ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- ליקוטים ג
- ברכות השבח והראיה
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת החמה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד
כדי לקבוע בליבנו מבט מעמיק על המציאות תיקנו חכמים את ברכות הראיה. ברכות שעל ידן אנו לומדים להתבונן על המציאות הטבעית והשגרתית במבט מעמיק יותר, החושף את החיוניות הפלאית שבבריאה, וממילא הננו מתמלאים הודיה לה' על שברא למעננו עולם כל-כך נפלא.
אחת מברכות הראיה היא 'ברכת האילנות', שכל היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים מברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להתנאות בהן בני אדם" 1 (ברכות מג, ב). ותקנו לברך דווקא על אילנות ולא על ירקות, משום שהם בולטים יותר בנוים ויופיים. ועוד שבאילנות ניכר יותר החסד והאהבה של הקב"ה כלפינו. משום שכדי לספק מזון בסיסי לבני האדם, יכול היה הבורא להסתפק בבריאת התבואה, הקטניות ושאר פירות האדמה. אבל לא כך עשה הקב"ה, אלא הוסיף וברא למעננו את פירות האילן, לגוון את מאכלנו בפירות בעלי טעמים עשירים ומשובחים. ולכן אנו אומרים בברכה "שלא חיסר בעולמו כלום", אפילו דברים שאין בהם צורך קיומי, "וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם".
לדעת כמה פוסקים צריך לברך ברכה זו על ראיית שני אילנות לפחות, משום שאמרו בתלמוד "אילנות" לשון רבים. ויש מהדרים לצאת מהעיר אל השדות כדי לברך את הברכה על הרבה אילנות (כה"ח רכו, ב). ונחלקו הפוסקים אם אפשר לברך על אילנות מורכבים, שלדעת בעל הלכות-קטנות (ח"א ס, רס"ה) כיוון שנעשתה בהם עבירה, אין ראוי להלל ולשבח את הבורא עליהם. ואילו לדעת שאילת-יעב"ץ (ח"א סג), כשם שפירותיהם מותרים באכילה, כך אפשר לברך עליהם. ומאחר שיש בזה ספק, יש לברך ברכת האילנות דווקא על עצי פרי שאינם מורכבים (מנחת יצחק ג, כה). ועוד ישנו ספק, האם ניתן לברך על עצי פרי בעודם בשלוש השנים הראשונות לגידולם, שלדעת רבי עקיבא איגר, הואיל ופירות ערלה אסורים בהנאה, אין לברך עליהם. אולם לדעת רוב הפוסקים, מאחר שהברכה היא על כלל עצי הפרי שמתחדשים בפריחתם כל שנה, אפשר לברך גם כשרואים עצי ערלה. ושוב, מאחר שיש בזה ספק, יש לברך את ברכת האילנות על עצים שאינם אסורים מדין ערלה 2 .
זמן הברכה
את ברכת האילנות, מברכים פעם אחת בשנה, ועניינה הוא להודות ולשבח את הבורא על שברא למעננו עצי פרי. ומברכים אותה בעת שרואים עצי פרי בפריחתם, שאז ההתחדשות ניכרת בהם ביותר, שכן מתוך תרדמת החורף פרצו עלים ופרחים לקראת תנובת השנה. הזמן המיועד לברכת האילנות הוא חודש ניסן, שכן אמרו בתלמוד: "היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים". ויש לדעת שחודש ניסן נחשב תמיד כראשון לחודשים. ולדעת רבי יהושע אף העולם נברא בראש חודש ניסן. ואמנם בראש השנה שבא' תשרי נבראה המחשבה של בריאת העולם, אולם בפועל הבריאה התרחשה בניסן (עיין ר"ה יא, א, תוס' כז, א ד"ה 'כמאן'). וכשם שהעולם נברא בניסן, כך בכל שנה יש התחדשות ובריאה זוטא בחודש ניסן, ולכן חודש זה הוא המתאים ביותר לברכת האילנות, שהיא ברכה על ההתחדשות של העצים והעולם. אמנם לדעת הרבה פוסקים, מצד הדין זמן ברכת האילנות אינו דווקא בניסן, אלא בכל מקום לפי מזגו: בפעם הראשונה בכל שנה שאדם רואה את פריחת עצי הפרי - יברך ברכת האילנות. אולם יש חולקים וסוברים שזמנה של ברכת האילנות הוא דווקא בניסן.
