ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
אֲבָל יֵשׁ לַמַּבְחִין לְהַבְחִין עַם מֵעַם וְאִישׁ מֵאִישׁ וּזְמָן מִזְּמָן וּמָקוֹם מִמָּקוֹם וּנְסִבּוֹת מִנְּסִבּוֹת אֲחֵרוֹת, וְיִרְאֶה כִּי הַמְאֹרָעוֹת הָאֱלֹהִיִּים אָמְנָם נִרְאוּ עַל הָרֹב בְּאֶרֶץ מְיֻחֶדֶת, וְהִיא הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וּבְעַם מְיֻחָד, וְהֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבַזְּמָן הַהוּא, וְעִם הַנְּסִבּוֹת אֲשֶׁר הָיוּ כְּרוּכוֹת בָּהֶן מִצְווֹת וּמִנְהָגִים, נִרְאָה הָרָצוּי עִם קִיּוּמָם, וְנִרְאָה הַמָּאוּס עִם בִּטּוּלָם, וְלֹא הוֹעִילוּ הָעִנְיָנִים הַטִּבְעִיִּים וְהַמִּקְרִיִּים כְּלוּם בְּעֵת הַבִּטּוּל, וְלֹא הִזִּיקוּ בְּעֵת הַקִּיוּם. וְעַל כֵּן נַעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאָיָה בְּכֹל דָּת כְּנֶגֶד הַכּוֹפְרִים אֲשֶׁר רָאוּ דַעַת אֶפִּיקוֹרוֹס הַיְּוָנִי, בְּדַמּוֹתוֹ כִּי כֹּל הַדְּבָרִים אָמְנָם נוֹפְלִים בְּמִקְרֶה, הוֹאִיל וְאֵין נִרְאֵית בָּהֶם כַּוָּנַת מְכַוֵּן. וְסִיעָתוֹ נִקְרָאִים בַּעֲלֵי הַהֲנָאָה, הוֹאִיל וְהֵם סְבוּרִים שֶׁהַהֲנָאָה הִיא הַתַּכְלִית הַמְבֻקֶּשֶׁת, וְשֶׁהִיא הַטּוֹב בְּהֶחְלֵט. וְהַמְבֻקָּשׁ שֶׁל בַּעַל הַתּוֹרָה מִן הַמְצַוֶּה בָּהּ שֶׁיִּהְיֶה רָצוּי אֶצְלוֹ, מוֹסֵר בְּחִירוֹתָיו אֵלָיו יִתְעַלֶּה, מְבַקֵּשׁ הַשְׁרָאָה אִם הוּא חָסִיד, אוֹ נִפְלָאוֹת וּמוֹפְתִים אִם הוּא נָבִיא אוֹ קָהָל נִרְצֶה, עִם הַנְּסִבּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בַּתּוֹרָה מִן הַזְּמַנִּים וְהַמְּקוֹמוֹת וְהַמַּעֲשִׂים, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ כָּל כָּך לַסִּבּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת וְהַמִּקְרִיּוֹת, וְיוֹדֵעַ כִּי רָעָתָן דְּחוּיָה מִמֶּנּוּ, אִם בְּהַשְׁרָאָה שֶׁתִּקְדַּם לוֹ לְהִתְכּוֹנֵן לָרָעָה הַהִיא, אוֹ בְּמוֹפֵת שֶׁיֵּעָשֶׂה לוֹ בְּעֵת הָרָעָה הַהִיא. אֲבָל טוֹבַת הַסִּבּוֹת הַמִּקְרִיּוֹת אֵינָה נִמְנַעַת מִן הַחוֹטֵא, כֹּל שֶׁכֵּן מִן הַצַּדִּיק. וְהַצְלָחוֹת הָרְשָׁעִים אָמְנָם הֵן בְּאוֹתָן הַסִּבּוֹת הַמִּקְרִיּוֹת וְהַטִּבְעִיּוֹת, וְאַחַר כֵּן אֵין דּוֹחֶה לְרָעָתָם כְּשֶׁתָּבוֹא, אֲבָל הַצַּדִּיקִים יַצְלִיחוּ בְּאוֹתָן הַסִּבּוֹת, וְאַחַר כֵּן יִהְיוּ בְּטוּחִים מֵרָעָתָן.
___________________________
עליה – כנגד טענה זו. שהוא אינו מוציאם וכו' – ה' רצה שתהיה לאדם אפשרות בחירה לכן בחירת האדם במעשיו אינה בניגוד גמור לרצון ה'. הוצאו הדברים ההם מידיעתו וכו' – אם יש בחירה חופשית, נמצא שה' אינו יודע מראש מה יעשה האדם, וזה חסרון בבורא שאינו יודע הכול. המדברים – כת מהפילוסופים. הידיעה בו במקרה – ידיעת ה' אינה נובעת מהכרח האדם לפעולה מסוימת. הויות – מאורעות. יפלו הסבות האמצעיות – האמצעים מיותרים. משמעתו – השמיעה לצו ה'. מן הכח אל הפועל – כלומר: אף-על-פי שה' ידע את תוצאות הניסיון, היה עניין לאפשר לאברהם לבחור ולהוציא את משמעתו מן הכוח אל הפועל [הערת הרב שילת]. זולתם מן החלקים – לעיל בפִסקה חילק את הפעולות שבעולם לאלוקיות, טבעיות, מקריות ובחיריות. נראה הרצוי עם קיומם – מאורעות טובים ורצויים קרו כאשר קוימו המצוות והמנהגים [הערת הרב שילת]. המאוס – פורענות. ראיה – למציאות ה' והשגחתו. מוסר בחירותיו – משתדל במעשיו ויודע שהצלחתם תלויה ברצון ה'. דחויה ממנו – לא תפגע בו. השראה שתקדם – הדרכה מאת ה'.
