ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
נְתָאֲרֵהוּ בְּחַי כְּדֵי לִשְׁלֹל תֹּאַר מַה שֶּׁהוּא דּוֹמֵם וּמֵת, בִּגְלַל הָעוֹלֶה עַל הַדִּמְיוֹן שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ חַי הוּא מֵת, וְאֵין זֶה מְחֻיַּב אֵצֶל הַשֵּׂכֶל, שֶׁהֲרֵי נִשְׁלֹל מֵהַזְּמָן, לְמָשָׁל, אֵת הַחַיִּים, וְלֹא יְחֻיַּב שֶׁיִּהְיֶה מֵת, הֱיוֹת שֶׁאֵין מִדַּרְכּוֹ לְקַבֵּל הַחַיִּים וְהַמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁלֹּא יְחֻיַּב מֵאָמְרְךָ שֶׁהָאֶבֶן אֵינָה חֲכָמָה, שֶׁתְּתָאֲרֶהָ כִּסְכָלָה. וּכְמוֹ שֶׁהָאֶבֶן פְּחוּתָה מִלְּקַבֵּל הַחָכְמָה וְהַסִכְלוּת, כֵּן הָעַצְמוּת הָאֱלֹהִית מְרוֹמֶמֶת מִלְּקַבֵּל הַחַיִּים וְהַמָּוֶת. וּכְמוֹ שֶׁאֵינָה מְקַבֶּלֶת הָאוֹר וְהַחשֶׁך, וְהָיָה אִלּוּ נִשְׁאַלְנוּ הַאִם הָעַצְמוּת הַהִיא מְאִירָה אוֹ חֲשׁוּכָה, הָיִינוּ אוֹמְרִים עַל דֶּרֶך הַעֲבָרָה: מְאִירָה, מִיִּרְאָתֵנוּ הַדִּמְיוֹן אֲשֶׁר יֹאמַר שֶׁמַּה שֶּׁאֵינוֹ מֵאִיר הוּא חָשׁוּך. אֲבָל בֶּאֱמֶת יֵשׁ לָנוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ הָאוֹר וְהַחשֶׁך אֶלָּא הַגּוּפוֹת, וְהָעַצְמוּת הָאֱלֹהִית אֵינָהּ גּוּף, וּלְפִיכָך לֹא תְּתֹאַר לֹא בְּאוֹר וְלֹא בְּחשֶׁך אֶלָּא עַל דֶּרֶך הַדִּמּוּי, אוֹ כְּדֵי לִשְׁלֹל אֵת הַתֹּאַר הַפָּחוּת. וְכֵן לֹא יְקַבְּלוּ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת אֶלָּא הַגּוּפוֹת הַטִּבְעִיִּים, וְהָעַצְמוּת הָאֱלֹהִית נַעֲלָה וּמְרוֹמֶמֶת מֵהֶם. וְאִם יֵאָמֵר: חַיִּים לֹא כְּחַיֵּינוּ — הֲרֵי זוֹ הִיא כַּוָּנָתֵנוּ, כִּי אֲנַחְנוּ לֹא תָּפַשְׂנוּ מֵעוֹלָם חַיִּים כִּי אִם חַיֵּינוּ, וּכְאִלּוּ אָמַר: לֹא נֵדַע מַה הוּא. וְאָמְרֵנוּ: "אֵל חַי" וְ"אֱלֹהִים חַיִּים" אֵינוֹ אֶלָּא נִגּוּד לְתֹאַר אֱלִילֵי הָעַמִּים שֶׁהֵם אֱלֹהִים מֵתִים, לֹא יָבוֹא מֵהֶם שׁוּם פֹּעַל.
