ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- שלג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
מכללן אתה למד, כי הן בתקופת התנאים והאמוראים, והן בימי הראשונים והאחרונים, ברוב תפוצות-ישראל, נתקלו חכמי ישראל בבעיות הלכתיות אשר נבעו מהכרותם את תופעת השלג.
ננסה להביא מבחר מהלכות אלו, תוך לימוד מדורג של המקורות.
הכוונה ללימוד המקורות.
1. עיין במקורות 1,2, מהגמרא ומהתוספתא, ונסה להגדיר מהו האופן האסור לריסוק שלג וברד, ומהי הדרך שהותרה להמסת שלג ? שים לב לשינוי הנוסח בדרך ההיתר בין לשון הגמרא ללשון התוספתא (נותן/מרסק)
2. מהו טעם האיסור של ריסוק שלג וברד? עיין בדברי רש"י במקור מספר 3 והגדר את טעם האיסור. האם כוונתו לאיסור דאורייתא או דרבנן?
3. במקור 4 מובאים דברי הרשב"א שהביא את שיטת רש"י ואת שיטת ספר התרומה (לרבינו ברוך) בטעם האיסור. מה היא קושייתו על ספר התרומה, מההיתר שבגמרא לתת את השלג בכוס כדי שיפשיר מעצמו, ומדוע לרש"י מובן ההיתר?
4. הרשב"א, בהמשך דבריו (במקור 5), נתן טעם נוסף לאיסור ריסוק השלג . קרא את דבריו ונסה להסביר על פיו מה היא דרך ההיתר להמסת השלג ?
(כלומר, האם לשיטתו הותר רק להניח את השלג בכוס, או שהותר אף לרסקו בידיים בתוך מי-הכוס, משום שהמים הנוצרים בריסוק מתערבבים מיד במים שבכוס ואינן ניכרים בפני עצמם. שים לב לראיה מלשון התוספתא)?
סיכום ביניים:
ראינו ג' שיטות בטעם האיסור:
רש"י: סרך-מלאכה, דדומה לעושה מלאכה משום שהוא כבורא המים מתוך השלג.
ספר-התרומה: נולד.
רשב"א: שמא יבוא לסחוט גם פירות העומדים למשקה (כגון ענבים וזיתים) ואסורים בשתיה.
על פירוש סה"ת הוקשה, מדוע אם כן מותר להניח שלג שיימס מעצמו בכוס, והלוא סוף סוף המים יהיו באיסור נולד. לעומתו, לפי דברי רש"י והרשב"א, אם המים נוצרו בעצמן אין בזה איסור, שהרי לא נאסר אלא לעשות מעשה בידיים (ריסוק) דדומה למלאכה או שיש לחשוש שילמד מכך שמותר לסחוט, אך להניח השלג ויימס מעצמו אין חשש לנ"ל, ומותר.
עוד חידש הרשב"א, על פי לשון התוספתא, שאם מרסק בידיו את השלג בתוך הכוס שיש בה מים מקודם, היות ולא ניכרו מי השלג המומסין בפני עצמן, אין בזה איסור. וראיה מפירות האסורין בסחיטה, שאם הונחו בתוך משקה הסחוט מלפני השבת, אין איסור לשתות היין הנסחט מתוכן ומתערבב.
5. עיין בפסק ההלכה של השו"ע או"ח בהלכות שבת במקור מספר 6, ובדברי המשנה הברורה שעל דבריו. כאיזו שיטה פסק המחבר?
6. ה"משנה ברורה" מוסיף בסיום דבריו (מקור 7) איסור - לדעת הרמ"א - להניח השלג אף על פי שיימס מאליו. על פי איזו שיטת ראשונים מהנ"ל, מובן פסקו זה? כיצד מסביר את האופן המותר בהמסה הנזכר בגמרא ?
7. עיין בפסיקת ה"בן איש חי" בענין ריסוק שלג בשבת במקור 8. מה החומרא בדעת המחבר בשו"ע, היוצאת על פי דבריו?
8. הלכה נוספת למד השו"ע במקור 9 מסוגייתנו, בענין נטילת ידיים בשבת ע"י שלג - מה הדין ומה טעמו?
9. עוד עסק שם השו"ע (מקור 10) בשאלה האם מותר לשבור שכבת קרח כדי להגיע למים שתחתיה (לשתותם), עיין בדבריו ובהערת המשנ"ב בשם המגן-אברהם, כיצד פסק המשנ"ב?
10. האם מותר ללכת בשבת על השלג, והרי ע"י כך ממיסו? עיין בדברי המשנ"ב (מקור 11), מה הם שני טעמי ההיתר?
