ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ו מִי שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ כָּרָאוּי לָהּ* וְלִהְיוֹת מֻכְתָּר בְּכִתְרָהּ שֶׁלַּתּוֹרָה – לֹא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים, וְלֹא יָשִׂים עַל לִבּוֹ* שֶׁיִּקְנֶה תּוֹרָה עִם הָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד כְּאֶחָד. כָּךְ הוּא דַּרְכָּהּ שֶׁלַּתּוֹרָה:* פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, וְלֹא עָלֶיךָ כָּל הַמְּלָאכָה לִגְמֹר,* וְלֹא אַתָּה בֶּן חֹרִין לִבָּטֵל. אֲבָל אִם הִרְבֵּיתָ תּוֹרָה – הִרְבֵּיתָ שָׂכָר.* וְהַשָּׂכָר לְפִי הַצַּעַר.*
ז שֶׁמָּא תֹּאמַר: עַד שֶׁאֲקַבֵּץ מָמוֹן, וְאֶחֱזֹר וְאֶקְרָא; עַד שֶׁאֶקְנֶה מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ, וְאֶפָּנֶה מֵעֲסָקַי, וְאֶחֱזֹר וְאֶקְרָא – אִם תַּעֲלֶה מַחֲשָׁבָה זוֹ עַל לִבְּךָ, אֵין אַתָּה זוֹכֶה לְכִתְרָהּ שֶׁלַּתּוֹרָה לְעוֹלָם. אֶלָּא עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי,* וְאַל תֹּאמַר: לִכְשֶׁאֶפָּנֶה* אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה.
ח כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא [...] וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא"* (דברים ל,יב–יג); "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" – לֹא בְּגַסֵּי הָרוּחַ* הִיא מְצוּיָה; "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא" – לֹא בִּמְהַלְּכֵי מֵעֵבֶר לַיָּם* הִיא. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: לֹא כָּל הַמַּרְבֶּה סְחוֹרָה – מַחְכִּים. וְצִוּוּ וְאָמְרוּ: הֱוֵי מְעַט עֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.
ט דִּבְרֵי תּוֹרָה נִמְשְׁלוּ בַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹי כָּל צָמֵא* לְכוּ לַמַּיִם" (ישעיה נה,א) – לוֹמַר לְךָ: מָה הַמַּיִם אֵין מִתְכַּנְּסִין בִּמְקוֹם מִדְרוֹן, אֶלָּא נִזְחָלִין מֵעָלָיו וּמִתְקַבְּצִין בִּמְקוֹם אֶשְׁבֹּרֶן,* כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵינָן נִמְצָאִין בְּגַסֵּי הָרוּחַ, וְלֹא בְּלֵב כָּל גְּבַהּ לֵב, אֶלָּא בְּדַכָּא וּשְׁפַל רוּחַ,* שֶׁמִּתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵי הַחֲכָמִים* וּמֵסִיר הַתַּאֲווֹת וְתַעֲנוּגֵי הַזְּמַן* מִלִּבּוֹ, וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּכָל יוֹם מְעַט כְּדֵי חַיָּיו אִם לֹא הָיָה לוֹ מַה יֹּאכַל, וּשְׁאָר יוֹמוֹ וְלֵילוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה.
___________________________________
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
48 - הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכות א'–ה'
49 - הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכות ו'–ט'
50 - הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכות י'–י"א
טען עוד
כָּרָאוּי לָהּ – כראוי לתורה, שהיא הכל ובה תלוי הכל, ובלעדיה אין מאומה, "לשמה" (ק'). יָשִׂים עַל לִבּוֹ – יחשוב. כָּךְ הוּא דַּרְכָּהּ שֶׁלַּתּוֹרָה – אין הכוונה שכך דרכה שלתורה לכתחילה, שהרי התורה מבטיחה להיטיב את תנאי האדם כדי שילמד תורה (להלן יג3; תשובה פרק ט), אלא שגם בשעת מצוקה, האדם חייב ללמוד תורה. וְלֹא עָלֶיךָ כָּל הַמְּלָאכָה לִגְמֹר – אינך חייב לסיים ללמוד את כל התורה. הִרְבֵּיתָ שָׂכָר – אתה בעצמך הרבית את השכר לעצמך ועשית את נפשך שלמה יותר. לְפִי הַצַּעַר – לפי המאמץ בכל מובניו. עֲרַאי – זמני, ואפשר גם במובן טפל. לִכְשֶׁאֶפָּנֶה – כשאתפנה מעסקיי (פה"מ אבות ב,ד). כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לֹא נִפְלֵאת [מכוסה] הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא, לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא, לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל,יא–יד). בְּגַסֵּי הָרוּחַ – גאוותנים, שהם והנאותיהם הם מרכז חייהם. מְהַלְּכֵי מֵעֵבֶר לַיָּם – סוחרים הנוסעים לארצות רחוקות. כָּל צָמֵא – לפי ההקשר שם, הכוונה לצמא לדבר ה'. אֶשְׁבֹּרֶן – שקע באדמה לאגירת נוזלים (פה"מ אהלות ג,ג). דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ – עניו מאוד. שֶׁמִּתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵי הַחֲכָמִים – יושב לפני החכמים, אפילו על העפר ומתכסה באבק שלרגליהם, כדי לשמוע תורה מפיהם. וְתַעֲנוּגֵי הַזְּמַן – תאווה הבאה עקב הנהייה אחר עניינים חומריים.
