(יג. 5+ עד יג: 9-)

חלק א – הרחקות בין אסורים בביאה

א. לא יאכל הזב עם הזבה

לא יאכלו עם אסור/ה שמא יבואו לידי איסור,
ולמה כתוב זב עם זבה? כי בטהור עם זבה ממילא החמירו שלא תטמא החולין, ומכאן אמר ר"ש ב"א בברייתא "בוא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל!".

ב. באותה ברייתא – לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ

1. אביי – שמא יאכילנו פירות לא מעושרים.
2. רבא – שמא בפעם הבאה (כשהפרוש יהיה כבר טהור) יאכילנו דבר טמא.

ג. האם לנידה מותר לישון עם בעלה בבגדים?

ראיות שאסור -

1. ת"ש -
   a. ב"ה – לאחד אסור להעלות עוף וגבינה על השולחן שמא יאכלו.
2. רשב"ג – לשניים מותר לאכול עוף וגבינה (אבל מבארים שבמכירים – אסור).

לפי זה (יש שתי גרסאות אך העיקרון זהה):
עם נידה זה שניים (סיבה להקל) שמכירים (סיבה להחמיר) ואמורים להיות אסורים,
אך דוחים – שניים + שינוי (בגדים) – מקלים.

1. משנתנו -
   לא יאכל הזב עם הזבה.
   דחייה – שם אין שינוי.
2. בתיאור של יחזקאל – "ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב", כמו שבאשת רעהו אסורים גם בבגדים, כך גם עם נידה.

ר' פדת – מותר
"לא תקרבו לגלות ערווה" – מהתורה רק ביאה ממש אסורה בכל העריות, ומדרבנן גם שאר קרבה, אך בבגדים מותר.

[שני סיפורים על זה:

1. עולא – מצד אחד החמיר שאסור שום קרבה (על פי העיקרון של נזיר שיתרחק מהכרם),
   מצד שני נשק לאחיותיו על בית החזה/יד (תוס' – כי הכיר בעצמו שלא יבוא להרהור).
2. תלמיד אחד ת"ח שמת כי בימי ליבונה היה בקרוב בשר.
   [לא ממש, אלא: רב דימי - במיטה אחת רחבה, במערבא – סינר מפריד,
   וחשב שימי ליבונה + מיטה/סינר מותר].

חלק ב – ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון

א. ברייתא - ואלו
כלומר שהכוונה להלכות שהוזכרו במשנה הקודמת (לא יקרא לאור הנר).

ב. עוד על חנניה ב"ח ב"ג

1. כתב את מגילת תענית, שהיו מחבבים את ניסי ההצלה מהצרות.
   [רשב"ג – אנחנו לא כתבנו כי:
2. יותר מדי.
3. אין שוטה נפגע.
4. אין בשר המת שבחי מרגיש באיזמל.
5. פירש את ספר יחזקאל כך שיסתדר עם התורה, אחרת היה נגנז.