ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בשלח
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- שיעורים נוספים
עיקר שירה בפה או בכלי?
מקור הקודש של השירה, הוא בשירת הלוויים בבית המקדש. הגמרא 1 מבררת את ענינה של שירת הלויים, ודנה האם עיקר שירה בכלי, או עיקר שירה בפה. נחלקו בזה התנאים, ופסק הרמב"ם 2 שעיקר שירה בפה. יכול להיות שהמחלוקת היא, על מה לשים את הדגש, האם על המנגינה - ועיקר שירה בכלי, או על התוכן של המילים - ועיקר שירה בפה. יתכן גם שהמחלוקת היא, האם עיקר הביטוי של האדם צריך להיות בפיו, או שעליו להשתמש בכלים. המסקנה ההילכתית היא, שעיקר שירה בפה.
הגמרא שדנה בענין 3 , אומרת נפקא-מינה להלכה, שאם עיקר שירה בפה, אז בשבת לא היו מנגנים בכלים, שהם רק תוספת, והנגינה בהם אינה דוחה את השבת, אבל אם עיקר שירה בכלי, אז כך צריכה להיות עבודת בית המקדש, והיא דוחה שבת. בענין זה פוסק הרמב"ם 4 להלכה, שגם בשבת היו מנגנים בכלי הנגינה, אע"פ שהוא פסק שעיקר שירה בפה. האחרונים דנים בקושיה זו, ומביאים תרוצים שונים.
הרב סולוביצ'יק מתרץ ואומר, שאמנם, נכון, שעיקר שירה בפה, והכלים זה לא העיקר, אלא הם באים רק 'לבסומי קלא', כלומר, לבשם ולהוסיף עוד הידור בשירה, אבל הם עדיין 'הידור מצוה', וגם הידור מצוה דוחה את השבת. דוגמא לכך מצינו במצות מילה, שציצים שאינם מעכבים את המילה, מותר בשבת לחתוך גם אותם, מכיון שזה הידור מצוה לחתוך בצורה כזאת, שלא ישאר שום דבר. ז"א, כשעושים את המצוה בצורה מהודרת, ההידור הוא חלק מעצם המצווה, וגם הוא דוחה את השבת.
הוא הדין גם בענין השירה. הניגון בכלים הוא הידור מצוה, ומכיון שהידור המצוה הוא חלק מעצם המצוה, הוא דוחה את השבת.
מנין לעיקר שירה מהתורה
בהמשך הסוגיא, דנה הגמרא מניין לעיקר שירה מן התורה - מהו המקור מהתורה לשירת הלוויים? אומרת הגמרא: "שנאמר: 'ושרת בשם ה' אלוקיו' (דברים יח, ז). איזהו שרות שהוא בשם, - שמזכירים בו שם שמים, - הוי אומר זה שירה". זהו המקור לעבודת השירה של הלויים. שואלת הגמרא: "ואימא נשיאות כפיים - אולי זה ברכת כהנים? עונה הגמרא, שכתוב בתורה 'לשרתו ולברך בשמו' (דברים י, ח), זאת אומרת, שהברכה זה דבר בפני עצמו, והשרות זה דבר בפני עצמו, והשרות - 'ושרת בשם ה' אלוקיו', זו השירה.
ממשיכה הגמרא ואומרת: "רב מתנה אמר מהכי: דכתיב 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב' (דברים כח, מז). איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב... זה שירה". אומר על כך רש"י: "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב, דכתיב 'הנה עבדי ירונו מטוב לב' (ישעיה סה, יד)". כולם מכירים את הדברים, אבל לא יודעים שאלו דברי רש"י במסכת ערכין. זו הרגשה מיוחדת כאשר יודעים את מקור הביטוי הזה, ולא שרים סתם. כאשר יש שמחה - שרים. השירה היא ביטוי לשמחה פנימית, שנאמר "עבדי ירונו מטוב לב". א"כ, איזו היא עבודה שיש בה שמחה - זה שירה. שואלת הגמרא: "ואימא דברי תורה דכתיב: 'פיקודי ה' ישרים משמחי לב' (תהילים יט, ט)" - מי אמר ש'בשמחה' זה דווקא שירה? ועונה הגמרא, שלגבי דברי תורה כתוב 'משמחי לב', אבל לא כתוב 'טוב'.
