ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הלכות כלליות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אברהם בן רוחמה
הגמרא ביומא (פה:) לומדת שפיקוח נפש דוחה שבת מק"ו: אדם שיכול להעיד על חברו לטובתו ולהצילו מעונש מוות, מפסיק באמצע עבודה בבהמ"ק. וכיון שעבודה עצמה דוחה שבת, קל וחומר שגם פיקוח נפש ידחה שבת. וכן אפשר ללמוד שפיקוח נפש דוחה שבת ממילה, מה מילה שהיא אחת מאיבריו של אדם דוחה שבת, פיקוח נפש שהוא בכל איבריו של אדם כ"ש שתדחה שבת.
א. האם עדיף לעשות איסור קל במקום חמור?
הרא"ש ביומא (פ' שמיני ס' יד) מביא שאלה ששאלו את הראב"ד : אדם חולה בשבת נזקק לבשר, ויש לו שתי אפשרויות לאכול נבלה, או שישחטו בשבילו בהמה. לכאורה נראה שעדיף שיאכל נבלה, שזהו איסור לאו, מאשר שיעבור על איסור מלאכה בשבת, שהוא איסור סקילה החמור יותר; אולם ה רא"ש כותב שעדיף שישחטו בשבילו בהמה, משני טעמים: א. כיוון שבלאו הכי שבת נדחה לצורך פיקוח נפש, יהיה מותר אפילו לשחוט. ב. כיוון שיש קטן בסוף העולם שמותר לשחוט בשבילו, ממילא אין איסור לשחוט.
ויש להבין את סברת הדברים, שכן בפשטות עדיין לא מובן מדוע יש להעדיף את האיסור החמור של השחיטה על פני האיסור הקל יותר של נבלה.
בהמשך דבריו מובאת שיטת רבנו מאיר שמביא ראייה מיו"ט, ששם מותר כל אוכל נפש כמו בחול בלי הגבלה, וא"כ ה"ה לחולה שיש בו פיקוח נפש. אמנם אפשר לומר שאין ראיה משם, כיוון שיו"ט מעולם לא נאסר באוכל נפש, בעוד ששבת עצמה כן אסורה בשחיטה.
הרא"ש מסיים שגם אם נאמר שעדיף שיאכל נבלה, אם הוא ימאן באכילת איסור ויבוא להסתכן, עדיף לשחוט לו בהמה בשבת.
הר"ן ביומא (ד: מדפי הרי"ף ד"ה וגרסי) מביא את שיטת הראב"ד שעדיף לשחוט לו בשר מאשר להאכילו נבלה. ומקשה כנ"ל מדוע אין להעדיף שיעבור על איסור לאו שהוא קל, ומתרץ שבאכילת נבלה יש איסור בכל כזית שאוכל, ובשחיטת בהמה יש רק איסור אחד. וא"כ עדיף שיעבור על איסור שבת אחד מאשר שיעבור על כמה לאווים.
ב. ביאור הרשב"א למחלוקת הראשונים
הרשב"א (מובא בב"י סי' שכח ד"ה היה החולה) מבאר שמחלוקתם של הראב"ד ורבנו מאיר עם הר"ן תלויה בשאלה האם שבת הותרה אצל פיקוח נפש או דחויה. לפי הראב"ד ורבנו מאיר איסורי שבת לא שייכים כאשר יש פיקוח נפש, הם מותרים לגמרי, לכן וודאי שעדיף לשחוט בהמה, שאין בזה איסור כלל, מאשר לעבור על איסור נבלה. אך לפי הר"ן שבת דחויה אצל פיקוח נפש, כלומר שבקושי התירו שבת במצב של פיקוח נפש, ועדיף כמה שפחות לעבור על איסורי שבת, ולכן עדיף לעבור על איסור נבלה שהוא קל יותר.
כדי להבין את המושגים 'הותרה' ו'דחויה', נעיין בגמרא ביומא (ו:) הדנה בשאלה אם טומאה הותרה או דחויה בציבור. בלישנא הראשונה אומרת הגמרא שמוסכם על כולם שאם יש באותו בית אב של כהנים טמאים וטהורים, יעבדו רק הטהורים ולא הטמאים. מחלוקתם היא במקרה שאין מספיק טהורים באותו בית אב, האם יש צורך להביא מבית אב אחר. למ"ד טומאה הותרה בציבור- אין צורך להביא מבית אב אחר, שהרי טומאה הותרה בציבור ואין בכך כלל איסור. ולמ"ד טומאה דחויה בציבור, יש להביא כהנים מבית אב אחר, שהרי עדיף כמה שפחות להתיר טומאה.
ולאיכא דאמרי בגמרא, למ"ד טומאה הותרה בציבור - גם אם יש באותו בית אב טמאים וטהורים אין צורך שיעבדו דוקא הטהורים. אם נפסוק כמו האיכא דאמרי יוצא שכאשר הותר משהו הוא הותר לגמרי ואין צורך להתאמץ לא לעבור על איסור, וכן פסקו הראב"ד והרבנו מאיר לגבי פיקוח נפש בשבת. אבל אם נאמר שטומאה דחויה בציבור יש צורך להתאמץ לא לעבור על איסורים, וכן פסק הר"ן לגבי פיקוח נפש בשבת.
