בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אלון בן איריס

שיר המעלות ליום העצמאות

האם יש קדושה ביום העצמאות או שאינו אלא חג לאומי-חילוני? * הקמת המדינה היא קיום מצוות יישוב ארץ ישראל * בהקמת המדינה התגשם חזון נביאי ישראל ופסק חילול השם של הגלות הממושכת * בהקמת המדינה יצאנו גם מעבדות לחירות וגם ממוות לחיים * לא הציונות גרמה להתחלנות אלא הקושי להתמודד עם המודרניזציה וההשכלה * מצב היהודים בארץ טוב הרבה יותר מבחו"ל גם מבחינה דתית ורוחנית * תקנת יום העצמאות בהתאם למנהג בכל הדורות לקבוע יום טוב ביום שנעשתה בו ישועה

undefined

הרב אליעזר מלמד

אייר תשע"ג
6 דק' קריאה
שלוש הקדושות של יום העצמאות
שאלה:האם יש קדושה ביום העצמאות, או שמא הוא עניין לאומי בלבד שאינו קשור לענייני תורה וקדושה - כפי שטוענים החרדים? האם העובדה שהממשלה ובתי המשפט אינם מחויבים לשמירת תורה ומצוות, אינה סיבה שלא נשמח ביום העצמאות?
תשובה:בשלוש קדושות נתעטר יום העצמאות: א) בקדושת מצוות יישוב הארץ. ב) בקדושת התקיימות דברי הנביאים וקידוש ה' לעיני העמים. ג) בקדושת הצלת ישראל מיד צורריהם.
ולכן למרות חולשות גדולות ולעיתים אף מעשים רעים שנעשים על ידי שרים וראשי ממשלות, מכל מקום השמחה וההודאה שלנו על יום העצמאות שרירה וקיימת, שכל שלוש הקדושות שביום העצמאות נשארו במקומן.

יישוב הארץ
בעת ההכרזה על הקמת המדינה חזר העם היהודי לקיים את מצוות יישוב הארץ, שעיקר עניינה הוא שהארץ תהיה בריבונות ישראל, כפי שנאמר: "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" (במדבר לג, נג). "הורשתם" הכוונה כיבוש וריבונות. "וישבתם" הכוונה ליישבה שלא תהיה שוממה. וכן נאמר: "וירשתם אותה וישבתם בה" (דברים יא, לא). וכך הגדיר הרמב"ן את המצווה: "נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (הוספותיו למצוות עשה ד. וכן מבואר בבית יוסף וב"ח או"ח תקסא, מ"א א, מ"ב ב, שהגדרת החורבן תלויה בריבונות).

קידוש השם ואתחלתא דגאולה
בהקמת המדינה הוסרה חרפת הגלות. דורות על דורות נדדנו בגלות, עברנו השפלות איומות, שוד ורצח. היינו ללעג וקלס בגויים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד למכה ולחרפה. זרים אמרו לנו, אין לכם עוד תוחלת ותקווה. זה היה מצב של חילול השם נורא, מפני ששמו של הקב"ה נקרא עלינו, וכשאנו מתבזים גם שמו של הקב"ה נעשה מחולל בגויים (ע' יחזקאל לו).
יתר על כן, נביאי ישראל התנבאו בשם ה': "ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" (יחזקאל לו, כד). "ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פריים" (ישעיהו סה, כא). "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון נטעו נוטעים וחיללו" (ירמיהו לא, ד). וכן בפסוקים רבים. אבל אחר שעברו כל כך הרבה שנים ודבר ה' טרם התקיים, התגבר חילול השם בעולם, ושונאי ישראל כבר גמרו בדעתם כי אבד הסיכוי שעם ישראל יחזור לארצו. ואף חז"ל הפליגו מאוד בערך נס קיבוץ הגלויות עד שאמרו: "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמיים וארץ" (פסחים פח, א).
והנה אירע הנס, דבר ה' קם. והיה זה קידוש השם גדול ונורא, שהלך והתעצם במלחמת ששת הימים, עת שחררנו את ירושלים ואת הערים הקדושות שביהודה ושומרון.
תהליך זה של קיבוץ הגלויות והפרחת השממה, שקיבל דחיפה עצומה בעת הקמת המדינה, הוא התחלת הגאולה. וכפי שאמר רבי אבא: "אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (סנהדרין צח, א). ופירש רש"י: "כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר".

