ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
הוי אומר, שהאדם כל הזמן צריך להתקדם. לא לעמוד במקום, אלא מיד כשאדם משיג מטרה אחת הוא כבר מציב לעצמו את המטרה הבאה, בכל דבר. בלימוד התורה ובשקידתה, להתעלות, לראות את ההתקדמות- ומיד להציב מטרות חדשות. לך לך, לא לעמוד על המקום.
חז"ל מפרשים גם לך לך- להנאתך ולטובתך 3 , וזה המשך של אותו פירוש שהבאנו מקודם. כשאדם מתקדם, כל התקדמות רוחנית, כל תיקון מידות- זה להנאתך ולטובתך. אדם שמתקן את מידת הענווה שלו, את מידת הקנאה, דבר שהוא לא כל כך פשוט, מרויח!
דרך האתר של הישיבה הגיעה אלי שאלה, בחורה מספרת, שיש לה חברה והם ממש חברות טובות, אבל חברתה מצליחה יותר ממנה והיא פשוט מקנאת בה. היא יודעת שזה לא בסדר, אבל היא לא מצליחה להפסיק עם זה. היא מרגישה עם זה רע- ולמרות זאת היא לא מצליחה להפסיק עם זה. 'הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם' 4 , לא רק מבחינה רוחנית, אלא גם ברמה הכי פשוטה- החיים של מי שמקנא קשים הרבה יותר. למעשה התשובה לשאלה שלה, איך מתקנים את מידת הקנאה היא שצריך לפתח את התפיסה של האמונה, להעמיק את ההבנה שמה שמגיע לי יהיה לי, ומה שלא- לא. 'להנאתך ולטובתך'. לעשות את רצון ה' זה 'להנאתך ולטובתך'.
הכניסה לארץ
ממשיכה הפרשה- אברהם מקיים את רצון ה', והולך. יוצא מחרן ומגיע לארץ ישראל. היה אפשר להבין שאברהם הולך כי זה להנאתו ולטובתו, אבל וילך אברהם כאשר דיבר אליו ה', גם אם ההליכה הזאת לא הייתה לטובתו הוא היה הולך, כי כאשר דיבר אליו ה', בכל אופן אברהם היה הולך, פשוט כי ה' אמר לו ללכת.
כשאברהם מגיע לארץ ישראל- וירא אליו ה', כל עוד הוא היה בחו"ל ה' רק דיבר אליו, וגם זה בקיצור, אבל כשהוא מגיע לארץ- ה' גם נראה אליו. 'ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו', למה צריך את האריכות הזאת- מספיק לה', למה להוסיף את הנראה אליו? אומר הזוהר 5 , שזאת משום שה' לא נראה אל אברהם רק פעם אחת, אלא בצורה קבועה, ה'- הנראה אליו, תמיד. דבר שמסוגלים לו רק בארץ ישראל.
אברהם ממשיך, מגיע לבית אל- וכאן הוא קורא בשם ה', דבר שהוא לא עשה עד עכשיו. אבל כאן לא כתוב שהוא קרא בשם ה' -'הנראה אליו'? גם כאן עומד על כך הזוהר 6 , ואומר שבבית אל אברהם עולה למדרגה עוד יותר גבוהה- מדרגה שבה הוא מבין שאי אפשר לראות את ה'. למשה רבנו, הנביא שראה באספקלריא המאירה אומר ה' כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי 7 , ואילו ישעיהו הנביא, שראה באספקלריא שאיננה מאירה אומר ואֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי 8 ! הגמ' ביבמות 9 עומדת על כך, ואומרת שהחילוק הוא שמשה רבנו ראה באספקלריא המאירה וישעיהו באספקלריא שאיננה מאירה. איך זה הגיוני? אם כבר זה היה צריך להיות הפוך! אלא, שישעיהו ראה משהו שמרחוק נראה כה', אך משה התקרב יותר- וראה שזה לא ה'. משה היה במדרגה שבה כבר מבינים שה' הוא הרבה יותר גבוה מזה ואי אפשר לראות אותו. מרחוק נראה שרואים משהו, אבל מקרוב מבינים שזה לא ה'. כשאברהם מגיע לבית אל הוא עולה למדרגה גבוהה יותר- למדרגה שבה הוא מבין שהוא לא יכול לראות את ה', ולכן עכשיו כבר לא כתוב 'הנראה אליו'.