ביאורים
מצוות לימוד תורה יכולה להעשות באופן מינימאלי כדי לצאת ידי חובה. אך מי שמבין את חשיבותה העצומה של התורה - רוצה לקיים אותה כראוי לה. לא רק השכל דוחפו לקיים מצוה זו בשלמות אלא גם ליבו דוחפו. יש לו דחף פנימי לתת למצוות לימוד תורה את המקום הראוי לה בחייו. הוא משנה את כל חייו כדי לקיים את מצוות לימוד תורה בשלמות. דרך חיים זו גורמת לאדם להיות מוכתר בכתרה של תורה.
עיקר השינוי בחיים הוא הצבת לימוד התורה כמטרת החיים. עובד ה' רגיל מבין שהוא צריך לקיים את כל מצוותיו של ה' ובכללן מצוות לימוד תורה. אך מי שנשאו ליבו והוא מבין את גדולתה של התורה - שם את התורה במרכז חייו. הדרך לממש זאת היא להיות ממוקד מטרה. להבין שלא ניתן להציב יחד עם התורה עוד מטרה בחיים כמו עושר או כבוד. עמל התורה הוא זה שצריך למלא את חייו של האדם, ואפילו אם זה דורש ממנו חוסר נוחות כלכלית.
אם שמים את התורה במרכז החיים, צריך להבין שאין זמן מסוים שבו מתאים ללמוד תורה. 'כשיהיה לי כסף אז יהיה לי זמן מתאים ללמוד', 'כשיהיה לי מה שאני צריך אפנה ללמוד תורה'. כל זמן הוא זמן מתאים ללמוד תורה. האדם צריך לחיות בתחושה שהוא צריך כל רגע לחזור ללימוד התורה שהיא מרכז עולמו ושאיפותיו.
זו הסיבה שכדי להגיע להיות מוכתר בכתרה של תורה אין האדם יכול להיות גס רוח או מרבה בסחורה. גס רוח הוא אדם שעיקר מטרתו בחיים הוא הכבוד שתרחש לו הסביבה. גם המרבה בסחורה הוא אדם שאינו מסתפק בפרנסתו כדי חייו אלא מרבה סחורה כדי להעשיר. הסחורה היא דבר מרכזי בעולמו. לכן מסיים הרמב"ם שהדרך לקנות תורה היא להסיר מאיתנו את הכבוד המופרז, להתאבק בעפר רגלי חכמים ולשתות בצמא את דבריהם. להסיר מרשימת מטרותינו בחיים את התאוות והתענוגות שגורמים לאדם להרבות בעבודה כדי להרוויח כסף רב, ולעסוק בתורה.
הרחבות
מידת הענווה - תנאי לתורה
"לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" - לֹא בְּגַסֵּי הָרוּחַ הִיא מְצוּיָה. המהר"ל פירש את טעם הדבר: "שאין להתורה שייכות כלל לגס רוח שהוא בעל מדה גשמית, וראיה לזה כי לשון גסות מורה על עבות וגסות, והעבוּת הוא לגשם. ועוד, הגשם יש לו רחקים (מידות) מוגבלים, וזהו מדת גס רוח שהוא מגביל עצמו בגדלות לומר כי כך וכך גדול הוא (כלומר, הגאוותן מיחס את הצלחותיו לעצמו ואינו מתבטל לה' האינסופי, ולכן הוא מוגבל ומצומצם), לכך אין ראוי מדה זאת אל התורה שהיא שכלית, ולא יכנס השכל בגדר הגבול, אשר הגבול הוא שייך אל הדבר הגשמי" [נתיב התורה ב]. הגאווה היא מידה חומרית. מחשבותיו ושאיפותיו של הגאוותן שקועות בכבוד של עצמו, וממילא הוא אינו פתוח לקלוט תורה רוחנית אינסופית. לכן התורה אינה יכולה להתקיים בו.
משה רבנו היה העניו מכל אדם ודווקא הוא נבחר לקבל את התורה, על נמיכותו של הר סיני דרשו חז"ל: "לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני" [סוטה ה]. החיד"א אומר שסיוון, שהוא החודש שבו ניתנה התורה, עולה בגימטריא "ענו" [נחל קדומים, יתרו יד]. אם-כן, גם קבלת התורה והופעתה בעולם, היו על ידי בעלי מידת הענוה.
להצלחת שלומציון בת רחל מלכה הי"ו
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.
עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה
קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.
