ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- תפילה
- השכמת השחר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
למעבר לברכות השחר בנוסח ספרד
למעבר לברכות השחר נוסח אשכנז
למעבר לברכות השחר בנוסח תימן
1 - ברכות השחר באופן כללי
רשימה של ברכות תקנו חכמים לומר מיד עם הקימה בבוקר, ועניינן להודות לה' על כל הדברים הקטנים והגדולים שבחיים.
וכך מובא בתלמוד מסכת ברכות (ברכות ס, נ), מיד כשייעור משנתו יודה לה' על הנשמה שהוחזרה לו לאחר השינה, ויאמר : "אלהי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראת, אתה יצרת, אתה נפחת בי, ואתה משמרה בקרבי, מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי רבון כל המעשים ואדון כל הנשמות, ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים". וכשישמע את קול התרנגול המבשר את בואו של היום החדש, יאמר : "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה". וכשילבש את בגדיו, יברך את ברכת "מלביש ערומים". וכשיניח את ידיו על עיניו יברך את ברכת "פוקח עיוורים". וכשישב על מיטתו לאחר שהיה אסור בכבלי השינה, יברך את ברכת "מתיר אסורים". וכשיעמוד על רגליו יברך "זוקף כפופים". וכשיניח את רגליו על הארץ יברך "רוקע הארץ על המים". וכשינעל מנעליו יברך "שעשה לי כל צרכי". וכשיתחיל ללכת יברך את ברכת "המכין מצעדי גבר". וכשיחגור את חגורו יברך "אוזר ישראל בגבורה". וכשישים את כובעו על ראשו יברך "עוטר ישראל בתפארה". וכשיטול את ידיו יברך "על נטילת ידיים". וכשירחץ את פניו יברך את ברכת "המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי" וכו'. בברכות אלו אנו לומדים להכיר טובה לבורא העולם על כל פרט ופרט ממרכיבי חיינו, אנו מתייחסים אל הדברים הגדולים וגם אל הקטנים. אנו מודים על הנשמה באופן כללי, ויחד עם זאת לא שוכחים להודות גם על דברים פעוטים יחסית כפקיחת העיניים, לבישת המלבוש, נעילת הנעליים, או אפילו על שמיעת התרנגול, המבשר את הבוקר החדש. באופן כזה החיים נעשים בעלי משמעות עמוקה יותר, אנו לומדים שלכל דבר יש ערך אלוקי, וכך אנו פותחים את היום החדש במבט עשיר ומלא.
2 - זמן ברכות השחר
כפי שלמדנו, תקנת חכמים המקורית היתה, לברך כל ברכה מברכות השחר בזמנה המדוייק. דהיינו מיד עם ההתעוררות מהשינה היו מברכים את ברכת "אלקי נשמה", ומיד עם השמע קול התרנגול היו מברכים "הנותן לשכווי בינה", ובעת שהיו מתיישבים על המיטה היו מברכים את ברכת "מתיר אסורים". וכשהיו נעמדים היו מברכים "זוקף כפופים", וכך היו מברכים כל ברכה בעיתה. אבל כיום השתנה המנהג, ורגילים לברך את כל ברכות השחר ברציפות. ולכאורה יש מקום לתמוה, מדוע חל השינוי הזה, הרי ברור שכאשר אנו מברכים כל ברכה בזמן המתאים לה, הברכה נאמרת בצורה השלמה ביותר. ולא זו בלבד, אלא כל הקימה מהשינה מקבלת משמעות עמוקה יותר, כאשר עם כל התקדמות לקראת היום החדש אנו מוסיפים ברכה ותודה לה'. ובאמת הרמב"ם פוסק לברך את כל ברכות השחר בדיוק כפי שנאמר בתלמוד, דהיינו כל ברכה בעיתה, ויש מעולי תימן שנוהגים כמותו גם היום.
אבל השולחן ערוך בסימן מ"ו סעיף ב' כתב שכיום נוהגים למעשה לומר את כל ברכות השחר בבת אחת, בבית הכנסת, ושני טעמים לכך. האחד מפני עמי הארץ שאינם יודעים את כל הברכות בעל פה, וכדי שלא ישכחו את אחת הברכות תקנו לאמרם בבית הכנסת מתוך הסידור. ועוד, שאנו רוצים לברך את ברכות השחר בצורה המכובדת ביותר, כלומר בידיים נקיות ובלבוש מכובד, ולכן אנו דוחים את אמירת הברכות מעת הקימה לתחילת התפילה בבית הכנסת.