למעשה, מאחר שיש בדבר מחלוקת, והכלל הוא שבדיני ברכות, בכל עת שיש ספק - נמנעים ולא מברכים. לכן כשרואים עצי פרי בפריחתם לפני חודש ניסן, כדוגמת עץ השקד שפורח בשבט, נמנעים ולא מברכים. ורק כשמגיע ראש חודש ניסן, מגיע זמן ברכת האילנות. ומי ששכח ולא ברך בחודש ניסן, לדעת כמה פוסקים, הפסיד את הברכה 3 . לכן, הטוב ביותר הוא, להזדרז ולברך מיד בתחילת חודש ניסן את ברכת האילנות. והמקובלים הרחיבו את הדיבור על מעלת ברכה זו. ויש שנהגו לאומרה במניין ולהוסיף עוד מזמורים ובקשות ולומר אחריהם קדיש. גם הנשים מברכות ברכה זו. ולמנהג האשכנזים אין בכך חידוש, שהרי נשים שרוצות יכולות לברך גם על מצוות שהזמן גרמן. אולם גם למנהג הספרדים נשים יכולות לברך ברכת האילנות, משום שהזמן הקבוע לברכת האילנות אינו תלוי במצווה אלא בהופעת הפרחים באילנות. וזה לא נחשב כמצווה שהזמן גרמה אלא המציאות הטבעית גרמה.
יש שנהגו שלא לברך ברכה זו בשבת (כה"ח רכו, ד), אולם לדעת רוב רובם של הפוסקים אין שום סיבה להימנע מברכת האילנות בשבת (יחו"ד א, ב). וכן נהגו בהרבה מקומות.
ברכת הודאת גשמים
בגשמים היורדים מן השמים תלויים חיי האדם, החי והצומח, ולכן ירידת הגשמים היא הביטוי הבולט ביותר להשגחה של הקב"ה על העולם. ואף היום כשהמדע התפתח מאוד, עדיין תלותנו בגשמים גדולה, ולכן בכל ימות החורף בברכה השנייה שבתפילת שמונה עשרה מזכירים ומשבחים את הקב"ה על הגשמים שהוא מוריד לנו, ובברכה התשיעית הננו מוסיפים ומבקשים שיוריד עבורנו גשמי ברכה.
בשנה שבה נעצרו הגשמים, והיו האנשים שרויים בצער, אם ירדו לאחר מכן גשמי ברכה, יש כמובן לברך את הקב"ה על כך. ואדם שיש לו שדה בשותפות עם חברו, צריך לברך את ברכת "הטוב והמטיב", ואם יש לו שדה ששייך לו לבדו, יברך ברכת "שהחיינו". אבל, לא רק בעלי השדות צריכים לברך, אלא כל אדם ואדם חייב להודות לה' על שהוריד לנו גשמי ברכה, ולשם כך תקנו חכמים ברכה מיוחדת, שהיא גם ברכה ארוכה.
נוסח הברכה משולב עם נוסח תפילת "נשמת כל חי" שאומרים בשבת בסוף פסוקי דזמרה, ואזכיר כאן מקצת מנוסח הברכה המובא בסידורים: "מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו, ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו" וכו', "אין אנחנו מספיקים להודות לך" וכו' "על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות, ניסים ונפלאות שעשית עם אבותינו ועמנו" וכו', עד שמסיימים "על כן איברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפנו, ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו, ברוך אתה ה' אל רוב ההודאות".
כמובן שאין לברך ברכה זו על גשמים מועטים, אלא רק אם ירדו גשמים רבים, עד שנתקבצו מים על הארץ, והטיפות יורדות עליהם בצפיפות, עד שנראה כאילו מתוך שלוליות המים עולים כמין בועות מן המטר שמכה בהם, אף שעדיין לא ירדו גשמים כדי למלא את כל צרכיהם - יש לברך. ובלשון חכמים, הוגדר הדבר "עד שיצאו כחתן לקראת כלה", כלומר שטיפות הגשם יפלו מלמעלה למטה וכנגדם יקפצו טיפות מלמטה למעלה, כמחול של חתן וכלה. מן הסתם לא במקרה דימו חכמים ירידת גשמים לחתן וכלה, שגם הגשמים כמו החתונה מביאים שמחה, ברכה וחיים לעולם (שו"ע או"ח רכא) 4 . לגבי ארץ-ישראל שתלויה בגשמים, ופעמים רבות אין הגשמים מספיקים, יש אומרים שאפילו כשלא היו שרויים בצער על עצירת גשמים, מכל מקום בפעם הראשונה שיורדים גשמי ברכה יש לברך את הברכה, משום שבארץ ישראל גם כשהגשמים יורדים בעונתם יש שמחה גדולה. ופסק בעל המשנה ברורה שבמקרה כזה יש לומר את הברכה ללא שם ומלכות (באו"ה רכא, ד"ה 'אם').
