ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
נְתָאֲרֵהוּ בְּחַי כְּדֵי לִשְׁלֹל תֹּאַר מַה שֶּׁהוּא דּוֹמֵם וּמֵת, בִּגְלַל הָעוֹלֶה עַל הַדִּמְיוֹן שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ חַי הוּא מֵת, וְאֵין זֶה מְחֻיַּב אֵצֶל הַשֵּׂכֶל, שֶׁהֲרֵי נִשְׁלֹל מֵהַזְּמָן, לְמָשָׁל, אֵת הַחַיִּים, וְלֹא יְחֻיַּב שֶׁיִּהְיֶה מֵת, הֱיוֹת שֶׁאֵין מִדַּרְכּוֹ לְקַבֵּל הַחַיִּים וְהַמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁלֹּא יְחֻיַּב מֵאָמְרְךָ שֶׁהָאֶבֶן אֵינָה חֲכָמָה, שֶׁתְּתָאֲרֶהָ כִּסְכָלָה. וּכְמוֹ שֶׁהָאֶבֶן פְּחוּתָה מִלְּקַבֵּל הַחָכְמָה וְהַסִכְלוּת, כֵּן הָעַצְמוּת הָאֱלֹהִית מְרוֹמֶמֶת מִלְּקַבֵּל הַחַיִּים וְהַמָּוֶת. וּכְמוֹ שֶׁאֵינָה מְקַבֶּלֶת הָאוֹר וְהַחשֶׁך, וְהָיָה אִלּוּ נִשְׁאַלְנוּ הַאִם הָעַצְמוּת הַהִיא מְאִירָה אוֹ חֲשׁוּכָה, הָיִינוּ אוֹמְרִים עַל דֶּרֶך הַעֲבָרָה: מְאִירָה, מִיִּרְאָתֵנוּ הַדִּמְיוֹן אֲשֶׁר יֹאמַר שֶׁמַּה שֶּׁאֵינוֹ מֵאִיר הוּא חָשׁוּך. אֲבָל בֶּאֱמֶת יֵשׁ לָנוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ הָאוֹר וְהַחשֶׁך אֶלָּא הַגּוּפוֹת, וְהָעַצְמוּת הָאֱלֹהִית אֵינָהּ גּוּף, וּלְפִיכָך לֹא תְּתֹאַר לֹא בְּאוֹר וְלֹא בְּחשֶׁך אֶלָּא עַל דֶּרֶך הַדִּמּוּי, אוֹ כְּדֵי לִשְׁלֹל אֵת הַתֹּאַר הַפָּחוּת. וְכֵן לֹא יְקַבְּלוּ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת אֶלָּא הַגּוּפוֹת הַטִּבְעִיִּים, וְהָעַצְמוּת הָאֱלֹהִית נַעֲלָה וּמְרוֹמֶמֶת מֵהֶם. וְאִם יֵאָמֵר: חַיִּים לֹא כְּחַיֵּינוּ — הֲרֵי זוֹ הִיא כַּוָּנָתֵנוּ, כִּי אֲנַחְנוּ לֹא תָּפַשְׂנוּ מֵעוֹלָם חַיִּים כִּי אִם חַיֵּינוּ, וּכְאִלּוּ אָמַר: לֹא נֵדַע מַה הוּא. וְאָמְרֵנוּ: "אֵל חַי" וְ"אֱלֹהִים חַיִּים" אֵינוֹ אֶלָּא נִגּוּד לְתֹאַר אֱלִילֵי הָעַמִּים שֶׁהֵם אֱלֹהִים מֵתִים, לֹא יָבוֹא מֵהֶם שׁוּם פֹּעַל.
