בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • חיוב ההודאה על נס
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

להודות ולצפות להשלמת הגאולה

אנו לא עומדים בתחילת הגאולה, אלא כבר באמצעה. יש חיוב להודות לקב"ה על כל הטוב שגמל עמנו, ויחד עם זאת לצפות לחירות הרוחנית יחד עם החירות הגשמית. הלימוד בישיבה הוא הבונה את הכוחות הרוחניים בעם ישראל.

undefined

הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל

אייר תשס"ו
4 דק' קריאה
ביום העצמאות אנו אומרים את מזמור ק"ז בתהלים, הפותח בפסוק "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". כגודל ההודאה שלנו לה' כך נמשכים החסדים ממנו אלינו. טובת ה' ורצונו הוא שיהיה בינינו לבינו חיבור של חסד תמידי ונצחי, משהו עולמי, לא כמו אצל בני האדם, שהטובה שאנו יכולים לתת היא תמיד דבר זמני וקצר שחולף מהר.

על הפסוק הבא במזמור, "יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר", אומר המדרש 1 :
יאמרו גאולי ה' - אשר גאלנו היה לו לומר, או אמרו גאולי ה' אשר גאלם, אמר ר' יהודה בר שלום יפה הוא אמר, למה שמאמרו של הקב"ה מעשה הוא, וממי את למד מאברהם, מה כתיב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי וגו', אתן אינו אומר, אלא נתתי, וכי בנים היו לו לאברהם כבר, והלא עד עכשיו לא הוליד, אלא מאמרו של הקב"ה הוא מעשה, אמר הקב"ה אמרתי דבר הרי מעשה נעשה אף כאן אומר גאולי ה' שכבר גאלם.

המדרש מדייק בלשון הפסוק 'יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר' שהוא פותח בלשון עתיד 'יאמרו' ומסיים בלשון עבר 'אשר גאלם', ומבאר שעצם האמירה של הקב"ה היא מעשה בפני עצמו. הפסוק מדבר על נס עתידי בלשון הווה, שכיון שאמר ה' לגאלם הרי הם כאילו כבר נגאלו. משום כך, חובת ההודאה קיימת גם אם לא הגענו עדיין לסוף. כך אנו אומרים גם בפיוט שבהגדה של פסח "דיינו" - אין הכוונה שהיינו מסתפקים רק בחלק מהדברים, ודאי שעלינו לשאוף לשלמות, אלא הכוונה היא שבעניינים רוחניים אנו שמחים בכל פרט ופרט מן התהליך הכולל, ועל כל פרט ופרט יש חיוב מחודש להודות לה'. כיון שכך ישנה הודאה בפני עצמה על היציאה, על המן, על השבת וכו'. וכן אנו אומרים בתפילת ההודאה על הגשמים - "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה" - על כל טיפה וטיפה של חסד. ההודאה שלנו היא על חסדי ה' הגדולים והעצומים, כאשר נשבר עול הגלות מעלינו, ארץ ישראל בידינו, ויש לנו שלטון בארץ ישראל מן השמים.

הבוקר סיפרו לי כמה לומדי תורה יש בארץ ישראל. נאמר לי שיש יותר מאלף וחמש מאות מוסדות תורה וכתשעים אלף לומדי תורה מעל גיל תיכון. ארץ ישראל היא מרכז התורה הגדול ביותר בעולם, המדינה היא מחזיקת התורה הגדולה ביותר. כמה כבוד אנשים נותנים לאדם פרטי שמחזיק מוסדות תורה, על אחת כמה וכמה למדינה שלמה.
היום יש בארץ ישראל למעלה מחמישה מיליון יהודים. כמה היו כאן לפני קום המדינה, כמה הגיעו והביאו מהשמים?

סופו של המזמור הוא - "מי חכם וישמר אלה, ויתבוננו חסדי ה'". צריך חסד ה' מיוחד כדי להתבונן על חסדי ה', ובפרט בזמן גאולה וישועה. יש צורך בעין מיוחדת כדי שנדע להתבונן כראוי. "יראו ישרים וישמחו"- ראיה ישרה, בלי שום נגיעה פרטית משלנו.