הרעב והירידה למצרים
אברהם מגיע לארץ- ופתאום יש רעב 10 . זה ניסיון גדול מאוד, אברהם מקבל ציווי מה' להגיע לארץ, הוא מגיע- וכבר הוא צריך לנדוד למקום אחר. ראיתי בספר חסידות שכתוב, שכשהתחיל הרעב יושבי הארץ באו לאברהם בטענות ואמרו לו- בגללך בא הרעב, השינוי היחיד שקרה עכשיו הוא שאתה באת לכאן עם השקפת עולם חדשה, אז כנראה בגללך הרעב, לך מכאן! זה ניסיון גדול יותר מאשר סתם רעב, כי כאן כבר מאשימים אותו ואת אמונתו שהם הגורמים לרעב, אבל אברהם לא שואל שאלות, הוא בטוח באמונתו, בוטח בה' והרעב רק מחזק את אמונתו- כי הוא מבין שלפעמים ה' עושה דברים שנראים הפוכים מההגיון. מזה אברהם לומד שדרך הנהגת ה' היא הרבה מעל השכל האנושי, ולדידו זו רק תוספת מעלה לקב"ה!
אברהם יורד למצרים, והם כבר הולכים למצרים עם קבוצה, אברהם מגייר את האנשים ושרי את הנשים 11 . אברהם בטוח שיש לו איזו שליחות במצרים, והוא יודע שהוא צריך להתמודד עם אווירה כזאת של 'שטופים בזימה' שנמצאת במצרים 12 . יותר גרוע מהאינטרנט, אווירה שלמה שכולה מקולקלת, אווירה שלמה של תאוות, ולאווירה הזאת אברהם מתכונן. 'ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה', הזוהר אומר 13 שהלשון הזאת מזכירה לנו את הלשון 'ופרעה הקריב', ששם חז"ל אומרים שפרעה הקריב את ישראל לאביהם שבשמים מהפחד ממנו 14 , וכך גם אברהם- ההכנה שלו לירידה מצרימה הייתה התקרבות לה'.
לפני שהם מגיעים למצרים אומר אברהם לשרה 'אמרי נא אחותי את', מה אברהם רצה- להפקיר את אשתו כדי להישאר חי? אלא, שאברהם יודע שהשכינה עם שרה, כמו שה' אומר לו בהמשך, בפרשה הבאה- כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה 15 - וכוונת דבריו היא כמו 'אמור לחכמה אחותי את' 16 , אברהם ביקש משרה שתקשר אותו אליה, וכך בזכות השכינה שנמצאת אצלה גם הוא ינצל, עליה הוא לא חושש, וכל רצונו הוא גם לזכות לעבור את התקופה הזאת בשלום. כל זה מלמדים אותנו חז"ל.
אומר הזוהר 17 , שהעניין בכל הסיפור של לקיחת שרי אל בית פרעה היה כדי לסלול את הדרך לעתיד לבוא. כמו ששרי נלקחה אל בית פרעה- כך כשבני ישראל הגיעו למצרים, המצרים לקחו אותם. כמו שכאן פרעה וכל ביתו קיבלו עונש נגעים גדולים- כך שם מצרים קיבלו עשר מכות גדולות. 'מעשה אבות סימן לבנים'- אין הכוונה רק שזה סימן, אלא זה סולל את הדרך לבנים 18 .
הניסיון הזה מרומם את אברהם ושרה, והם מנצחים בנסיון הזה, ובכך סוללים את הדרך לבניהם אחריהם. יש מכאן לימוד שאדם צריך ללמוד, אם הוא מתמודד עכשיו עם נסיון- הוא צריך לדעת שזה קובע מה יהיה בדורות הבאים. אם הוא איש פרטי- זה סולל את הדרך לבניו שלו אחריו, ואם הוא איש כללי- זה סולל את הדרך לכל העם.
החזרה לארץ ישראל, והברכות.