וְעַל זֶה הַדֶּרֶך אָמְרוֹ "אֶחָד", כְּדֵי שֶׁנִּשְׁלֹל מִמֶּנּוּ הָרִבּוּי, לֹא שֶׁנְּקַיֵּם לוֹ הָאַחְדּוּת הַנִּתְפֶּשֶׂת אֶצְלֵנוּ, כִּי הָאֶחָד אֶצְלֵנוּ הוּא מַה שֶּׁדְּבוּקִים חֲלָקָיו וְדוֹמִים זֶה לָזֶה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר: עֶצֶם אַחַת, וְגִיד אֶחָד, וּמַיִם אֲחָדִים, וַאֲוִיר אֶחָד, וְתֹאמַר בַּזְּמָן, עַל דֶּרֶך הַדִּמְיוֹן לַגּוּף הַמִּדַּבֵּק: יוֹם אֶחָד, וְשָׁנָה אַחַת. וְהָעַצְמוּת הָאֱלֹהִית נַעֲלָה מִן הַדִּבּוּק וְהַפֵּרוּד, וְנֹאמַר אֶחָד כְּדֵי שֶׁנִּשְׁלֹל הָרִבּוּי, וְכֵן רִאשׁוֹן כְּדֵי שֶׁנִּשְׁלֹל מִמֶּנּוּ הָאֵחוּר, לֹא שֶׁנְּקַיֵּם לוֹ הָרֵאשִׁית, וְכֵן אַחֲרוֹן כְּדֵי שֶׁנִּשְׁלֹל מִמֶּנּוּ הַכִּלָּיוֹן, לֹא שֶׁנְּקַיֵּם לוֹ הַתַּכְלִית. וְכֹל הַתְּאָרִים הָאֵלֶּה אֵינָם דְּבֵקִים לָעַצְמוּת, וְאֵין הִיא מִתְרַבָּה בָּהֶם.
___________________________
פעלים, נלוִים ושליליים – יתבארו בהמשך הפִסקה (וראה ביאורים). פעלים – פעולות. הגדלת המדברים אותו – שבח והערצה לה'. אינם מחייבים לו הריבוי – ריבוי התארים הנלווים אינו בהכרח מביא לסתירה לאחדות ה'. לשלול ממנו הפכם – תארים שבאים להוציא ולשלול הבנה מוטעית ואין בהם הגדרה חיובית. וכבר התעלה מהם – ה' אינו גוף ולכן לא ניתן ליחס לו תנועה וממילא גם לא 'חיים' במובן הרגיל אצלנו. העצמות – ה' עצמו. על דרך העברה – השאלה. מיראתנו הדמיון – למנוע הבנה מוטעית. חיים לא כחיינו – ה' מכונה 'חי' אך לא במשמעות ה'חיים' המוכרת לנו. לא תפשנו – איננו מכירים. לא שנקים לו הראשית – הקב"ה אינו ראשון בזמן שהרי הוא מעל ומעבר לזמן. התכלית – האין סוף בזמן. וכל התארים האלה וכו' – התארים הפועליים, הנלווים והשליליים הינם חיצוניים ולא עצמיים, ואין בהם סתירה לאחדות ה'. אינם דבקים לעצמות – אינם באים להגדיר את עצמו.
ביאורים
החבר עורך שתי חלוקות: כללית ופרטית, לכל סוגי התארים:
1) השם המפורש והתארים הקשורים אליו – אליהם יתייחס החבר בפסקה הבאה.
2) שאר התארים, שמתחלקים לשלושה סוגים:
א. 'פועליים': תיאור ה' על ידי הפעולות שאותם הוא עושה בעולם. זהו בעצם המפגש הראשוני שלנו עם ה'. אנחנו רואים איך הוא מנהיג את העולם ומשפיע עליו, ולפי זה אנחנו מתארים אותו בהתאם.
ב. 'נלווים': תיאור ה' בעזרת המעלות שאנחנו מייחסים אליו. אין כאן תיאור פשוט של העובדות הנראות לעין, כמו בתארים ה'פועליים', אלא ניסוח שמבטא את גדלות ה' לעומתנו. התארים הפועליים הם מסקנות של התגלות ה' אלינו, ואילו התארים הנלווים הם הפנייה היזומה שלנו כלפיו.
