ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
י1 תַּלְמִיד חֲכָמִים מְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט: * אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְזָן אֶת אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ כְּפִי מָמוֹנוֹ וְהַצְלָחָתוֹ, וְלֹא יַטְרִיחַ עַל עַצְמוֹ יָתֵר מִדַּי. *
י2 צִוּוּ חֲכָמִים בְּדַרְכֵי אֶרֶץ שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם בָּשָׂר אֶלָּא לְתֵאָבוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר" (דברים יב,כ). דַּי לוֹ לַבָּרִיא לְאָכְלוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. וְאִם הָיָה עָשִׁיר כְּדֵי לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל יוֹם – אוֹכֵל.
י3 צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ: לְעוֹלָם יֹאכַל אָדָם פָּחוּת מִן הָרָאוּי לוֹ לְפִי מָמוֹנוֹ, וְיִלְבַּשׁ כָּרָאוּי לוֹ, וִיכַבֵּד אִשְׁתּוֹ * וּבָנָיו יָתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ.
יא1 דֶּרֶךְ בַּעֲלֵי דֵּעָה שֶׁיִּקְבַּע לוֹ אָדָם מְלָאכָה הַמְּפַרְנֶסֶת אוֹתוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה בֵּית דִּירָה, וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי הָאִישׁ * אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ * [...] אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ [...] אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה" (שם כ,ה–ז, בסדר ציטוט שונה).
יא2 אֲבָל הַטִּפְּשִׁין מַתְחִילִין לִשָּׂא אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ אִם תִּמְצָא יָדוֹ יִקְנֶה בַּיִת, וְאַחַר כָּךְ בְּסוֹף יָמָיו יַחֲזֹר לְבַקֵּשׁ אֻמָּנוּת * אוֹ יִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּקְּלָלוֹת: "אִשָּׁה תְאָרֵשׂ [...] בַּיִת תִּבְנֶה [...] כֶּרֶם תִּטַּע" (שם כח,ל), כְּלוֹמַר יִהְיוּ מַעֲשֶׂיךָ הֲפוּכִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּצְלִיחַ דְּרָכֶיךָ. וּבַבְּרָכָה מַה הוּא אוֹמֵר? "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל, וַיי עִמּוֹ" * (שמואל א יח,יד).
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
34 - הלכות דעות פרק ה' הלכות ח'-ט'
35 - הלכות דעות פרק ה' הלכות י'-י"ג
36 - הלכות דעות פרק ו' הלכות א'-ב'
טען עוד
משאו ומתנו
יג1 מַשָּׂאָן וּמַתָּנָן שֶׁלְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה: אוֹמֵר עַל לָאו – 'לָאו', וְעַל הִין * – 'הִין'. מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן, * וְנוֹתֵן וּמְוַתֵּר לַאֲחֵרִים כְּשֶׁיִּקַּח מֵהֶן, וְלֹא יְדַקְדֵּק עֲלֵיהֶן. וְנוֹתֵן דְּמֵי הַלֶּקַח לְאַלְתַּר. * וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה לֹא עָרֵב * וְלֹא קַבְּלָן, * וְלֹא יָבוֹא בְּהַרְשָׁאָה. *
יג2 מְחַיֵּב עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי מֶקָּח וּמִמְכָּר * בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא חִיְּבָה אוֹתוֹ תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ וְלֹא יְשַׁנֵּהוּ. וְאִם נִתְחַיְּבוּ לוֹ אֲחֵרִים בַּדִּין – מַאֲרִיךְ לָהֶן וּמוֹחֵל לָהֶן, וּמַלְוֶה וְחוֹנֵן. * וְלֹא יֵרֵד לְתוֹךְ אֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ, * וְלֹא יָצֵר * לְאָדָם בָּעוֹלָם בְּחַיָּיו.
יג3 כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: יִהְיֶה מִן הַנִּרְדָּפִין וְלֹא מִן הָרוֹדְפִין, מִן הַנֶּעֱלָבִין וְלֹא מִן הָעוֹלְבִין. וְאָדָם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" * (ישעיה מט,ג).