אברהם יוצא ממצרים, והוא יוצא משם כבד מאוד, במקנה בכסף ובזהב 19 . אבל הוא יוצא עם עוד משהו, אברהם נכנס למקום נמוך, מקום ירוד ומלוכלך, ולמרות זאת הוא מצליח לשמור שם על הגובה. עצם ההתגברות הזאת גורמת ליצירת כוחות רוחניים חדשים, והוא יוצא ממצרים כבד מאוד, אבל לא רק בנכסים גשמים, אלא גם בנכסים רוחניים.
אברהם חוזר לבית אל, וממשיך לקרוא בשם ה'. כל התמודדות שאברהם עובר ומצליח בונה בו עוד קומה. מקודם הייתה הבטחה 'ויאמר ה' אל אברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת' 20 , לא לך, אלא לזרעך אתן בעתיד, ולכן הוא משלים עם העובדה שהוא יורד מהארץ. אחרי שאברהם חוזר לארץ, והוא נפרד מלוט- הוא מקבל עוד ברכה, 'שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם' והברכה גדלה עוד יותר. לאחר הניצחון על ארבעת המלכים והצלת לוט- הברכה ממשיכה לגדול וגדלה מנצחון על שבעה עמים- לניצחון על עשרה עמים 21 .
'ויאמר ה' אלוקים במה אדע כי ארשנה' 22 , לפני שני פסוקים ה' מבטיח לו שיהיו לו ילדים ככוכבי השמים, ולמרות שהוא כבר לא צעיר הוא מאמין בלי שום שאלה, ואילו כשה' אומר לו שהוא יירש את הארץ- הוא שואל במה אדע כי ארשנה, מה השאלה הזאת 'במה אדע'- ה' אומר לך?
אלא, שמסביר המהר"ל, שהזכות לארץ ישראל גדולה יותר מאשר הברכה הקודמת, ולכן לדבר כ"כ גדול הוא לא בטוח שהוא ראוי, ולכן עכשיו הוא שואל במה אדע כי ארשנה- ובברכה הקודמת, של הילדים הוא לא שואל שום שאלות.
תשובת ה'- קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותור וגוזל, מה התשובה בזה? אלא, שה' אומר לאברהם שהוא כורת איתו ברית. כריתת ברית זה כבר משהו אחר. מה, הקב"ה צריך לחתום על חוזה כדי שנאמין לו? ה' צריך לכרות ברית כדי שלא נפקפק בכך שהוא יקיים את דברו? אותו דבר אצל נח, ה' כורת ברית שלא יהיה עוד מבול על הארץ, בלי הברית אנחנו לא נאמין לו?
את הברית בימי נח מסביר ר' יעקב מליסא, בעל הנתיבות, בספרו על פרשת השבוע. הברית היא לא שאם העולם יגיע למצב שהוא היה בימי דור המבול, ויגיע לו כזה עונש- למרות זאת לא יהיה מבול. הברית היא שהעולם אף פעם לא יגיע לקלקול כ"כ גדול. ממילא אף פעם לא יהיה צורך להביא לעולם את עונש המבול. העולם מתעלה ונהיה זך יותר, והברית קובעת את מציאות העולם- שהוא אף פעם לא ירד לשפל שיגרום למבול.
כך גם אצלנו, בברית בין הבתרים, מה הברית מלמדת אותנו, הקרבנות שבברית- שתמיד אפשר לתקן! גם אם האדם התלכלך- הוא רק לבוש בגדים צואים, צריך רק להוריד את הבגדים האלה- ומיד מתגלה שהאדם נקי וטהור. הברית היא שעם ישראל יהיה עם רוחני, והארץ הרוחנית תתאים לו. על נח כתוב שהוא היה איש צדיק, ועל אברהם לא, למה? כי עניינו של אברהם זה הסגולה, לעומת נח שעניינו המעשים. לכן, אברהם וזרעו- גם אם יש התרחקות, זה רק ברמה חיצונית, כי תמיד הקשר הפנים פנימי נשאר. קשר הסגולה לא תלוי בהתנהגות האדם, לעומת קשר המעשים, שבו אם האדם לא מתנהג כראוי הקשר נחלש.