ג. 'שוללים': אלו לא 'תארים' במובן שלנו, אלא 'הגדרות'. ה'פועליים' וה'נלווים' הם תיאור סובייקטיבי של ה', כפי יכולת התפיסה שלנו, והם עונים על השאלה 'מי'. ה'שוללים', לעומתם, הם הגדרה אובייקטיבית של ה', והם עונים על השאלה 'מה'. החבר מכנה אותם 'שוללים', כיוון שלשיטתו של ריה"ל אי אפשר להגדיר את ה' בצורה חיובית, אלא רק בצורה שלילית. אין לנו אפשרות להגיד 'מה כן', אלא רק 'מה לא'. למרות שאנחנו מתבטאים בצורה חיובית ('חי', 'אחד') אנחנו בעצם מתכוונים רק לשלול. לא רק התארים הסובייקטיביים הם כפי ההשגה שלנו את ה', אלא גם ההגדרות האובייקטיביות לכאורה, הם רק לפי עולם המושגים שלנו. באמת לא ניתן לומר על ה' שהוא חי, כמו שלא ניתן לומר עליו שהוא מת. שתי האפשרויות הן טעות באותה מידה. רק בשל העובדה של'חי' יש דימוי חיובי, ול'מת' דימוי שלילי, התורה מתארת את ה' כחי. התורה 'מוותרת' כביכול על הדיוק הרוחני, ומדברת ב'לשון בני אדם', כדי שאנחנו נוכל להשיג את ה', וזו המטרה.
הרחבות
1. שיטות הראשונים בסוגיית התארים
וְכֹל הַתְּאָרִים הָאֵלֶּה אֵינָם דְּבֵקִים לָעַצְמוּת, וְאֵין הִיא מִתְרַבָּה בָּהֶם. בתורה מופיעים ביטויים רבים שיכולים לייצור בעיה של הגשמה ולהביא לטַעות ביחס לריבונו של עולם, למשל: כשאנו אומרים שהקב"ה הוא 'אל רחום וחנון' או ש'חרה אף ה' או 'ויתעצב אל ליבו', לכאורה אנו מייחסים לקב"ה תכונות אנושיות. מהי כוונת התורה בתיאורים הללו ביחס לקב"ה?
הראשונים עסקו בנושא זה בהרחבה ולפי דבריהם ניתן לחלק את התארים לסוגים שונים, לפי מרחקם מההגשמה:
תארי מקרה – ייחוס לאלוהים מקריות וחומריות. תארים אלו קרובים מאוד להאנשה. גם הפילוסופים התנגדו לייחוס תארים כאלה לקב"ה.
תארי אישיות – כמו: חכם, יכול, רוצה, גיבור. תיאור הא-ל כמי שאפשר לדבר אליו [ רס"ג מאמר שני פרק א].
תארים מוסריים – א-ל צדק, רחום, חנון וכו'.
תארים פורמאליים – אחדות, אי-גשמיות, נצחיות. תארים שאותם מרבים לייחס לקב"ה [ רבנו בחיי שער הייחוד פרק י].
תארי יחס – תארים שמצביעים על אלוהים כבורא, למשל. אלו תארים שמדברים על היחס בין הא-ל לבין מה שקיים בעולם. הם לא אומרים דבר על אישיותו, אלא על מעשיו [ הראב"ד האמונה הרמה מאמר ב, עיקר ג].
תארי פעולה – תארים שמתארים את תוצאות מעשיו של הקב"ה, עושה אור, למשל. אין שום קשר בין תוצאות מעשיו של הקב"ה לבין יישותו [ הרמב"ם מורה נבוכים ח"א נב – נ"ד].
תארי שלילה – מתארים מה אלוהים איננו [ הרמב"ם מורה נבוכים ח"א נ – ס].
תארי שלמות – כל-יכול, מושלם, אינסוף וכו'. זהו תואר פדגוגי שניתן לחנך על ידו, אבל הוא לא נותן תמונה של הא-ל [ הקבלה. עיין נפש החיים תחילת שער ג ].
בקטע שלפנינו הריה"ל מתייחס לשלושה סוגי תארים: 'תארים פועליים' – הכוללים את תארי האישיות ואת התארים המוסריים. 'תארים נלווים' – שהם בעצם התארים הפורמאליים, ו'תארים שליליים' – הכוללים תארי שלילה ושלימות.
שאלות לדיון
האם בתארים השליליים יש מימד חינוכי או רק מניעת דמיון מופרך?
מדוע התורה לא חששה להשתמש בתארים שיכולים להישמע כמגבילים את האלהות?
להצלחת ולרפואת מזלה בת שרה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
