ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
התגברות האורה בספר שמות
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה" (שמות א, א). המדרש אומר (בראשית רבה ג, ה) שחמש פעמים נאמר בבריאת העולם "אור", כנגד כל ספר. הפעם הראשונה שנאמר "אור" היא ביום הראשון: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), כנגד ספר בראשית, בפעם השנייה נאמר: "וַיְהִי אוֹר" (שם), כנגד ספר שמות. כשהקדוש ברוך הוא גאל את ישראל, נתן לנו את התורה והשרה שכינתו עלינו, זה האור. בהתחלה הקב"ה מצווה: "יְהִי אוֹר", זה השלב הראשון. אחר כך בא המימוש בפועל, שגם הוא אוֹר. יש תהליך ארוך, מ"יְהִי אוֹר" עד "וַיְהִי אוֹר", לוקח זמן מההחלטה ועד הביצוע. כמו שדיברנו בשבת שעברה (פרשת ויחי תשע"ג), לאבות הקב"ה התגלה דרך הטבע, בצורה נסתרת וברמז, בספר שמות הקב"ה מופיע בניסים ונפלאות, בקריעת ים סוף ומתן תורה. כל אלה הופעות מעל הטבע, ההופעות האלו הלכו והתגברו, עד השיא במתן תורה. לאחר מכן היה עוד שלב, השראת שכינה בישראל באופן קבוע ובגלוי. "יְהִי אוֹר".
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה" (שמות א, א), דורשים חז"ל: 'ואלה'- ו' מוסיף על עניין ראשון (שבועות י, א; בעל הטורים שמות א, א), יש כאן התקדמות של הופעה על גבי מה שהיה קודם, וההופעה היא של שמות. שמות בני ישראל, זה שם ה', הקב"ה מתגלה. שם זה גילוי, זו הופעה. זה מה שאומר המדרש (שמות רבה א, ב):
"ואלה שמות". אמר ר' אבהו: כל מקום שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים, "ואלה" מוסיף שבח על הראשונים. "אלה תולדות השמים והארץ" (בראשית ב, ד) פסל לתוהו ובוהו, "ואלה שמות" הוסיף שבח על שבעים נפש שנאמרו למעלה שכולם היו צדיקים.
מדקדק מורנו הרב בשיחה לפרשת השבוע מדברי חז"ל שהאבות נקראו ישרים (עבודה זרה כה, א), ואומר שישרים זו מעלה גדולה מאוד, היה לאבות טבע טוב וחיובי. זוהי השאיפה הכי גדולה שצריך לשאוף אליה, לשאוף שכל המידות והכוחות יפנו אל הדרך הישרה ולא יהיה צורך לדכא כוחות. לעומת זאת, מבחינה מסוימת יש מעלה לצדיקים על הישרים, שלצדיקים יש תכונה של התגברות.
על הפסוק: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהילים צז, יא), מבאר הרב (עולת ראיה ח"ב, עמוד יז), שהאור הוא אמצעי כדי להגיע למטרה לשמחה. ה"אור זרוע" – "לצדיק", הוא לא מופיע ממש אלא רק זרוע, ואילו לישרי הלב יש כבר שמחה ממש, הם כבר הגיעו אל המטרה . אם כן, מבחינה מסוימת הישרים הם במדרגה יותר גבוהה, אבל יש מעלה של הצדיקים על גבי הישרים, שהצדיקים מרוויחים את המעלה של "גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה" (קידושין לא, א). האבות לא היו מצווים ועושים, הם קיימו את כל התורה כולה מבלי שהם הצטוו (יומא כח, ב), עבודת ה' נפלאה שבאה מעומקא דליבא. ובכל זאת, "גדול המצווה ועושה". למה באמת המצווה ועושה גדול יותר? במבט ראשון נראה שמי שאינו חייב יותר גדול, הוא לא חייב ובכל זאת הוא עושה ומקיים. אז למה מי שמצווה ועושה גדול יותר? התשובה היא, שמי שמצווה ועושה, מעשיו הם מעשים אלוקיים. זה לא מעשים שהאדם עושה כי הוא רצה לעשות, אלא המעשים באו מלמעלה, האדם בטל לגבי ציווי ה' והציווי האלוקי מתגלה על ידו. אם כן, בספר שמות יש מעלה, רצון ה' מתגלה על ידינו, אנחנו מצווים ועושים.