קשת בענן
אחת מתופעות הטבע המרשימות ביותר היא הקשת בענן. פתאום ביום סגריר נפרשת קשת ענקית על פני השמיים. וכבר למדנו שחכמים תקנו שבכל עת שאנו רואים תופעת טבע מיוחדת, יש לברך את ברכת "עושה מעשה בראשית". אולם על ראיית הקשת תקנו חכמים ברכה מיוחדת, משום שלאחר המבול הבטיח הקב"ה לנח, שמעתה, אף אם יחטאו בני האדם, לא יבוא עוד מבול לשחת כל בשר. והאות והסימן לברית היא הקשת. לכן קבעו חכמים לראיית הקשת ברכה מיוחדת, המבטאת את הברית שהיא מסמלת: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו".
בכל פעם שרואים קשת יש לברך מחדש ברכה זו. ובזה ישנו הבדל בין הברכה על ראיית קשת לברכה על ראיית הר גדול או נהר. שעל ראיית הר גדול ניתן לברך שוב רק אם עברו שלושים יום מעת ראייתו הקודמת. אולם על קשת מברכים בכל פעם שהיא מופיעה מחדש. והטעם לכך, שבכל פעם מופיעה קשת חדשה, ואילו ההר הוא אותו ההר, ולכן רק אם עברו שלושים יום מעת ראייתו הקודמת, יש בראייתו התפעמות חדשה ואפשר לברך בשנית (ברכ"י; מ"ב רכט, ב). בתלמוד (חגיגה טז, א) אמרו שאין ראוי להסתכל הרבה בקשת, וכל המסתכל הרבה בקשת אינו חס על כבוד קונו. מפני שהקשת מגלה את כבודו ואת בריתו של ה', ואין מן הראוי להסתכל בה הרבה. אבל כדי לברך את הברכה ודאי מותר. ויש אומרים, שמאחר שאין ראוי להסתכל בקשת, הרואה אותה יברך, אבל אין ראוי לומר לחברו שיש קשת (ח"א סג, ד; מ"ב רכט, א). ולמעשה רבים נוהגים לומר לחבריהם להביט בקשת כדי לברך את הברכה (עיין ילקוט יוסף ח"ג ע' תרכו).
ברכת החמה
לאחר שלמדנו שמברכים ברכת "עושה מעשה בראשית" על ראיית הרים, גבעות, נהרות, ימים וראיית ברקים, מן הראוי לומר שגם על השמש מברכים "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". אלא שלא שייך לברך עליה בכל יום, משום שרק על דבר שיש בו חידוש מברכים, אבל על מראה יום יומי אין לברך. אולם מסלול החמה וכל מערכת הכוכבים בנוי ממחזור של עשרים ושמונה שנים. וכל עשרים ושמונה שנים נופלת תקופת ניסן במזל שבתאי בתחילת יום רביעי, ואז חוזרת החמה למקומה ממש כפי שהיתה בעת בריאת העולם, כשנתלו המאורות בשמיים. והרואה אותה באותו יום מברך "ברוך עושה מעשה בראשית".
זמן הברכה הוא כמה שיותר מוקדם בבוקר, מכיוון שזריזים מקדימים למצוות. ונוהגים לקום להתפלל ותיקין, ומיד לאחר סיום התפילה לצאת החוצה ברוב עם ולברך את ברכת החמה. ויש נוהגים להוסיף עוד מזמורים של שבח על בריאת המאורות, כגון "השמים מספרים כבוד אל" ו"הללויה הללו את ה' מן השמים", והלל הגדול (תהלים קלו). אם לא ברך מיד בבוקר, לדעת כמה פוסקים ניתן לברך עד סוף שלוש שעות ראשונות מן היום (מ"א יחו"ד ד, יח), ויש אומרים שבשעת הדחק אפשר לברך עד חצות היום (א"ר, מ"ב רכט, ח). אם באותו יום השמים מכוסים בעננים והשמש לא נראית כלל, למרות שיש ממנה אור, כתב החתם סופר (או"ח נו) שאי אפשר לברך עליה ברכת החמה, אבל אם נראית צורתה מבעד לעננים - אפשר לברך.