___________________________________
בְּמִשְׁפָּט – לפי שיקול הדעת. וְלֹא יַטְרִיחַ עַל עַצְמוֹ יָתֵר מִדַּי – לא יתאמץ לחיות ברווחה יותר מכפי יכולתו, וגם כדי שלא ישקע בחובות מיותרים. וִיכַבֵּד אִשְׁתּוֹ – על כיבוד האשה מוסיף הרמב"ם במקום אחר: "שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו, ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתרה. ויהיה דיבורו עימה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז" (אישות טו,יט–כ; ליחס האשה לבעלה ראה שם). מִי הָאִישׁ וכו' – הסדר במקרא: בנה בית, נטע כרם, אירס אשה. והעיקר הנלמד מן המקרא, בכל זמן גם בזמן הזה, הוא שיישא האדם אשה לאחר הכנה מתאימה, ורבנו שינה מן הסדר שבמקרא כדי להדגיש שהפרנסה קודמת לכל. מכל מקום, החכם חייב להימנע מלהטיל את עצמו על הציבור גם בזמן הזה, וחייב ללמוד מלאכה בגיל צעיר (אר"ז; וראה תלמוד תורה א,ט; ג,י וביאורנו שם). וְלֹא חִלְּלוֹ – מפני שעדיין לא הגיע לשנתו הרביעית. אֻמָּנוּת – מקצוע. וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַיי עִמּוֹ – כשאדם מנהל את חייו בחכמה ובדרך ה', ה' עמו. לְהַפְקִיר... כָּל נְכָסָיו – לוותר על הבעלות על נכסיו ולמסור אותם לכל מי שחפץ בהם. לְהַקְדִּישׁ – לבית המקדש. וְיַטְרִיחַ עַל הַבְּרִיּוֹת – שאם יישאר עני, תיפול פרנסתו על הציבור. ובמקום אחר כתב רבנו בלשון חריפה על מי שמקדיש את כל נכסיו: "ואין זו חסידות אלא שטות, שהרי זה מאבד כל ממונו, ויצטרך לבריות, ואין מרחמין עליו. ובזה וכיוצא בו אמרו חכמים: חסיד שוטה – מכלל מבלי [הורסי] עולם" (ערכים ח,יג). מְגַמָּתוֹ – מטרתו. הִין – כן. מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן – נותן בדיוק את מה שהתחייב. וְנוֹתֵן דְּמֵי הַלֶּקַח לְאַלְתַּר – משלם מיד את כספי הקנייה. עָרֵב – המתחייב שאם לא יפרע חברו את חובו למי שהלווה לו, יפרע הוא את חובו של הלווה. קַבְּלָן – האומר: "הַלווה לו, ואני נותן לך", גובים ממנו תחילה, והוא נפרע מן הלווה (לווה ומלווה כה,ה). הַרְשָׁאָה – כתב הסכמה לשליח לבצע פעולות משפטיות בשם המרשה, כגון לתבוע אותו למשפט. וְלֹא יָבוֹא בְּהַרְשָׁאָה – לא יחליף את חברו בעסקיו, וגם זה כדי שלא ייכנס לצרות. מְחַיֵּב עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי מֶקָּח וּמִמְכָּר וכו' – עומד בדיבורו (מכירה ז,ח). מַאֲרִיךְ לָהֶן – את זמן פירעון התשלום. חוֹנֵן – מרחם. וְלֹא יֵרֵד לְתוֹךְ אֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ – שלא יתחרה בפרנסתו של חברו (מלבד ללימוד תינוקות ראה תלמוד תורה ב,ז). וְלֹא יָצֵר – ולא יציק לו. יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר – ובמעשים אלו יש קידוש השם (יסודי התורה ה,יא).
ביאורים
אחת ההשלכות החשובות של חכמת האדם היא היכולת שלו להכין תכנון נכון וראוי לחייו בכלל ולביסוסו הכלכלי בפרט. בתכנון זה הוא ייגש אל משימות החיים בצורה מושכלת ומתוכננת, וישתדל לתכנן את יכולתו הכלכלית בהתאם לצרכיו העתידיים. הוא ישליט את השכל על רגשותיו, כך שכל החלטותיו תהיינה על פי חכמה ולא על פי רגשות מתחלפים ומשיכות מזדמנות. ייזהר שלעולם לא ירד מנכסיו, ומתוך תחושת האחריות שלו הוא גם יעשה סייגים ויחמיר על עצמו מעט, מתוך תוספת אחריות. אמנם התנהגות זו תתבטא בעיקר בדברים שבינו לבין עצמו, כגון בענייני אכילתו. אולם, גם בדברים שבינו לסביבה כגון בבגדיו המשפיעים על תדמיתו ועל יחסיו עם אחרים, בהם ישמור על רמה ממוצעת, כך שלא יבלוט לא לטובה ולא לרעה. על ידי זה אחריותו תישאר מכוונת למטרתה, ולא תשמש אותו להשיג תארי כבוד כאדם אחראי, פרוש וכד'. כמו כן יקפיד שכובד האחריות ייפול עליו, ולא על אחרים. הוא יתאמץ להטיב ולדאוג לאשתו ולילדיו, ולא ינצל את האחריות הכלכלית של המשפחה כתירוץ להיפטר מחובותיו כלפיהם. להפך, עוד יוסיף להם על חשבונו, ויחמיר על עצמו עוד ובלבד שתגדל טובתו עמם.
