרת פז ח"א ג אהע"ז סימן ה.^ 24.
מסכת סופרים פי"ד, ה"ג.^ 25.
אף שיש מדרשים האומרים שחרבונה היה למעשה אליהו הנביא, ביאר הרד"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק נ) שגם אם אליהו התחפש לחרבונה, הבחירה בדמותו מעידה שהיה בו דבר טוב. ומכאן שיש להזכיר לטובה נכרי המיטיב עם ישראל. ראה בניית בית כנסת כהלכה עמ' קיח.^ 26.
רות רבה ה, ד.