לגבי נשים, יש סוברים שחייבות לברך ברכת החמה, ויש אומרים שלא יברכו. ואפשר שהנשים תבואנה ותשמענה את הברכה מפי 'שליח-הציבור' ובזה תצאנה ידי חובה (יחו"ד ד, יח).
^ 1. הנוסח הספרדי שונה במעט: "...ואילנות טובות ונאות ליהנות בהן בני אדם".
^ 2. כדעת ר' עקיבא איגר בשו"ע רכ"ו פסק גם בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג ב'. ובשעת הדחק, כשאין אפשרות אחרת, ניתן לברך על עצי ערלה. משום שזוהי דעת רוב הפוסקים, עיין שו"ת דובב מישרים ח"ג ה'; חזון עובדיה ח"ב ע' יד, שכן פסק רב פעלים ח"ג או"ח ט', וחלקת יעקב ב, כז ועוד.
^ 3. ומי ששכח ולא בירך בכל חודש ניסן, לדעת כמה פוסקים הפסיד את הברכה, משום שזמנה כאמור דווקא בניסן, (כה"ח רכו, א, עפ"י ברכ"י ועוד). ובכל זאת כדי לא להפסידה לגמרי, ראוי שיאמר את נוסח הברכה ללא הזכרת שם השם, כך שמחד לא יכנס לספק ברכה לבטלה, ומאידך, לא יפסיד את אמירת השבח. ויש שהורו למעשה לברך גם באייר, משום שלדעת רוב הפוסקים, האגור, הריטב"א ועוד ברכת האילנות אינה שייכת דווקא לחודש ניסן, ולכן בדיעבד אם שכח לברך בניסן, יכול לברך אחר כן (מ"ב רכו, א; יחו"ד א, א).
ואם שכח ולא בירך בעת שהאילנות היו בפריחתם, ונזכר רק לאחר שהפרחים נשרו ופירות קטנים החלו לגדול. גם בזה יש מחלוקת, לדעת הא"ר אם לא ראה את העצים בפריחתם, יכול לברך גם לאחר שהפירות החלו לגדול. ולדעת השו"ע רק בעת שיש פרחים אפשר לברך (עיין טור וב"י רכ"ו, ומ"ב ס"ק ה', וכה"ח ט').
^ 4. יש אומרים שבארץ ישראל, מאחר שפעמים רבות אין מספיק גשמים, גם כשהגשמים יורדים בעונתם, ולא הספיקו להצטער על כך שלא ירדו, אע"פ כן מברכים. ויתכן שכך היא דעת הרמב"ם. אולם לדעת הפמ"ג גם בארץ ישראל, רק אם בוששו הגשמים מלבוא, כשירדו יברכו. ולכן הכריע בעל המשנה ברורה, שמספק יאמרו את הברכה ללא שם ומלכות (באו"ה רכא, ד"ה 'אם'). וכפי הנראה אף אם ברכו בתחילת העונה על הגשמים שירדו באיחור, אם לאחר מכן במשך כמה שבועות לא ירדו גשמים עד שנצטערו, יש לברך שוב בירידתם.
ערוך השולחן רכא, ב, חידש, שבארץ ישראל, שכמה שיותר גשמים יותר טוב מפני התועלת לצמיחת הפירות ולמי התהום, אף אם הגשמים ירדו בעונתם, אם ירדו גשמים מרובים מאוד - מברכים את ברכת הודאת הגשמים. וצ"ע.
^ 2. כדעת ר' עקיבא איגר בשו"ע רכ"ו פסק גם בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג ב'. ובשעת הדחק, כשאין אפשרות אחרת, ניתן לברך על עצי ערלה. משום שזוהי דעת רוב הפוסקים, עיין שו"ת דובב מישרים ח"ג ה'; חזון עובדיה ח"ב ע' יד, שכן פסק רב פעלים ח"ג או"ח ט', וחלקת יעקב ב, כז ועוד.
