ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ד מִצְוַת עֲבוֹדָה זָרָה – כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת..."* (שם טו,כב), וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה* לָמְדוּ שֶׁבַּעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה – כָּפַר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּבְכָל הַנְּבִיאִים וּבְכָל מַה שֶּׁנִּצְטַוּוּ הַנְּבִיאִים מֵאָדָם וְעַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יי וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם" (שם טו,כג); וְכָל הַכּוֹפֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה – מוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהִיא עִקַּר כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן.
משומדים ומינים
ה1 יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה – הֲרֵי הוּא כְּגוֹי לְכָל דָּבָר,* וְאֵינוֹ כְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר עַל עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סְקִילָה.* וּמְשֻׁמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה* – הֲרֵי הוּא מְשֻׁמָּד לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.
ה2 וְכֵן הַמִּינִים מִיִּשְׂרָאֵל – אֵינָן כְּיִשְׂרָאֵל לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים, וְאֵין מְקַבְּלִים אוֹתָם בִּתְשׁוּבָה* לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים"* (משלי ב,יט). וְהַמִּינִים הֵם הַתָּרִים אַחַר מַחְשְׁבוֹת לִבָּם בְּסִכְלוּת בִּדְבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ, עַד שֶׁנִּמְצְאוּ עוֹבְרִים עַל גּוּפֵי תּוֹרָה לְהַכְעִיס בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ* בְּיָד רָמָה,* וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין בָּזֶה עָווֹן. וְאָסוּר לְסַפֵּר עִמָּהֶן וּלְהָשִׁיב עֲלֵיהֶן תְּשׁוּבָה כְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ"* (שם ה,ח). וּמַחֲשֶׁבֶת מִין – לַעֲבוֹדָה זָרָה.
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
57 - הלכות עבודה זרה וחקות הגויים פרק ב' הלכה ג'
58 - הלכות עבודה זרה וחקות הגויים פרק ב' הלכות ד'-ה'
59 - הלכות עבודה זרה וחקות הגויים פרק ב' הלכות ו'-י'
טען עוד
שֶׁנֶּאֱמַר – בעניין הקרבן על הוראה שגויה של הסנהדרין בעניין עבודה זרה: " וְכִי תִשְׁגּוּ [תחטאו בשגגה] וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה. אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה, מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יי [מימי אדם הראשון, שהרי עבודה זרה אסורה לכל בן אדם (ראה מלכים ט,א1)] וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם ". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה – כפי ששמעו איש מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין את דברי המקרא (ק'). כְּגוֹי לְכָל דָּבָר – לדינים רבים, כגון ששחיטתו נבלה (שחיטה ד,יד), אבל לא לכל הדינים, שהרי קידושיו תקפים, ועליו לגרש את אשתו בגט (אישות ד,טו; מ"מ). סְקִילָה – החמורה במיתות בית דין (סנהדרין יד,ד). וּמְשֻׁמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה – שדבק בעובדי עבודה זרה, אף אם לא עבד אותה (ק', י'). מְשֻׁמָּד לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ – הרי הוא כעובר על כל מצוות התורה. ובמקום אחר (תשובה ג,ט) המשומד מוגדר כמי שעבר לדת הגויים והתחבר עמהם. וְאֵין מְקַבְּלִים אוֹתָם בִּתְשׁוּבָה – ביחס החברה אליהם, שחזרתם בתשובה יכולה להיות מזויפת. אבל כלפי ה', אם שבו באמת, תשובתם מתקבלת בוודאי (ראה תשובה ג,יד4; שו"ת רסד). שֶׁנֶּאֱמַר – בהשוואה של הפונה מאת ה' כפונה לזונה: "לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה [שאינה מישראל] אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה [שלשונה חלקות ודברי פיתוי]. הַעֹזֶבֶת אַלּוּף [חבר] נְעוּרֶיהָ, וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה. כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ [מיהרה אל ביתה, שהוא המוות], וְאֶל רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ [דרכיה]. כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים " (משלי ב,טז–יט). בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ – בבוז עמוק (על פי יחזקאל כה,טו; ת"א, בראשית כה,לד). בְּיָד רָמָה – בפרהסיה ובפרסום או מתוך מרד (פה"מ אבות ג,יד; מו"נ ג,מא). שֶׁנֶּאֱמַר – על הזונה: "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ, וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ ".