מעלה נוספת שיש בספר שמות היא שאנחנו הופכים לציבור. לפני כן היינו משפחה גדולה: משפחת אברהם יצחק ויעקב. משפחה אידאלית ויוצאת מהכלל אבל יחידים. כאן אנחנו מתחילים להופיע בתור עם, והראשון שגילה את התופעה הזאת הוא פרעה שאמר: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" (שמות א, ט), הרב צבי יהודה היה אומר תמיד בפרשת השבוע הזאת (מתוך התורה הגואלת, פרשת שמות), שכך בדברי פרעה אנחנו מופיעים לראשונה כעם, כאומה. "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" (ברכת התורה), הבחירה היא באומה הישראלית, בכלל, בציבור. אנחנו מופיעים כעם. זוהי מדרגה נוספת שיש בספר שמות, אנחנו מופיעים כעם העושה את רצונו של הקדוש ברוך הוא.
ישראל משולים לכוכבים
נתבונן במדרש נוסף:
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו איש וביתו באו", שקולים הן ישראל כצבא השמים, נאמר כאן שמות, ונאמר בכוכבים שמות, שנאמר: "מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא" (תהלים קמז, ד), אף הקדוש ברוך הוא כשירדו ישראל למצרים מנה מספרם כמה היו, ולפי שהם משולים לכוכבים קרא שמות לכלם. הדא הוא דכתיב: "ואלה שמות בני ישראל" וגו' (שמות רבה א, ג).
הרב זצ"ל (מדבר שור, דרוש יד) שואל: למה הכתוב מתאר את שמות הכוכבים פעם בלשון יחיד ופעם בלשון רבים? הרי יש פסוק: "מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא" (תהילים קמז, ד), ויש פסוק האומר: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" (ישעיהו מ, כו)? והיה אומר על כך שיש שתי בחינות לכוכבים. כל הכוכבים נקראים בשם אחד כי זה כלל אחד של הופעת הכוכבים. עם זאת, לכל כוכב יש שם, כל כוכב זה עולם שלם, מציאות גדולה וחזקה. כך גם ישראל. ישראל משולים לכוכבים, "וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו, ה); זאת לא רק אמירה שכמו הכוכבים הרבים כך יהיו ישראל, אלא שהם יהיו גם ככוכבים, מיוחדים. וכך ישראל, לכל אחד יש מעלה כפולה. יש לו המעלה של הכלל, וזו מעלה עצומה, ישראל כעם נקראים צבא השמיים, הכוכבים. ויש לכל אחד מעלה אישית ומיוחדת שאין לאף אחד אחר, כל אחד הוא כוכב, עולם בפני עצמו ולא דומה לאף אחד אחר. כל אחד אחראי על הכוכב שלו, שיבריק ויאיר, שיהיה גדול ומלא תוכן. ישראל משולים לכוכבים.
