ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- חיוב ההודאה על נס
דווקא בשל כך, עלינו להתעמק בפרק ההודיה אותו נקרא עם כניסתו של חג העצמאות, פרק ק"ז בתהלים. הפרק עוסק בארבעה סוגי אנשים אשר ניצלו מצרה - הולך המדבריות, האסיר, החולה ויורד הים. הארבעה מודים לריבונו של עולם על שהצילם מיד צר: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם". ברם, אם נעמיק בלשונו של דוד המלך נגלה שישנם שני סוגים של הודאה. הראשון, המופיע בשני המקרים הראשונים, הוא הודאת 'כי', הודאה מותנית בסיבה: "כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מילא טוב", "כי שיבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גידע". הסוג השני של ההודאה בוגר ועמוק יותר, זוהי הודאה בלתי מותנית, שנעשית כיוון ש"טוב להודות לה'". הכוח להודות לה' הוא הנותן לנו עוצמה. זוהי זכות ולא רק חובה. כאשר מגלים את הכוח להודות, האפקט של ההודאה פורץ גבולות ומעורר את כל העם, כפי שמתרחש עם הניצול הרביעי, יורד הים: "וירוממהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו".
ברם, מיד לאחר הפסוקים על ארבעת הניצולים, אשר כל אחד מהם אומר תודה בדרכו הוא, מסיים הפרק בסיפור אחר על עליות ומורדות. הסיפור מתחיל בנפילה של היישוב: "ישם נהרות למדבר ומויצאי מים לצמאון". מיד לאחר מכן בא תיאור על גאולה: "ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים. ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב: ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה". לאחר התיאור הגאולי של קיבוץ הרעבים לארצם מופיעה שוב הידרדרות: "וימעטו וישחו מעוצר רעב ויגון... ויתעם בתוהו לא דרך", ושוב עלייה: "וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות".
דומני שהמסר הטמון במהלך המסיים את פרק ק"ז הוא חד ורלוונטי. לאדם הפרטי קל להכיר בניסו. ישנם המודים "כי" וישנם המשכילים להודות כי "טוב להודות לה'", אך על כל פנים, מוטיב ההודאה קיים: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם". אך כאשר בציבור עסקינן, יש נטייה לשכוח את הצורך בהכרת הטוב. בקטע המסיים את הפרק, העוסק בגאולה ציבורית, לא מופיעה ולו פעם אחת המילה "תודה". "אין בעל הנס מכיר בניסו" ועל כן שבות וחוזרות הנפילות.
יש הנוטים להצדיק את חוסר רצונם להודות לקב"ה ולחגוג את חג העצמאות, בשל ייאושם מהמפעל הציוני, בשל הנפילות והמורדות, בשל תחושת הבגידה בתורת ישראל ובארץ ישראל ועוד כהנה וכהנה. אבל ההיפך הוא הנכון, חוסר היכולת להודות הוא הוא המביא לנפילות, כפי שמתואר בפרק ק"ז. החובה להודות היא חובה קיומית, היא יסוד החוסן הלאומי שלנו, כפי שמסיים הפרק :"יראו ישרים וישמחו וכל עולה תקפוץ פיה. מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'". רק החכם מבין שכדי להתקדם מעלה מעלה, יש להתבונן בחסדי ה', גם אם הדבר מצריך מאמץ.
זהו חשבון הנפש הציבורי, לקראת ראש השנה למדינה. חובתנו היא לרומם את מוסד התודה בבמה הציבורית, להשתיק את הקיטורים והתלונות ולהודות לקב"ה על החסד שגמל עלינו. גם אם אין אנו מאושרים מהכיוון אליו מוליכה אותנו ממשלה זו או אחרת, גם אם מדינת ישראל אינה עדיין בדיוק המדינה עליה חלמנו, אין זה גורע מחובתנו להודות לריבונו של עולם על המתנה הנפלאה שקיבלנו לאחר אלפיים שנות גלות ורדיפות. העובדה שאנו לעיתים פוגמים במתנה זו, אין בה בכדי לגרוע ולו במעט, את חובת התודה לנותן המתנה אשר חסדו גמל עלינו.