שואל התוס' 5 : בתורה לא כתוב "טוב"? והרי כתוב "כי לקח טוב נתתי לכם" (משלי ד, ב), וכתוב "טוב לי תורת פיך" (תהילים קיט, עב). יש הרבה פסוקים שמדברים על התורה במילה 'טוב'?! עונה התוס': אמנם כתוב 'טוב', וכתוב גם 'משמחי לב', אבל 'טוב לב' לא כתוב! זה ביטוי מיוחד, השמור לדבר מיוחד. "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" זוהי השירה.
לומדים מכאן שיש בשירה משהו מיוחד במינו. אין כל ספק, שהתורה ג"כ משמחת מאד את הלב - "פיקודי ה' ישרים משמחי לב". העוסק בתורה מתמלא בשמחה, בסיפוק, ובאושר פנימי רוחני, אבל בשירה יש יחודיות מיוחדת במינה. כאשר אדם שר שירה, זה מוכרח להיות מתוך שמחה פנימית, מתוך אושר פנימי מיוחד, מתוך נופח מיוחד שמביא את האדם לידי שירה.
לא בכדי אומר המדרש 6 : "מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, ועד שעמדו ישראל על הים, לא מצינו אדם, שאמר שירה לקדוש ברוך הוא, אלא ישראל ...כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר 'אז ישיר משה ובני ישראל". שירת הים זהו דבר מיוחד במינו.
גדלותו של הגר"א וחכמת המוסיקה
בהקדמה לספר "פאת השולחן", מספר ר' ישראל משקלוב, שכאשר הגאון מוילנא סיים את פרושו על שיר השירים, הוא שמח שמחה גדולה מאד, וכך הוא מתאר את הארוע:
"וצוה לסגור חדרו, והחלונות סוגרו ביום, והדליקו נרות הרבה. וכאשר סיים פרושו, נשא עיניו למרום בדביקות עצומה, בברכה והודאה לשמו הגדול יתברך שמו, שזיכהו להשגת אור כל התורה בפנימיותה וחוצותיה.
כה אמר: כל החוכמות נצרכים לתורתינו הקדושה וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם. והזכירם: חכמת האלגברה, המשולשים וההנדסה, וחוכמת מוסיקה, ושיבחה הרבה. הוא היה אומר אז, כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלויים, וסודות תיקוני הזהר, אי אפשר לידע בלעדה - בלי חכמת המוזיקה אי אפשר ללמוד סודות התורה - ועל ידה יכולים בנ"א למות, בכלות נפשם בנעימותיה, ויכולים להחיות מתים בסודותיה הגנוזים בתורה. הוא אמר כמה ניגונים וכמה מידות הביא משרע"ה מהר סיני - המקור של הניגונים הוא גם כן מהר סיני - והשאר מורכבים .
וביאר איכות כל החוכמות ואמר שהשיגם לתכליתם - כי הוא חשב שהכל הכרחי להבנת התורה. רק לגבי חכמת הרפואה הוא אמר: ידע חכמת הניתוח, והשייך אליה, אך מעשה הסמים ומלאכתם למעשה, רצה ללמדם מרופאי הזמן, וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה, כדי שלא יבטל מתורתו, שיצטרך ללכת להציל נפשות כשידע לגומרה".
