ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הזכרת גשמים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אך נשאלת השאלה, כשאנחנו בדרך כלל מזכירים עניינים מיוחדים בתפילה כגון-ר"ח על ידי יעלה ויבוא, או חנוכה על ידי "על הניסים" אנחנו תמיד מזכירים זאת בערבית של יום זה ומעולם לא ראינו שמזכירים עניין מסוים דווקא ממוסף של יום מסוים? מדוע העניין פה שונה?
התוספות במסכת תענית 3 בד"ה "העובר לפני התיבה" דן בדיוק בשאלה הזאת והוא אומר שם כך-
פי' האחרון שמתפלל תפלת מוסף הראשון אינו מזכיר פירוש שמתפלל שחרית אינו מזכיר ובירושלמי קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא פירוש מתפלת ערבית ומשני דלית תמן כל עמא ולדכרו בצפרא פירוש בתפלת שחרית ומשני דהוו סברי דהוו מדכרו ליה מאורתא:
אם כן, התשובה שתוס' מביא מהירושלמי היא כך:
1.לא יכולנו להזכיר גשמים מערבית כי בערבית רוב העם לא נמצא בבית כנסת 4 .
2.וגם אי אפשר להזכיר גשמים בשחרית כי אם נזכיר גשמים בשחרית אז כשיבואו כול העם לשחרית ויראו שמזכירים גשמים, העם היה חושב שהזכירו גשמים גם אתמול בערבית ולשנה הבאה יזכיר בערבית בביתו 5 .
ממילא יוצא שהזכרת הגשמים במוסף מבטלת את כול החששות ש תוס' מביא בשם הירושלמי .
אך עיון קצר במשנה , מראה שהדברים אינם כה פשוטים. המשנה במסכת תענית אומרת כך:
"מאימתי מזכירין גבורות גשמים?
רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג
ר' יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג.
{אמר לו ר' יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג - למה הוא מזכיר?
אמר לו ר' אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו.
אמר לו: א"כ לעולם יהא מזכיר!
אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. } 6
ר' יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר 7 . ביו"ט הראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר:"
רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג
ר' יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג.
{אמר לו ר' יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג - למה הוא מזכיר?
אמר לו ר' אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו.
אמר לו: א"כ לעולם יהא מזכיר!
אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. } 6
ר' יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר 7 . ביו"ט הראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר:"
כשר' אליעזר אומר שמזכירין גבורות גשמים מיו"ט ראשון של חג הוא מסתמא מתכוון לתפילת ערבית שהרי תפילת ערבית היא תחילת יו"ט ראשון של חג. אך בשיטת ר' יהושע יש לנו ספק מהי בעצם שיטתו בגלל מה שאומר ר' יהודה בסיפא 8 . האם ר' יהודה מתכוון לחלוק על ר' יהושע ואז יוצא שר' יהושע סובר שיש להזכיר גשמים בערבית בשמיני עצרת ור' יהודה סובר שיש להזכיר גשמים במוסף של שמיני עצרת או שמא ר' יהודה מסביר את שיטתו של ר' יהושע ואז יוצא שר' יהושע חולק על ר' אליעזר בשני דברים-
1.בענין זמן הזכרת גשמים-לר"א מיו"ט ראשון של סוכות ולר' יהושע משמיני עצרת.
2.בעניין מאיזו תפילה מתחילים להזכיר גשמים-לר"א מערבית ולר' יהושע ולר' יהודה ממוסף.
הגמ' בתענית 9 מביאה ברייתא האומרת כך:
"דתניא מאימתי מזכירין על הגשמים רבי אליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הנחתו"
לכאורה מכאן מוכח שר' אליעזר סובר שיש להזכיר גשמים משחרית 10 של יו"ט ראשון של סוכות. בפשטות זה נכון אך בבריסק למדו את זה כך-החיוב היסודי של נטילת לולב מתחיל מהיום של יו"ט ראשון וכול יום מתחיל מהלילה לפי ההלכה, אם כן כשר' אליעזר אומר משעת נטילת לולב הוא למעשה מתכון לערבית 11 . אם כן, הכול תלוי באיך מבינים את הביטוי "משעת נטילת לולב".
ממשיכה הברייתא:"ר' יהושע אומר משעת הנחתו". מאי משעת הנחתו? משעה שמניחים את הלולב 12 , כלומר שאין בו צורך יותר, שתם זמן חיוב נטילת לולב ומתי זה קורה? בהושענא רבה-היום השביעי של סוכות ועכשו השאלה היא לאיזה תפילה ר' יהושע מתכוון? אם נאמר שהוא מתכוון לשחרית של הושענא רבא זה יסתור את ר' יהושע דמתניתין שאמר שיש להזכיר גשמים מיו"ט אחרון(=שמיני ולא שביעי) ואם נאמר שזמן הנחתו הכוונה לתפילת מוסף 13 יוצא שהוא דיבר על מוסף דהושענא רבא. אז מאימתי מזכירין גשמים לפי ר' יהושע?!
