בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

ברכות הראייה על נופים ובעלי חיים

ברכת הראייה נתקנה על ראייה אחת לשלושים יום, מכיוון שאצל רוב בני האדם מתחדשת ההתפעלות בפרק זמן שכזה , הרואה מספר סוגי נופים מרהיבים באותו יום, מברך על כל אחד בנפרד , ראוי שמנהלי גני חיות יציבו שלטים המורים לציבור אילו ברכות יש לברך בראיית חיות מסוימות.

undefined

הרב אליעזר מלמד

אלול תשפ"ב
6 דק' קריאה
בימים אלו, שרבים מטיילים ברחבי הארץ, ראוי לחזור על הלכות ברכות הראייה. בכל יום אנו משבחים ומודים לה' על העולם הנפלא שברא למעננו בברכות השחר, בברכות קריאת שמע ובתפילות. אולם נוסף על סדר התפילות והברכות הקבועות, לפעמים אנו נפגשים עם מראות מיוחדים, מרגשים ומפעימים, וכדי לבטא את התוכן הערכי שלהם, תיקנו חכמים לומר ברכה על ראייתם, ולקשור אותם בכך לשורשם האמוני.

אחר שלושים יום
כדי לברך את ברכות הראייה צריכים להתקיים שני תנאים. הראשון, שהמראה יהיה מיוחד ומעורר התפעלות אצל רוב האנשים. השני, שהרואה לא ראה אותו במשך שלושים יום, שאז יש לו בראייתו חידוש. ואף שיש אנשים רגישים שגם לאחר שבוע יתרגשו מהמראה, ויש אדישים שגם לאחר שנה לא יתרגשו, תיקנו חכמים לברך על פי המקובל אצל רוב בני אדם, שאחר שלושים יום מתעורר בנפשם חידוש.

ים ונהר
על ראיית ים כגון הים התיכון, וכן ימה כגון הכינרת וים המלח, מברכים "עושה מעשה בראשית". על האוקיינוס שמקיף את היבשות מברכים "שעשה את הים הגדול". על אגם מלאכותי אין מברכים, הואיל ונוצר על ידי אדם.
מברכים "עושה מעשה בראשית" על נהרות, ובלבד שיהיו גדולים לפחות כמו הפרת שנקרא "גדול" בתורה. ברחבי מדינת ישראל אין לנו נהר גדול מספיק כדי שנברך עליו את הברכה.

הרים, גבעות ומדבר
מברכים על הרים גבוהים במיוחד ביחס לסביבתם, דוגמת החרמון, הארבל, התבור, מצדה וסרטבה. וכן מברכים על גבעות בעלות מראה מיוחד למרות שאינן גבוהות, ובכלל זה מברכים על צוקים תלולים ומחודדים, דוגמת צוקי מדבר יהודה.
המדבר מרשים מפני מרחביו השוממים, ומברכים דווקא כשעומדים במקום שמעורר רושם, כגון כשמטיילים בתוכו, או כשהולכים לנקודת תצפית כדי להביט במרחביו.

ראייה ממרחק
הרואה מראה מיוחד המעורר התפעלות אצל רוב האנשים, חייב לברך אף אם הוא עצמו אינו מתפעל מהמראה. ואם הוא רואה אותו ממרחק - אם ראייה כזו עדיין מעוררת התרגשות אצל רוב האנשים, יש לברך, ואם לא, אין לברך. והכוונה להתרגשות מעצם המראה, היינו מגודלו העצום של הים או ההר, ולא מכך שלמרות המרחק מצליחים לראות את הים או את ההר. לכן לדוגמה, הרואה מהר ברכה את הים התיכון או את הרי אדום או את הר החרמון המושלג, אינו מברך.

זמן הברכה
את הברכה יש לברך בתוך משך זמן הראייה, או לכל המאוחר תוך כדי אמירת שלוש מילים מסיום הראייה. לא בירך אז ולא ראה שוב במשך אותו היום את המראה - הפסיד את הברכה למשך שלושים יום.
כאשר כמה אנשים רואים מראה מרשים, עדיף שכל אחד מהרואים יברך לעצמו, מאשר שיצאו בברכה של אחד מהם. אומנם כאשר קבוצה יוצאת לטיול, כיוון שהם מסתכלים ביחד על הנוף המרשים, אפשר שאחד יברך בקול עבור כולם, ובמיוחד כאשר יש חשש שיש מהקבוצה שאינם יודעים לברך.

