ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש הלכות יסודי התורה

כ"ה אדר התשע"ה

הלכות מלכים ומלחמות פרק י"ב הלכות א'-ב'

לחץ להקדשת שיעור זה
להורדת דף מקורות (PDF)
פרק שנים עשר – ימות המשיח
עולם כמנהגו נוהג מלבד הפסקת שעבוד מלכויות
א1 אַל יַעֲלֶה עַל הַלֵּב שֶׁבִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִבְטַל דָּבָר מִמִּנְהָגוֹ שֶׁלָּעוֹלָם, אוֹ יִהְיֶה שָׁם חִדּוּשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית; אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ הוֹלֵךְ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָה* (יא,ו) "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ" – מָשָׁל וְחִידָה; עִנְיַן הַדָּבָר: שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לָבֶטַח עִם רִשְׁעֵי הָעוֹלָם הַמְּשׁוּלִים בִּזְאֵב וְנָמֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם"* (ירמיה ה,ו), וְיַחַזְרוּ כֻּלָּם לְדַת הָאֱמֶת, וְלֹא יִגְזְלוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ אֶלָּא יֹאכְלוּ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּנַחַת כְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן" (ישעיה יא,ז; סה,כה).
א2 וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בְּעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ – מְשָׁלִים הֵם,* וּבִימוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִוָּדַע לַכֹּל לְאֵי זֶה דָּבָר הָיוּ מָשָׁל, וּמָה עִנְיָן רָמוּז בָּהֶם. ב1 אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת בִּלְבַד.*

סדר הדברים בימות המשיח
ב2 יֵרָאֶה מִפְּשׁוּטָם שֶׁלְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים, שֶׁבִּתְחִלַּת יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ תִּהְיֶה מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג,* וְשֶׁקֹּדֶם מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג יַעֲמֹד נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל, לְיַשֵּׁר יִשְׂרָאֵל וּלְהָכִין לִבָּם,* שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא..."* (מלאכי ג,כג). וְאֵינוֹ בָּא לֹא לְטַהֵר הַטָּמֵא וְלֹא לְטַמֵּא הַטָּהוֹר,* וְלֹא לִפְסֹל אֲנָשִׁים שֶׁהֵם בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת וְלֹא לְהַכְשִׁיר מִי שֶׁהֻחְזְקוּ פְּסוּלִין, אֶלָּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בָּעוֹלָם,* שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת* עַל בָּנִים" (שם ג,כד).
ב3 וְיֵשׁ מִן הַחֲכָמִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁקֹּדֶם בִּיאַת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יָבוֹא אֵלִיָּהוּ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – לֹא יֵדַע אָדָם הֵיאַךְ יִהְיוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ, שֶׁדְּבָרִים סְתוּמִין הֵם אֵצֶל הַנְּבִיאִים,* גַּם הַחֲכָמִים אֵין לָהֶם קַבָּלָה* בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֶלָּא לְפִי הֶכְרַע הַפְּסוּקִים, וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לָהֶם מַחֲלֹקֶת* בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וְעַל כָּל פָּנִים אֵין סִדּוּר הֲוָיַת דְּבָרִים אֵלּוּ וְלֹא דִּקְדּוּקָן עִקָּר בַּדָּת.*
ב4 וּלְעוֹלָם לֹא יִתְעַסֵּק אָדָם בְּדִבְרֵי הַהַגָּדוֹת וְלֹא יַאֲרִיךְ בְּדִבְרֵי מִדְרָשׁוֹת הָאֲמוּרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם וְלֹא יְשִׂימֵם עִקָּר, שֶׁאֵינָן מְבִיאִין לֹא לִידֵי אַהֲבָה וְלֹא לִידֵי יִרְאָה. וְכֵן לֹא יְחַשֵּׁב הַקִּצִּין;* אָמְרוּ חֲכָמִים: תָּפוּחַ* דַּעְתָּן שֶׁלִּמְחַשְּׁבֵי קִצִּין. אֶלָּא יְחַכֶּה וְיַאֲמִין בִּכְלַל הַדָּבָר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ (לעיל יא,א).
___________________________________

שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָה – בנבואה על ימות המשיח. שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כֵּן הִכָּם [את עם ישראל] אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף, כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם". מְשָׁלִים הֵם – "ודע כי ההבטחות הללו ודומיהן, שאנו אומרים שהן משל, אין דברינו זה החלטי, לפי שלא בא לנו חזון מאת ה' להודיענו שהם משל, ולא מצאנו מסורת לחכמים מפי הנביאים בפירוש בפרטי עניינים אלו שהם משל, אבל הביא אותנו לידי כך עניין שאבארהו לך, והוא ששאיפתנו ושאיפת כל אנשי החכמה מיחידי סגולה הפך שאיפת ההמון. כי המוני בעלי התורות יותר חביב עליהם וערב לסכלותם לעשות את התורה והשכל שני קצוות הסותרים זה את זה, ומבארים כל דבר נגד המושכל, וטוענים בו שהוא נס, ומתרחקים מכך שיהא דבר על דרך הטבע [שרואים דווקא במיסטי, בדבר שאינו מובן, דבר נפלא וגדול]... ואנחנו שואפים לאחד בין התורה והמושכל, ונתאר כל הדברים כפי סדר טבעי אפשרי בכל אלה [רואים את גדלות ה' במה שמובן יותר, אף אם הוא נראה פשוט], זולתי מה שנאמר בו בפירוש שהוא נס, ואין שום אפשרות לבארו כלל, רק אז נאלץ לומר שהוא נס" (מאמר תחיית המתים, מהדורת ק', עמ' פז–פח). אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד – שבימות המשיח, עם ישראל לא יהיה תחת שלטון גויים, "אלא שהמלכות תחזור לישראל" (תשובה ט,ב). גּוֹג וּמָגוֹג – גוג הוא שם המלך ומגוג שם העם (ע"פ יחזקאל פרק לח). לְיַשֵּׁר יִשְׂרָאֵל וּלְהָכִין לִבָּם – לחזרה בתשובה (ראה לעיל יא,א ביאור 'ושב ה' את שבותך'). שֶׁנֶּאֱמַר: " הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא , לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" – ו"תדע כי כל יום יהא בו ניצחון גדול או צרה גדולה, הרי הוא נקרא יום ה' הגדול והנורא" (מו"נ ב,כט). לֹא לְטַהֵר הַטָּמֵא... וְלֹא לִפְסֹל ... – שאינו בא להורות הלכה, כגון בטומאה וטהרה, מפני שאינו בא להוסיף על התורה או לגרוע ממנה (פה"מ עדויות ח,ז). אֶלָּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בָּעוֹלָם כש"יסלק [אליהו הנביא] את מעשה העוול... ואין עוול ביוחסין [אם אדם פסול מוחזק ככשר או להפך], ש'כל הנקרא בשמי' וכו' ['ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'], הכל מתייחסין אל האמת, והתורה היא אב לכל. אבל העוול הוא השנאה שיש בין בני אדם, לפי שהיא שנאת חינם, והוא עושה לו עוול בשנאתו אותו, והוא אמרם 'לעשות שלום בעולם'" (שם). לֵב אָבוֹת – התורה, שהיא אב לכל (שם). שֶׁדְּבָרִים סְתוּמִין הֵם אֵצֶל הַנְּבִיאִים – כמו בדניאל פרק יב. אֵין לָהֶם קַבָּלָה וכו' לא דיברו מתוך מסורת אלא על פי הבנתם את הכתובים. וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לָהֶם מַחֲלֹקֶת – "דברי הקבלה אין בהן מחלוקת לעולם. וכל דבר שתמצא בו מחלוקת, בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו" (ממרים ג,א). וְלֹא דִּקְדּוּקָן עִקָּר בַּדָּת – "ואין להקפיד בהם איך שיסברו אותם, וצריך לקוות ולהאמין באופן כללי בדברים האלו, עד אשר יתגלו מהרה אם הם משל או נס" (איגרת תחיית המתים, חלק ו). לֹא יְחַשֵּׁב הַקִּצִּין וכו' – "הזהירו חכמים ז"ל מלחשב את הקצין ומלמנות זמנים לביאת המשיח, מפני שהם מכשילים את ההמונים ומטעים אותם כאשר מגיע אותו הזמן ולא בא. והוא אמרם 'תפוח דעתן של מחשבי קצין', מפני שהם מכשול לבני אדם, ולפיכך קיללום שיכזיב ה' את הבירור שלהם [ניסיונם להגיע לבירור האמת], ויקלקלו תכניותיהם" (איגרת תימן, מהדורת ק' וש', חלק ג). ולעתים, במצבים קיצוניים של אבדן אמונה, יש לעודד את הבריות באמצעות התקווה שהקץ קרוב, כמו שעשה רבנו באיגרת תימן. תָּפוּחַ – תתקלקל, כשם שגוויית אדם מתנפחת לאחר מותו (ראה שבת כו,כ). ואפשר שמשמעותו 'תתנדף, תעבור ותיעלם'.


ביאורים
העיסוק בענייני הגאולה העתידה הוא צבעוני ומרתק. המחשבות על העולם שישתנה ויתהפך בעתיד, תיאורים של אפוקליפסה (התגלות אחרית הימים) ומהפכות כלל עולמיות, מושכים את הלב. הרמב"ם בא להרחיק אותנו מעיסוק בדמיונות. העיקר הוא האמונה בעתיד שלם ומתוקן של עם ישראל. איך בדיוק זה יהיה, ומה יתרחש לפני מה, זה לא נושא עיקרי ביהדות. מה שחשוב הוא הביטחון בכך שה' מנהל את העולם, והוא ישנה אותו לטובה.
בהתאם לכך, המשיח אינו בא לשבור ולהרוס את העולם, אלא להשכין שלום בין העמים, ולהמליך את ה' על העולם. המאפיין של ימות המשיח בעם ישראל, הוא הפסקת שעבוד מלכויות והשגת עצמאות מדינית. כל אחד נמצא במקומו וממלא את תפקידו, בלי להפריע ולעשוק את הזולת. לא מחשבות של הפיכה וחורבן, אלא של שלווה והרמוניה. היחסים בין בני האדם, ובין העמים, יהיו כולם מושתתים על "דבר המותר בנחת כישראל", הן בבחירת הדרכים ("המותר") והן בריתמוס שלהם ("בנחת"). החיים יהיו מבוססים על אמונה וקבלת מלכות ה' שנותנות גם את הטעם לחיים וגם את ההכוונה המעשית בהם. הרמב"ם, לשיטתו, שולל אפשרות של מעשי ניסים בימות המשיח, ומפרש את הפסוקים שמתארים שינוי בטבע בעלי החיים כמשל להשכנת שלום בין העמים לישראל.

