ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- גבורת חנניה
- שבע ברכות מחוץ לבית החתן והכלה
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- שמחות
התוס' (שם ד"ה אין) כתב "משמע מכאן שאם יצא החתן מחופתו והולך לאכול בבית אחר אפילו כלתו עמו אין מברכים שם שהשמחה במעונו ולא ברכת חתנים דאין שמחה אלא בחופה". ומהו נחשב מקום החופה, ממשיך התוס' וז"ל "וצריך לדקדק מהי חופה... אלא מקום עיקר ישיבת חתן וכלה קרי ליה חופה ולא מקום העשוי לאקראי בעלמא, ושם מברכים ברכת חתנים כל שבעה". והרא"ש (שם ב', ח') הוסיף "ונוהגין באשכנז שעושין אפריון למושב החתן והכלה והוא הנקרא חופה". דעה זו סוברת ש"חופה" פירושה מקום הקביעות של החתן והכלה, ושם יש שמחה לחתן והכלה ומברכים ברכת חתנים אך לא במקום אחר, ובסוכה שהגמ' אומרת שפטורים ממנה לאו דווקא סוכה אלא כל שיוצא מביתו ומקומו שנקבע לו עיקר ישיבתו שם אינו מברך ז' ברכות, וכן נראה מלשון רש"י בגמ' שכתב (ד"ה צער חתן) "שהמקום צר ופתוח שאין לה אלא שלש דפנות ובוש לשחק עם כלתו".
הרא"ש מביא את דעת החולקים שהבינו אחרת את הפטור מסוכה, וכוונת הגמ' אין שמחה אלא בחופה היא שכיוון שאין דעתו להניח חופה אלא כדי לאכול בסוכה ואח"כ חוזר לחופתו, אזי אין שמחה אלא בחופה. אולם, אם הולך לגמרי לבית אחר הוא וחבריו אחריו ועושים אותו בית עיקר גם שם נקראת חופה ויכול לברך שם ברכת חתנים, וכן היה מעשה באדם אחד שהוליך כלתו לעיר אחרת והצריכוהו לברך שם ברכת חתנים. דעה זו סוברת שלמרות שיש מקום קבוע המיוחד לחתן וכלה ניתן לשנות או להוסיף מקום קביעות חדש.
הר"ן (י"א ע"ב בדפי הרי"ף) מביא ראיה לשיטת החולקים, שהרי ש"השמחה במעונו" אומרים אותה אפילו שלא בחופה (כתובות ח' ע"א), וכיון שכן י"ל שאפילו שלא במקום חופה מברכים ברכת חתנים, שהרי הברכה אף על פי דמשום שמחה באה אינה תלויה בחופה, והגמ' כאן כך כוונתה שעיקר שמחה אינה אלא בחופה אך תיתכן שמחה גם שלא במקום חופה, וסיים "וכך נוהגים היום לברך ברכת חתנים בכל אחת מבתי החתונה כל זמן שהחתן או הכלה שם, אבל מכל מקום יש לחוש לרבותינו הצרפתים בעלי התוספות".
ישנה דעה אמצעית (סידור דרך החיים, סידור בית יעקב, קצש"ע (קמ"ט, ו'), אמרות שלמה), לפיה יש לחלק אם המזמין את החתן והכלה לאכול בביתו מייחד להם חדר בפני עצמם, שיכולים לאכול ביחד ולשמוח שם, נחשב כמו חופה שלהם ויכולים לברך שם אף אם דעתם לחזור אח"כ לחופתם שיש להם בביתם, ואם לאו אין מברכים.
השו"ע אבה"ע סי' ס"ב סעיף י' פסק את דעת הרא"ש בשם י"א, וזו לשונו:
"יש אומרים שאם החתן יוצא מחופתו, אפילו כלתו עמו, והולכים לאכול בבית אחר, אין אומרים שם ברכת חתנים; והני מילי כשדעתו לחזור אחר כך לחופתו, אבל אם הלך לגמרי לבית אחר וכל החבורה עמו, נעשה אותו בית עיקר גם שם נקרא חופה ומברכין ברכת חתנים. וכן לפעמים שהולכין החתן והכלה לעיר אחרת, צריך לברך שם ברכת חתנים, אם הוא תוך שבעה ואין דעתו לחזור".