כה אמר: כל החוכמות נצרכים לתורתינו הקדושה וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם. והזכירם: חכמת האלגברה, המשולשים וההנדסה, וחוכמת מוסיקה, ושיבחה הרבה. הוא היה אומר אז, כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלויים, וסודות תיקוני הזהר, אי אפשר לידע בלעדה - בלי חכמת המוזיקה אי אפשר ללמוד סודות התורה - ועל ידה יכולים בנ"א למות, בכלות נפשם בנעימותיה, ויכולים להחיות מתים בסודותיה הגנוזים בתורה. הוא אמר כמה ניגונים וכמה מידות הביא משרע"ה מהר סיני - המקור של הניגונים הוא גם כן מהר סיני - והשאר מורכבים .
וביאר איכות כל החוכמות ואמר שהשיגם לתכליתם - כי הוא חשב שהכל הכרחי להבנת התורה. רק לגבי חכמת הרפואה הוא אמר: ידע חכמת הניתוח, והשייך אליה, אך מעשה הסמים ומלאכתם למעשה, רצה ללמדם מרופאי הזמן, וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה, כדי שלא יבטל מתורתו, שיצטרך ללכת להציל נפשות כשידע לגומרה".
תארו לעצמכם, איזה תור היה אצל הגר"א אם הוא היה לומד גם את חכמת הרפואה, ואי-אפשר להתחמק מזה, מפני שזה פיקוח נפש.
"וכן - ידע הגר"א - חכמת הכישוף אשר ידעוה הסנהדרין והתנאים, והזהירו שצריך ללומדה, כמוזכר בש"ס על ר' אליעזר ור' יהושע בנטיעת קישואים ועקירתם, וידעה. רק היה חסר לו מעשה העשבים וכל גמר מעשיהם, מפני שהם ביד גויים הכופרים, לא היה יכול ללמוד גמר מעשיהם מרוב מפנקותיה. ועל חכמת הפילוסופיה אמר, שלמדה לתכליתה ולא הוציא ממנה רק שני דברים טובים... והשאר צריך להשליכה החוצה. אח"כ אמר, כי ב"ה כל התורה כולה שניתנה בסיני ידעה לתכליתה, וכל הנביאים וכתובים, והמשניות, והתורה שבע"פ האיך גנוזים בה, ולא נשאר לו שום ספק באיזה הלכה וסוגיה בכל התורה וכו'".
את כל הדברים הללו הבאנו, כמובן, בגלל דברי הגר"א על חכמת המוסיקה.
מספרים שהאר"י הקדוש אמר על ר' ישראל נג'ארה, שחיבר את השיר "י-ה ריבון עלם", ועוד הרבה שירים, שכשהוא היה יושב בשבת ושר, היו כיתות של מלאכים באות לשמוע את השירים שלו. זה היה דבר כ"כ מרומם, שהיו מלאכי עליון באים לשמוע.
דברי זהר בגדלות השירה
לדברי הגר"א במעלתה של חכמת המוסיקה, יש מקור בזהר 7 , הדן באריכות גדולה במעלתה של השירה:
"יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עימי" (תהילים מב, ט). הקב"ה ברא מלאכים הממונים בחסדו ביום, וברא מלאכים הממונים לומר שירה בלילה [- מלאכים מיוחדים שענינם לשיר]. ותנא: אלו האומרים שירה בלילה, אלו השׂרים על כל בעלי השיר, וכשפותחים החיים שירה, מוסיפים העליונים כח, לדעת ולהשיג מה שלא השיגו. שמים וארץ מוסיפים כח בהאי שירה.