נסתרות דרכי הגאולה
אנחנו ממשיכים בפרשה. משה, מושיעם של ישראל נולד (ראה שמות רבה [שנאן] א, כד). חז"ל אומרים בסוף פרשת וישב (בראשית רבה פח, ז): "מי מחכה למשה שהושלך ליאור, שיהיה מה שיהיה". אמו של משה הייתה מיואשת ומרים עומדת מרחוק לראות מה יהיה עם הנבואה שלה. הרי כמה זמן משה יכול להחזיק מעמד בתיבה בלי אוכל, בלי לינוק, לכאורה הוא אבוד. אבל מרים יודעת שהוא צריך להיות מושיעם של ישראל, היא מאמינה! ואז באה בת פרעה שומעת אותו בוכה, לוקחת אותו ומחליטה לאמץ אותו. עכשיו בכלל אין שום סיכוי שהוא יהיה מושיעם של ישראל, הוא בטח יקבל חינוך מצרי עם המון שנאת ישראל, איך ממצב כזה יכול לצאת מושיעם של ישראל? גם עכשיו צריכים להיות מאמינים גדולים שהנבואה של מרים תתקיים. משה גדל ויוצא לראות את אחיו. מה הדבר הראשון שהוא עושה: הורג מצרי (שמות ב, יב). זה נכון וראוי להרוג? אולי צריך לשפוט אותו, מה זאת התקיפות הזאת? זה גם לא מידתי, אם המצרי הכה צריך להכות אותו בחזרה, לא יותר מזה. התורה מספרת לנו שמשה לא יכול לסבול סבל של אחיו ולכן הוא מכה את המצרי וטומן אותו בחול. נודע הדבר, ומשה בורח. כעת משה לעולם לא יוכל לחזור למצרים כי אם הוא יחזור יתפסו אותו ויענישו אותו על ההריגה. עכשיו משה בכלל לא יכול לבוא ולהושיע את ישראל.
אבל בסופו של דבר משה הוא מושיעם של ישראל. זאת אומרת שאף פעם אנחנו לא יכולים לדעת מה יהיה בעתיד. מתברר שלא רק שהתהליכים האלו לא הרחיקו אותו אלא דווקא קרבו אותו. בגלל מה שקרה הוא נהיה מושיעם של ישראל. משה גדל בבית פרעה כדי להכיר טכסיסי מלכות, כמובן שהוא ינק מאימו (שמות ב, ח), אבל צריך היה להכיר את טכסיסי המלכות כדי לדעת כיצד להנהיג. אחר כך משה צריך להגיע לרמה מתאימה ולהיפגש במקום מיוחד עם הקב"ה, בסיני (שם ג, א) ושם לקבל את השליחות שלו. כל מה שקורה זה כדי להביא אותו, להכין אותו לתפקיד שלו. אנשים לא יודעים לאן דברים מתגלגלים. צריך להסתכל במבט אמוני, במבט נכון איך ריבונו של עולם מכוון את הדברים.
הנלמד מהסנה
מסר דומה עולה מהמדרש (שמות רבה ב, ה):
שאל גוי אחד את רבי יהושע בן קרחה: מה ראה הקדוש ברוך הוא לדבר עם משה מתוך הסנה? אמר לו: אלו מתוך חרוב או מתוך שקמה כך היית שואלני. אלא להוציאך חלק אי אפשר. למה מתוך הסנה? ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה.
למה הקב"ה מתגלה בתוך הסנה, הרי הסנה זה המקום שהכי פחות מתאים שיתגלה בוהקדוש ברוך הוא? אלא ללמדנו שגם במקום שאדם לא מתאר לעצמו שריבונו של עולם נמצא גם שם הוא נמצא, בכל תהליך שמתרחש ריבונו של עולם נמצא. אין מקום פנוי ממנו, לא רק מבחינת המקום, אלא מבחינת מציאות בעולם, בכל מה שקורה ריבונו של עולם נמצא. זה המסר הראשון שמשה מקבל. זוהי הכרת ה' עצומה, ואנו לומדים מהסנה את הדבר הזה. ממשיך המדרש:
רבי אליעזר אומר: מה הסנה שפל מכל האילנות שבעולם כך היו ישראל שפלים ירודים למצרים, לפיכך נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם שנאמר "וארד להצילו מיד מצרים" (שמות ג, ח).