גם יחסים עסקיים של תלמיד חכם מיוחדים וניכרים. לפני שהוא רואה מולו פוטנציאל עסקי הוא רואה מולו בני אדם, ומידותיו קודמות לציפייתו לכסף. גישתו הבסיסית לכול היא חיובית, עינו ותרנית, אך עם זאת הוא זוכר שהתנהגות זו אינה חובה ואינה ברורה מאליה, גם אם אצלו היא הרגל, ולכן במה שנוגע לאחרים הוא יקפיד וידקדק. כללו של דבר לעולם יהא רחמן וטוב לב, ולא לוחמני ותוקפני, זאת אפילו בענייני העסקים שמטבעם הם בעלי אופי תחרותי. דרך זו בדרך כלל גורמת לטובות רבות, אך גם כאשר היא תביא לו פגיעות או עלבונות יספוג ויקבל באהבה. זו ההתנהגות המרשימה ביותר של החכם בעיני הבריות, ולכן בה יזכה לקדש את שם ה' באופן מיוחד.
הרחבות
שמירה על כוחות הגוף כחלק מעבודת ה'
וְלֹא יַטְרִיחַ עַל עַצְמוֹ יָתֵר מִדַּי. הרמב"ם מדריך לשמור על צרכי הגוף ולא לאמץ את הכוחות בצורה מוגזמת. שמירה על כוחות הגוף מתוך כוונה לעסוק בעבודת ה' בצורה טובה יותר היא חלק מעבודת ה' עצמה, כפי שהסביר הרמב"ם בפרקים הקודמים. הרב דוד הלוי סגל (בעל הט"ז) מרחיב את הדברים ומשווה בין מי שמאמץ את עצמו בלימוד תורה לבין מי ששומר על כוחות גופו ונפשו מתוך מגמה ללמוד ביתר שאת: "מי שאוכל ושותה ומעדן נפשו כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת ה' יתברך יש לו שכר כמו שמתענה". הט"ז מסמיך את דבריו על הפסוק "שָׁוְא לכם משכימי קום מאחרי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לחם העצבים כן יתן לידידו שֵׁנָא" [תהילים קכז, ב] ומסביר: "יש תלמידי חכמים מנדדין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה, ויש תלמידי חכמים שישנים הרבה כדי שיהיה להם כוח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה, ובאמת יכול ללמוד בשעה אחת מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות, ובודאי שניהם יש להם שכר בשוה. על כן אמר 'שוא לכם' דהיינו בחנם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר, ו'מאחרי שבת' בלילה וממעטים שנתם, זה בחנם, כי 'כן יתן ה' לידידו שינה' דהיינו מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה, נותן לו הקדוש ברוך הוא חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצטער עצמו, כי הכל הולך אחר המחשבה" [ט"ז אבן העזר כה, א].
היחס לאשתו
וִיכַבֵּד אִשְׁתּוֹ. על כיבוד האישה מוסיף הרמב"ם במקום אחר: "שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו, ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתרה. ויהיה דיבורו עימה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז" (הלכות אישות טו, יט-כ, ליחס האישה לבעלה ראה שם).
חשיבות המלאכה
מִי הָאִישׁ וכו'. הסדר במקרא: בנה בית, נטע כרם, אירס אישה. והעיקר הנלמד מן המקרא, בכל זמן גם בזמן הזה, הוא שיישא האדם אישה לאחר הכנה מתאימה, ורבנו שינה מן הסדר שבמקרא כדי להדגיש שהפרנסה קודמת לכל. מכל מקום, החכם חייב להימנע מלהטיל את עצמו על הציבור גם בזמן הזה, וחייב ללמוד מלאכה בגיל צעיר (וראה הלכות תלמוד תורה א, ט; ג, י).
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא בנאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו (רמב"ם על פי הרמב"ם(. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם.
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