11. האם מותר (לחייל הנמצא בסיור - לדוגמא) להטיל מימיו על השלג בשבת? עיין בדברי השו"ע והמשנ"ב במקור 12.
12. פתיתי שלג שנפלו על הבגד, האם מותר בשבת לנערם? עיין בדברי המשנ"ב בביאור-הלכה במקור 13.
13. על פי דין ניתן ליטול ידים לסעודה ע"י עירוי רביעית מים מכלי על כל יד, או ע"י טבילתן במי-גשמים או מעין. האם מותר ליטול ידיו לסעודה ע"י טבילתן בשלג? עיין בדברי השו"ע והמשנ"ב במקור 14.
14. האם ניתן לקחת מי נהרות על מנת להשתמש בהם כ"מים שלנו" לאפיית מצות לפסח? (מקור 15)
15. מקוה צריך שיהיו בו מ' סאה של מי-גשמים. אם חסר בו מים מכמות זו, ונפלו לתוכו ג' לוגין מים-שאובים פסלוהו.
16. האם שלג נידון כמים שאובים (כאשר אדם מעביר גושי שלג למקוה) הפוסלים את המקוה כנ"ל? האם ניתן לעשות מקוה שכל מימיו יהיו משלג? עיין במקור 16 ממשניות מקוואות, ובפסיקת השו"ע. שים לב למקום (מידבא) בו פסק ר' עקיבא לעשות מקוה משלג, הם אין מכך ראיה נפלאה לריבוי שלג אף בעבר-הירדן.
נסיים את פרק העיון הזה שבענין השלגים, במעשה המפורסם בהלל הזקן שמסר עצמו על לימוד תורה, ומצאוהו על הגג של בית המדרש כנגד החלון, מעולף כולו ועליו ג' אמות שלג ירושלמי כבד. "אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרעפיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס, עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו - אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון - "אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפל, שמא יום המעונן הוא ?". הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה, אמרו "ראוי זה לחלל עליו את השבת".
מקורות :
1. תלמוד בבלי מסכת שבת דף נא/ב
ואין מרזקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו, אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש.
2. תוספתא מסכת שבת פרק ד
אין מרסקין את השלג שיזובו מימיו, אבל מרסק הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש.
3. רש"י שבת דף נא/ב
ואין מרזקין - כמו מרסקין משברין לחתיכות דקות.
כדי שיזובו מימיו - משום דקא מוליד בשבת, ודמי למלאכה, שבורא המים האלו.
אבל נותן לתוך הכוס - של יין בימות החמה כדי לצנן, ואף על פי שנימוח מאליו, ואינו חושש .
4. חדושי הרשב"א על מסכת שבת דף נא/ב
הא דתניא - "אין מרסקין לא את השלג ולא את הברד": פרש"י משום דקא מוליד בשבת ודמיא למלאכה שבורא את המים האלו, אבל נותן לתוך הכוס אע"פ שנמוח מאיליו. ומה שכתב הרב ז"ל משום דקא מוליד לאו למיסר משום נולד קאמר, אלא שהאיסור הוא משום סרך מלאכה לפי שהוא כבורא ומוליד המים הללו.
אבל בספר התרומה כתוב שהוא אסור משום נולד, ולפיכך אסר ליתן קדרה או פנאדה שקרש שמנוניתא כנגד המדורה, משום דמעיקרא 'עב וקפוי ועכשיו נמחה ונעשה צלול והוה ליה נולד. ולדבריו אפי' בחמה אסור דהוה ליה נולד. ואינו מחוור, דא"כ למה התירו לתת לתוך הכוס, דמ"מ הרי הוא נפשר בתוך הכוס והרי הוא נולד בשבת ואסור. ועוד דהא פירות דלאו בני סחיטה נינהו סוחטין לכתחלה ואפי' תותים ורמונים היוצא מעצמן אם לאוכלין מותר. אלא לעולם לא אסרו אלא ריסוק דיד מפני סרך מלאכה.
5. חדושי הרשב"א שם
