ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- קרבן פסח
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
סוגיה א' - זמן התמיד
במשנה בתחילת הפרק החמישי בפסחים מובא זמן קרבן הפסח. רבא בגמ' על אתר מביא את הדין שכל הקרבנות כולם מוקרבים בין תמיד של שחר לתמיד של בין הערביים על פי הכלל : "'והקטיר עליה חלבי השלמים' - עליה השלם כל הקרבנות". למעט קרבן פסח שמוצא את מקומו אל מחוץ למסגרת התמיד, ומוקרב אחרי תמיד של בין הערביים. הירושלמי מחדד את השיטה הזו ומתחיל מהשאלה - מניין קרבן תמיד? - ועונה - שתמיד נלמד מקרבן פסח, ואילו קרבן פסח נלמד מהפסוק בירמיהו - "וינטו צללי ערב", שלכאורה איננו קשור בפשט אל קרבן כלשהו. אך אם נסתכל לעומק נראה שכחלק מתהליך לימודי שלם מתחזק הרושם שהפסח חורג מתחום התמיד. אדרבה, הוא המהווה את הבסיס לזמן התמיד.
סוגיה ב' - מיקום סדר היום של קרבן הפסח
"תמיד קודם לפסח, פסח קודם לקטרת, קטרת קודמת לנרות". תחילה נעמוד על כך שעבודת המקדש הרגילה מסודרת בצורת מנורה על שבעת קניה, שני הקנים החיצוניים - הטבת הנרות בבוקר ובערב, יותר פנימיים - הקטורת בבוקר ובערב, יותר פנימיים - התמיד בבוקר ובערב, ובין התמידים. - הקנה האמצעי - "עליה השלם כל הקרבנות".
בתוך המערכת היפה והמסודרת הזו נכנס קרבן הפסח כישות אונתולוגית, כקו ברשימו, כיושר בעיגולים, כייחוד במשפט. הפסח נכנס בין התמיד - קרבן המזבח החיצון, ובין הקטורת - קרבן המזבח הפנימי.
כדי להסביר את העניין הזה נקדים בקושייה על הרמב"ם - בהלכות מעשה הקרבנות (יח' א): "כל הקרבנות כולן, בין קרבנות בהמה ועוף בין קרבנות מנחות, מצות עשה להקריבן בבית הבחירה", ואילו בהלכות בית הבחירה (ב' ד): "…שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות אע"פ שאין שם בית" .
נתרץ, שכשיש בית מקדש יש מעלה יתרה בהקרבת הקרבנות משום שההיכל מהווה זיקה לאור היותר עליון, למקיף. ואכן הבית מסמל את האור המקיף, וכך גם הקטורת עם אחד עשר סמניה שייכת לאור המקיף (עשר בפנימי ואחד במקיף). ואילו התמיד המוקרב בחוץ מסמל את האור הפנימי. גם במושגים יותר ארציים אפשר לראות זאת במוחש - הבית, האור והריח אופפים את הכהן העובד במקדש - הם המקיפים אותו. ואילו מרכז עבודתו ופעמים אף חלק מהאוכל הנכנס אל גופו ממש הם הקרבנות, תוך שהם "ממוסגרים" בקרבנות התמיד.
קרבן פסח נכנס בנקודה זו, כאותה גאולת מצריים שהייתה מעל הטבע, אל בין האור הפנימי ובין האור המקיף. (הרמב"ם מרחיק לכת ופוסק שזמן קרבן פסח אף אחרי הקטורת והנרות - מעל הכל וצ"ע).
כאן באה לידי ביטוי הייחודיות של קרבן פסח. כמו זמנו, בין הערביים שבין י"ד לט"ו, שהוא זמן שאנחנו לא מכירים כזמן רגיל, זמן א-סימטרי - כך גם קרבן פסח מבטא אופי א-טבעי, מעל הטבע, כמייצג את הנהגת הייחוד שפעלה באותה שעה. הוציאה, הצילה, גאלה ולקחה את עם ישראל במימדי המקום, הזמן והנפש ובפנימיותם של אלה.
סוגייה ג' - האם קרבן פסח דוחה את השבת
בתחילת פרק שישי אנו מוצאים את שאלת בני בתירה האם קרבן פסח דוחה את השבת - השאלה נובעת מהתהייה על מהותו של קרבן הפסח.
תחילה נבחין בין קרבן שלמים לקרבן עולה. בשלמים - המזבח משרת את האדם מכיוון שהבעלים אוכלים את הקרבן - יש זיקה בין האדם למזבח. בעולה אין אכילה, וממילא הקרבן עומד כשלעצמו ואין זיקה עוד למביאו. אנו רואים זאת גם בדין גוי שיכול להביא עולה - מכיוון שמרגע שהביא נפסקה הזיקה. שלמים, לעומת זאת, אינו מביא - מכיוון שאי אפשר להקריב קרבן שנשארה לו זיקה לגוי (הסברו של ר' משה רוזין ב"נזר הקודש").
