ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
עולם כמנהגו נוהג מלבד הפסקת שעבוד מלכויות
א1 אַל יַעֲלֶה עַל הַלֵּב שֶׁבִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִבְטַל דָּבָר מִמִּנְהָגוֹ שֶׁלָּעוֹלָם, אוֹ יִהְיֶה שָׁם חִדּוּשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית; אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ הוֹלֵךְ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָה* (יא,ו) "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ" – מָשָׁל וְחִידָה; עִנְיַן הַדָּבָר: שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לָבֶטַח עִם רִשְׁעֵי הָעוֹלָם הַמְּשׁוּלִים בִּזְאֵב וְנָמֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם"* (ירמיה ה,ו), וְיַחַזְרוּ כֻּלָּם לְדַת הָאֱמֶת, וְלֹא יִגְזְלוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ אֶלָּא יֹאכְלוּ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּנַחַת כְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן" (ישעיה יא,ז; סה,כה).
א2 וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בְּעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ – מְשָׁלִים הֵם,* וּבִימוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִוָּדַע לַכֹּל לְאֵי זֶה דָּבָר הָיוּ מָשָׁל, וּמָה עִנְיָן רָמוּז בָּהֶם. ב1 אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת בִּלְבַד.*
סדר הדברים בימות המשיח
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
77 - הלכות מלכים ומלחמות פרק י"א הלכה ד'
78 - הלכות מלכים ומלחמות פרק י"ב הלכות א'-ב'
79 - הלכות מלכים ומלחמות פרק י"ב הלכות ג'-ה'
טען עוד
ב3 וְיֵשׁ מִן הַחֲכָמִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁקֹּדֶם בִּיאַת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יָבוֹא אֵלִיָּהוּ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – לֹא יֵדַע אָדָם הֵיאַךְ יִהְיוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ, שֶׁדְּבָרִים סְתוּמִין הֵם אֵצֶל הַנְּבִיאִים,* גַּם הַחֲכָמִים אֵין לָהֶם קַבָּלָה* בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֶלָּא לְפִי הֶכְרַע הַפְּסוּקִים, וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לָהֶם מַחֲלֹקֶת* בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וְעַל כָּל פָּנִים אֵין סִדּוּר הֲוָיַת דְּבָרִים אֵלּוּ וְלֹא דִּקְדּוּקָן עִקָּר בַּדָּת.*
ב4 וּלְעוֹלָם לֹא יִתְעַסֵּק אָדָם בְּדִבְרֵי הַהַגָּדוֹת וְלֹא יַאֲרִיךְ בְּדִבְרֵי מִדְרָשׁוֹת הָאֲמוּרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם וְלֹא יְשִׂימֵם עִקָּר, שֶׁאֵינָן מְבִיאִין לֹא לִידֵי אַהֲבָה וְלֹא לִידֵי יִרְאָה. וְכֵן לֹא יְחַשֵּׁב הַקִּצִּין;* אָמְרוּ חֲכָמִים: תָּפוּחַ* דַּעְתָּן שֶׁלִּמְחַשְּׁבֵי קִצִּין. אֶלָּא יְחַכֶּה וְיַאֲמִין בִּכְלַל הַדָּבָר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ (לעיל יא,א).
