(ד: 7- עד ה: 2-)

הקדמות:

1. 1.קורה – משום היכר או משום מחיצה (אולי זה קשור לאפשרויות בדף ב – היכר או פתח ההיכל).
   יש שתי דעות האם מותר לטלטל מתחת לקורה.
2. 2.חצר – חמורה ממבוי בזה שצריכה 2 פסים או פס רחב (4 טפחים).
   פירצה בחצר – מספיק עומד מרובה על הפרוץ, בתנאי שאין פרצה גדולה מ10.
   (במבוי – נראה מחר מחלוקת איזו פרצה פוסל (רב הונא – 4 טפחים, רב הונא ברדר"י – מעל 10 אמות).
   מבוי שרוחבו גדול מאורכו נחשב חצר.

א. משך הגבהת הקרקע כשהקורה גבוהה מדי

רב יוסף – טפח, שהרי הקורה עצמה טפח, כך שהפתח כרגע בגובה 20.

אביי – 4 טפחים.

            סברת אביי:

1. 1.צריך היכר, ואסור לטלטל מתחת לקורה וממילא צריך שההגבהה תהיה גם לא מתחת לקורה.
2. 2.(3) צריך היכר, ומותר לטלטל מתחת לקורה, ובכל זאת – ההיכר שלמטה אינו כמו ההיכר שלמעלה.
3. 3.(4) הקורה יוצרת מחיצה, והמינימום של מקום עם מחיצה זה 4 טפחים.
4. 4.מן הדין טפח, ודורש 4 שמא הטפח יטושטש עם הזמן.

ב. משך החקיקה בקרקע כשהקורה והכתלים נמוכים מדי

צריך לחפור כאורך המינימלי של מבוי –

רב יוסף – 4 טפחים, אביי – 4 אמות.

1. A.ראיה לרב יוסף(ציור 17)
   ר' אמי ור' אסי – פרצה עד 10 לא פוסלת, בתנאי שאינה ב4 הטפחים הצמודים לקורה.

דחייה – בעשיית מבוי המינימום הוא 4 אמות. אבל במבוי בנוי, אז מספיק 4 טפחים.

1. B.ראיות לאביי –
2. 1.מבוי צריך שתי חצרות, והרי כל פתח הוא 4 טפחים.
   דחייה: 1. הפתחים בקיר האמצעי (דחייה – כשהרוחב גדול מהאורך זה חצר). 2. הפתחים בפינות באלכסון (ציור 21).
3. 2.כשיש כותל שבנוי כמו לחי ולא נבנה לשם כך, אם ארוך 4 אמות – אינו לחי וצריך לחי אחר.

דחייה – זה לא קשור לאורך המינימלי של המבוי עצמו.

ג. המשך דיון על המקרה הנ"ל – שיש כותל בצורה של לחי.

1. A.איפה ישימו את הלחי הנוסף?
2. 1.רב פפא - בצד השני (ציור 22).
3. 2.רב הונא ברדר"י - באותו צד אך בצורה בולטת (צר או רחב מהכותל וכד') (ציור 23-26)
4. B.האם במבוי יש את הכלל של עומד מרובה על הפרוץ (למשל אם הכותל 4 מתוך 7).

רב הונא ברדר"י – כן, וכן רב אשי אפילו ב4 מתוך 8 (ממה נפשך).

            המקור – קל וחומר מחצר.

כי חצר > מבוי לגבי הצורך בפסים.
דחיית רב הונא – לגבי פרצות מבוי > חצר (ראה בהקדמה),
ואילו לרב הונא בזה מבוי = חצר.

רב הונא – משמע שלא (כי אי אפשר ללמוד מחצר).