...ולי נראה דמשום גזרת סחיטה דפירות העומדין למשקה נגעו בה, מפני שהברד והשלג למימיהן הן עומדין, ולפיכך לתת לתוך הכוס מותר שאינו נראה כסוחט. ועוד הקלו בו לרסק בתוך הכוס כפירות דלאו בני סחיטה, והתירו לרסק אפי' ביד לתוך הכוס כדתני בתוספתא (פ"ד הט"ו) - "אבל מרסק הוא לתוך הקערה". וטעמא דמלתא לפי שאף על פי שנקרש ונעשה עב הכל יודעין שאין בו אוכל ושמימיו נסחטין מתוכו, אלא מים הם מתחלתן ועוד סופן אלא שנקרשו לפי שעה, ולפיכך הקלו מהם לסוחטן לתוך הקערה או לתוך הכוס, אלא שהחמירו בהן לסחטן ולרסקן בפני עצמן...
6. שו"ע אורח חיים סימן שכ סע' ט ומשנה ברורה שם.
השלג והברד, אין מרסקין אותם דהיינו לשברם לחתיכות דקות כדי שיזובו (לג) מימיו, אבל נותן הוא לתוך כוס של יין או מים והוא נימוח מאליו (לד) ואינו חושש, וכן אם הניחם בחמה או כנגד המדורה ונפשרו (לה) מותרים:
משנה ברורה:
(לג) מימיו - דדמי למלאכה שבורא המים הללו ואסור מדרבנן, א"נ גזירה שמא יסחוט פירות העומדין למשקין:
(לד) ואינו חושש - כיון דלא עביד מעשה בידים לא גזרו ביה, ויש מתירין אפילו לרסק בידים לתוך הכוס והטעם דכיון שנתערב במה שבתוך הכוס ואינו בעין לא גזרו ביה כלל:
(לה) מותרים - ליהנות מהם, והוא הדין דמותר לכתחלה להניח, כיון שממילא הוא נימוח וכמו לתוך הכוס.
7. משנה ברורה שם
(לה) ...ולדעת רמ"א (סימן שי"ח סע' ט"ז * ) גם הכא יש להחמיר, דאף דנימוח מאליו אסור משום נולד, ואינו דומה לתוך הכוס דהתם הוא מעורב במים ואינו ניכר
8. ספר בן איש חי - הלכות שנה שניה - פרשת יתרו (ט)
השלג והברד אסור לרסקן בידים, דהיינו לשברם לחתיכות דקות כדי שיזובו מימיהן.
ושני טעמים יש בדבר - חדא גזרינן שמא יסחוט פירות העומדין למשקין, ועוד משום סרך מלאכה נגעו בה דדמי למלאכה שבורא המים הללו...
מיהו, מותר ליתן חתיכות שלג לתוך כוס של יין או מים בימות החמה כדי לצננו, והמה נמוחים מאליהם, ואינו חושש, דכיון דאינו עושה בידים שרי.
ויש מתירין לרסקו בידים תוך כוס של מים או שאר משקין, כיון שהוא מתערב במים אין לחוש. ואע"ג דרבים וגדולים המה המתירים בזה, מ"מ כיון דמרן (המחבר) ז"ל דעתו כדעת האוסרים לרסק אפילו בתוך כוס המים, הכי נקטינן.
9. שו"ע שם סע' יא
צריך ליזהר בחורף שלא יטול ידיו במים שיש בהם שלג או ברד, ואם יטול - יזהר שלא ידחקם בין ידיו שלא יהא מרסק.
10. שו"ע שם סע' י ומשנ"ב שם
מותר לשבר הקרח כדי ליטול מים מתחתיו:
משנ"ב שם ס"ק לו:
דשבירת הקרח אינה מלאכה כלל, ולא אסרו בריסוק אלא אם הוא עושה כדי שיזובו מימיו משא"כ בזה. כתב המגן-אברהם, דבנהר או באר אסור דכיון דהוא מחובר לקרקע יש בו משום חשש בנין וסתירה, אבל הרבה אחרונים חולקין עליו וס"ל דשם מים עליהן ואין שייך בו בנין וסתירה. ולצורך שבת יש להקל.
11. שו"ע שם סע' יג
דורס שלג ברגליו ואינו חושש:
משנ"ב שם ס"ק לט - ואף אם השלג נימוח וזב עי"ז לית לן בה, כיון דהוא אינו מתכוין לזה . והט"ז כתב - דכיון שהוא דבר שאי אפשר ליזהר בזה, לא גזרו ביה.
12. שו"ע שם סע' יד
הר"מ מרוטנבורג (מ) מתיר להטיל מי רגלים בשלג, והרא"ש (מא) היה נזהר:
משנ"ב שם:
(מ) מתיר להטיל - דומיא דדורס שלג ברגליו: (מא) היה נזהר - שע"י השתן ודאי נימוח, ולא דמי לסעיף ט' דשרי ליתן שלג לתוך הכוס אע"פ שנימוח, דהכא כיון דעביד מעשה גרע טפי. ועיין בט"ז שפסק להקל וכן הא"ר כתב להקל, אם לא שאפשר בלא טורח טוב ליזהר:
13. שו"ע אורח חיים סימן שב סע' א'
המנער טלית שחורה מן הטל שעליה - חייב, שהניעור יפה לה כמו כיבוס. והוא שמקפיד עליה שלא ללבשו בלא ניעור:
רמ"א - וכ"ש שאסור לנער בגד שנשר במים או שירדו עליו גשמים ודוקא בבגד חדש שמקפיד עליו ..... אבל מותר להסיר הנוצות מן הבגד בשבת.
ביאור הלכה סימן שם ד"ה מן הטל שעליה
כתב באליה-רבה בשם אגודה - דהוא הדין שלג.
ונראה לי, דאם עדיין השלג לא נמס כלל - מותר, דהוא כעין נוצות המבואר לקמן בהג"ה (שמותר לנערן) משום דעומדין מלמעלה ולא נכנסין בתוכו. אך יזהר לנער בקל, דאף אם היה נמס קצת ולא מינכר, לא יפול כי אם ממשות השלג העומד מלמעלה.
14. שו"ע אורח חיים סימן קס סע' יב
השלג והברד והכפור והגליד (פי' המים הנקפים מרוב הקור) והמלח, אם ריסקן עד שנעשו מים נוטלין מהם וטובלין בהם, אם יש בהם כשיעור.
משנה ברורה סימן קס ס"ק נח
אם רסקן וכו' - אבל בלאו הכי, אין נוטלין בהן בכלי. אבל לטבול הידים בתוכן אם יש בהן כשיעור מקוה מותר בשעת הדחק כשאין לו מים אף בלא רסקן.
ואפילו אם אין השלג מכונס הרבה בבת אחת אלא מונח על פני הארץ ונמוח הרבה, כל שיש מ' סאה מחובר יחד טובלין בו, ומ"מ נראה דצריך שיהיה עכ"פ כדי לכסות ידיו במקום שתוחבן.
15. שו"ע אורח חיים סימן תנה סע' א
אין לשין אלא במים שלנו, בין שהם מי בורות ומעיינות בין שהם מי נהרות. ...
לכתחילה יש לשאוב (טז) מן הנהרות ולא מן הבארות, אבל כשהנהרות גדולות (יז) מהפשרת-שלגים וגשמים טוב יותר לשאוב מן הבארות.
משנה ברורה שם:
(טז) מן הנהרות - מפני שהחמה מהלכת ביומי ניסן תחת הקרקע, ולכן הבארות רותחין קצת, משא"כ בנהרות נהי דבמקום נביעתן הן רותחין מ"מ כשנמשכו למרחוק מתקררים:
מהפשרת שלגים וכו' - דאז מי בארות מתקררין יותר מהם, דבניסן החמה מהלכת בהרים כדי לפשר השלגים והם נעשין פושרין.
16. משנה מסכת מקואות פרק ז משנה א
יֵשׁ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה וְלֹא פוֹסְלִין, פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, לֹא מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין. אֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין, הַשֶּׁלֶג, וְהַבָּרָד, וְהַכְּפוֹר, וְהַגְּלִיד, וְהַמֶּלַח, וְהַטִּיט הַנָּרוֹק. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּן כְּנֶגְדִּי לוֹמַר, הַשֶּׁלֶג אֵינוֹ מַעֲלֶה אֶת הַמִּקְוֶה. וְהֵעִידוּ אַנְשֵׁי מֵידְבָא מִשְּׁמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהָבִיאוּ שֶׁלֶג וַעֲשׂוּ מִקְוֶה בַּתְּחִלָּה.
17. שו"ע יורה דעה סימן רא סע' כט
אין שאיבה פוסלת אלא במים, אבל השלג והברד והכפור והמלח...אין שאיבה פוסלת בהן, שאם שאב מאלו למקוה החסר לא פסלוהו.
ולא עוד, אלא אפילו עשה כל המקוה משלג או כפור או ברד שהביאו בכלי ועשה מהן מקוה כשר:
רמ"א - וכשמשער שיעור המקוה בשלג ימעך חללו תחילה ... ואז מותר לטבול בו כמות שהוא, ויש מחמירין לטבול בכל אלה, עד שניתוחו (=נמסו) ונעשו מים , וטוב להחמיר לכתחלה:
עוד עיין בשו"ת שו"ת אחיעזר חלק ג' סימן לג בענין זה.