3 - ברכות השחר למי שלא נהנה
בין ברכות השחר יש ברכות שלא כל אדם זוכה להנות מהן, והשאלה המרכזית ביותר בהלכות ברכות השחר היא, האם כל אדם יכול לברך את כולן, או שמא מי שלא נהנה מאחת הברכות אינו יכול לברכה.
למשל, האם עיוור יכול לברך את ברכת "פוקח עיוורים". וכן אדם שאין בשכנותו שום תרנגול הקורא בבוקר, האם יוכל לברך ברכת "הנותן לשכווי בינה להבחין בין יום ובין לילה".
למעשה נחלקו בשאלה זו גדולי הראשונים, הרמב"ם פסק (הלכות תפילה פ"ז ה"ט) שרק מי שנהנה מאותו דבר יוכל לברך עליו, ולכן אדם שישן בלילה עם בגדים, לדעתו לא יוכל לברך בבוקר ברכת "מלביש ערומים", מפני שאינו מתלבש. וכן חולה שאינו יכול ללכת, לא יוכל לברך ברכת "המכין מצעדי גבר". ואדם משותק שלא יכול להניע את איבריו לא יוכל לברך את ברכת "מתיר אסורים" ואת ברכת "זוקף כפופיסי'. וכרמב"ם פסק גם בעל השולחן-ערוך (שו"ע או"ח מו, ח). אבל לעומת זאת בעל ספר הכלבו (סימן א') כתב בשם רב נטרונאי גאון ורב עמרם ושאר הגאונים שהמנהג הוא לומר את כל ברכות השחר על הסדר, בין שנהנה מהם ובין שלא נהנה, משום שהברכה אינה פרטית בלבד, אלא היא על העולם כולו, ולכן אף שאותו משותק אינו יכול להזדקף, מכל מקום הוא רשאי לברך את ה' על כך שאחרים יכולים להזדקף. וכן העיוור יכול לברך פוקח עיוורים, על שאחרים יכולים לראות, ועל ידי כך יוכלו להראות לו את הדרך, ולהכין לו את כל צרכיו. וכן פסק הרמ"א (שו"ע או"ח מו, ח), שכל אדם יכול לברך את כל ברכות השחר, בין אם נהנה מהן באופן ישיר ובין אם לא, מפני שיש לברכות הללו גם משמעות כללית. וגם הבן איש חי על פי האר"י ז"ל פסק כשיטת הרמ"א, שכך הוא המנהג הנכון. ולכן למעשה גם הספרדים נוהגים כשיטת הרמ"א, לומר את כל ברכות השחר על הסדר, משוס שגם מי שלא התחייב בחלק מן הברכות רשאי לברך אותן ולהודות לה' על הטובה הכללית שהשפיע לעולם.
4 - הברכות הכלליות
בין ברכות השחר, העוסקות בעיקר בהודאה לה' על דברים פרטיים, כגון ראיית העיניים, המלבושים, ההליכה וכדומה, תקנו חכמים לומר גם שלוש ברכות המבטאות את הכרת התודה של כל יהודי על מצבו הכללי בעולם. ואלו הן : "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אשה". וכתב השולחן-ערוך (שו"ע או"ח מו, ד), שהנשים יברכו במקום "שלא עשני אשה", "שעשני כרצונו".
ומזה שגם האיש וגם האשה מברכים, משמע שלכל מין ישנו צד של מעלה על המין האחר. האיש מברך "שלא עשני אשה", משום שהאשה מחוייבת בפחות מצוות, שהרי היא אינה חייבת במצוות תלמוד תורה ובמצוות עשה שהזמן גרמן. והאשה לעומת זאת מברכת, "שעשני כרצונו", ופרוש הדבר, שהאיש צריך ליותר מצוות, משום שמצבו הבסיסי נמוך ממצבה של האשה, ולכן הוא זקוק ליותר מצוות כדי לתקן את עצמו. אבל האשה שמיסודה נבראה בצורה מתוקנת יותר, יכולה להודות לה' ולברך "שעשני כרצונו", דהיינו אני מתאימה יותר לרצון האלוקי (שיחות הרצי"ה 9, 7).
ואפשר להוכיח זאת מכך שהאדם נברא עפר מהאדמה, ואילו האשה נבראה מחומר זך יותר, דהיינו מצלעו של האדם, כלומר האשה מבטאת התפתחות נוספת מעל הקומה שאליה הגיע האיש.