באותו דף בתענית 14 כותב בהגהותיו המהר"ב רנשבורג :
"רש"י אומר 'משעת הנחתו-מיום שמברכים בו באחרונה דהיינו בשביעי' וכן פירש"י לקמן בג. וצ"ע דלעיל בדף א. ד"ה ר' יהושע-דווקא ביום השמיני."
המהר"ם מעלה שאלה- רש"י לכאורה סותר את עצמו בפירוש-במקום אחד הוא מסביר שמשעת הנחתו זה מיום שביעי 15 ובמקום אחר הוא כותב שזה מיום שמיני 16 !
ממשיך המהר"ם ומתרץ את הסתירה:
"שוב ראיתי דלא קשיא מידי. דמה שאמר רש"י בשביעי-על שעת הנחת הלולב קאמר"
אם כן מה שרש"י מפרש בשביעי זה בכלל לעניין ההלכתי של סוף זמן חיוב על הלולב-והוא באמת בשביעי של החג ובאמת הרש"י שמפרש בשמיני עוסק בשאלה מאימתי מזכירין לדעת ר' יהושע.
מוכח מפה שר' יהושע סובר שיש להזכיר גשמים מסוף יו"ט שביעי-שהוא בערבית של יו"ט שמיני! לכן ניתן להסיק שישנם שלוש דעות במשנה:
1.ר' אליעזר אומר מיו"ט ראשון של סוכות-שעל פי הברייתא אליבא דבריסק 17 ניתן להבין שזה בערבית של יו"ט ראשון.
2.ר' יהושע אומר מיו"ט אחרון של סוכות-שעל פי הברייתא אליבא דרש"י אליבא דהגהות המהר"ם 18 זה בערבית של יו"ט שמיני.
3.ר' יהודה החולק על ר' יהושע בדבר אחד-שזה ממוסף של יו"ט אחרון.
וכך יש להבין סוגייה זו היטב 19 .
^ 1.מה שאנו קוראים "הזכרת גשמים" הנאמרת בברכת 'מחיה מתים' בתפילת שמונה-עשרה.
^ 2.אגב, בחו"ל נוהגים לומר זאת מ5 בדצמבר בשנה הלועזית.
^ 3.דף ב,ב.
^ 4.ככול הנראה מסיבות של סכנות כאלו ואחרות.
^ 5.וקשה לי על תירוץ זה משום שאם יש צורך{ואף חובה} בהכרזה על שאילת הגשמים(מה שהש"ץ אומר 'לברכה ולא לקללה' עיין עוד בשו"ע, רמ"א קיד סע' }-מדוע יש לחשוש לזה? הרי ברגע שהעם רואה שמכריזים על כך העם יודע שרק משחרית התחילו להזכיר גשמים.
^ 6.לא נעסוק בחלק זה של הסוגריים.
^ 7.ועיין בפירוש תוס' לעיל.
^ 8.ר' יהודה אומר שיש להזכיר גשמים במוסף של שמיני עצרת.
^ 9.דף ב,ב.
^ 10.שהרי זמן נטילת לולב מתחיל משחרית של יו"ט ראשון
^ 11.ואומנם נכון שלפי ההלכה זמן נטילת הלולב הוא משחרית,אך בעיקרון ביסוד של זמן הנטילה-ודאי שהוא מערבית.
^ 12.יש להיזהר מלהבין לא נכון ולחשוב שהנחת לולב זה כמו שאומרים הנחת תפילין ולמעשה זה בדיוק ההיפך.
^ 13.וניתן לסבור זאת משום שמוסף זה אחרי תפילת שחרית,אחרי זמן החיוב על הלולב-מתי שאין כבר צורך בלולב ומניחים אותו(ואף נראה שצד זה יותר סביר להניח).
^ 14.ב,ב.
^ 15.כפי שאנחנו הסברנו לעיל.
^ 16.סוף זמן הנחת הלולב=סוף שביעי=תחילת שמיני.
^ 17.לעיל הבאנו שתי סברות-הסברה הפשוטה והסברה של בריסק הסקנו שהסברה של בריסק יותר נראית ללימוד(דאם לא כן הסברה פשוטה גורמת לכך שר' יהושע דיבר על היום ממש בשחרית ולא בלילה).
^ 18.בלי המהר"ם רש"י עומד בסתירה חמורה כפי שראינו לעיל.
^ 19.ע"ע במפרשים על הדפים שהובאו כאן.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.