המדרש מביא לימוד נוסף מהסנה. הקב"ה רצה לומר למשה שהוא מכיר את המצב של ישראל, הקב"ה יודע שישראל נמצאים במצב שפל, והקב"ה הולך להתגלות בתוכם. ממשיך המדרש:
רבי יוסי אומר: כשם שהסנה קשה מכל האילנות וכל עוף שנכנס לתוך הסנה אין יוצא בשלום, כך היה שעבוד מצרים קשה לפני המקום מכל השעבודים שבעולם, שנאמר: "ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי" (שמות ג, ז), ומה תלמוד לומר ראה ראיתי ב' פעמים? אלא מאחר שהיו מטביעין אותן בנהר היו חוזרין וכובשין אותן בבנין, משל לאחד שנטל את המקל והכה ב' בני אדם ושניהם קבלו את הרצועה ויודעים צערה, כך היה צערן ושיעבדום של ישראל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר: "כי ידעתי את מכאוביו" (שם).
הקב"ה יודע את המכאוב של ישראל, לא מבחוץ אלא הוא איתם ביחד. הקב"ה כביכול נמצא בגלות עם ישראל, כשנים שקיבלו את הרצועה יחד. "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר" (ישעיהו סג, ט), הקב"ה מצטער עם ישראל, כביכול, כשישראל סובלים זה גם סבל רוחני, אלוקי. אלו שלושה לימודים שמקבל משה בפעם אחת, בזמן שהוא רואה את הסנה בוער.
מטרת הנסיונות
בעל ספר "אור המאיר" דורש (פרשת שמות, ד"ה בפסוק וירא מלאך ה' אליו), על הפסוק: "וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג, ב), רעיון מאוד חשוב. זה המפגש הראשון של משה עם הופעה אלוקית והיה לגילוי הזה מטרה לעורר את משה. משה רואה את המראה שהאש שורפת את הסנה שורפת ושורפת והסנה לא מתכלה. הזכרנו שישראל משולים לסנה, הקב"ה מעמיד את ישראל בנסיונות רבים כל הזמן, בלי הפסק. למה? אמרנו שהמטרה של מראה הסנה הייתה לעורר את משה לחשוב מה מקומם של הנסיונות. אדם בדרך כלל לא חושב ולא מתבונן אלא אם כן הקב"ה גורם לו גירוי, נותן לו מכה, ורק אז הוא מתעורר לחשוב למה זה קרה לו. המדרש (שמות רבה כא, ד) דורש את הרעיון הזה על פרעה, "וּפַרְעֹה הִקְרִיב" (שמות יד, י): שקירב את ישראל לאביהם שבשמים. פרעה מתקרב וישראל מתחילים לצעוק אל ה', הם מפחדים וצריכים עזרה. צרות מקרבות את ישראל לאביהם שבשמים. צריך משהו שיזרז את ישראל להתקרב, הסנה בוער עוד ועוד. זה מצב לא טוב, ישראל צריכים להיות מחוברים לקב"ה לא בגלל ולא רק כשהם נופלים ונמצאים בצרה. יש כאן מסר שלהיות במדרגה שזוכרים את הקב"ה גם בלי צרות ובלי סבל.
מי הראוי להנהגה?
אנחנו לומדים בפרשה שלנו לימוד נוסף: מי ראוי להיות מנהיג. אומרים חז"ל (שמות רבה ב, ג):
"וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה" (שמות ג, א). הדא הוא דכתיב: "כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחסים בו" (משלי ל, ה). אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם עד שבדקו בדבר קטן ואחר כך מעלהו לגדולה. והרי לך ב' גדולי הדור שבדקן ונמצאו נאמנים והביאן לגדולה. בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר כדי להרחיקן מן הגזל... אמר ליה הקדוש ברוך הוא: נמצאת נאמן בצאן, בוא ורעה צאני... וכן במשה הוא אומר: "וינהג את הצאן אחר המדבר" (שמות ג, א) להוציאן מן הגזל, ולקחו הקדוש ברוך הוא לרעות את ישראל, שנאמר: "נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן" (תהלים עז, כא).