צריך לשבח את הקב"ה על שהקים לנו את מדינת ישראל, ויש חיוב מיוחד מן התורה לשמוח ולהודות ולהכיר טובה על כך. יש כאלה שרוצים להוציא את עולם התורה מן הכרת הטוב. יש סכנה בתופעה הזו, הן בעולם התורה והן אצל עם ישראל כולו. סעודת ההודיה כאן בישיבה באה כדי להראות שאין פירוד בין התורה לכלל ישראל. אנו לא לבד, אנו מודים לה' יחד עם כלל ישראל.

זכינו שכלל ישראל הכריז עצמאות. אנו לא מתעלמים ולא מרוצים מהמצב הרוחני שיש כאן, אך דבר זה אינו מפקיע מאיתנו את חיוב ההודאה לה' על הטוב שגמל אותנו. חיוב ההודאה לא מותנה בכך שהכל יהיה טוב, אלא הוא קיים ועומד בזכות עצמו גם כאשר יש עוד להיכן להתקדם. תפקידנו כאנשים הרוחניים במדינה להלחם לתיקון המצב הרוחני של המדינה. המדינה לא שייכת לממשלה ולא לראשי הממשלה, המדינה שייכת לכלל ישראל, ואנו חייבים להילחם כאן יום יום על צביון המדינה.

אנו לא עומדים בהתחלת הגאולה, אלא אנו כבר באמצע הגאולה. אם יש אנשים שנבוכים בתוקף היום הזה, הרי שטעות בידם. חייבים לפרסם שיש ישועה בישראל, ולהכיר טובה לה' על כך. מציאות כזו שלא היתה במשך אלפי שנים מחייבת חיוב הודאה, ואפילו שרואים אנו שעמי הארצות נלחמים ופוגעים בתלמידי חכמים. עם כל הבעיות אין מקום תורה כזה בעולם, המדינה היא מרכז התורה בעולם.

תפקידנו בישיבה הוא ללמוד תורה. לימוד התורה הוא בירור רצון ה' בעולם. בלימוד הגמרא אנו לומדים כיצד ה' רוצה שינהגו בעולם שלו. בלימוד התורה אנו מתדבקים ברצון ה', הוא הדביקות העליונה של האדם בה'. הישיבה היא עצמה מעיין נובע, מכונה דינמית שמחזקת את העולם. ישנם צינורות רוחניים גבוהים, שעל ידם הישיבה מחזקת את העולם. חובתנו בישיבה היא חיזוק האמונה לעולם כולו. יש חיוב על כל אחד ואחד להגביר את לימוד התורה של עצמו, לחזק את לימוד האמונה, בשקידה גדולה, עם כל מ"ח הדברים שהתורה נקנית בהם 2 , ועל ידי כך נקרב את הגאולה.
זאת ההתעצמות הגדולה, זהו בן חורין אמיתי שמצפה לישועה. אנו חייבים בלימוד התורה, בלימוד האמונה ובלימוד הישועה, שעל ידם מתגלים ניצוצות הישועה.

אנו מודים על הניסים שהיו, ויחד עם זאת גם צועקים על העתיד. גם בשירה הגדולה ישנה צעקה גדולה - "אנא ה' הושיעה נא". אנו חייבים וגם יכולים לצפות לישועה - "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' " 3 . עצם הציפיה לישועה מקרבת את הגאולה. ביום זה צריך לדעת, שתפקיד תלמידי החכמים היא להוביל את עם ישראל לא להסתפק בעצמאות גשמית אלא לשאוף לחרות רוחנית, וזאת אנו עושים על ידי לימוד האמונה, שעל ידו מחזקים את הנשמה של כלל ישראל.


^ 1 מדרש תהלים במקום.
^ 2 על פי מסכת אבות, פרק שישי.
^ 3 תהלים כ"ז.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il