אמר ר' נחמיה: אשרי הזוכה לדעת באותם שירים, דתניא: הזוכה באותו השיר ידע בעניני התורה והחוכמה, ויאזין ויחקור ויוסיף כח וגבורה במה שהיה ובמה שעתיד להיות. ובזה זכה שלמה לדעת [- כלומר, חוכמתו של שלמה היתה מבוססת על כך שהוא ידע את השירים]. תני ר' שמעון: דוד ע"ה ידע בזה, ותיקן שירים ותשבחות הרבה, ורמז בהם העתידות לבא, והוסיף כח וגבורה ברוח הקודש. ידע בעניני התורה והחכמה ואיזן וחיקר והוסיף כח וגבורה בלשון הקודש. ושלמה זכה יותר באותו השיר, וידע החכמה, ואיזן וחיקר ותיקן משלים הרבה, ועשה ספר באותו השיר ממש, והינו דכתיב "עשיתי לי שרים ושרות" (קהלת ב, ח). כלומר, קניתי לי לדעת שיר מאותם השירים עליונים [- כלומר שיר של אותם השירים של מעלה, שיר שכולל כל עניני התורה והחוכמה, בכח וגבורה, במה שהיה ובמה שעתיד להיות - והיינו דכתיב "שיר השירים". אח"כ ממשיך הזהר לבאר, שזה היה גם ענינם של הלויים].
אמר ר' נחמיה: אשרי הזוכה לדעת באותם שירים, דתניא: הזוכה באותו השיר ידע בעניני התורה והחוכמה, ויאזין ויחקור ויוסיף כח וגבורה במה שהיה ובמה שעתיד להיות. ובזה זכה שלמה לדעת [- כלומר, חוכמתו של שלמה היתה מבוססת על כך שהוא ידע את השירים]. תני ר' שמעון: דוד ע"ה ידע בזה, ותיקן שירים ותשבחות הרבה, ורמז בהם העתידות לבא, והוסיף כח וגבורה ברוח הקודש. ידע בעניני התורה והחכמה ואיזן וחיקר והוסיף כח וגבורה בלשון הקודש. ושלמה זכה יותר באותו השיר, וידע החכמה, ואיזן וחיקר ותיקן משלים הרבה, ועשה ספר באותו השיר ממש, והינו דכתיב "עשיתי לי שרים ושרות" (קהלת ב, ח). כלומר, קניתי לי לדעת שיר מאותם השירים עליונים [- כלומר שיר של אותם השירים של מעלה, שיר שכולל כל עניני התורה והחוכמה, בכח וגבורה, במה שהיה ובמה שעתיד להיות - והיינו דכתיב "שיר השירים". אח"כ ממשיך הזהר לבאר, שזה היה גם ענינם של הלויים].
יש בענינה של השירה מעלה מיוחדת במינה. כמובן, השירה המדוברת כאן, זו השירה המקורית, אבל באופן כללי אנחנו מבינים, שיש עוד תחום מיוחד, של התרוממות רוח שבאה ע"י השירה. כפי שראינו ברש"י במסכת ערכין, השירה היא ביטוי של שמחה. כלומר, כדי להגיע לידי שירה צריך להיות במצב מיוחד במינו, שאדם מגיע להתרוממות נפש, לגובה רוחני מיוחד, ואז מתוך ראיה עליונה פנימית הוא בא לידי שירה, וכשהוא בא לידי שירה הוא מתעלה עוד יותר, ואז הוא משיג השגות עוד יותר גבוהות, ועוד יותר עליונות, והוא יכול להגיע לכל הסודות היותר גדולים והיותר עמוקים שיכולים להיות.
^ 1 ערכין יא, א.
^ 2 הלכות כלי המקדש ג, ג.
^ 3 סוכה נ, ב.
^ 4 הלכות כלי המקדש ג, ו. "חליל של קרבן עבודה הוא ודוחה את השבת"
^ 5 ערכין יא, א. ד"ה "משמח לב"
^ 6 שמות רבה כג, ד.
7שמות יח, ב. ד"ה "וילך איש מבית לוי".
^ 2 הלכות כלי המקדש ג, ג.
^ 3 סוכה נ, ב.
^ 4 הלכות כלי המקדש ג, ו. "חליל של קרבן עבודה הוא ודוחה את השבת"
^ 5 ערכין יא, א. ד"ה "משמח לב"
^ 6 שמות רבה כג, ד.
7שמות יח, ב. ד"ה "וילך איש מבית לוי".