___________________________________
שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָה – בנבואה על ימות המשיח. שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כֵּן הִכָּם [את עם ישראל] אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף, כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם". מְשָׁלִים הֵם – "ודע כי ההבטחות הללו ודומיהן, שאנו אומרים שהן משל, אין דברינו זה החלטי, לפי שלא בא לנו חזון מאת ה' להודיענו שהם משל, ולא מצאנו מסורת לחכמים מפי הנביאים בפירוש בפרטי עניינים אלו שהם משל, אבל הביא אותנו לידי כך עניין שאבארהו לך, והוא ששאיפתנו ושאיפת כל אנשי החכמה מיחידי סגולה הפך שאיפת ההמון. כי המוני בעלי התורות יותר חביב עליהם וערב לסכלותם לעשות את התורה והשכל שני קצוות הסותרים זה את זה, ומבארים כל דבר נגד המושכל, וטוענים בו שהוא נס, ומתרחקים מכך שיהא דבר על דרך הטבע [שרואים דווקא במיסטי, בדבר שאינו מובן, דבר נפלא וגדול]... ואנחנו שואפים לאחד בין התורה והמושכל, ונתאר כל הדברים כפי סדר טבעי אפשרי בכל אלה [רואים את גדלות ה' במה שמובן יותר, אף אם הוא נראה פשוט], זולתי מה שנאמר בו בפירוש שהוא נס, ואין שום אפשרות לבארו כלל, רק אז נאלץ לומר שהוא נס" (מאמר תחיית המתים, מהדורת ק', עמ' פז–פח). אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד – שבימות המשיח, עם ישראל לא יהיה תחת שלטון גויים, "אלא שהמלכות תחזור לישראל" (תשובה ט,ב). גּוֹג וּמָגוֹג – גוג הוא שם המלך ומגוג שם העם (ע"פ יחזקאל פרק לח). לְיַשֵּׁר יִשְׂרָאֵל וּלְהָכִין לִבָּם – לחזרה בתשובה (ראה לעיל יא,א ביאור 'ושב ה' את שבותך'). שֶׁנֶּאֱמַר: " הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא , לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" – ו"תדע כי כל יום יהא בו ניצחון גדול או צרה גדולה, הרי הוא נקרא יום ה' הגדול והנורא" (מו"נ ב,כט). לֹא לְטַהֵר הַטָּמֵא... וְלֹא לִפְסֹל ... – שאינו בא להורות הלכה, כגון בטומאה וטהרה, מפני שאינו בא להוסיף על התורה או לגרוע ממנה (פה"מ עדויות ח,ז). אֶלָּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בָּעוֹלָם – כש"יסלק [אליהו הנביא] את מעשה העוול... ואין עוול ביוחסין [אם אדם פסול מוחזק ככשר או להפך], ש'כל הנקרא בשמי' וכו' ['ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'], הכל מתייחסין אל האמת, והתורה היא אב לכל. אבל העוול הוא השנאה שיש בין בני אדם, לפי שהיא שנאת חינם, והוא עושה לו עוול בשנאתו אותו, והוא אמרם 'לעשות שלום בעולם'" (שם). לֵב אָבוֹת – התורה, שהיא אב לכל (שם). שֶׁדְּבָרִים סְתוּמִין הֵם אֵצֶל הַנְּבִיאִים – כמו בדניאל פרק יב. אֵין לָהֶם קַבָּלָה וכו' – לא דיברו מתוך מסורת אלא על פי הבנתם את הכתובים. וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לָהֶם מַחֲלֹקֶת – "דברי הקבלה אין בהן מחלוקת לעולם. וכל דבר שתמצא בו מחלוקת, בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו" (ממרים ג,א). וְלֹא דִּקְדּוּקָן עִקָּר בַּדָּת – "ואין להקפיד בהם איך שיסברו אותם, וצריך לקוות ולהאמין באופן כללי בדברים האלו, עד אשר יתגלו מהרה אם הם משל או נס" (איגרת תחיית המתים, חלק ו). לֹא יְחַשֵּׁב הַקִּצִּין וכו' – "הזהירו חכמים ז"ל מלחשב את הקצין ומלמנות זמנים לביאת המשיח, מפני שהם מכשילים את ההמונים ומטעים אותם כאשר מגיע אותו הזמן ולא בא. והוא אמרם 'תפוח דעתן של מחשבי קצין', מפני שהם מכשול לבני אדם, ולפיכך קיללום שיכזיב ה' את הבירור שלהם [ניסיונם להגיע לבירור האמת], ויקלקלו תכניותיהם" (איגרת תימן, מהדורת ק' וש', חלק ג). ולעתים, במצבים קיצוניים של אבדן אמונה, יש לעודד את הבריות באמצעות התקווה שהקץ קרוב, כמו שעשה רבנו באיגרת תימן. תָּפוּחַ – תתקלקל, כשם שגוויית אדם מתנפחת לאחר מותו (ראה שבת כו,כ). ואפשר שמשמעותו 'תתנדף, תעבור ותיעלם'.
ביאורים
העיסוק בענייני הגאולה העתידה הוא צבעוני ומרתק. המחשבות על העולם שישתנה ויתהפך בעתיד, תיאורים של אפוקליפסה (התגלות אחרית הימים) ומהפכות כלל עולמיות, מושכים את הלב. הרמב"ם בא להרחיק אותנו מעיסוק בדמיונות. העיקר הוא האמונה בעתיד שלם ומתוקן של עם ישראל. איך בדיוק זה יהיה, ומה יתרחש לפני מה, זה לא נושא עיקרי ביהדות. מה שחשוב הוא הביטחון בכך שה' מנהל את העולם, והוא ישנה אותו לטובה.