וְעַל זֶה הַדֶּרֶך אָמְרוֹ "אֶחָד", כְּדֵי שֶׁנִּשְׁלֹל מִמֶּנּוּ הָרִבּוּי, לֹא שֶׁנְּקַיֵּם לוֹ הָאַחְדּוּת הַנִּתְפֶּשֶׂת אֶצְלֵנוּ, כִּי הָאֶחָד אֶצְלֵנוּ הוּא מַה שֶּׁדְּבוּקִים חֲלָקָיו וְדוֹמִים זֶה לָזֶה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר: עֶצֶם אַחַת, וְגִיד אֶחָד, וּמַיִם אֲחָדִים, וַאֲוִיר אֶחָד, וְתֹאמַר בַּזְּמָן, עַל דֶּרֶך הַדִּמְיוֹן לַגּוּף הַמִּדַּבֵּק: יוֹם אֶחָד, וְשָׁנָה אַחַת. וְהָעַצְמוּת הָאֱלֹהִית נַעֲלָה מִן הַדִּבּוּק וְהַפֵּרוּד, וְנֹאמַר אֶחָד כְּדֵי שֶׁנִּשְׁלֹל הָרִבּוּי, וְכֵן רִאשׁוֹן כְּדֵי שֶׁנִּשְׁלֹל מִמֶּנּוּ הָאֵחוּר, לֹא שֶׁנְּקַיֵּם לוֹ הָרֵאשִׁית, וְכֵן אַחֲרוֹן כְּדֵי שֶׁנִּשְׁלֹל מִמֶּנּוּ הַכִּלָּיוֹן, לֹא שֶׁנְּקַיֵּם לוֹ הַתַּכְלִית. וְכֹל הַתְּאָרִים הָאֵלֶּה אֵינָם דְּבֵקִים לָעַצְמוּת, וְאֵין הִיא מִתְרַבָּה בָּהֶם.
___________________________
פעלים, נלוִים ושליליים – יתבארו בהמשך הפִסקה (וראה ביאורים). פעלים – פעולות. הגדלת המדברים אותו – שבח והערצה לה'. אינם מחייבים לו הריבוי – ריבוי התארים הנלווים אינו בהכרח מביא לסתירה לאחדות ה'. לשלול ממנו הפכם – תארים שבאים להוציא ולשלול הבנה מוטעית ואין בהם הגדרה חיובית. וכבר התעלה מהם – ה' אינו גוף ולכן לא ניתן ליחס לו תנועה וממילא גם לא 'חיים' במובן הרגיל אצלנו. העצמות – ה' עצמו. על דרך העברה – השאלה. מיראתנו הדמיון – למנוע הבנה מוטעית. חיים לא כחיינו – ה' מכונה 'חי' אך לא במשמעות ה'חיים' המוכרת לנו. לא תפשנו – איננו מכירים. לא שנקים לו הראשית – הקב"ה אינו ראשון בזמן שהרי הוא מעל ומעבר לזמן. התכלית – האין סוף בזמן. וכל התארים האלה וכו' – התארים הפועליים, הנלווים והשליליים הינם חיצוניים ולא עצמיים, ואין בהם סתירה לאחדות ה'. אינם דבקים לעצמות – אינם באים להגדיר את עצמו.
ביאורים
החבר עורך שתי חלוקות: כללית ופרטית, לכל סוגי התארים:
1) השם המפורש והתארים הקשורים אליו – אליהם יתייחס החבר בפסקה הבאה.
2) שאר התארים, שמתחלקים לשלושה סוגים:
א. 'פועליים': תיאור ה' על ידי הפעולות שאותם הוא עושה בעולם. זהו בעצם המפגש הראשוני שלנו עם ה'. אנחנו רואים איך הוא מנהיג את העולם ומשפיע עליו, ולפי זה אנחנו מתארים אותו בהתאם.
ב. 'נלווים': תיאור ה' בעזרת המעלות שאנחנו מייחסים אליו. אין כאן תיאור פשוט של העובדות הנראות לעין, כמו בתארים ה'פועליים', אלא ניסוח שמבטא את גדלות ה' לעומתנו. התארים הפועליים הם מסקנות של התגלות ה' אלינו, ואילו התארים הנלווים הם הפנייה היזומה שלנו כלפיו.