ברכות רבות באותו יום
אף שאין מברכים על ראייה של אותו הים או אותו ההר בתוך שלושים יום, הרואה נופים שונים אפילו באותו יום, יברך שוב. לכן היוצאים לטיול מהמרכז לצפון, אם לא ראו את הים שלושים יום, כשייסעו בכביש החוף ויראו את הים - יברכו "עושה מעשה בראשית". יראו את הכרמל - יברכו שוב. יגיעו לתבור - יברכו שוב. יגיעו לכינרת - יברכו שוב. וכן המטייל במדבר יהודה, כשייכנס למדבר - יברך על המדבר, ואם אחר כך יראה הר גדול במיוחד - יברך גם עליו. וכשיגיע למקום הצוקים המרשימים - יברך גם עליהם כדין גבעות. אומנם אם יראה שם אחר כך עוד צוקים מיוחדים, הברכה שבירך בתחילה על הצוקים כוללת את כולם, הואיל והם באותו אזור ומאותו הסוג. ואם הוא רואה כמה נופים יחד, אף מסוגים שונים, כגון שהוא רואה את הר הארבל ואת הכינרת יחד - יברך על שניהם ברכה אחת.

ראייה כדרך שגרה
חכמים תיקנו ברכות אלה כחובה. אולם התעוררה שאלה: בעבר כשאנשים הלכו רגלי או על חמור, בדרך כלל, ראיית נוף מרשים במהלך הדרך עוררה התפעלות. אולם כיום מצוי שאנשים נוסעים לעבודתם ועוברים בדרך מדי יום על פני נופים, והשאלה היא אם על ראייה מסוג זה חייבים לברך. לדוגמה אדם שגר בירושלים ונצרך לנסוע לעסקיו או לאירוע משפחתי בחיפה, האם כשיגיע לכביש החוף, למקומות שמהם יראה את הים - יצטרך לברך "עושה מעשה בראשית" על הים? ואחר כך, כשיראה את הכרמל, יברך עליו "עושה מעשה בראשית"?
תשובה: במצב כזה ההחלטה נתונה ביד האדם. אם יחליט להתבונן ולהתפעל מהמראה - יברך, ואם לא ירצה בכך - לא יברך.

המתגורר סמוך לים או להר גבוה
המתגורר סמוך לים או להר גבוה, או שרגיל לנסוע בקרבתו - כיוון שאין לו בראייתו חידוש, אינו מברך. ואף אם במקרה יעברו עליו שלושים יום שלא הביט בו, לא יברך, שהואיל ובקלות היה יכול להתבונן בו, אין לו בראייתו חידוש. אבל אם יעזוב את מקומו לשלושים יום, וכשיחזור ירצה להביט בים או בהר - יברך. וכמובן שעל ראיית ים או הר אחר, צריך לברך.

בריות נאות
הרואה אילנות או בעלי חיים נאים או מוצלחים במיוחד, צריך לברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שככה לו בעולמו". שני סוגים ישנם. הסוג הראשון: פרט שנחשב יפה או מוצלח במיוחד לעומת בני מינו, כגון סוס נאה או חזק במיוחד, הרבה יותר משאר בני מינו, או פרה שמניבה חלב יותר מכל שאר הפרות. וכן לגבי אילנות.
הסוג השני: מינים שנחשבים יפים במיוחד לעומת שאר המינים, כגון דגים שנחשבים יפים במיוחד לעומת הדגים המוכרים, כגון דגים יפים שיש בים סוף, או מין של תוכי גדול ומרהיב בצבעיו שנחשב יפה לעומת שאר העופות, או מין של עצי ענק שנחשבים מרשימים לעומת שאר העצים.
גם הרואה אדם נאה או גדול או חזק במיוחד, או ספורטאי בעל הישגים בולטים במיוחד - יברך. אך אם היופי המיוחד נוצר על ידי ניתוחים פלסטיים, או הכוח המיוחד הוא בזכות שימוש בסטרואידים - כיוון שאינו טבעי, אין לברך עליו. ומפני הצניעות, אין לגבר לברך על אישה יפה במיוחד.
על אותה בריה לא יברך שוב לעולם, אבל אם יראה לאחר שלושים יום בריה אחרת מאותו סוג, שונה קצת במראה ואינה פחות יפה - יברך (פנה"ל ברכות טו, יב-יג, 9).

