בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • קרבן פסח
לחץ להקדשת שיעור זה

קרבן פסח על שום-מה

undefined

הרב משה צוריאל

כ"ח אדר תשפ"א
4 דק' קריאה

הקב"ה הודיע לאברהם בברית הבתרים "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹועַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג). שלשה מצבים אלו עברו על ישראל במצרים. [א] גֵרות, בלי זכויות אזרח, נדחפו ממקום למקום כמו זרים. [ב] נלקחו בכפיה להיות עבדים, לשרת אישית את הגוים. [ג] עינוי, האדונים האכזריים הפליאו מכות בישראל, הטביעו ילדיהם בַּיְאוֹר, והציקו להם בכל מיני עינוי.
עת הגאולה, ביטול מצב העינוי בא לידי ביטוי על ידי "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים". ביטול מצב העבדות בא לידי ביטוי על ידי "והצלתי אתכם מעבודתם". ביטול הגֵרות בא לידי ביטוי על ידי "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה" וממילא "ולקחתי אתכם לי לעם" (כדברי רש"ר הירש על שמות ו, ו-ז).
הוסיף על כך הרב שמשון רפאל הירש, בביאורו לשמות (יב, ח) ומבאר כי אכילת מרור בליל פסח מסמלת זכירת העינוי שלנו במצרים. אכילת מצה, לחם עוני, כדבריו: "כשם שברגע היציאה לא הניחו להם נוגשיהם לחימוץ לחמם, ומַצוֹת הוכרחו לקחת אתם, כן לא נתנו להם, בהיותם עבדים, שהות לחימוץ לחמם. בכל עת עמדו מאחוריהם הנוגש ולחץ עומס העבודה העוצרת נשימה, שאילצום לאפות את לחמם במהירות ובחפזון".
וממשיך הרב הירש לבאר סמליות של אכילת קרבן פסח "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ..." כך דבריו: "כי צלי-אש משקף את היסוד השלישי, הנעדר. ללא תחתית, ללא קרקע, מרחף. לא צלי-קדר [=על מחבת] אלא תלוי בשפוד (פסחים מא ע"א, וכן עד ע"א). כזאת היא הכנת קרבן פסח עד היותו ראוי לאכילה, ללא בסיס, ללא קרקע, מרחפים באויר. הרי כזה מצב גֵרות, מתוכו הלכו והבשילו לקראת יעודם, אלה שקָמו עתה לדרור ולעצמאות".
מה הרעיון העמוק שעלינו לזכור במצבנו הכמעט תמידי, בגלויות בין העמים? גם בהיותנו היום ב"ה בני חורין בארצנו הקדושה, עלינו לזכור "שנאת עולם לעַם עולם" את המצב התמידי שכמעט תמיד אין לנו מנוס מהאנטי-שמיות, גם בדורנו אנו. כדברי חז"ל שאנו כבשה אחת, בין שבעים זאבים (תנחומא, תולדות, ה).
לענין אכילת מצה במשך שבעת ימי פסח, ואיסור אכילת חמץ בימים ההם, מלמדנו הרב הירש: "היא תזכיר לנו מֵחָדָשׁ את העוּבְדָה שלא בידינו קָנִינוּ חירות ועצמאות, אלא בחסד ה' הנמשך בכל עת". (רש"ר הירש על ויקרא ב, יא).
דומני שיש בכך גם לימוד שעלינו ללמוד מצורת הקרבת קרבן פסח. בהיותנו במצרים היינו ללא תשתית, ללא בסיס לאומי, כאילו נתונים למאכולת אש. ובכל זאת, או עדיף לומר בגלל זאת, פָּסַח הקב"ה על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל, כי לקח הקב"ה אותנו לו ולחלקו. כי גם בלי שום בסיס חומרי, אנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש", מיועדים לקבל תורת ה' מסיני, כמו שהבטיח ה' למשה במעמד הסנה "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ, בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹוהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג, יב).
