חומרת עבודה זרה
ד מִצְוַת עֲבוֹדָה זָרָה – כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת..."* (שם טו,כב), וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה* לָמְדוּ שֶׁבַּעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה – כָּפַר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּבְכָל הַנְּבִיאִים וּבְכָל מַה שֶּׁנִּצְטַוּוּ הַנְּבִיאִים מֵאָדָם וְעַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יי וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם" (שם טו,כג); וְכָל הַכּוֹפֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה – מוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהִיא עִקַּר כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן.

משומדים ומינים
ה1 יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה – הֲרֵי הוּא כְּגוֹי לְכָל דָּבָר,* וְאֵינוֹ כְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר עַל עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סְקִילָה.* וּמְשֻׁמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה* – הֲרֵי הוּא מְשֻׁמָּד לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.
ה2 וְכֵן הַמִּינִים מִיִּשְׂרָאֵל – אֵינָן כְּיִשְׂרָאֵל לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים, וְאֵין מְקַבְּלִים אוֹתָם בִּתְשׁוּבָה* לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים"* (משלי ב,יט). וְהַמִּינִים הֵם הַתָּרִים אַחַר מַחְשְׁבוֹת לִבָּם בְּסִכְלוּת בִּדְבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ, עַד שֶׁנִּמְצְאוּ עוֹבְרִים עַל גּוּפֵי תּוֹרָה לְהַכְעִיס בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ* בְּיָד רָמָה,* וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין בָּזֶה עָווֹן. וְאָסוּר לְסַפֵּר עִמָּהֶן וּלְהָשִׁיב עֲלֵיהֶן תְּשׁוּבָה כְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ"* (שם ה,ח). וּמַחֲשֶׁבֶת מִין – לַעֲבוֹדָה זָרָה.

הלכות יסודי התורה (79)

בשביל הנשמה

add_alert

57 - הלכות עבודה זרה וחקות הגויים פרק ב' הלכה ג'

58 - הלכות עבודה זרה וחקות הגויים פרק ב' הלכות ד'-ה'

59 - הלכות עבודה זרה וחקות הגויים פרק ב' הלכות ו'-י'

טען עוד

___________________________________

שֶׁנֶּאֱמַר – בעניין הקרבן על הוראה שגויה של הסנהדרין בעניין עבודה זרה: " וְכִי תִשְׁגּוּ [תחטאו בשגגה] וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה. אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה, מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יי [מימי אדם הראשון, שהרי עבודה זרה אסורה לכל בן אדם (ראה מלכים ט,א1)] וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם ". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה – כפי ששמעו איש מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין את דברי המקרא (ק'). כְּגוֹי לְכָל דָּבָר – לדינים רבים, כגון ששחיטתו נבלה (שחיטה ד,יד), אבל לא לכל הדינים, שהרי קידושיו תקפים, ועליו לגרש את אשתו בגט (אישות ד,טו; מ"מ). סְקִילָה – החמורה במיתות בית דין (סנהדרין יד,ד). וּמְשֻׁמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה – שדבק בעובדי עבודה זרה, אף אם לא עבד אותה (ק', י'). מְשֻׁמָּד לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ – הרי הוא כעובר על כל מצוות התורה. ובמקום אחר (תשובה ג,ט) המשומד מוגדר כמי שעבר לדת הגויים והתחבר עמהם. וְאֵין מְקַבְּלִים אוֹתָם בִּתְשׁוּבָה – ביחס החברה אליהם, שחזרתם בתשובה יכולה להיות מזויפת. אבל כלפי ה', אם שבו באמת, תשובתם מתקבלת בוודאי (ראה תשובה ג,יד4; שו"ת רסד). שֶׁנֶּאֱמַר – בהשוואה של הפונה מאת ה' כפונה לזונה: "לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה [שאינה מישראל] אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה [שלשונה חלקות ודברי פיתוי]. הַעֹזֶבֶת אַלּוּף [חבר] נְעוּרֶיהָ, וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה. כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ [מיהרה אל ביתה, שהוא המוות], וְאֶל רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ [דרכיה]. כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים " (משלי ב,טז–יט). בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ – בבוז עמוק (על פי יחזקאל כה,טו; ת"א, בראשית כה,לד). בְּיָד רָמָה – בפרהסיה ובפרסום או מתוך מרד (פה"מ אבות ג,יד; מו"נ ג,מא). שֶׁנֶּאֱמַר – על הזונה: "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ, וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ ".