^ 3. ומי ששכח ולא בירך בכל חודש ניסן, לדעת כמה פוסקים הפסיד את הברכה, משום שזמנה כאמור דווקא בניסן, (כה"ח רכו, א, עפ"י ברכ"י ועוד). ובכל זאת כדי לא להפסידה לגמרי, ראוי שיאמר את נוסח הברכה ללא הזכרת שם השם, כך שמחד לא יכנס לספק ברכה לבטלה, ומאידך, לא יפסיד את אמירת השבח. ויש שהורו למעשה לברך גם באייר, משום שלדעת רוב הפוסקים, האגור, הריטב"א ועוד ברכת האילנות אינה שייכת דווקא לחודש ניסן, ולכן בדיעבד אם שכח לברך בניסן, יכול לברך אחר כן (מ"ב רכו, א; יחו"ד א, א).
ואם שכח ולא בירך בעת שהאילנות היו בפריחתם, ונזכר רק לאחר שהפרחים נשרו ופירות קטנים החלו לגדול. גם בזה יש מחלוקת, לדעת הא"ר אם לא ראה את העצים בפריחתם, יכול לברך גם לאחר שהפירות החלו לגדול. ולדעת השו"ע רק בעת שיש פרחים אפשר לברך (עיין טור וב"י רכ"ו, ומ"ב ס"ק ה', וכה"ח ט').
^ 4. יש אומרים שבארץ ישראל, מאחר שפעמים רבות אין מספיק גשמים, גם כשהגשמים יורדים בעונתם, ולא הספיקו להצטער על כך שלא ירדו, אע"פ כן מברכים. ויתכן שכך היא דעת הרמב"ם. אולם לדעת הפמ"ג גם בארץ ישראל, רק אם בוששו הגשמים מלבוא, כשירדו יברכו. ולכן הכריע בעל המשנה ברורה, שמספק יאמרו את הברכה ללא שם ומלכות (באו"ה רכא, ד"ה 'אם'). וכפי הנראה אף אם ברכו בתחילת העונה על הגשמים שירדו באיחור, אם לאחר מכן במשך כמה שבועות לא ירדו גשמים עד שנצטערו, יש לברך שוב בירידתם.
ערוך השולחן רכא, ב, חידש, שבארץ ישראל, שכמה שיותר גשמים יותר טוב מפני התועלת לצמיחת הפירות ולמי התהום, אף אם הגשמים ירדו בעונתם, אם ירדו גשמים מרובים מאוד - מברכים את ברכת הודאת הגשמים. וצ"ע.
להתיחס בכבוד
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מי יושב במקום שלי?
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שמחה, צחוק ופורים - לצאת מהחוק אל הנס
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האור החיים הקדוש מלחמת מדין- סוד טהרת הכוונה
הרב מסביר את מלחמת מדין בפרשת מטות ומסביר כיצד הניצחון בה התבסס לחלוטין על טהרה אישית וכוונת הלב לשם שמיים, כפי שבא לידי ביטוי בציץ הקדוש שלקחו הלוחמים למערכה. מתוך סיפור המלחמה ובחירת השבטים היוצאים לקרב, אנו לומדים מסר עמוק לחיים על החשיבות העצומה של עשיית מצוות ומעשים מתוך כוונה טהורה ומסירות נפש.
מטות פרשת מטות – נקמה ותקומה
נקמה בישראל אינה עניין של שנאה ומשטמה ו"נחזיר להם" אלא דבר קדוש ונעלה של תיקון עולם רפואת האומה והנפגעים המושפלים
יסודות הש"ס פשט ודרש בפרשת נדרים
ביאור פרשת נדרים על דרך הפשט, וביאור הפרשה על דרך הדרש ואיך הוא מתבקש.
אורות התשובה - הרב הראל כהן יראת חטא- חזרה אל הטבע
אורות התשובה פרק ו פסקה ג'
הרב מסביר שיראת החטא היא טבעית לכל אדם בעולם כלפי המוסר הכללי, ואצל ישראל זה גם כלפי התורה והמצוות, וכדי שזה יחזור להופיע באומה צריך לחזק את הקביעת עיתים לתורה אצל ההמון ולימוד במרה גבוה אצל התלמידי חכמים שיחזירו את הטבע הרוחני לאומה.