צמא לרוחניות
יתרה מכך, ברגע שבו נצליח להתעלות מעל השלילה, נוכל להביט לעומק ולהבחין בגלגלי הגאולה הנעים לאיטם מתחת לפני השטח. היום יותר מאי פעם מאז קום המדינה מחפש עם ישראל קשר עמוק יותר למסורת, לשורשים, לחוויה הרוחנית ולתורה. כל העוסק היום בעבודת הקודש עם הציבור הכללי רואה בחוש את הכמיהה לרוח, וכפי שמתאר זאת עמוס הנביא (ח' י"א): "הנה ימים באים נאום ה' אלוקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'". עם ישראל מחפש תורה רעננה ועמוקה, שורשית וחדשנית, אינטלקטואלית וחווייתית. האנטי הולך ונעלם והיהדות נכנסת למרכז ההוויה הישראלית. ניתן לראות זאת בשירה הישראלית, בתרבות, באמצעי התקשורת וברחוב.
רק שליחי תנועת הציונות הדתית מסוגלים להרוות את הצמא הרוחני ולהמשיך להצעיד את העם אל המסילה העולה בית אל. עלינו להקשיב ל"קול דודי הדופק" – לקב"ה הדופק על פתח דלתנו כאומר לנו: "רבותיי, הגיעה שעת הגאולה". אל לנו להתמקד ברע ובשלילה, בחיפוש הנגעים והמומים וכריאקציה לבחור במגמות של בדלנות והקצנה, אשר יצמצמו כל יכולת השפעה על כלל החברה הישראלית. שומה עלינו להביא קול צלול, עמוק ושקול של היהדות לעם הצמא לכך, ובכך לרומם את המפעל הציוני. רק היודעים לחבר את התורה למציאות, המסוגלים להביא את הקודש אל תוך עולם החול, האמונים על דרכה של תורה ועבודה ונאמנים למדינה ולצבא, יכולים הם להשקות את הצמאים ברוח.
אין מילים מתאימות יותר לתאר את גודל השעה ממילותיו של הרב קוק: "מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל... השלוה הגשמית אשר תבוא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבואו ימים אשר תאמר "אין בהם חפץ", השאיפה לאידיאלים נשאים וקדושים תחדל וממילא ירד הרוח וישקע, עד אשר יבא סער ויהפך מהפכה ויראה אז בעליל כי חוסן ישראל הוא בקודש עולמים, באור ה' ובתורתו, בחשק האורה הרוחנית" (הרב קוק, אורות התחיה נ"א).
אסיים באנקדוטה קטנה ומשמעותית. בעל ה'שפת אמת', האדמו"ר מגור, חזה עוד לפני למעלה ממאה ועשרים שנה את בואו של חג העצמאות ללוח השנה היהודי. לכל אחד משלושת הרגלים, מסביר השפת אמת, ישנו חג מקביל מהתורה שבעל פה אשר כנסת ישראל תיקנה כנגדו. "על ידי כוחן של בני ישראל בקבלתם היום טוב כראוי. נשאר מכל יום טוב רשימה בכנסת ישראל. ובכוח זה הוציאה כנגדן רגלים אחרים. וחנוכה הארה מחג הסוכות. ופורים מחג השבועות. ומחג הפסח מקווים אנו להיות עוד, כמו שנאמר: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (חנוכה, תרמ"א). חג הסוכות עזר לנו לייצר את חג החנוכה. גם חג השבועות נתן לנו את הכוח לתקן את חג הפורים. במשך כאלפיים שנה חיכינו לחג השלישי אשר ישלים את הסדרה, חג עצמאות היונק את כוחו מחג הפסח. כנגד חג חירותנו מהתורה שבכתב, זכינו בדורנו לחג החירות מהתורה שבעל פה, חג אשר חל מיד לאחר חג הפסח. ייתכן וגם יום ירושלים הוא חלק מחג זה היונק את כוחו משביעי של פסח, גמר הגאולה הפיזית.
אם נשכיל לחבר את חגי הגאולה לקודש, לקבעם כימי הלל והודאה, אם נברך את הקב"ה בהשתפכות הנפש על הניסים האדירים שזכינו לראות בדורנו, נזכה להפוך חגים אלו לנצחיים כחלק מתורה שבעל פה ומלוח השנה של נצח ישראל, כחזונו של השפת אמת. אם נבין שתודה ללא תנאי, ציונות ללא תנאי, היא מקור החוסן הלאומי שלנו, אם נשכיל לא רק להודות "כי" אלא להבין ש"טוב להודות", אם נרומם את הקב"ה בקהל עם ועדה ונביא לחברה הישראלית את אורה של תורה בחום ובאהבת הבריות כדרכו של הלל הזקן, או אז נמצא את הכוח להמשיך ולעלות במסילה העולה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב.
מתוך העיתון בשבע
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
דיני פרשת זכור
הלכות שטיפת כלים בשבת
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
אנחנו קודש למענך
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך מותר להכין קפה בשבת?
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