זה אחד הדברים שהקב"ה בוחן "ה' צַדִּיק יִבְחָן" (תהילים יא, ה). כמו שראינו, הדבר הראשון שרואים במשה זה שהוא לא יכול לראות עוולה. הוא רואה את המצרי מכה איש עברי מאחיו ומיד הוא מגיב. והרי יש כאן סכנת נפשות, אם הדבר יתגלה זו סכנה ממש! אבל משה מוסר את הנפש, הוא לא יכול לראות עוול כזה. "אור המאיר" שואל (פרשת שמות, ד"ה בפסוק ויהי בימים ההם), על הפסוק: "וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" (שמות ב, יא), למה כתוב 'מאחיו'? מספיק לכתוב 'מכה איש עברי'? אלא שהייתה כאן מלשינות, אחיו היהודים הלשינו על האיש העברי הזה שהוא מפעיל מחתרת ולכן המצרי הכה אותו. איש מצרי הכה את האיש העברי "מאחיו" - בגלל אחיו, בגלל ההלשנה של אחיו. למחרת משה רואה איש עברי מכה איש עברי, ומבין שיש קשר בין הדברים, זה האיש שהלשין אתמול על האיש העברי. זה אסון גדול שיהודים מלשינים על יהודים אחרים. משה לא יכול לסבול את העוולות הללו, וזה המבחן הראשון.
דבר נוסף שמתגלה לנו הוא שמשה עניו. הקב"ה אומר לו שהוא יהיה השליח להושיע את ישראל ומשה אומר: "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שם ג, יא), "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שם ד, יג); מי אני, אני לא שייך, משה רוצה שישראל יוושעו, הוא מוכן לעשות הכל בשביל זה, אבל הוא לא מוכן לקלקל, הוא חושב שהוא לא מתאים והוא רק יקלקל, הוא לא מעלה בדעתו שהוא זה שהכי מתאים לעשות את השליחות הזו. אולי דווקא בגלל שמשה מבטל את עצמו ביטול מלא הקב"ה בוחר בו. "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא" (דברים לב, לט), מה זה 'כי אני אני הוא', אף אדם לא יכול להגיד על עצמו שהוא אני, אף אחד הוא לא מציאות בלי ריבונו של עולם. הקב"ה מחייה כל אחד כל רגע ורגע, רק ריבונו של עולם יכול להגיד על עצמו שהוא 'אני', שהוא מציאות. אומר משה: 'מי אני'...
מספרים שפעם חסיד אחד השתוקק מאוד לשמוע דבר תורה מהצדיק. באמצע הלילה הוא רץ לביתו של הצדיק ודפק על הדלת. הצדיק התקרב לדלת ושאל 'מי שם'; ענה החסיד: 'אני!'. אמר הצדיק, 'מי זה שיכול להגיד על עצמו שהוא אני?!', החסיד כל כך התפעל מזה, והלך הביתה. הוא כבר שמע דבר תורה מהצדיק. אדם לא יכול להגיד על עצמו' אני', מי זה אני?!. משה אומר: 'מי אני'! אני לא שייך, "כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ג, יא), הקב"ה אומר שהוא ילך איתו אבל משה לא מקבל, הוא חושב שהוא יקלקל, שהוא לא מתאים לתפקיד. אולי זה מלמד אותנו, שהמנהיגים צריכים להיות כאלה שרצים אחריהם, ולא הפוך.
אנחנו עכשיו בערב בחירות, יש כאן לימוד מי מתאים להנהגה: גילוי מסירות נפש, ענווה והכרה בקב"ה, מידות טובות של התחשבות, אכפתיות, רחמים על הבריות, כמו שראינו אצל משה בסיפור של הגדי שברח ממנו עד שהגיע לבריכת מים ועמד לשתות (שמות רבה ב, ב) - אדם כזה ראוי להנהיג את ישראל.
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה ללמוד גמרא?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך התפילה מקשרת אותנו לקב"ה?
אי אפשר לבד!
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