אמת נוראה היא מה שהגדיר מהר"ל "והרי ראינו כי רוב ימי עולם ישראל הם בצרה ובגלות בעולם הזה" ("נצח ישראל", תחילת פרק ט"ו). וזה מוכרח להיות כך, כי עניני עולם הזה הם חומריים ונחלת האומות שהם שקועים בחומר. לעומת זאת ישראל הם בעלי צורה ורוחניות, ויעודם הוא לתורה ולמצוות, ולא לעניני החומר. כך הסביר מהר"ל.
גלויות תכופות שעברו על ישראל, כבר אלפיים שנה. גלו מארצנו לבבל. גלו מבבל לצפון אפריקה [בסוף תקופת ימי הגאונים], ומצפון אפריקה לדרום אירופה (איטליה, יון, ספרד). ואח"כ נדדו לצפון אירופה (גרמניה, פולין ועוד). ולפני מאתים שנה נדדו משם לארצות הברית עשרות מליוני יהודים, ושם התבוללו רובם ככולם, כמו שרואים בסטטיסטיקת תקופתנו. נזכיר הגירוש של כלל כל היהודים מאנגליה בשנת 1290. ואחר כך גירוש כל היהודים מצרפת בשנת 1306, וגירוש כחצי מליון יהודים [לפי עדות ר"י אברבנאל] מספרד בשנת 1492. וגם גירושים תכופים מעיר ועיר, וינה בשנת 1609, פראג בשנת 1745 ועוד ועוד. כל אלו מוכיחים שאין ביד האדם לגאול את עצמו, אם לא זרועו הפשוטה של הקב"ה. כי כך היה גם במצרים, ללא המכות שהפליא ה' במצרים, לא היה בכוחו של משה או שום גואל אחר להוציאנו משם.
"וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ. שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם" (הגדה של פסח).
ועל זה סיכם ר' יעקב עמדין בהקדמתו לסידור התפילות "בית יעקב" (מהד' אשכול, עמ' יב).
"מי שיעיין ביחוד עניינֵנו ומעמדנו בעולם, אנחנו האומה הגולה, שה פזורה. אחר כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלָפים מהשנים. ואין אומה בעולם נרדפת כמונו. מה רבים היו צרינו! מה עָצְמוּ, נשאו ראש הקמים עלינו, מנעורינו להשמידנו, לעוקרנו ולשָׁרשנו. מפני השנאה שסיבתה הקנאה, רבת צררונו. גם לא יכלו לנו לאבדנו ולכלותנו. כל האומות הקדומות העצומות, אבד זכרם ובטל סברם. סר צִלָּם. ואנו הדבקים בה' כולנו חיים היום. לא נפקד ממנו בכל תוקף אריכות גלותנו אפילו אות וניקוד אחד מתורה שבכתב, וכל דברי חכמים קיימים, לא שלט בהם הזמן ולא כילם... חי נפשי, בהתבונני בנפלאות אלה, גדלו אצלי יותר מכל ניסים ונפלאות שעשה השם יתברך לאבותינו במצרים ובמדבר ובארץ-ישראל. וכל מה שאָרך הגלות יותר, נתאמת הנס יותר, ונודע מעשה תקפו וגבורתו של הקב"ה".
זהו הלימוד שעלינו ללמוד ממעשה קרבן פסח. בכל דור ודור עלינו לשנן לעצמנו את העיקרון שלא בכח אנוש שלנו יכולנו לשרוד מול גלי השנאה של אומות העולם. וככל שאנו מסבירים להם פנים, עדיין שנאתם כבושה בליבם כמו שרואים אנו בזמננו שהרודנים באירן זוממים להכין פצצה אטומית כדי להשמיד את עם ישראל שבארץ ישראל, מכינים כלי השמדה המסוגלים לכך, משקיעים מליארדי דולרים בפיתוח זה, - וכל העולם, ממזרח שמש עד מבואו, גם המתורבתים באירופה, וגם כלל עולם המערב שבאמריקה, רואים זאת ואינם מזדעקים נגדם, אינם פועלים נמרצות לביטול מוחלט של מזימת הרשעים.
ולכן, בהיותנו נחלת ה', שבחר בנו להיות עמו (כדברי רמב"ן על דברים לב, סוף פסוק כו) אך ורק הוא יתברך שמו המצילנו מידם, למרות מצבנו החלש והנרדף.
עת שאנו אומרים בליל סדר: "פסח על שום מה", עלינו לחנך את עצמנו שוב בעיקרון זה.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il