ולמעשה פסק השולחן-ערוך שהאשה תברך בשם ובמלכות את ברכת "שעשני כרצונו", וכן נוהגים למעשה כל יוצאי אשכנז. אבל הנשים הספרדיות נהגו לומר ברכה זו ללא הזכרת שם ומלכות (כה"ח מו, מא).
5 - סוף זמן ברכות השחר
לכתחילה יש לברך את כל ברכות השחר סמוך עד כמה שאפשר לקימה מהשינה. אולם השאלה היא מה הדין בדיעבד, אם לא ברכו את ברכות השחר בתחילת היום, עד מתי ניתן לברכן? היו פוסקים שרצו להשוות את דין ברכות השחר לדין התפילה, וכשם שזמן התפילה הוא עד ארבע שעות זמניות שהוא שליש היום, כך גם זמן ברכות השחר יהיה עד שליש היום (דרך החיים עפ"י המ"א). ויש שאמרו, שכשם שתפילת שחרית אפשר להתפלל בדיעבד עד חצות היום, כך גם את ברכות השחר ניתן לברך עד חצות היום ,רבי שלמה קלוגר). אבל הרבה פוסקים קבעו שאין זיקה בין ברכות השחר לתפילה, ושהברכות הללו קשורות לכל היום. ולדעת הגר"א אם שכח לאומרן ביום, יכול לאומרן אפילו בלילה עד שילך לישון.
ולמעשה פסק בעל המשנה-ברורה (מ"ב נב, י), שלכתחילה צריך לברך את ברכות השחר בתחילת היום, עד לסיום ארבע השעות הראשונות. אבל בדיעבד יכול לברך גם עד חצות היום, ואם לא הספיק לאומרן עד חצות, רשאי לאומרן אחרי חצות, ואין למחות בידו, משום שדעת רוב הפוסקים שאפשר לאומרן כל היום.
6 - ברכות השחר לשומר שקם באמצע הלילה
אדם שצריך לקום לשמירה או לעבודה לפני אור הבוקר, אין ראוי לדחות את ברכות השחר עד לתפילת שחרית, אלא עדיף לברך את כל ברכות השחר מיד לאחר הקימה מן השינה, למרות שעדיין לילה. אבל לפני חצות הלילה אין לברך את ברכות השחר, ולכן אדם שקם מן השינה לפני חצות, ימתין עד לאחר חצות הלילה, ואז יברך את ברכות השחר. ולגבי ברכת "הנותן לשכווי בינה", לכתחילה יש לברך אותה לאחר שיאיר היום או לאחר שישמע קול תרנגול, אבל בדיעבד יכול לברך אותה מחצות הלילה יחד עם שאר ברכות השחר (מ"ב מז, לא , ובאו"ה שם, כה"ח מז, מט). וגם שומר שקם לאחר חצות הלילה לשמירה של כמה שעות, ומתכנן לחזור אחר כך למיטתו ולישון - ראוי שיברך את ברכות השחר בשעה שהוא קם לשמירה. ואת כל הברכות יאמר כרגיל עם שם ומלכות, ולאחר שיקום מן השינה בפעם השניה לא יחזור לאומרן. אולם שתי ברכות יאמר בפעם הראשונה שיקום ללא שם ומלכות, ובפעם השניה שיקום יאמרן בשם ומלכות כהלכתן, ואלו הן : ברכת אלקי נשמה, וברכת המעביר שינה מעיני וכו'. והטעם לכך, משום שברכות אלו הן הודאה על הקימה מן השינה, ומאחר שמתכונן לישון שוב, ראוי שיודה לה' לאחר הקימה האחרונה. אבל שאר ברכות השחר הן הודאה לקראת היום החדש, וכיוון שהודה בקימה הראשונה, שוב אין צורך שיודה בקימה השניה (באו"ה או"ח מ"ז ד"ה 'המשכים').
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
שמונה פרקים לרמב"ם שמע האמת ממי שאמרה
שיעור 1
השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.
לנתיבות ישראל עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'
השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.
אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
כי תצא מה בין אשת יפת תואר לרות המואבייה
לעומת אשת יפת תואר המצטרפת לעם ישראל בזכות שחשקו ביופייה, לעומתה רות המצטרפת לעם ישראל לעוני ולסיכוי קלוש להשתלב.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
מאמר שלישי עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.
אורות התשובה - הרב הראל כהן קדושת האמצעים
אורות התשובה פרק ו פסקה ו' -ז'
מה היחס בין הנשמה לפעולות שלנו? כיצד זדונות נהפכות לזכויות? ומה הכוונה שלעתיד לבוא יהיה טעם העץ כטעם הפרי?