הרחבות
 ביאור המשל - הפסקת המלחמות והמחלוקות
וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָה "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ" - מָשָׁל וְחִידָה. מה הכריח את הרמב"ם לפרש שהזאב והכבש אינם אלא משל לישראל ואומות העולם? במאמר תחיית המתים מסביר הרמב"ם שמקור הדברים הוא מה שכתוב "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי", שבזה ודאי הכוונה לירושלים ובית המקדש, ואם-כן אין קשר בין זאב ממש להר הקודש והפסוק מתכוון לאומות העולם ואומר שהן לא יפגעו בירושלים ובבית המקדש.
הרמב"ם מבאר שכל המלחמות, המחלוקות והמריבות בין בני האדם – סיבתם היא מיעוט החכמה "כי בידיעת האמת מסתלקות האיבה והשנאה ומתבטלת פגיעתם של בני-אדם זה בזה. הוא הבטיח זאת ואמר: וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" [מורה נבוכים ג, יא]. כלומר, כאשר תימלא הארץ דעה את ה', תיעלם הסיבה למחלוקות וממילא הן לא תהיינה.
אמנם הרס"ג [אמונות ודעות ח, ח] חולק על הרמב"ם ומבאר את הפסוקים "וגר זאב עם כבש וכו'" כפשוטם.

 נבואות ימות המשיח
מְשָׁלִים הֵם. "ודע כי ההבטחות הללו ודומיהן, שאנו אומרים שהן משל, אין דברינו זה החלטי, לפי שלא בא לנו חזון מאת ה' להודיענו שהם משל, ולא מצאנו מסורת לחכמים מפי הנביאים בפירוש בפרטי עניינים אלו שהם משל, אבל הביא אותנו לידי כך עניין שאבארהו לך, והוא ששאיפתנו ושאיפת כל אנשי החכמה מיחידי סגולה הפך שאיפת ההמון. כי המוני בעלי התורות יותר חביב עליהם וערב לסכלותם לעשות את התורה והשכל שני קצוות הסותרים זה את זה, ומבארים כל דבר נגד המושכל, וטוענים בו שהוא נס, ומתרחקים מכך שיהא דבר על דרך הטבע (שרואים דווקא במיסטי, בדבר שאינו מובן, דבר נפלא וגדול)... ואנחנו שואפים לאחד בין התורה והמושכל, ונתאר כל הדברים כפי סדר טבעי אפשרי בכל אלה (רואים את גדלות ה' במה שמובן יותר, אף אם הוא נראה פשוט), זולתי מה שנאמר בו בפירוש שהוא נס, ואין שום אפשרות לבארו כלל, רק אז נאלץ לומר שהוא נס" [מאמר תחיית המתים, מהדורת ק', עמ' פז-פח].

 חישוב הקץ
לֹא יְחַשֵּׁב הַקִּצִּין וכו' . "הזהירו חכמים ז"ל מלחשב את הקצין ומלמנות זמנים לביאת המשיח, מפני שהם מכשילים את ההמונים ומטעים אותם כאשר מגיע אותו הזמן ולא בא. והוא אמרם 'תפוח דעתן של מחשבי קצין', מפני שהם מכשול לבני אדם, ולפיכך קיללום שיכזיב ה' את הבירור שלהם (ניסיונם להגיע לבירור האמת), ויקלקלו תכניותיהם" [איגרת תימן, ג]. ולעתים, במצבים קיצוניים של אבדן אמונה, יש לעודד את הבריות באמצעות התקווה שהקץ קרוב, כמו שעשה הרמב"ם באיגרת תימן.

לעילוי נשמת רפאל דוד שלום בן ללי ויוסי ז"ל

טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא בנאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו (רמב"ם על פי הרמב"ם(. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם.
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.

בשביל הנשמה
לימוד יומי באמונה - לימוד יומי קצר שמטרתו להקיף ספרי ראשונים ואחרונים העוסקים בנושאי אמונה ולהעמיק בעיקרי אמונת ישראל. הלימוד מבואר בביאור בהיר ותמציתי המאפשר לכל אחד ואחת להצטרף ללימוד. הצטרפו עכשיו ללימוד!
עוד בנושא הלכות יסודי התורה
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il