ביאורים
בהלכות אלו אנו נפגשים עם עמידה תקיפה מאוד של הרמב"ם כנגד העובדים עבודה זרה. החל במקור שמביא על כך שעבודה זרה שקולה כנגד כל המצוות והעובר עליה ככופר בכל התורה כולה, וכלה בהגדרתו החד-משמעית שהעובד אותה נחשב כגוי לכל דבר. הניגוד הגדול שבין עם ישראל ואמונתו לבין 'עובדי עבודה זרה' ו'מינים' נובע מכך שהאמונה היא ראש וראשון לכל עניין התורה והמצוות. הרמב"ם פתח את ספרו ההלכתי (הי"ד החזקה) בספר המדע המברר את האמונה הנכונה ובראשו כתב את הלכות 'יסודי התורה' המבררות במה יש להאמין. העבודה הזרה עומדת בניגוד מוחלט ליסודי התורה ולבסיס האמונה. לכן, בגלל עוצמתה וחשיבותה הבסיסית של האמונה, יש ניגוד ומלחמה חזקה בין ישראל לעובדי העבודה הזרה ומאמיניה.
אמנם, מבחינה הלכתית יש לדון ולחלק בין דינים שונים שלגביהם אכן האדם נחשב כגוי לבין דינים אחרים בהם נחשב כישראל, כפי שמעירים פרשני הרמב"ם, אך נראה שכוונת הרמב"ם במילים "הרי הוא כגוי לכל דבר" - הינה להדגיש את עוצמת הריחוק מרצון ה' ומעם ישראל ואת ההרס שגורם לו ולעולם כולו.
גם המינים שאינם עובדים בפועל עבודה זרה, אך כוונתם במעשיהם ומחשבתם להכעיס ולמרוד בבורא (והם שפרט אותם הרמב"ם בהלכות תשובה בפרק ג הלכה ז) אינם נחשבים כישראל. מלבד זאת שאינם נחשבים כישראל, מוסיף הרמב"ם שאין מקבלים אותם בתשובה. ואמנם גם כאן יש להעיר שחריפות הלשון של הרמב"ם נובעת מהביקורת הקשה עליהם, אך למעשה, כפי שהרמב"ם עצמו הכריע בהלכות תשובה [פרק ב הלכה א, פרק ג הלכה יד], אין אדם מישראל ששערי התשובה נעולים בפניו. ונראה מדיוק לשונו של הרמב"ם שאין כוונתו לומר שבשמיים אין מקבלים את תשובתם, אלא שהציבור לא יקבל את תשובתם. לכן הוא מוסיף ש"אסור לספר עמהם ולהשיב עליהם תשובה כלל", מכיוון שההלכה מופנית כלפי הסובבים אותם ולא כלפי שמיא.
הרחבות
בין כך ובין כך אתם קרויים בנים
יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה - הֲרֵי הוּא כְּגוֹי לְכָל דָּבָר. הרשב"א נשאל אם משומד שמת מטמא כמו יהודי שמת או שמא אינו מטמא אלא כגוי שמת. הרשב"א השיב שהמשומד המת מטמא כמו יהודי שמת. אחד מהטעמים לפסק זה הוא דבריו של רבי מאיר המובאים בברייתא בגמרא: "'בנים אתם לה' אלהיכם' [דברים יד, א] - בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים - אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים - אין אתם קרויים בנים, דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרויים בנים " [קידושין לו.]. רבי מאיר מביא לדבריו כמה הוכחות מן הפסוקים. הגמרא מסבירה שהפסוקים שהביא רבי מאיר מוכיחים שאפילו כשישראל עובדים עבודה זרה הם נקראים בנים [שם]. הרשב"א מוסיף שאמנם בדרך כלל במחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה ההלכה כרבי יהודה [עירובין מו:], אבל בנושא שלנו היות שרבי מאיר הוכיח את שיטתו מן הפסוקים, יש להורות כמותו. הרשב"א מסביר שהדינים של המשומד, שפוטרים אותנו מחיובים שונים כלפיו, נגזרים מכך שאינו מוגדר כ"אחינו", אך לעניין טומאתו במותו אין זה תלוי בהגדרה זו [שו"ת הרשב"א קצד]. למדנו מדברי הרשב"א שהיחס אל המשומד כאל גוי הוא לגבי התייחסות החברה אליו (אינו "אחיך"), אך עדיין נשארה בו גם מעלה של ישראל ונקרא בן לה'.
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
