ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
מתנת השבת
"אך את שבתותי תשמורו... לדעת כי אני ה' מקדישכם". מה פירוש לדעת? הגמרא בשבת (י.) אומרת "אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזיי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיע אותם". הל’ שבת וקיומה בפועל הם ידעו כמובן, אבל את העובדה שיש בשבת תוכן עמוק פנימי שקשורה לבית גנזיו של רבש"ע- אם לא היה מודיע להם הם לא היו יודעים זאת לבד. מתנה זו היא הנשמה היתרה שיש לאדם, שהיא נמצאת מהמקור העליון, ששם זהו עולם שכולו טוב, עולם שכולו שבת. כלומר, יש שבת עליונה נשמתית, ששייכת לעתיד והיא מעל המציאות. ומאותה השבת העליונה נמשכת הארה אל השבת שבעוה"ז. בשבת כביכול מאיר לנו "מעין עולם הבא"- שבת היא פגישה עם משהו מעל העולם, הארה עליונה אלוקית עם משהו שמעל המציאות.
מטרת איסורי המלאכה
בגלל הרוממות הזאת צריך להתנהג בשבת בצורה כזו שלא נרד מהגבהים שהשבת מעלה אותנו. ואם כן, כל איסורי המלאכה מטרתם שלא נפגום באור הבלתי מוגבל העליון שהקב"ה נותן בזכות השבת. מעשי האדם, כמה שיהיו טובים ומוצלחים הם אף פעם לא מצליחים לצאת מהמציאות האנושית המוגבלת, ובשבת הרי אנחנו צריכים להתרומם מעל המציאות כדי לא לפגום בהארה האלוקית שעניינה לרומם את האדם מעל המציאות ויציאה מכל הגבולות. התורה מלמדת אותנו "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם", לזכור שהשבת היא קודש ולא לפגום בקדושה. אדם רוצה לעשות פעולות יצירתיות לשם שמיים, לבנות ארון קודש וכדו', והתורה עוצרת אותו, הוא כאילו אסור באזיקים ביום השבת. התפיסה הזאת הפוכה מהאמת. האמת היא להפך- כשהתורה אומרת לא לעשות מלאכה, בעצם היא אומרת אל תהיו מצומצמים, אל תתעסקו בכוחות האנושיים שלכם, שכמה שהם גדולים הם קטנים. התורה מצווה להתרומם לנשמה הפנימית ולגבהים הבלתי מוגבלים, ועל כן לא לעשות שום דבר שהוא בגדר מוגבל שיפגום בכך. לכן דווקא מלאכת מחשבת אסרה תורה, כי המחשבה צריכה להיות פנויה להתרוממות מעל הגבולות. וכן גם הדיבור "לא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול", הווי אומר שבשבת אנחנו מתרוממים כביכול לבית גנזיו של רבש"ע ונפגשים עם הגדולה האלוקית בגבול שבין המציאות לבין מה שמעל המציאות.
מאור הפנים בשבת
המדרש (בראשית רבה פרשה יא, ב) אומר "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכו באור פניו של אדם וקדשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כשבת". בשבת יש אור אחר בפניו של אדם, קדושה, רוממות אחרת. "אמר ר' שמעון בן לקיש- ע"ש נותן לאדם נשמה יתרה ובמוצ"ש נלקחת ממנו שנאמר "שבת ויינפש- כיוון ששבת ווי אבדה נפש" (מסכת ביצה טז.). צריך לשמר את הנשמה והשימור הוא ע"י ההתרוממות, ע"י המנוחה וע"י הדבקות באור ה' המופיע בשבת.
השבת נותנת ערך לקיום העולם ומקיימת אותו
המדרש (בראשית רבה פרשה י', ט) אומר "ויכל אלוקים ביום השביעי מכל מלאכתו". נשאלת השאלה, איזו מלאכה נעשתה בשבת, הרי הקב"ה ברא את העולם בששת ימים? גניבא אמר- משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה- מה היה חסר כלה שתיכנס לתוכה. הכל מוכן, אך התכלית איננה. כך ברא הקב"ה את העולם בשישה ימים ומה שחסר היה התכלית- שבת.
רבנן אמרי- משל למלך שעשו לו טבעת מה היתה חסרה- חותם, כך מה העולם היה חסר שבת. גם גניבא וגם רבנן אומרים שבלי שבת העולם חסר ערך, אין לו משמעות, כיוון השבת היא המפגש עם רבש"ע, ממילא היא התכלית של העולם.
האור החיים (בראשית ב, ב) מבאר- "ויכל אלוקים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה" העולם היה רופף כל השישה ימים שנברא, והשבת היא זו שנותנת לעולם את הכוחות להתקיים, ובעצם כל שבת ושבת יש כוחות חדשים שמקיימים ונותנים חיים לעולם.
השבת- קדושת הזמנים
כל הבריאה כולה מתקיימת ע"י השפע האלוקי שמשפיע עליה כל הזמן. ההופעה האלוקית כביכול מתחילה מנקודה מסויימת עד שהיא מגיעה לנקודה שרואים אותה במציאות, אבל התהליך הזה הוא תהליך ארוך שמשתלשל ממדרגה למדרגה זו למטה מזו מהמקור העליון אל המציאות. ראשית ההופעה של כל חלק במציאות זה המקור האלוקי – הקדושה.
ככל שיותר מתקרבים למקור כך יותר מתקרבים לקדושה, בבריאה יש את הנבראים- שהמקור שלהם זה עמ"י. את הזמן- שהמקור שלו זה השבת. ואת המקום- שהמקור שלו זה קודש הקודשים.
