בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש בראשית
  • לך לך
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
ליל שבועות.
דור מגורשי ספרד. באותם ימים עדיין לא היה נפוץ מנהג 'תיקון ליל שבועות'.
והנה, מתגבשת לה חבורה קטנה של חכמים וחסידים, וביניהם ה'בית יוסף' רבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך ורבי שלמה אלקבץ מחבר הפיוט 'לכה דודי', שמחליטים להישאר ערים בליל שבועות, וללמוד לפי סדר ה'תיקון'. לפתע, באמצע אותו תיקון מיוחד, מתרחש מאורע מפתיע ופלאי, שהשפעתו ניכרת עד היום הזה.
וכך מספר רבי שלמה אלקבץ: "קראנו את הפסוקים... באימה וביראה, בניגון ובטעמים... ובעת שהתחלנו ללמוד משנה, זיכנו בוראנו ושמענו את הקול מדבר בפי החסיד (כלומר – נשמע קול מדבר מתוך פיו של הבית יוסף), קול גדול וברור... ונפלנו על פנינו ולא נשאר עוד רוח באיש... והדיבור ההוא החל לדבר עימנו וכה אמר:
ידידי אהובי שלום לכם... ועלו לארץ ישראל, ועיניכם אל תחוס על כליכם, כי טוב הארץ העליונה תאכלו, ואם תשמעו לי, טוב הארץ ההיא תאכלו, לכן מהרו ועלו...".
יש כאן תיאור נדיר של מגיד מהשמיים, גילוי אלוקי שמתרחש בתקופת הגלות. תיאור זה של רבי שלמה אלקבץ מוכר לרבים סביב הדיבור על מעלת הלימוד בליל שבועות, אך מעטים שמים לב לכך, שכבר בגילוי הראשון מצטווים הבית יוסף ורבי שלמה אלקבץ וחבורתם לעלות לארץ ישראל. ואכן הם עולים לארץ, והבית יוסף זוכה ומשלים את חיבוריו הגדולים, והופך ל'מרא דארעא דישראל'.
אם נתבונן עוד קצת בנקודה זו נגלה, שגם במהלך דורות הגלות, כשחלקיק קטן בלבד מעם ישראל היה בארץ ישראל, הרי שחלק נכבד מגדולי ישראל המרכזיים עלה או ניסה לעלות לארץ ישראל, ובמיוחד עלו לארץ ישראל הגדולים המרכזיים של תורת הנסתר שבכל הדורות, שרבי מהם זכו לגילויים שמיימיים – הרמב"ן, האר"י הקדוש, הרמ"ק, הרש"ש הקדוש, האור החיים הקדוש, הבעל שם טוב, הרמח"ל, הגאון מוילנא, רבי נחמן מברסלב, הראי"ה קוק, בעל הלשם ועוד רבים רבים.
מה העניין בכך? מדוע דווקא הגילויים השמימיים קשורים לארץ ישראל?
ראשית הדברים בפרשתנו. "ויאמר ה' אל אברם: לך לך... אל הארץ אשר אראך". התורה מספרת שאברהם בן 75 שנה, אך סותמת ומעלימה את מעשיו באותם שנים.
את אשר מצניעה בפנינו התורה, מגלים לנו חז"ל והרמב"ם. וכך מספר הרמב"ם (עבודה זרה פ"א), שבאותם שנים אנשים עבדו עבודה זרה, ו"צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם, כגון: חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.
כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים, ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים, והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלו-ה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלו-ה חוץ ממנו... ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו...". (הגהות מיימוניות שם – יש אומרים: בן 3, ויש אומרים: בן 48).
מהתיאור של הרמב"ם משמע, שאברהם אבינו לא קיבל את האמונה בה' במסורת, אלא הגיע אליה מדעתו, מתוך חקירות ומחשבות עמוקות. בקיצור – 'פילוסוף אלוקי'.
אך מדרש רבה לפרשתנו מתאר את העניין באפן אחר. על הפסוק "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך...אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם... הוי - ויאמר ה' אל אברם".
המדרש מספר שאברהם גילה את ה' באופן סופי רק כשה' התגלה אליו ממש, ואמר לו – אני בעל הבירה.
ונשאלת השאלה – האם המדרש והרמב"ם סותרים זה את זה? האם אברהם היה 'פילוסוף אלוקי' או 'נביא ומקובל שזכה להתגלות אלוקית'?
התשובה כתובה כבר במדרש. אכן, אברהם התחיל כפילוסוף. הוא שואל ומחפש - מי הוא בעל הבירה? ומסיק שוודאי יש בורא לעולם, אך את הגילוי השלם הוא מגלה רק כשה' מתגלה אליו. רק כשהוא זוכה ל"ויאמר ה' אל אברם".
וגילוי זה כרוך מיד בעלייה לארץ ישראל. וכדברי ספר הכוזרי (ב, יד): "כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בה או בעבורה. הנה נתנבא אברהם כדי שיעבור בה".
בחוץ לארץ אפשר לפגוש את ה' בשכל או בחקירות, אך מי שרוצה ממש לזכות שה' יתגלה אליו, עליו לעלות לארץ ישראל!
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il