ביאורים
החבר מסכם את התשובה לשאלת 'הגזרה והבחירה': לאדם יש בחירה חופשית מלאה, אולם כוח הבחירה עצמו ניתן לו על ידי ה', כך שהרצון האנושי הוא אחד האמצעים שדרכם ה' משגיח על העולם.
כעת מעלה החבר את שאלת 'הידיעה והבחירה': אם ה' יודע מראש מה יהיו מעשי האדם, אין עוד מקום לבחירה, לכאורה, שהרי האדם מוכרח להתנהג על פי ידיעת ה' הקודמת. מצד שני, אם נניח שהאדם חופשי בבחירתו זהו פגם בידיעת ה' - היא איננה כוללת את מעשי האדם הלא צפויים.
תשובת החבר היא שידיעת ה' איננה הגורם למעשי האדם, להפך, מעשי האדם הם הגורם לידיעת ה'. כפי שידיעת העבר מתבססת על מה שקרה, כך ידיעת העתיד מתבססת על מה שיקרה. האדם בוחר את מעשיו, אולם ה' שמכיר את האדם ואת מכלול הגורמים שמשפיעים עליו, יודע מראש מה תהיה בחירתו. אילו ידיעת ה' הייתה הסיבה להתנהגות האדם, בריאת בני האדם הייתה לבטלה, כיוון שכל התנהלותם עלי אדמות הייתה מוכרחת, ותחושת הבחירה שלהם לא הייתה אלא אשליה.
שאלת 'הידיעה והבחירה' משליכה גם על המושג 'ניסיון', כיוון שאם ה' יודע מראש מהי התנהגות האדם, הניסיון מיותר. החבר מסביר, שהניסיון לא נועד עבור ה' כדי להודיע לו את מעלת האדם; הניסיון נועד עבוד האדם, כדי שיוציא את כוחותיו אל הפועל, ובכך ירומם את נפשו ואף יזכה לשכר.
למרות ההבחנה בין סוגי ההשגחה, המון העם מאמין ש'הכול מאת ה'' כפשוטו, כדי לא לפגום באמונתו.
'ההשגחה הישירה' התגלתה בעיקר ביחס לעם ישראל כשהוא שכן בארצו, בכך שהנסים היו עניין שבשגרה. ההצלחה או ההפסד של עם ישראל היו תלויים אך ורק במצבו הרוחני ובקיום המצוות, ולא בשום גורם טבעי. כנגד הדעה הפילוסופית שכופרת בהשגחה מכל וכל, מביאים כל בעלי הדתות ראיה להשגחה מעם ישראל, כיוון שההיסטוריה הלאומית שלו רוויה בנסים, המהווים ראיה ניצחת להשגחת ה' בעולם. הויכוח אם ה' משגיח על העולם משליך על תכלית חיי האדם: הכופרים בהשגחה סוברים שהתכלית היא הנאה רגעית, ואילו המאמינים בהשגחה טוענים שהתכלית היא דבקות בה'.
הרחבות
* ידיעת האלוה – מעל להבנתנו
וְאֵין הַיְּדִיעָה בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה הִיא הַסִּבָּה לֶהֱיוֹתוֹ. אחרי שריה"ל דחה את הדעות הכוזבות הטוענות שאין בחירה לאדם, הוא מגלה לנו את שיטתו האמונית. ריה"ל מבאר שכשם שידיעת האדם את מה שהיה בעבר אינה הסיבה להתקיימותו, כך גם ידיעת האלוה את העתיד להיות, אינה גורמת הכרח לאדם לעשות את המעשה. ניתן לבאר שהקב"ה, בידיעתו העליונה, יודע מה האדם יבחר לעשות, אך אינו מכריח אותו לפעול.
אמנם הסבר זה אינו ברור דיו, שכן איננו מסוגלים להבין את פשרה של ידיעה זו. כחוליה משלימה להסברו של ריה"ל נביא את דברי הרמב"ם המבאר שידיעת הבורא נמצאת למעלה מהשגתנו: "...ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו... אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקדוש ברוך הוא מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך". [רמב"ם הלכות תשובה ה, ה].
* למה ה' מנסה את בני האדם?
לְהוֹצִיא אֵת מִשְׁמַעְתּוֹ מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. כעין זה כותב הרמב"ן ב'שער הגמול': "ולמה מנסה אותם, והלא גלוי וידוע לפניו יתברך אם יקבל אותו חסיד המנוסה עבודה וטורח זה? ואף על פי כן, אין שכר האדם בכוח אמונה שלו, כשכרו בפועל ובמעשה... מידה זו מידת הטובה היא, ואינה מידת נקמה ופורענות שהוא מנסה מי שהוא גלוי לפניו שיימצא שלם באותו הניסיון כדי להרבות לו שכרו [שער הגמול א, טו].
שאלות לדיון
" הֶעֱדִיף הֶהָמוֹן לְיַחֲסָם אֶל אֱלֹהִים, כִּי זֶה יוֹתֵר חָזָק וְאֵיתָן בָּאֱמוּנָה", על איזו אמונה החבר מדבר? מה דעתך על מושג ההמון היוםבהקשר האקטואלי? מהם מאפייניו של ההמון היום?
אפיקורס דימה שהכול במקרה, וסבר שההנאה היא התכלית המבוקשת. מה הקשר בין הדברים? מהו היחס הנכון להנאה?
להצלחת אריאל אחיה בן דוד שמשון
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