ג. 'שוללים': אלו לא 'תארים' במובן שלנו, אלא 'הגדרות'. ה'פועליים' וה'נלווים' הם תיאור סובייקטיבי של ה', כפי יכולת התפיסה שלנו, והם עונים על השאלה 'מי'. ה'שוללים', לעומתם, הם הגדרה אובייקטיבית של ה', והם עונים על השאלה 'מה'. החבר מכנה אותם 'שוללים', כיוון שלשיטתו של ריה"ל אי אפשר להגדיר את ה' בצורה חיובית, אלא רק בצורה שלילית. אין לנו אפשרות להגיד 'מה כן', אלא רק 'מה לא'. למרות שאנחנו מתבטאים בצורה חיובית ('חי', 'אחד') אנחנו בעצם מתכוונים רק לשלול. לא רק התארים הסובייקטיביים הם כפי ההשגה שלנו את ה', אלא גם ההגדרות האובייקטיביות לכאורה, הם רק לפי עולם המושגים שלנו. באמת לא ניתן לומר על ה' שהוא חי, כמו שלא ניתן לומר עליו שהוא מת. שתי האפשרויות הן טעות באותה מידה. רק בשל העובדה של'חי' יש דימוי חיובי, ול'מת' דימוי שלילי, התורה מתארת את ה' כחי. התורה 'מוותרת' כביכול על הדיוק הרוחני, ומדברת ב'לשון בני אדם', כדי שאנחנו נוכל להשיג את ה', וזו המטרה.
הרחבות
1. שיטות הראשונים בסוגיית התארים
וְכֹל הַתְּאָרִים הָאֵלֶּה אֵינָם דְּבֵקִים לָעַצְמוּת, וְאֵין הִיא מִתְרַבָּה בָּהֶם. בתורה מופיעים ביטויים רבים שיכולים לייצור בעיה של הגשמה ולהביא לטַעות ביחס לריבונו של עולם, למשל: כשאנו אומרים שהקב"ה הוא 'אל רחום וחנון' או ש'חרה אף ה' או 'ויתעצב אל ליבו', לכאורה אנו מייחסים לקב"ה תכונות אנושיות. מהי כוונת התורה בתיאורים הללו ביחס לקב"ה?
הראשונים עסקו בנושא זה בהרחבה ולפי דבריהם ניתן לחלק את התארים לסוגים שונים, לפי מרחקם מההגשמה:
תארי מקרה – ייחוס לאלוהים מקריות וחומריות. תארים אלו קרובים מאוד להאנשה. גם הפילוסופים התנגדו לייחוס תארים כאלה לקב"ה.
תארי אישיות – כמו: חכם, יכול, רוצה, גיבור. תיאור הא-ל כמי שאפשר לדבר אליו [ רס"ג מאמר שני פרק א].
תארים מוסריים – א-ל צדק, רחום, חנון וכו'.
תארים פורמאליים – אחדות, אי-גשמיות, נצחיות. תארים שאותם מרבים לייחס לקב"ה [ רבנו בחיי שער הייחוד פרק י].
תארי יחס – תארים שמצביעים על אלוהים כבורא, למשל. אלו תארים שמדברים על היחס בין הא-ל לבין מה שקיים בעולם. הם לא אומרים דבר על אישיותו, אלא על מעשיו [ הראב"ד האמונה הרמה מאמר ב, עיקר ג].
תארי פעולה – תארים שמתארים את תוצאות מעשיו של הקב"ה, עושה אור, למשל. אין שום קשר בין תוצאות מעשיו של הקב"ה לבין יישותו [ הרמב"ם מורה נבוכים ח"א נב – נ"ד].
תארי שלילה – מתארים מה אלוהים איננו [ הרמב"ם מורה נבוכים ח"א נ – ס].
תארי שלמות – כל-יכול, מושלם, אינסוף וכו'. זהו תואר פדגוגי שניתן לחנך על ידו, אבל הוא לא נותן תמונה של הא-ל [ הקבלה. עיין נפש החיים תחילת שער ג ].
בקטע שלפנינו הריה"ל מתייחס לשלושה סוגי תארים: 'תארים פועליים' – הכוללים את תארי האישיות ואת התארים המוסריים. 'תארים נלווים' – שהם בעצם התארים הפורמאליים, ו'תארים שליליים' – הכוללים תארי שלילה ושלימות.
שאלות לדיון
האם בתארים השליליים יש מימד חינוכי או רק מניעת דמיון מופרך?
מדוע התורה לא חששה להשתמש בתארים שיכולים להישמע כמגבילים את האלהות?
להצלחת ולרפואת מזלה בת שרה
ללמוד להתייחס
מה המשמעות הנחת תפילין?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
אנחנו קודש למענך
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