שורש כל המציאות מקורו בקדושה
חז"ל אומרים שאבן השתייה שממנה הושתת העולם, הרמב"ן מבאר שזה ממש כך בפועל שמשם נברא העולם ומשם התפשטו כל המקומות כולם. ולמה דווקא משם? כיון שהיא המקור של הקדושה, והקדושה היא המקור של הכל. "הארון אינו מן המידה" (יומא כא,א), הגמרא אומרת שלא היה מקום לשים את הארון בקודש הקודשים, שהרי כנפי הכרובים תפסו לכל צד עשר אמות כך שביחד הם עשרים אמה, ולא נשאר מקום למידתו של הארון עצמו. ולמה? כיוון ששם בקודש הקודשים יש את נקודת המפגש בין מה שנמצא במציאות לבין מה שמעל המציאות והארון זה בעצם ביטוי למציאות הזאת. וכן השבת היא נקודת המפגש בין מה שנמצא במציאות לבין מה שמעל המציאות.
חז"ל אומרים על הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר"- לכאורה תמיד היה ערב, הוא לא התחיל אף פעם, אלא חז"ל אומרים שהיה התנוצצות של אור ואח"כ היה ערב. אור זה היה השבת- האור הבלתי מוגבל, ומשם התחיל מציאות הזמנים, השבת היא המקור, ומשם המציאות הולכת ומשתלשת ומשם מופיעים הזמנים, והשבת היא נקודת המפגש בין מה שבזמן לבין מה שמעל השבת. שלושה ימים לפני שבת זה "מקמי שבתא" שלושה ימים אחרי שבת זה "בתר שבתא" (ויש דינים הנוגעים לזה גם בפועל), כאילו השבת משפיעה על כל הזמנים שלפניה ואחריה והיא עומדת במרכז.
וכן ישראל בנבראים, "מחשבתם של ישראל קדמה לעולם", וכל הנמצאים שנמצאים בעולם הם השתלשלות מהמקור העליון, ולכן לישראל יש את היכולת להשפיע על כל העולם כיוון שהם המקור. הווי אומר שהכל ממקור הקודש.
ישראל והשבת
וע"פ מה שאמרנו אפשר להבין את דברי התוספות בחגיגה- התוספות בחגיגה (ג: ד"ה ומי) "אמרינן במדרש: שלשה מעידין זה על זה, ישראל ושבת והקדוש ב''ה. ישראל והקדוש ברוך הוא מעידים על השבת שהוא יום מנוחה. ישראל ושבת על הקדוש ב''ה שהוא אחד. הקב''ה ושבת על ישראל שהם יחידים באומות ועל זה סמכינן לומר אתה אחד במנחה בשבת".
הקב"ה והשבת מעידים על ישראל שהם אחד, מה הפירוש? "שאין עוד מלבדו", זאת אומרת שכל המציאות כולה בטלה כלפי רבש"ע. מעין זה הקב"ה מופיע ע"י בריאתו בישראל ובשבת.
וכן "הקב"ה ושבת מעידים על ישראל שהם יחידים באומות", זאת אומרת שכל העמים כולם מבחינה מסויימת בטלים לעמ"י- כאילו אין שום דבר מבלעדיהם כיוון שהם כ"כ עיקריים בעולם. ואותו דבר שבת- כ"כ עליונה כאילו כל הזמנים בטלים כלפי השבת. ולכן מי הבן זוג של השבת? עמ"י. ליום ראשון יש את יום שני וכו' ורק לשבת אין בן זוג. לכן לשבת יש את עמ"י. וע"י המיוחדות שלהם הם יכולים להעיד שרבש"ע אחד.
עונג שבת
וע"פ זה אפשר להבין היטב את דברי חז"ל במסכת שבת. (קיח.) "אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים, לא כאברהם... אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ומתי? כאשר אתה מענג את השבת- "אז התענג על ה'" שבהמשך כתוב וקראת לשבת עונג (רש"י שם) והדברים צריכים ביאור, למה עונג השבת גורם לטובה כ"כ גדולה? אנחנו נותנים לזה ביטוי בעונג הגשמי, אבל הכוונה בדברים לעונג הרוחני של השבת. ההתרוממות מהצמצומים והמגבלות ולהגיע עד בית גנזיו של רבש"ע, ולכן נותנים לו נחלה בלי מצרים מחמת השייכות שלו אל אותם גבהים ומרחבים בלתי גבוליים.
אפשר להבין זאת גם באופן פסיכולוגי, שהרי אם אדם מתרומם למקום כ"כ עליון בזכות השבת, ממילא כל הצרות הפיזיים והנפשיים שלו בטלים ואינם משמעותיים.
הגמרא אומרת (קיח, ב) אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנים לו משאלות ליבו" אדם שמענג את השבת זה רק ביטוי לכך שהוא בהתרוממות רוחנית, למרות שכביכול עונג שבת זה בדברים גשמיים. אבל זה לא כדי ליצור את גדולת השבת. וע"י כך ייתנו לו משאלות ליבו- אין גבולות למקום שהוא יכול להגיע שהרי השבת היא מעל הכל.
גאולה בזכות השבת
ועוד אמרו שם בגמרא "אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות מייד נגאלים..." הביאור הוא ששמירת השבת היא גאולת העולם, שהרי אדם בשבת נגאל מכל צמצומי העולם ומתרומם אל מעל המציאות, וממילא ממשיך גאולה גם בתוך המציאות. המהר"ל (חידושי אגדות שבת נו, נז) מסביר שיש צורך שישמרו דווקא שתי שבתות מכיוון ששבת אחת היא כדי לצאת מהמצב השפל, והשניה כדי לעלות למדרגה חדשה.
^ 1.סיכום שיעור של מו"ר רה"י. הרב לא עבר על המאמר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