ברית המילה- קידוש החומר.
השלב הבא בפרשה- ברית המילה. אברהם מקבל מצווה חדשה, אחרי המצווה הראשונה בפרשה- לך לך, מגיעה המצווה השנייה- מצוות המילה, וכאן מופיעה הסגולה המיוחדת של עם ישראל. אדם נברא בצלם ובדמות אלוקים, אבל בכל זאת, רק עברו עשר דורות- וכבר הגיע מבול. הם היו אנשים גדולים מאוד, זכו לאריכות ימים, ובכל זאת הגיע מבול. למה זה? דווקא בגלל שהם היו אנשים מופשטים גבוהים מאוד הם לא הצליחו להסתדר עם המציאות, ולכן הם לא נהגו עפ"י רצון ה'. כך מאדם עד נח, וכך מנח עד אברהם. אברהם בא ומחדש חידוש- אפשר לקדש את המציאות, שהגוף עצמו מקודש! להיות גבוה מאוד, רוחני מאוד, אבל לא להתנתק מהמציאות, אלא להעלות אותה איתו. החידוש הזה מתבטא בברית המילה, העלאת הגוף וקידושו. זה ההבדל בין ישראל לגויים, בין היהדות לתפיסות האחרות. הדתות האחרות חושבות שכדי להתקדש ולהתקרב אל ה' צריך להתבודד ולפרוש מהעולם, להסתגר במנזרים ולהסתגף, משום שהם רואים את העולם כעולם מגושם וחומרי שאי אפשר להעלות אותו והוא רק מפריע להתעלות. ולעומת זאת, ישראל רואים את המציאות כדבר שראוי וצריך להעלות ולרומם אותו, 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה', להיות מחובר למציאות- ולהתרומם וכך לרומם גם את המציאות עצמה. אמנם צריך לעשות את זה בהדרגה, במדרגות מדרגות, אבל אף פעם לא להתנתק מהמציאות, תמיד להעלות אותה איתנו.
נחזור לתחילת הדברים כדי לסגור את החסרון משבת שעברה, השבת הראשונה של הזמן, איך גם עושים לך לך, וגם 'להנאתך ולטובתך'. איך גם מתאמצים ומשקיעים את כל הכוח בעבודת ה', וגם לא מאבדים את השמחה. אדם שמתאמץ, אבל זה כבד עליו והוא לא מרגיש שמחה- זאת לא עבודת ה' הנכונה. גם אדם שרק שמח ולא מתאמץ- גם זה לא עבודת ה' הנכונה. לעבוד את ה', להתאמץ ולעמול- אבל בשמחה.
זה מה שאנחנו משתדלים לעשות כאן, שאיפות גדולות- ובשמחה, למצוא את השילוב הראוי.
^ 1. בראשית, יב, א.
^ 2. זכריה ג, ז.
^ 3. הובא ברש"י.
^ 4. מסכת אבות, פרק ד משנה כא.
^ 5. פרשת לך לך, דף פ' ע"א.
^ 6. שם.
^ 7. שמות לג, כ.
^ 8. ישעיהו ו, א.
^ 9. מט:
^ 10. שם פסוק י'.
^ 11. רש"י בראשית יב, ה.
^ 12. כמש"כ רש"י, פרק יב פסוק יט.
^ 13. שם ע"ב.
^ 14. כמו שהביא הזוהר בשמות, פרשת בשלח דף מז.
^ 15. בראשית כא, יב. וכפירוש רש"י שם- למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.
^ 16. משלי ז, ד.
^ 17. דף פב.
^ 18. לשון הזוהר- תָּא חֲזֵי אִלְמָלֵא דְּאִנְסִיבַת שָׂרַי לְגַבֵּי פַּרְעֹה, לָא אַלְקֵי הוּא, וְאַלְקָאוּתָא דָּא גָּרִים אַלְקָאוּתָא לְבָתַר כֵּן דְּיִלְקוּן מִצְרַיִם
^ 19. פרק יג, ב.
^ 20. פרק יב, יז.
^ 21. כל פרק טו, לפני כריתת ברית בין הבתרים ובברית עצמה.
^ 22. פרק טו, ח.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