תשובתו של הלל: "והלא הרבה יותר ממאתיים פסחים יש לנו בשנה שדוחים את השבת", מראה על מרכיב מסויים שיש בקרבן הפסח שהוא מרכיב של קרבן ציבור, כאותם מוספים ותמידים הדוחים את השבת. עם זאת יש בו גם מרכיב של קרבן יחיד, כקרבן השלמים הנאכל לבעליו.
אמירה זו עולה כבר מן הפסוקים. אנו רואים שוני בין הציווי של הקב"ה שבו מוזכרת אכילה (שמות יב' א-כא) ובין הציווי של משה לעם, בו לא מוזכרת אכילה (שמות יב' כא-כח). השוני מגלה לנו על האופי הדואלי של קרבן פסח. מצד אחד, הוא חלק מהציווי האלוקי ושונה מהותית מקרבן שלמים, אך מצד שני הוא משלב גם יסודות של אכילה כבקרבן שלמים.
כאן המקום לציין את הייחוד שבקרבן פסח - קרבן פסח הוא קרבן יחיד הנלקח לכל משפחה, אך עם זאת הוא לא יכול ליקרב בבמות יחיד אלא רק בציבור. קרבן הפסח הוא קרבן של "והייתם לי לעם", קרבן המתחיל בכל בית אב אך מתאחד ומתכלל עם שאר הקרבנות בבית המקדש וכולם נהפכים ונהיים למעין קרבן ציבור (ישנה מחלוקת בין הירושלמי והתוספתא הסוברים שפסח קרבן ציבור לבין הבבלי הסובר שפסח קרבן יחיד ואכמ"ל).
אך התהליך ממשיך (כאור חוזר), לאחר ההקרבה בבית המקדש נאכל הקרבן בכל משפחה - אחרי ההתכללות, חלה שוב התפרטות של יחידים אך היא כבר יונקת מהישות הישראלית כהוויה שלמה.
סיכום
באמצעות שלוש הסוגיות שהבאנו עמדנו קצת על אופיו של קרבן הפסח ראינו בו שלושה מרכיבים:
א. קרבן הפסח עומד בעמידה עצמאית אל מול קרבן התמיד. מן הירושלמי עולה, שהוא אף מחולל אותו ממש.
ב. ביטוי להתערבות הנהגת הייחוד בסדרי הטבע הרגילים - הראינו שקרבן הפסח יוצא מסדר היום הרגיל אל מחוץ לתחומי קרבן התמיד. הוא ניצב, ע"פ רוב השיטות, בין הקטורת והטבת הנרות - הריח והאור המקיפים את האדם העובד, לבין הקרבנות הנעשים במזבח החיצון - מרכז העבודה.
ג. ביטוי להתהוות היחידים לעם - הראינו שקרבן הפסח מכיל מרכיבים של קרבן שלמים - קרבן פרטי, יחד עם מרכיבים של קרבן תמיד - קרבן ציבור. שני המרכיבים האלו מצטרפים ויוצרים קרבן ייחודי, זכר להתהוות עם ישראל.
שלושת המרכיבים הללו מתאחדים למהלך מאד מוגדר שקרבן הפסח מחולל.
קרבן הפסח בא מנקודה הנמצאת מחוץ לסדרי הטבע הרגילים, ומביא את עם ישראל לידי הוויה של עם. עתה, אחרי שנהיה לעם, יכול הציבור להקריב את קרבנות הציבור - התמיד. לאחר שהוגדר כעם ואף מימש זאת ע"י קרבנות הציבור המוקרבים מדי יום ביומו, יכול עם ישראל להתפרט ליחידים שמצד אחד יונקים מהציבור אך מן הצד השני מקריבים קרבנות יחיד עד כדי שלמים הנאכלים לבעליהם - "עליה השלם כל הקרבנות כלם".
נסיים בדבריו של מרן הרב קוק זצ"ל בעולת ראיה:
רבון העולמים. נושאים אנחנו את דענו למרחוק. לא רק בשביל ההטבה
הפרטית, של כל יחיד, ולא רק בשביל חוג פרטי של עולם מיוחד, בא סוד
העבודה האלהית, כ"א בשביל ההתעלות הכללית של העולמים הרבים, אשר
ברוח ד' רבון העולמים נוצרו, להיות הולכים ומתעלים, מתקדשים ומשתפרים,
ע"י הוספת אור הנשמה העליונה, הבאה בעקב העבודה האלהית התמימה,
המרוכזת בעבודת הקדש והמקדש.
הפרטית, של כל יחיד, ולא רק בשביל חוג פרטי של עולם מיוחד, בא סוד
העבודה האלהית, כ"א בשביל ההתעלות הכללית של העולמים הרבים, אשר
ברוח ד' רבון העולמים נוצרו, להיות הולכים ומתעלים, מתקדשים ומשתפרים,
ע"י הוספת אור הנשמה העליונה, הבאה בעקב העבודה האלהית התמימה,
המרוכזת בעבודת הקדש והמקדש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