הצלת ישראל
ביום העצמאות ניצל עם ישראל מעבדות ויצא לחירות: מעבדות של שעבוד מלכויות על כל הכרוך בכך לעצמאות מדינית. ומתוך כך גם נעשתה לישראל הצלה ממשית ממיתה לחיים, שעד אז לא יכולנו להתגונן מפני שונאינו שרדפו אותנו, ומאז בחסדי ה' אנחנו מתגוננים ומנצחים. ואמנם עדיין לא כלו שונאינו העומדים עלינו לכלותינו, אבל לאחר הקמת המדינה כבר יש לנו בחסדי ה' צבא, ויש לנו כוח להתגונן ואף לנצח.
במשך יותר משישים שנות קיום המדינה נהרגו במלחמות ובפיגועים מעט יותר מעשרים אלף נפשות קדושות. אולם רק שנים אחדות קודם להקמת המדינה, בעת השואה האיומה, נרצחו במשך חמש שנים למעלה משישה מיליון יהודים קדושים. יותר מפי שלוש מאות. זה ההבדל בין מצב שבו אנו נמצאים בארצנו ויש לנו יכולת להתגונן ולהילחם למצב שבו אנו בגלות ואין לנו יכולת להתגונן.
ואף ליהודים החיים בכל ארצות פזוריהם נעשתה ביום זה הצלה, שיש להם מדינה שמוכנה תמיד לקולטם, ואף פועלת למענם בזירה הבינלאומית. לפני תקומת המדינה, לא התחשבו כמעט בטענות היהודים נגד הרדיפות האנטישמיות הרצחניות שהתחוללו בארצות שונות. לאחר קום המדינה, אף המדינות המרושעות ביותר נאלצו להתחשב בפעילותה של מדינת ישראל למען היהודים המתגוררים בהן. אפילו המשטר הקומוניסטי נאלץ להתגמש ולהתיר ליהודים לצאת מאחורי מסך הברזל, דבר שלא ניתן היה להעלות על הדעת לפני הקמת המדינה.

האם הציונות גרמה להתחלנות
שאלה:יש טוענים שאי אפשר לשמוח ביום העצמאות מפני שהתנועה הציונית גרמה לעזיבת התורה והמצוות.
תשובה:טענה זו מבוססת על עלילת כזב, והאמת הפוכה: בזכות התנועה הציונית, היינו בזכות העלייה לארץ שהתחוללה בעקבות פעולתה, העם היהודי ניצל מבחינה חומרית ורוחנית.
סיבות רבות גרמו לחילוניות, והעיקרית שבהן היא הקושי להתמודד עם ההשכלה והסביבה המודרנית. אבל העלייה לארץ לא הייתה הגורם לבעיה אלא פתרון, וככל שהיינו מתעוררים אליו מוקדם יותר כך היינו מצילים יותר יהודים, מהבחינה הקיומית והרוחנית כאחד.
הנה נשווה את מצב היהודים שעלו לארץ לעומת מצבם של אלה שנותרו בחוץ לארץ. בין הגרים בארץ כ 25 אחוזים שומרי תורה ומצוות, ובנוסף יותר מ-30 אחוזים מגדירים את עצמם כמסורתיים, ואף רוב החילונים שומרים מצוות מסוימות כמו נישואין, ברית מילה, יום כיפור, פסח וחנוכה. לעומת זאת היהודים שנשארו באירופה רובם נרצחו בשואה, והנותרים תחת השלטון הסובייטי הורחקו בכוח מהמסורת היהודית, עד שמרבית צאצאיהם התחתנו עם גויים. ומצבם של אלה שהיגרו לאמריקה ואנגליה אינו טוב יותר מבחינה יהודית. רוב הצעירים מתבוללים, פחות מ-10 אחוזים שומרי תורה ומצוות, ורוב אלה שמוגדרים שם כמסורתיים קשורים לדת כמו החילוניים כאן.
אפשר לקחת כדוגמה את יהודי צפון אפריקה. מצבם של מי שעלו לארץ טוב לאין ערוך ממצבם של אלה שנותרו בגלותם. מבין המהגרים לצרפת אחוז המתבוללים כבר הגיע ללמעלה מ 60, ואילו כאן יותר מ 70 אחוזים שומרי תורה ומצוות או מסורתיים.
גם מבחינה דמוגרפית, כל הקהילות היהודית בחוץ לארץ מתמעטות והולכות עקב נישואי תערובת ומיעוט ילדים, ואילו בארץ ישראל מספר היהודים הולך וגדל.