אחדות ומחלוקות אלו ואלו דברי א־לוהים חיים, והלכה
האם המחלוקות הן תוצאה של לימוד מרושל או אבן יסוד בבניין העולם? עיון בתורתם של רבים מגדולי ישראל מלמד אותנו על הדרך שבה עלינו להתייחס לדעות מנוגדות לשלנו
רביבים לייקר את ערכם של המורים והמורות
עלינו לייקר את מעמדם של המורים והמורות בישראל, שכן החינוך הוא הבסיס לכל הדברים הטובים | מלמדי התינוקות הם השומרים על ערי ישראל, שבזכות תורתם ולימודם ישראל מתקיימים על אדמתם | גם אם פרנסתם אינה מרווחת לכאורה כמו מקצועות אחרים, תנאיהם נוחים יחסית, קביעותם מובטחת, והם זוכים לסיפוק במעשיהם ובזמן להשקיע במשפחתם
אור החיים על הפרשה תשובת משה לטענות בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
הסיבה שבני גד ובני ראובן הזכירו את שמות הערים בבקשה שלהם. בקשת בני גד ובני ראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי ותשובת משה.
כשרות מעמדו ההלכתי של בשר מתורבת
הרב בוחן את כשרותו של בשר מתורבת המופק מתאים מן החי, תוך השוואה לסוגיות תלמודיות ממסכת נדרים העוסקות ביחס שבין "עיקר איסור" ל"תוספת", ובשאלת ביטול איסור על ידי גידולי היתר. דרך ניתוח שיטות הראשונים (כגון הרא"ש, הר"ן והרמב"ם) בדיני גידולי איסור, מציג הרב כיוונים הלכתיים אפשריים להיתר, כדוגמת הסתמכות על התפתחות רב-שלבית ("גידולי גידולים") המבטלת לחלוטין את התא המקורי.
אור החיים על הפרשה בקשת בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
טעם הזכרת הכתוב בנוסף למשה גם את אלעזר הכהן ונישאי העדה כשבני גד ובני ראובן באו לבקש לנחול בעבר הירדן המזרחי. בני גד ובני ראובן הזכירו את המקומות בתור סתירות לטענות שאפשר לטעון נגד בקשתם.
אורות התשובה - הרב הראל כהן בטחון התשובה אפילו בזמן החטא
אורות התשובה פרק ו פסקה ב'
הרב מסביר שהתשובה תמיד שרויה בלב האדם אפילו בשעת החטא, רק שכח זה לא מופיע כעת אלא גנוז הוא ומחכה לשעה שבא האדם יחזור בתשובה. דבר זה נותן לאדם ביטחון לחזור בתשובה כי הוא מבין שבעצמותו הוא טוב והחטא הוא רק חיצוני לו.
אור החיים על הפרשה דרכים לקניין תורה ע"פ שמות בני יששכר
אור החיים על פרשת פנחס חלק ב'
חזרת ישראל מהגלות, האור החיים לומד את השמות של בני יששכר בתור משל ללומדי התורה.
וירא הייחודיות שברות המואביה
הקשר בין ישראל לעמון ומואב - ג'
ישנו עניין פנימי וחיובי בעמון ומואב שקיים רק אצל הנקבות שבהם, ובזכותו אנו מקבלים אותן לבוא בקהל. מהו אותו הדבר? כיצד זה מתבטא ברות המואביה ובנעמה העמונית? וכיצד עניין זה מייחד את מלכות בית דוד?
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מקור החול בקודש הקודשים
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ו'
יש מקור אלוקי אחד שמתגלה בקודש וחול, והחינוך צריך לתת מקום לשניהם מתוך הדגשה לחיבור של זה אל האמונה.
תורה והלכות ציבור גואל הדם
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
דין גואל הדם. רוצח במזיד נהרג. רוצח באונס פטור. רוצח בשוגג. גלות לעיר מקלט. גלתה סנהדרין וביטול עונש מוות. חוק לביטול עונש מוות. אחריות גואל הדם להעמדה לדין את הרוצח במזיד. חוק זכויות נפגעי עבירה. גואל הדם בזמן הזה. מצווה או היתר לגואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה.
מידות הראי"ה השקפת עולם ואמונה
אמונה י"א - י"ב
השיעור עוסק בהשקפת העולם הישראלית, הרואה בעולם החומרי הנוכחי מצב זמני, חסר ומקולל מימי חטא אדם הראשון, שעתיד להגיע לתיקון ולגאולה שלמה. בנוסף, השיעור מנתח את התפתחות האמונה בעם ומסביר כיצד האדם נדרש לזקק את תפיסת האלוהות מתיאורים גשמיים וילדותיים כדי להגיע להבנה רוחנית, עמוקה וטהורה יותר.