בהתאם לכך, המשיח אינו בא לשבור ולהרוס את העולם, אלא להשכין שלום בין העמים, ולהמליך את ה' על העולם. המאפיין של ימות המשיח בעם ישראל, הוא הפסקת שעבוד מלכויות והשגת עצמאות מדינית. כל אחד נמצא במקומו וממלא את תפקידו, בלי להפריע ולעשוק את הזולת. לא מחשבות של הפיכה וחורבן, אלא של שלווה והרמוניה. היחסים בין בני האדם, ובין העמים, יהיו כולם מושתתים על "דבר המותר בנחת כישראל", הן בבחירת הדרכים ("המותר") והן בריתמוס שלהם ("בנחת"). החיים יהיו מבוססים על אמונה וקבלת מלכות ה' שנותנות גם את הטעם לחיים וגם את ההכוונה המעשית בהם. הרמב"ם, לשיטתו, שולל אפשרות של מעשי ניסים בימות המשיח, ומפרש את הפסוקים שמתארים שינוי בטבע בעלי החיים כמשל להשכנת שלום בין העמים לישראל.
הרחבות
ביאור המשל - הפסקת המלחמות והמחלוקות
וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָה "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ" - מָשָׁל וְחִידָה. מה הכריח את הרמב"ם לפרש שהזאב והכבש אינם אלא משל לישראל ואומות העולם? במאמר תחיית המתים מסביר הרמב"ם שמקור הדברים הוא מה שכתוב "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי", שבזה ודאי הכוונה לירושלים ובית המקדש, ואם-כן אין קשר בין זאב ממש להר הקודש והפסוק מתכוון לאומות העולם ואומר שהן לא יפגעו בירושלים ובבית המקדש.
הרמב"ם מבאר שכל המלחמות, המחלוקות והמריבות בין בני האדם – סיבתם היא מיעוט החכמה "כי בידיעת האמת מסתלקות האיבה והשנאה ומתבטלת פגיעתם של בני-אדם זה בזה. הוא הבטיח זאת ואמר: וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" [מורה נבוכים ג, יא]. כלומר, כאשר תימלא הארץ דעה את ה', תיעלם הסיבה למחלוקות וממילא הן לא תהיינה.
אמנם הרס"ג [אמונות ודעות ח, ח] חולק על הרמב"ם ומבאר את הפסוקים "וגר זאב עם כבש וכו'" כפשוטם.
נבואות ימות המשיח
מְשָׁלִים הֵם. "ודע כי ההבטחות הללו ודומיהן, שאנו אומרים שהן משל, אין דברינו זה החלטי, לפי שלא בא לנו חזון מאת ה' להודיענו שהם משל, ולא מצאנו מסורת לחכמים מפי הנביאים בפירוש בפרטי עניינים אלו שהם משל, אבל הביא אותנו לידי כך עניין שאבארהו לך, והוא ששאיפתנו ושאיפת כל אנשי החכמה מיחידי סגולה הפך שאיפת ההמון. כי המוני בעלי התורות יותר חביב עליהם וערב לסכלותם לעשות את התורה והשכל שני קצוות הסותרים זה את זה, ומבארים כל דבר נגד המושכל, וטוענים בו שהוא נס, ומתרחקים מכך שיהא דבר על דרך הטבע (שרואים דווקא במיסטי, בדבר שאינו מובן, דבר נפלא וגדול)... ואנחנו שואפים לאחד בין התורה והמושכל, ונתאר כל הדברים כפי סדר טבעי אפשרי בכל אלה (רואים את גדלות ה' במה שמובן יותר, אף אם הוא נראה פשוט), זולתי מה שנאמר בו בפירוש שהוא נס, ואין שום אפשרות לבארו כלל, רק אז נאלץ לומר שהוא נס" [מאמר תחיית המתים, מהדורת ק', עמ' פז-פח].
חישוב הקץ
לֹא יְחַשֵּׁב הַקִּצִּין וכו' . "הזהירו חכמים ז"ל מלחשב את הקצין ומלמנות זמנים לביאת המשיח, מפני שהם מכשילים את ההמונים ומטעים אותם כאשר מגיע אותו הזמן ולא בא. והוא אמרם 'תפוח דעתן של מחשבי קצין', מפני שהם מכשול לבני אדם, ולפיכך קיללום שיכזיב ה' את הבירור שלהם (ניסיונם להגיע לבירור האמת), ויקלקלו תכניותיהם" [איגרת תימן, ג]. ולעתים, במצבים קיצוניים של אבדן אמונה, יש לעודד את הבריות באמצעות התקווה שהקץ קרוב, כמו שעשה הרמב"ם באיגרת תימן.
לעילוי נשמת רפאל דוד שלום בן ללי ויוסי ז"ל
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא בנאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו (רמב"ם על פי הרמב"ם(. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם.
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד אמונה?
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
