ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
יֵשׁ בִּכְלָלָן שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה: רִאשׁוֹנָה – לִלְמֹד תּוֹרָה; שְׁנִיָּה – לְכַבֵּד מְלַמְּדֶיהָ וְיוֹדְעֶיהָ.* וּבֵאוּר שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ.
פרק ראשון – החובה ללמד וללמוד
חובת מסירת התורה
א נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִין מִתַּלְמוּד תּוֹרָה,* אֲבָל קָטָן – אָבִיו חַיָּב לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" (דברים יא,יט). וְאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לְלַמֵּד אֶת בְּנָהּ, שֶׁכָּל הַחַיָּב לִלְמֹד חַיָּב לְלַמֵּד.
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
43 - הלכות דעות פרק ז' הלכות ז'-ח'
44 - הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכות א'–ה'
45 - לימוד שבועי כ"ז שבט- ב אדר תשע"ה
טען עוד
ב2 אִם כֵּן, לָמָּה נִצְטַוָּה עַל בְּנוֹ וְעַל בֶּן בְּנוֹ? לְהַקְדִּים בְּנוֹ לְבֶן בְּנוֹ, וּבֶן בְּנוֹ לְבֶן חֲבֵרוֹ. ג1 וְחַיָּב לִשְׂכֹּר מְלַמֵּד לִבְנוֹ לְלַמְּדוֹ, וְאֵינוֹ חַיָּב לְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ אֶלָּא בְּחִנָּם.
ג2 מִי שֶׁלֹּא לִמְּדוֹ אָבִיו – חַיָּב לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ* כְּשֶׁיַּכִּיר,* שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם" (דברים ה,א). וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, מִפְּנֵי שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה וְאֵין הַמַּעֲשֶׂה מֵבִיא לִידֵי תַּלְמוּד.
סדר עדיפויות ותשלום על הלימוד
ד הָיָה הוּא לִלְמֹד* תּוֹרָה, וְיֵשׁ לוֹ בֵּן לִלְמֹד תּוֹרָה – הוּא קוֹדֵם לִבְנוֹ; וְאִם הָיָה בְּנוֹ נָבוֹן וּמַשְׂכִּיל מַה שֶּׁיִּלְמַד יָתֵר מִמֶּנּוּ – בְּנוֹ קוֹדֵם. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנוֹ קוֹדֵם, לֹא יִבָּטֵל הוּא, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עָלָיו לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ, כָּךְ הוּא מְצֻוֶּה לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ.
ה לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ* יִשָּׂא אִשָּׁה; שֶׁאִם נָשָׂא אִשָּׁה תְּחִלָּה – אֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה לִלְמֹד. וְאִם הָיָה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו,* עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵין לִבּוֹ פָּנוּי – יִשָּׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ יִלְמַד תּוֹרָה.
___________________________________
מניין המצוות: לְכַבֵּד מְלַמְּדֶיהָ וְיוֹדְעֶיהָ – ומטרת הכבוד, שיהיו דבריהם נשמעים ושיקנה האדם לעצמו מידות טובות של הכנעה (מו"נ ג,לו). וְיוֹדְעֶיהָ – חכמים יודעי חכמת התורה, אף על פי שאינם מלמדים אותה (ק').
שתי מצוות הן: תחילה באה המצוה ללמד את התורה לבנים, שהיא עיקר המצוה מן התורה (סה"מ עשה יא), והיא מוגבלת בזמנה ובהיקפה, ונראה שהיא כוללת ללמד את התורה שבכתב ואת פירושה, הכלול בספר זה, "משנה תורה", ורק בהמשך בא המצוה האישית ללמוד (להלן ח). פְּטוּרִין מִתַּלְמוּד תּוֹרָה – פטורים מן החובה ללמד את הבנים, וגם מן החובה ללמוד בעצמם (להלן הלכות ח, יג). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה – כפי ששמעו איש מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין את דברי המקרא (ק'). שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִין בָּנִים – מפני שהמלמד האציל לו את תוכן הלימוד, וכאילו ילד אותו ונתן בו חיים (מו"נ א,ז; ראה רוצח ז,א). לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ – הרמב"ם נוקט לשון זו (ולא ללמוד), מפני שמדובר בחובה למסור את התורה לדור הבא, וכאן הוא מוסר לעצמו, ואילו חובת הלימוד העצמי באה רק בהלכה ח. כְּשֶׁיַּכִּיר – כשיגיע להבנה ולהכרה שקיום המצוות מצריך לימוד. הָיָה הוּא לִלְמֹד – היה צריך ללמוד. יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ וכו' – נראה שהדברים אמורים עדיין במצוה ללמד. כלומר במי שלא לימדו אותו תורה, וכעת עליו להשלים את לימודיו הבסיסיים. יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו – לקרבת אשה. ובמקום אחר הרחיב רבנו בעניין זה: "ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה, והיה מתיירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות [בפרנסה] ויבטל מן התורה, הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכל שכן בתלמוד תורה. מי שחשקה נפשו בתורה תמיד, ושגה [ודבק, עסק בהתמדה] בה כבן עזאי [תלמיד חכמים מימי המשנה שלא נשא אשה], ונדבק בה כל ימיו, ולא נשא אשה – אין בידו עוון, והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו. אבל אם היה יצרו מתגבר עליו, חייב לישא אשה, ואפילו היו לו בנים, שמא יבוא לידי הרהור" (אישות טו,ג).