ג. ראית התשב"ץ לשיטות הראב"ד והר"ן
התשב"ץ ( ח"ג תשובה ל"ז ד"ה "הרמב"ן וכו). מוכיח את שיטת הראב"ד מהגמרא בסוכה (ז.). הגמרא שם אומרת שסוכה כזו שיש לה שתי דפנות כהלכתן ושלישית טפח- כשרה. אמנם בשבת רגילה אסור לטלטל מהבית לסוכה ולהפך, שהרי לסוכה כזו אין דין של רה"י. אבל לגבי שבת חוה"מ של סוכות קובעת הגמרא שאומרים "מיגו דהווי דופן לעניין סוכה, הווי דופן לעניין שבת". א"כ יהיה מותר לכתחילה לטלטל מהבית לסוכה ולהפך. משמע מכאן שכאשר מתירים דין אחד ממילא מותרים שאר הדינים. א"כ ה"ה בשבת מתוך שהותר לצורך פיקוח נפש, ממילא הותר הכל, ומכאן ששבת הותרה לגמרי במצב של פיקוח נפש.
ד. תליית הספק במחלוקות הלכתיות
נתבונן בכמה מחלוקות, שבפשטות הן תלויות במחלוקת אם שבת הותרה או דחויה.
הרמב"ם אומר: (שבת פ"ב מ"ה פירוש המשניות) שההיתר לכבות את הנר בשביל חולה קיים רק כאשר אין כלל דרך אחרת, אבל אם יש אפשרות אחרת - עדיף לכסות את הנר, או להוציא את החולה וכדומה. לעומתו ה ר"ן בחידושיו (שבת ל. ד"ה אינו) מביא בשם הרא"ה שמותר לכבות את הנר לגמרי, ואין צורך להוציא את החולה או לכסות את הנר. א"כ לדעת הרא"ה שבת הותרה אצל פיקוח נפש ואין צורך להתאמץ לא לעבור על איסורי שבת, ולדעת הרמב"ם שבת דחויה אצל פיקוח נפש ועדיף כמה שפחות לעבור על איסורי שבת.
נחלקו הרמב"ן ובעל המאור (ר"ן על הרי"ף שבת, נ"ג) האם מותר לאדם להכניס עצמו לספינה שלושה ימים לפני שבת, וע"י כך יבוא לידי פיקוח נפש ויצטרך לחלל שבת. לשיטת הרמב"ן, מותר לכתחילה לאדם להיכנס למצב של פיקוח נפש, ולשיטת בעל המאור הדבר אסור. במה נחלקו? נראה שלשיטת הרמב"ן פיקוח נפש הותר בשבת לגמרי, וא"כ אין איסור על האדם להכניס את עצמו למצב של פיקוח נפש. ולשיטת בעל המאור פיקוח נפש דחוי בשבת, ויש על האדם איסור להכניס את עצמו למצב כזה.
השו"ע (או"ח סימן שכח סי"ב) כותב שכאשר מחללים שבת לצורך פיקוח נפש משתדלים לזכות במצווה זו גדולי ישראל ואין להביא גוי. וה רמ"א פסק שאם אפשר ע"י גוי או ע"י שינוי עדיף. במה נחלקו? בפשטות, לפי השו"ע פיקוח נפש הותרה בשבת, לכן וודאי שאין למסור מצווה זאת לגוי, ואילו לפי הרמ"א פיקוח נפש דחויה אצל חילול שבת, ולכן עדיף ע"י גוי.
ה. למעשה לא תמיד אומרים שפ"נ הותרה לגמרי
החלקת יואב (ס' יד) שואל – אם פיקוח נפש הותרה בשבת, מדוע ביום הכיפורים מצטמצמים בהיתר של פיקוח נפש, ומותר להאכיל את החולה רק פחות מכשיעור? ומתרץ: דוקא בשבת יש מ"ד שפיקוח נפש הותרה, שהרי מקור היתר פיקוח נפש בשבת הוא מעבודה בבית המקדש, אבל בשאר איסורי תורה כגון יו"כ אין היתר זה. ועוד צ"ל שכל זה שייך רק בוודאי פיקוח נפש, שזאת אפשר ללמוד מעבודה, אבל במצב של ספק פיקוח נפש, שבו מקור ההיתר הוא הפסוק "וחי בהם", לא אומרים שספק פיקוח נפש הותרה לגמרי.
הגמרא במנחות (סד.) אומרת שאין להרבות בשיעורים בשבת: אם יש ענף שיש בו יותר פירות אסור לקטוף אותו לצורך חולה, אלא יקטוף את הענף שיש בו פחות פירות. לכאורה משמע מכאן שפיקוח נפש דחוי אצל שבת ולא הותר לגמרי, וכיצד יבארו זאת השיטות שפיקוח נפש הותרה? צריך לומר שגם שם הגמרא עוסקת בספק פיקוח נפש, וכאמור גם מ"ד ששבת הותרה אצל פיקוח נפש - בספק מודה ששבת דחויה ולא הותרה לגמרי.
סיכום הנפקא מינות האם שבת הותרה או דחויה:
1. האם מותר לכבות נר לחולה כשיש אפשרות אחרת, כגון להוציאו?
2. האם מותר לאדם להכניס את עצמו למצב של פיקוח נפש בשבת?
3. האם יהודי יכול להציל יהודי אחר כשיש אפשרות להציל על ידי גוי?
4. האם יש איסור להרבות בשיעורים לצורך פיקוח נפש?
נציין כי גם אם נאמר ששבת דחויה אצל פיקוח נפש, עדיין ישנם גישות שונות ביחס לשאלה עד כמה צריך להתאמץ כדי לא לחלל שבת, ומתי אין צורך בכך.
^ 1.סוכם ע"י אחד התלמידים, הרב לא עבר על הסיכום.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
