ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שחר מיכאל בן רעות
מא אָמַר הֶחָבֵר: לֹא נֶאֱמַר זֶה אֶלָּא לֶהָמוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְחַדְּשׁוּ מִסְּבָרָתָם וְיִתְחַכְּמוּ וְיִקְבְּעוּ לְעַצְמָם מִצְווֹת מֵהֶקֵּשֵׁיהֶם, כְּמַעֲשֵׂה הַקָּרָאִים, וְהוּא מְזָרֵז עַל הַקַּבָּלָה מִן הַנְּבִיאִים אַחֲרֵי משֶׁה ע"ה וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַשּׁוֹפְטִים, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בַּנָּבִיא: "נָבִיא אָקִים לָהֶם וְגוֹ' וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ", וְאָמַר עַל הַכֹּהֲנִים וְהַשּׁוֹפְטִים שֶׁיֵּשׁ לְהִשָּׁמַע לְמִשְׁפָּטָם. וְנִמְצָא מַאֲמַר "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם ולֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ" וְגוֹ' רוֹצֶה לוֹמַר: מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם בּוֹ עַל יְדֵי משֶׁה, וּמַה שֶּׁצִּוִּיתִי עַל יַד נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ, לְפִי הַתְּנָאִים הַמְקַיְּמִים אֵת הַנְּבוּאָה, אוֹ מַה שֶּׁהִסְכִּימוּ עָלָיו הַכֹּהֲנִים וְהַשּׁוֹפְטִים מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', כִּי הֵם נֶעֱזָרִים בַּשְּׁכִינָה. וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁיַּסְכִּימוּ עַל דָּבָר הַחוֹלֵק עַל הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהֵם רַבִּים. וְלֹא יִתָּכֵן לָהֶם דִּמְיוֹן שָׁוְא, לְחָכְמָתָם הָרְחָבָה, זוֹ שֶׁהִיא יְרֻשָּׁה לָהֶם, וְהַטִּבְעִית, וְהַנִּקְנֵית, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ שֶׁעַל הַסַּנְהֶדְרִין לָדַעַת אֵת כֹּל הַחָכְמוֹת. וּבְיִחוּד מֵאַחַר שֶׁזֶּה מְעַט שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מֵהֶם הַנְּבוּאָה אוֹ מַה שֶּׁעוֹמֵד בִּמְקוֹמָהּ מִבַּת קוֹל וְזוּלַת זֶה.
וְנַנִּיחַ שֶׁנּוֹדֶה לַקָּרָאִים בְּמַה שֶּׁהֵם טוֹעֲנִים עָלֵינוּ אוֹדוֹת מוּבַן הַבִּטּוּי "מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת" וְ"עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת", שֶׁהוּא מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְאָז נֹאמַר, שֶׁאַחַד הַשּׁוֹפְטִים אוֹ הַכֹּהֲנִים אוֹ הַמְּלָכִים הָרְצוּיִים, עִם דַּעַת הַסַּנְהֶדְרִין וְכֹל הַחֲכָמִים, רָאָה כִּי הַכַּוָּנָה שֶׁל הַמִּסְפָּר הַהוּא אָמְנָם הִיא לִתֵּן חֲמִשִּׁים יוֹם בֵּין בִּכּוּרֵי קְצִיר שְׂעוֹרִים וּבִכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים, וּשְׁמִירַת שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת, וְנָתַן לָנוּ מָשָׁל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מֵהַשָּׁבוּעַ, כְּאוֹמֵר: אִם תִּהְיֶה הַהַתְחָלָה "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" מִיּוֹם רִאשׁוֹן, הֲרֵי הֵם יִסְתַּיְּמוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, כְּדֵי שֶׁנַּקִּישׁ מִמֶּנּוּ שֶׁאִם תִּהְיֶה הַהַתְחָלָה מִיּוֹם שֵׁנִי — יִסְתַּיְּמוּ בְּיוֹם שֵׁנִי, וְ"הָחֵל חֶרְמֵשׁ" מָסוּר לָנוּ, כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה שֶׁהוּא רָאוּי נַתְחִיל בּוֹ וְנִסְפֹּר מִמֶּנּוּ, וְנִקְבַּע זֶה שֶׁהוּא יִהְיֶה יוֹם שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח. וְאֵין בָּזֶה סְתִירָה לַתּוֹרָה, וְהִתְחַיְּבָה קַבָּלָתוֹ לְתוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בַּתְּנָאִים הַנִּזְכָּרִים. וְאוּלַי הָיָה זֶה בִּנְבוּאָה מֵאֵת ה' יִתְעַלֶּה, וְהַדָּבָר אֶפְשָׁרִי, וְנִהְיֶה נְקִיִּים מֵרִיב הַמְרִיבִים. ___________________________
ירושה להם והטבעית והנקנית – החכמה שקיבלו מאבותיהם ורבותיהם, חכמתם המולדת והחכמה שרכשו בלימודם. ואז נאמר – כך נאמר בתגובה לדבריהם. והדבר אפשרי – הבנת העניין ניתנת בכמה אפשרויות. נקיים מריב – מיושבת שיטתנו מקושיותיהם.