המצווה לקבוע יום טוב ביום שנעשית בו תשועה
מצווה לקבוע יום טוב לשמחה והודאה לה' ביום שנעשית לישראל תשועה, ועל סמך זה נקבעו פורים וחנוכה כימים טובים לדורות. ואף שיש איסור להוסיף מצוות על מה שכתוב בתורה, מכל מקום ביום שנעשתה בו תשועה לישראל מצווה לקבוע יום שמחה והודאה, שכך למדנו בקל וחומר: ומה ביציאת מצרים שניצלנו מעבדות לחירות נצטווינו לחוג את הפסח ולומר שירה בכל שנה ושנה, קל וחומר בפורים שניצלנו ממיתה לחיים (על פי מגילה יד, א, וכן מבואר בריטב"א שם).
וביאר החתם סופר (יו"ד סו"ס רלג, ואו"ח רח), שכיוון שמצווה זו נלמדת בקל וחומר, היא נחשבת כמצווה מהתורה. אלא שמדין תורה אין הדרכה מפורטת כיצד לעשות יום טוב, וכל שעושה בהם איזה זכר לתשועה יוצא ידי המצווה מהתורה, וחכמים הם שקבעו לקרוא את המגילה ולעשות משתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים בפורים, ולהדליק נרות בחנוכה.

קביעת יום טוב ביום העצמאות
וכך קבעה מועצת הרבנות הראשית, בעת שכיהנו בה פאר גדולי הרבנים בארץ, ובראשה עמדו שניים מגאוני ישראל, הרב הרצוג והרב עוזיאל. וכך הייתה דעת רוב הרבנים בארץ.
וכן כתב הגאון הגדול רבי משולם ראטה בספרו שו"ת קול מבשר (ח"א כא) שמצווה לעשות יום טוב ביום העצמאות, וביאר את החובה הזו על פי הרמב"ן והריטב"א ועוד ראשונים ואחרונים. וביאר שאין לחוש בזה לאיסור "בל תוסיף", כי האיסור לבדות חג חדש הוא רק בסתם יום טוב שלא נתקן לזכר ישועה. אבל מה שמתקנים לזכר ישועה יש בו חיוב מקל וחומר.

כך נהגו ישראל מדורי דורות
ואין זה מנהג חדש שהנהיגו כלפי יום העצמאות, אלא כך נהגו ישראל בקהילות רבות, שקבעו ימי שמחה לזכר ניסים שנעשו להם. בקהילות רבות קראו לימים אלו על שם חג הפורים, כגון 'פורים פרנקפורט', 'פורים טבריה'. ויש מקומות שנהגו באותם ימים לערוך משתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים (עיין מהר"ם אלשקר סי' מט, מ"א תרפו, ה, וא"ר שם; ח"א קנה, מא; ישכיל עבדי ח"ז או"ח מד, יב; ח"ח השמטות ד).

אמירת הלל
וכיוון שחובה להודות לה' על התשועה שעשה לישראל, לפיכך מצווה לומר הלל ביום העצמאות, שבו ניצלנו מהצרה הגדולה ביותר - צרת הגלות והשעבוד לזרים, שגרמה לכל הגזרות והרציחות האיומות במשך אלפיים שנה.
וכפי שאמרו חז"ל שאחר נס קריעת ים סוף, "נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהיו אומרים הלל על כל פרק ופרק וכל צרה וצרה שלא תבוא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן" (פסחים קיז, א). ופירש רש"י, שעל פי זה תיקנו חכמים בימי הבית השני לומר הלל בחנוכה (וכן מבואר בירושלמי פסחים פ"י ה"ו, ושמות רבה כג, יב, וכן מבואר מדברי הגמרא מגילה יד, א).
וכתב הגאון רבי משולם ראטה שמצווה לומר את ההלל עם ברכה, וכן נוהגים אצלנו. אמנם יש גדולים שמחמת חששות שונים הורו לומר את ההלל בלא ברכה. ולשני המנהגים הללו יש על מה לסמוך. אבל מי שסובר שאין להודות לה' על הקמת המדינה וכל הדברים הטובים שבאו לישראל על ידי כך - אין לו על מה לסמוך, והרי הוא כופר בטובתו של הקב"ה, והוא עלול חס ושלום להרחיק את הגאולה (סנהדרין צד, א).
ויהי רצון שמתוך ההודאה השלמה לה' ביום העצמאות נזכה לקיבוץ כל הגלויות, לבניין הארץ וירושלים, להשראת השכינה במלואה, להופעת משיח בן דוד ולבניין בית המקדש במהרה בימינו.
מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il