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז לא לחכות להיות מלאך: לקדש את המציאות שלך
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב עופר אונגר, ר״מ בישיבת שעלבים, פותח את הערב (במקום ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, שלא יכול היה להגיע). הוא שואל למה דווקא ביום שבו רבי אלעזר בן עזריה פתח את שערי בית המדרש לכל תלמיד — גם למי ש״אין תוכו כברו״ — הוכרע שספר קהלת, המלא בסתירות, הוא ספר קדוש. משם, בעקבות רבי צדוק הכהן, למעמד הסנה: משה רוצה ״לסור״ לגמרי מכל המידות הרעות, והקדוש ברוך הוא עונה לו ״של נעליך״ — אי אפשר לשרוף הכל בבת אחת; המקום שאתה עומד עליו, כמו שהוא, הוא אדמת קודש. ובסוף, סיפור אישי: נער מתל אביב שהתחיל ללבוש ציצית, החבר׳ה שצחקו עליו, והמשפט שאמר לו הרב נריה ושינה לו את הדרך. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז מלאכים ביום כיפור, בני אדם בסוכות — האתגר של דורנו
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ד״ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שואל שאלה שכל מי שעבר את החגים מכיר: אחרי אלול, ראש השנה ויום כיפור, האם סוכות — עם האוכל והטיולים — הוא נפילה? ותשובתו: דווקא סוכות הוא עליית המדרגה. כמו שהיה הרב דרוקמן אומר בסוף יום כיפור: ״יום שלם הייתם מלאכים. הגיע הזמן להיות בני אדם.״ בהמשך, סיפור מחדר ההמתנה לפני ניתוח: משפחה שלמה אומרת תהילים, ואז נכנסים שני רופאים גלויי ראש. ״זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה? שהדתיים יגידו רק תהילים?״ — הרופא שיגיד תהילים וילך לנתח, והמהנדס שיגיד תהילים וימציא את כיפת הברזל. זה האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו: חיבור של קודש וחול, גם ביום שאחרי החגים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז סוכות הוא חג של חיבוק — חינוך בין אהבה לגבולות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
ראש ישיבת בני עקיבא הדרום, הרב דוד טברסקי, פותח בדיני חינוך של חג הסוכות: שמאי הזקן שסיכך מעל מיטת נכדו התינוק, הילד שחייב בלולב ״משיודע לנענע״, והריטב״א שקובע שגיל החינוך אינו אחיד — הוא תלוי במצווה ובילד. משם, בעקבות המשנה ברורה והרב קוק: החינוך מתחיל באווירה של הבית ובחינוך העצמי של ההורים. ואחר כך, החגים כדרכים של קשר: פסח הוא דיבור, שבועות נשיקה, הימים הנוראים מבט — וסוכות הוא חיבוק, שאינו בודק מי אתה ומה עשית. בסוף, הציפור של ר׳ זושא שצריכה שתי כנפיים, וחבטת הערבה בהושענא רבה: גבול, ומיד אחריו חסד. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז למה המשיח נקרא ״בר נפלי״? סוכת דוד הנופלת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ערן טמיר, ראש ישיבת אורות אשקלון, יוצא מגמרא תמוהה: למה המשיח נקרא ״בר נפלי״ — בן הנופל — ולמה מלכות בית דוד נקראת ״סוכת דוד הנופלת״? בעקבות המהר״ל, ״העדר קודם להוויה״: כל קומה חדשה נבנית רק אחרי שהמציאות הקודמת מפנה לה מקום. עם דוגמאות מהחיים — מהרווק שהופך לנשוי ועד מלכות שאול ודוד. ולמה דווקא סוכה ולא בית? בית שנפל ונבנה מחדש הוא בית חדש; סוכה נועדה מראשיתה להתפרק ולהיבנות שוב, ולכן גם בשעת נפילתה היא נשארת סוכה. המסר החינוכי: לא להיבהל מנפילות — לא בחיים הפרטיים ולא בחיי האומה, מאז שמחת תורה של לפני שלוש שנים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.