ביאורים
אחת הקושיות הגדולות שעולות בליבנו שעה שאנו לומדים על התורה שבעל פה היא, כיצד ההוספות שמוסיפים החכמים במשך הדורות עולה בקנה אחד עם האיסור המפורש: 'לא תוסיף'?
ההסבר שמעניק ריה"ל לשאלה זו מחודש וממשיך להעמיק את היסוד שעליו עמדנו בפסקה הקודמת – רוח הקודש שמכוחה באים חכמים שבכל דור, לללמוד ולהבין את התורה. ריה"ל סובר שאיסור 'בל תוסיף' נאמר רק להמון העם הפשוטים, אלה שאינם עמלים על התורה. יסוד דבריו נובע מן ההנחה שה'צינור' שדרכו מקבל החכם את יכולתו להכריע בסוגיות שונות הוא צינור הנבואה. לכן, כאשר זהו המקור שממנו שואב החכם את חכמתו, אין כל סיכוי שדבריו יסתרו את דברי התורה. הסיבה היא ששניהם ניתנו ממקור אחד – המקור האלוהי הוא זה אשר העניק לנו את התורה והוא זה אשר מאפשר לחכם לקלוט את ההבנה הנכונה בתורה. הקול האלוהי שדיבר אלינו בסיני לא פסק מעולם – 'קול גדול ולא יסף' – לא פסק. החכמה העברית היא חכמת ההקשבה, אנו מקשיבים היטב מה רבונו של עולם אומר לנו בעת הזאת דרך פסוקי התורה הנצחיים. ניתן לדמות את הקול האלוהי לגלי רדיו בלתי נראים שעל ידי כיוון המכשיר בצורה נאותה, ניתן לקלוט דרכו קולות וצלילים ממקומות רחוקים. החכם גם הוא, מנסה לכוון את התדר אל הגלים האלוהיים היוצאים מן 'המקום אשר יבחר ה''. על ידי המקום, הזמן והאדם המתאימים, ניתן להשיג את הרצון האלוהי כפי שהוא מתגלה בשעה זו. יוצא שלדברי ריה"ל ישנה אחדות מוחלטת בין חכמת התורה, גם זו הנלמדת על ידי החכמים לדורות, לבין הנבואה.
הרחבות
* נבואה והלכה
הַקַּבָּלָה מִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַשּׁוֹפְטִים. ריה"ל קובע שלשה יסודות בפסיקת ההלכה: א. אפשר לפסוק על פי נבואה ורוח הקודש. ב. איסור "בל תוסיף" נאמר רק ל'המון', כלומר מי שאינו נביא או מן הסנהדרין. ג. סמכות הסנהדרין להוסיף מצוות היא רק ביושבם בלשכת הגזית, בזמן שבית המקדש קיים.
לכאורה אין כוונת ריה"ל לומר שציווי זה מקבל תוקף של מצווה 'מדאורייתא', אלא שחיובו הוא 'מדרבנן'.
הרמב"ם חולק על שיטת ריה"ל. א. פסיקת הלכה היא רק על פי סברא ולא על פי נבואה [הקדמת הרמב"ם למשנה, ב]. ב. איסור בל תוסיף אמור גם בחידוש מצווה מדבריהם [הקדמה למשנה תורה; הלכות ממרים ב, ט].
הרב קוק מביא כמה ראיות לשיטתו של ריה"ל. הוא מסביר שלנבואה ודאי הייתה השפעה על פסיקת ההלכה. גם אם לא על הפסיקה עצמה, לכל הפחות על אופן הלימוד המביא לפסיקה [אגרות הראי"ה חלק א קג, ועיין עוד הקדמה לשבת הארץ]. הרב צבי יהודה נהג להדגיש את דברי החת"ם סופר שמי שמערבב הלכה ואגדה ופוסק הלכה מדברי אגדה הרי הוא כמי שזורע כלאיים. כמובן שיש הבדל בין פסיקה מתוך השראת שכינה לבין פסיקת הלכה מתוך דברי אגדה.
* ממחרת יום טוב
וְנַנִּיחַ שֶׁנּוֹדֶה לַקָּרָאִים. אונקלוס תרגם "מבתר יומא טבא" שפירושו ממחרת יום טוב, וזוהי השיטה המסורה בידינו. ריה"ל מוסיף שאף לשיטתם המוטעית של הקראים עליהם לשמוע לדברי חז"ל.
שאלות לדיון
האם תוקף מצווה שחכמים תיקנו שווה לתוקף מצווה מן התורה?
מדוע חשוב שחברי הסנהדרין ידעו את כל החכמות ואת כל הלשונות? מה זה מלמד אותנו על התורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