ביקור בגן חיות
המבקרים בגן חיות צריכים לברך על ראיית הטווסים היפים והתוכים המרהיבים "שככה לו בעולמו". ועל הפילים ועל הקופים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם משנה הבריות". אם הטווסים והתוכים סמוכים זה לזה, ברכה אחת עולה על שניהם, ואם לא - יש לברך על כל מין בנפרד. וכן לגבי הפילים והקופים. ראוי שמנהלי גני החיות יתלו שלטים ליד בעלי החיים שמברכים על ראייתם (שם טו, טו).

ברכה על יישוב הארץ
יש לברך "מציב גבול אלמנה" על כל יישוב יהודי שנמצא באזור שעדיין לא מיושב כראוי, וצריך עוד להתאמץ לקיים בו את מצוות יישוב הארץ, כדי שתהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת ולא שממה. בכלל אזורים אלו: יהודה ושומרון, הגולן, הנגב, וחלק מן הגליל ועמק יזרעאל.
גם מי שאינו מתרגש מראיית היישוב, צריך לברך בפעם הראשונה שרואה אותו. ובפעם השנייה, רק אם יעברו שלושים יום וגם יתפעל מיישובו, יברך. ואם כשיבוא בשנית יראה שבנו שם בתים נוספים - יברך אף אם אינו מתפעל.
בכל האזורים המיושבים כראוי, ככל הערים והיישובים הסמוכים להם, בחסדי ה' כבר נשכח צער הגלות, ולכן לא מברכים עליהם. אומנם מי שהולך לשם בסיור מודרך כדי להתבונן בתהליך חזרתם של ישראל לארצם, ובתוך כך יראה את בתי ישראל ביישובם - יברך אם לא היה במקום שלושים יום.
וכן יהודי הבא מחוץ לארץ ורואה לראשונה את הערים הגדולות, אם יתפעל מחזרת ישראל לארצם - יברך. וכן הרואה לראשונה עיר חדשה שנבנתה, אם יתפעל מעוצמת ההתיישבות שבה - יברך. ובירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, מי שמתפעל מבניינה, ויראה כמה בניינים חדשים שמוסיפים שכונה קטנה לירושלים - אף שכבר היה בירושלים פעמים רבות, יברך על בניינה "מציב גבול אלמנה".

שמחה ונחת
שמחות גדולות היו לי באחרונה. לפני כשבועיים קבוצה של בנות סיימה את לימוד סדרת 'פניני הלכה'. תחילת הלימוד לפני כשש שנים עם בתי מילכה, ולאחר שהתחתנה ועברה לגור בבית אל, המשיכה את הלימוד אילנית וינברגר. הלימוד מתקיים בעיקר בשבתות ובחגים. מסיבת הסיום הגדולה עוד לא התקיימה.
לפני שבוע שתי קבוצות נוספות של בנות סיימו בפעם השנייה את לימוד כל התנ"ך במסגרת פרק יומי, כחצי שעה עד ארבעים דקות ביום. את השיעור מעבירות חנה שטיינבך והודיה רוזנברג. הלימוד מתקיים בכל ימות השנה בלא יוצא מן הכלל (בתשעה באב לומדות איכה). אף שהלימוד נקרא 'פרק יומי', בפועל הבנות מספיקות בממוצע פרק וחצי. בסיום עצמו השתתפו הורים וסבים וסבתות.
במקביל ישנן שתי קבוצות של בנים שלומדות פרק יומי בתנ"ך, ועוד שתי קבוצות של פרק יומי במשנה. מסתבר שארגון 'בני ציון' מעודד לימוד יומי בתנ"ך שמתקיים בעוד כשלושים מקומות. מרַכֵּז הארגון שהשתתף במסיבה לחש לאוזני שבהר ברכה מספר המשתתפים בלימוד גדול בהרבה מבשאר המקומות.
לקראת סיום החופש, עומד להתקיים סיום של כמאה בנים בספרֵי 'פניני הלכה' במסגרת סניף הר ברכה של תנועת אריאל. מעבר לשמחה ולנחת, יש ללמוד מכך שהעיסוק השיטתי בערך לימוד התורה משפיע.

מתוך העיתון 'בשבע'
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il