ביאורים
בהלכות אלו אנו נפגשים עם עמידה תקיפה מאוד של הרמב"ם כנגד העובדים עבודה זרה. החל במקור שמביא על כך שעבודה זרה שקולה כנגד כל המצוות והעובר עליה ככופר בכל התורה כולה, וכלה בהגדרתו החד-משמעית שהעובד אותה נחשב כגוי לכל דבר. הניגוד הגדול שבין עם ישראל ואמונתו לבין 'עובדי עבודה זרה' ו'מינים' נובע מכך שהאמונה היא ראש וראשון לכל עניין התורה והמצוות. הרמב"ם פתח את ספרו ההלכתי (הי"ד החזקה) בספר המדע המברר את האמונה הנכונה ובראשו כתב את הלכות 'יסודי התורה' המבררות במה יש להאמין. העבודה הזרה עומדת בניגוד מוחלט ליסודי התורה ולבסיס האמונה. לכן, בגלל עוצמתה וחשיבותה הבסיסית של האמונה, יש ניגוד ומלחמה חזקה בין ישראל לעובדי העבודה הזרה ומאמיניה.
אמנם, מבחינה הלכתית יש לדון ולחלק בין דינים שונים שלגביהם אכן האדם נחשב כגוי לבין דינים אחרים בהם נחשב כישראל, כפי שמעירים פרשני הרמב"ם, אך נראה שכוונת הרמב"ם במילים "הרי הוא כגוי לכל דבר" - הינה להדגיש את עוצמת הריחוק מרצון ה' ומעם ישראל ואת ההרס שגורם לו ולעולם כולו.
גם המינים שאינם עובדים בפועל עבודה זרה, אך כוונתם במעשיהם ומחשבתם להכעיס ולמרוד בבורא (והם שפרט אותם הרמב"ם בהלכות תשובה בפרק ג הלכה ז) אינם נחשבים כישראל. מלבד זאת שאינם נחשבים כישראל, מוסיף הרמב"ם שאין מקבלים אותם בתשובה. ואמנם גם כאן יש להעיר שחריפות הלשון של הרמב"ם נובעת מהביקורת הקשה עליהם, אך למעשה, כפי שהרמב"ם עצמו הכריע בהלכות תשובה [פרק ב הלכה א, פרק ג הלכה יד], אין אדם מישראל ששערי התשובה נעולים בפניו. ונראה מדיוק לשונו של הרמב"ם שאין כוונתו לומר שבשמיים אין מקבלים את תשובתם, אלא שהציבור לא יקבל את תשובתם. לכן הוא מוסיף ש"אסור לספר עמהם ולהשיב עליהם תשובה כלל", מכיוון שההלכה מופנית כלפי הסובבים אותם ולא כלפי שמיא.

הרחבות
בין כך ובין כך אתם קרויים בנים
יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה - הֲרֵי הוּא כְּגוֹי לְכָל דָּבָר. הרשב"א נשאל אם משומד שמת מטמא כמו יהודי שמת או שמא אינו מטמא אלא כגוי שמת. הרשב"א השיב שהמשומד המת מטמא כמו יהודי שמת. אחד מהטעמים לפסק זה הוא דבריו של רבי מאיר המובאים בברייתא בגמרא: "'בנים אתם לה' אלהיכם' [דברים יד, א] - בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים - אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים - אין אתם קרויים בנים, דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרויים בנים " [קידושין לו.]. רבי מאיר מביא לדבריו כמה הוכחות מן הפסוקים. הגמרא מסבירה שהפסוקים שהביא רבי מאיר מוכיחים שאפילו כשישראל עובדים עבודה זרה הם נקראים בנים [שם]. הרשב"א מוסיף שאמנם בדרך כלל במחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה ההלכה כרבי יהודה [עירובין מו:], אבל בנושא שלנו היות שרבי מאיר הוכיח את שיטתו מן הפסוקים, יש להורות כמותו. הרשב"א מסביר שהדינים של המשומד, שפוטרים אותנו מחיובים שונים כלפיו, נגזרים מכך שאינו מוגדר כ"אחינו", אך לעניין טומאתו במותו אין זה תלוי בהגדרה זו [שו"ת הרשב"א קצד]. למדנו מדברי הרשב"א שהיחס אל המשומד כאל גוי הוא לגבי התייחסות החברה אליו (אינו "אחיך"), אך עדיין נשארה בו גם מעלה של ישראל ונקרא בן לה'.

טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.