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

הלכות שטיפת כלים בשבת

סודו החינוכי של חודש שבט

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

למה ללמוד גמרא?

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?

האם מותר לפנות למקובלים?

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.

לקראת הנישואין הכנה לפגישות
בבסיס הכל - התפילה | גיל החתונה בזמננו | למה להתחתן? | שלב החיפושים | מתי להתחיל? | איך יודעים שזה מתאים? |ההבדלים בין איש לאישה | שלבי התפתחות הקשר | דגשים כלליים לפגישות.

תפילה מהות התפילה: חיבור עמוק לבורא
הרב מסביר כי התפילה אינה רק פעולה טכנית שאנו חייבים לצאת בה ידי חובה, אלא "עבודה שבלב" שנועדה לבטא התבטלות, עבדות ורצון אמיתי לקרבה ולדבקות עם בורא עולם. בנוסף, מודגש כי ההלכות השונות והמבנה הקבוע של התפילות נועדו לרומם את שאיפותינו הרוחניות ולחזק בנו את ההכרה התמידית שכל השפע בחיינו מגיע אך ורק מאת השם.

אורות ישראל ותחייתו הורדת הרעיונות למעשה
השיעור מדגיש כי רוח ההלכה המעשית, באמצעות התורה שבעל פה, מספקת הדרכה מסודרת המהווה בסיס יציב וחיוני לבניית חיי רוח שלמים וקבועים ללא דילוג על שלבים. לעומת זאת, "רוח סער" המחפשת אידיאלים גבוהים ללא עיגון מעשי בסדרי החיים, כפי שבא לידי ביטוי בנצרות או בגישות קיצוניות, מנותקת מן המציאות ואינה מסוגלת להתקיים לאורך זמן.

כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש אב
אבלות בתשעה באב בשגרת החיים | רמת ההחמרה בכשרות (בדיקת תולעים וחרקים) | קריאת שם לתינוק על שם קרוב משפחה שנפטר | מפגשים ושיח עם הציבור החילוני | אחדות ישראל ושילוב כלל העם (משל החלבנה) | כוונה בתפילה.

בין המצרים עניינם של תשעת הימים ובית המקדש
הרב מדגיש, על בסיס דברי הרמב"ם, שהתעניות אינן רק ביטוי של אבל על החורבן, אלא קריאה עמוקה לחזרה בתשובה ולהכרה בהשגחה העליונה מתוך תקווה וציפייה פעילה לבניין המקדש. בנוסף, דרך משלים שונים ותורתו של האר"י הקדוש, השיעור מסביר שעבודת ה' האמיתית דורשת התעוררות פנימית, ענווה, אהבת ישראל וכיסופים מתמידים של הנשמה להתגלות השכינה.

דברים פרשת דברים – השם אוהב אותך
הדור שסרב להיכנס לארץ טען שהשם שונא אותו ומכאן יש ללמוד על חשיבות האמונה בטוב ד' ואהבתו והמנוע לכיבוש וישוב הארץ

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת דברים
איך יתכן דמשה רבינו ע"ה וכל ישראל יסתפקו בטעות גדולה כזאת שהוא במשך ששה ימים. מט' באב ועד ט"ו באב. ומדוע לא נתייחד הדיבור עמו מיד כשכלתה גזרת מתי מדבר בעשירי באב. שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה, שֶׁאִם קָדַם וּבָא לְפָנֶיךָ, לֹא תְּסַלְּקֶנּוּ לָאַחֲרוֹנָה. מה ההוה אמינא דיש להקדים הדין של מאה מנה לדין פרוטה. והשכל מחייב כן שהרי לעני חשיב. וכן קי"ל דאין מעבירין על המצוות. סמוך למיתתו הוכיחן. למה חשש משה אם יוכיחם כמה פעמים. וגם אם אינם מקבלים תוכחה בפעם אחת מה יפעול אם יוכיחם קודם למותו פעם אחת, הלא סוף סוף לא יועילו ולא יתקנו את מעשיהם.

אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.

תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א התכונה העליונה
דרך הקודש יג - טו
יש סוגים שונים של צמאון לה' - צמאון שכלי, דמיוני, רגשי או לימודי. צריך לדעת להבחין ביניהם. לצדיקים יש תכונה עליונה, שנוה מהמון העם. ולכן הם נדרשים לתשוקה תמידית לקודש. בעלי נשמה שירית צריכים לדעת את תכונתם ואת המזון הרוחני שלהם. הם צריכים לדעת לממש את יסוד ההתלהבות שלהם בעניינים רוחניים.

מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.

מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.

אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.