עד עתה עסקנו במח' הפוסקים היכא שיש מקום קביעות לחתן והכלה האם ניתן להוסיף מקום קביעות חדש. אולם בזמננו אין מקום קביעות לחתן וכלה, וכתב הט"ז שהחופה בזמננו היא מה שמקדשים הכלה תחת מטלית הפרוסה על כלונסאות, ואין שום מעלה לבית שעושים בו הנישואין יותר מבתים אחרים, וכן כתב היש"ש שבמדינתו אין מקום קבוע לחתן והכלה אלא היכא שאוכלים החתן והכלה והשושבינים קרוי מקום חופה. וכן כתב בספר "יד דוד" בדעת הרמב"ם, שהרמב"ם נקט לשון "בבית חתנים" וכוונתו העיקר שהסעודה תהיה סעודת חתנים ועושה באיזה מקום שירצה, ודברי התוס' שחתן שהולך לאכול בבית אחר שאינו מברך שם הכוונה שלא נערכת סעודה לכבודו אלא אוכל שם מחמת איזה הכרח.
הר"ח דוד הלוי כתב בתשובה שמרן הביא דין זה בשם י"א משום שבב"י הביא דברי הר"ן לפיהם מברכים בכל אחד מבתי החתונה, והיות והר"ן מסתייג מדברי התוס' בחר השו"ע לא לסתום כתוס' אלא לכתוב בשם י"א. ובימינו שאין כלל קביעות למקום החתן והכלה ויושבים בביתם כאחד האדם, הרי זה כאילו הותנה מראש שכל מקום בו יסבו החתן והכלה לסעודה הוא מקום החופה ואפילו מרן יסכים לכך, שאם לאו כן הרי ביטלנו לגמרי ברכת חתנים בז' ימי המשתה.
גם הרב יוסף משאש פסק בשו"ת שלו שמברכים היום אף שלא בבית חתנים.
באוצה"פ (חלק י"ז ס"ק נ"ח) כתב שמנהג הספרדים בירושלים שלא לברך אלא בבית החתן. דעת הגר"ע יוסף היא שאין לברך בסעודה מחוץ לבית החתן (שו"ת חזון עובדיה כרך ב' סימן מ"ח, ילקוט יוסף שובע שמחות, ושם קיצש"ע סימן תתק"ס).
את סיכום הדעות ניסח הגרש"ז אוירבעך כך (מנחת שלמה ח"ג סימן ק"ג ס"ק כ'): "בעניין ז' ברכות של חתן וכלה שלא במקום קביעותם. הרי גלוי וידוע לפניו וכמו שכתב בעצמו שיש בזה הרבה "שיטות", ובודאי יודע הדרת גאונו שהספרדים נקטו כדעת המחמירים ואין מברכין אלא במקום קביעותם של החתן והכלה, אך גם ביניהם יש מנהגים שונים ומשונים. אכן מנהגנו בני אשכנז דאין שום הבדל בין אם זה באותה העיר של החתן והכלה או בעיר אחרת, כל שניכר הדבר בריבוי בשיעורי של הוספת אוכלין ומשקין וגם בריבוי השמחה לכבודם ואיכא נמי פנים חדשות".
כאשר עורכים סעודה לחתן שלא בבית החתן והחתן עצמו פוסק שרק בבית חתנים מברכים ז"ב, והמארחים הינם פוסקים כשיטה החולקת, נראה שתלוי לכאורה במח' בפנים חדשות האם חיוב הברכה הוא על האורחים שהם פ"ח שמשתתפים בשמחת חתן וכלה ועדיין לא ברכו את החתן והכלה, או שהחיוב נובע מעצם ריבוי השמחה שנוצר אצל החו"כ. למעשה אמר לי הרב ש.י. וייצן שנראה לו שהמשתתפים בסעודה הפוסקים כדעה החולקת יכולים לברך את הברכות אפילו שהחתן לעצמו מחמיר, ומי שפוסק כמחמירים יקבל זימון או ברכה אחרונה, והמקילים יוכלו לברך את שאר הברכות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.
לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.
לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.