הקדמה
לימוד תורה הוא המצוה המרכזית ביותר ביהדות. "תלמוד תורה כנגד כולם". מצוה שהאדם נתבע לעסוק בה משחר ילדותו ועד ליום מותו. 'והגית בו יומם ולילה'. חשיבותה של המצוה נובעת מכך שידיעת התורה היא הבסיס לכל עבודת ה' וקיום המצוות. כשאדם לומד תורה הוא מרומם את הצד העליון שבו, השכל, והוא ממלא אותו בדבר ה'. ככל שהאדם ידע יותר תורה הוא ידע לעבוד את ה' בכל דרכי חייו ויהיה מחובר אל ריבונו של עולם בכל צעד ושעל. זו גם המצוה היחידה שאפשר לזכות בה ב'כתר' מיוחד, כתרה של תורה. וזו מצוה שאפשר להתעלות על ידה אל המעלה העליונה ביותר בעם ישראל - להיות תלמיד חכם. בפרקים הבאים הרמב"ם מדריך אותנו איך לגשת לתורה ואיך ללומדה. החל מהחיוב ללמוד תורה ולהעבירה במסורת לדור הבא וכלה בדרך להתעלות במעלות התורה ולזכות בכתרה של תורה.
ביאורים
לאחר שלימדנו הרמב"ם בהלכות דעות איך לבנות את עולם הנפש ולרכוש את מעלות המידות, עובר הרמב"ם למצוה המחזקת באדם את המעלות השכליות, מצוות תלמוד תורה . בניית המידות היא ההכנה ללימוד. דרך ארץ קדמה לתורה. כעת אפשר לגשת למצוות תלמוד תורה. מצוה זו מחייבת ללמוד וללמד את התורה כולה. להגיע לכך שכל איש מישראל יהיה איש של תורה.
הרמב"ם אינו מכנה את ההלכות 'הלכות לימוד תורה' אלא 'הלכות תלמוד תורה'. שם זה מלמד שמצוות לימוד תורה כוללת בתוכה את החובה ללמד את התורה. חלק מהותי מהלימוד הוא גם ה'ללמד', להנחיל את התורה לכלל ישראל. דבר זה בא לידי ביטוי בכמה הלכות;
הלכות יסודי התורה ובהלכות דעות נשים חייבות כמו גברים, לעומת זאת הנשים פטורות ממצוות תלמוד תורה. בעקבות כך הן גם פטורות מללמד את בניהן תורה מכיוון שרק 'כל החייב ללמוד חייב ללמד' [הלכה א'], החובה על האדם ללמוד תורה מחייבת אותו גם להעביר את התורה לאחרים ולא להשאירה לעצמו.
החיוב ללמד אינו רק לבנו או לבן בנו אלא גם לבן חברו. יש מחויבות לכל לומד תורה מישראל להמשיך את התורה הלאה. לא להותירה רק אצל עצמו ואף לא רק אצל משפחתו, אלא להנחילה לכלל ישראל.
כאשר אביו של אדם לא לימדו תורה חייב האדם ללמוד תורה בעצמו. הרמב"ם אומר שהאדם 'חייב ללמד את עצמו'. חובת לימוד התורה היא 'ללמד את עצמו'. גם כאשר האדם לומד לבדו הוא מלמד (את עצמו).
כאשר יש התנגשות בין ה'לִלְמֹד' ל'לְלַמֵּד' אין הדבר פשוט שה'ללמוד' קודם. הכל תלוי בשאלה כמה תורה תִּלָּמֵד בעולם. אם הוא ובנו שווים ברמה השכלית האב קודם, אך אם בנו יבין לעומק את הלימוד מצווה ללמד את בנו מכיוון שכך תתפשט התורה בעולם יותר.
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
