ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שחר מיכאל בן רעות
מא אָמַר הֶחָבֵר: לֹא נֶאֱמַר זֶה אֶלָּא לֶהָמוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְחַדְּשׁוּ מִסְּבָרָתָם וְיִתְחַכְּמוּ וְיִקְבְּעוּ לְעַצְמָם מִצְווֹת מֵהֶקֵּשֵׁיהֶם, כְּמַעֲשֵׂה הַקָּרָאִים, וְהוּא מְזָרֵז עַל הַקַּבָּלָה מִן הַנְּבִיאִים אַחֲרֵי משֶׁה ע"ה וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַשּׁוֹפְטִים, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בַּנָּבִיא: "נָבִיא אָקִים לָהֶם וְגוֹ' וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ", וְאָמַר עַל הַכֹּהֲנִים וְהַשּׁוֹפְטִים שֶׁיֵּשׁ לְהִשָּׁמַע לְמִשְׁפָּטָם. וְנִמְצָא מַאֲמַר "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם ולֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ" וְגוֹ' רוֹצֶה לוֹמַר: מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם בּוֹ עַל יְדֵי משֶׁה, וּמַה שֶּׁצִּוִּיתִי עַל יַד נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ, לְפִי הַתְּנָאִים הַמְקַיְּמִים אֵת הַנְּבוּאָה, אוֹ מַה שֶּׁהִסְכִּימוּ עָלָיו הַכֹּהֲנִים וְהַשּׁוֹפְטִים מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', כִּי הֵם נֶעֱזָרִים בַּשְּׁכִינָה. וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁיַּסְכִּימוּ עַל דָּבָר הַחוֹלֵק עַל הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהֵם רַבִּים. וְלֹא יִתָּכֵן לָהֶם דִּמְיוֹן שָׁוְא, לְחָכְמָתָם הָרְחָבָה, זוֹ שֶׁהִיא יְרֻשָּׁה לָהֶם, וְהַטִּבְעִית, וְהַנִּקְנֵית, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ שֶׁעַל הַסַּנְהֶדְרִין לָדַעַת אֵת כֹּל הַחָכְמוֹת. וּבְיִחוּד מֵאַחַר שֶׁזֶּה מְעַט שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מֵהֶם הַנְּבוּאָה אוֹ מַה שֶּׁעוֹמֵד בִּמְקוֹמָהּ מִבַּת קוֹל וְזוּלַת זֶה.
וְנַנִּיחַ שֶׁנּוֹדֶה לַקָּרָאִים בְּמַה שֶּׁהֵם טוֹעֲנִים עָלֵינוּ אוֹדוֹת מוּבַן הַבִּטּוּי "מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת" וְ"עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת", שֶׁהוּא מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְאָז נֹאמַר, שֶׁאַחַד הַשּׁוֹפְטִים אוֹ הַכֹּהֲנִים אוֹ הַמְּלָכִים הָרְצוּיִים, עִם דַּעַת הַסַּנְהֶדְרִין וְכֹל הַחֲכָמִים, רָאָה כִּי הַכַּוָּנָה שֶׁל הַמִּסְפָּר הַהוּא אָמְנָם הִיא לִתֵּן חֲמִשִּׁים יוֹם בֵּין בִּכּוּרֵי קְצִיר שְׂעוֹרִים וּבִכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים, וּשְׁמִירַת שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת, וְנָתַן לָנוּ מָשָׁל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מֵהַשָּׁבוּעַ, כְּאוֹמֵר: אִם תִּהְיֶה הַהַתְחָלָה "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" מִיּוֹם רִאשׁוֹן, הֲרֵי הֵם יִסְתַּיְּמוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, כְּדֵי שֶׁנַּקִּישׁ מִמֶּנּוּ שֶׁאִם תִּהְיֶה הַהַתְחָלָה מִיּוֹם שֵׁנִי — יִסְתַּיְּמוּ בְּיוֹם שֵׁנִי, וְ"הָחֵל חֶרְמֵשׁ" מָסוּר לָנוּ, כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה שֶׁהוּא רָאוּי נַתְחִיל בּוֹ וְנִסְפֹּר מִמֶּנּוּ, וְנִקְבַּע זֶה שֶׁהוּא יִהְיֶה יוֹם שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח. וְאֵין בָּזֶה סְתִירָה לַתּוֹרָה, וְהִתְחַיְּבָה קַבָּלָתוֹ לְתוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בַּתְּנָאִים הַנִּזְכָּרִים. וְאוּלַי הָיָה זֶה בִּנְבוּאָה מֵאֵת ה' יִתְעַלֶּה, וְהַדָּבָר אֶפְשָׁרִי, וְנִהְיֶה נְקִיִּים מֵרִיב הַמְרִיבִים. ___________________________
ירושה להם והטבעית והנקנית – החכמה שקיבלו מאבותיהם ורבותיהם, חכמתם המולדת והחכמה שרכשו בלימודם. ואז נאמר – כך נאמר בתגובה לדבריהם. והדבר אפשרי – הבנת העניין ניתנת בכמה אפשרויות. נקיים מריב – מיושבת שיטתנו מקושיותיהם.
ביאורים
אחת הקושיות הגדולות שעולות בליבנו שעה שאנו לומדים על התורה שבעל פה היא, כיצד ההוספות שמוסיפים החכמים במשך הדורות עולה בקנה אחד עם האיסור המפורש: 'לא תוסיף'?
ההסבר שמעניק ריה"ל לשאלה זו מחודש וממשיך להעמיק את היסוד שעליו עמדנו בפסקה הקודמת – רוח הקודש שמכוחה באים חכמים שבכל דור, לללמוד ולהבין את התורה. ריה"ל סובר שאיסור 'בל תוסיף' נאמר רק להמון העם הפשוטים, אלה שאינם עמלים על התורה. יסוד דבריו נובע מן ההנחה שה'צינור' שדרכו מקבל החכם את יכולתו להכריע בסוגיות שונות הוא צינור הנבואה. לכן, כאשר זהו המקור שממנו שואב החכם את חכמתו, אין כל סיכוי שדבריו יסתרו את דברי התורה. הסיבה היא ששניהם ניתנו ממקור אחד – המקור האלוהי הוא זה אשר העניק לנו את התורה והוא זה אשר מאפשר לחכם לקלוט את ההבנה הנכונה בתורה. הקול האלוהי שדיבר אלינו בסיני לא פסק מעולם – 'קול גדול ולא יסף' – לא פסק. החכמה העברית היא חכמת ההקשבה, אנו מקשיבים היטב מה רבונו של עולם אומר לנו בעת הזאת דרך פסוקי התורה הנצחיים. ניתן לדמות את הקול האלוהי לגלי רדיו בלתי נראים שעל ידי כיוון המכשיר בצורה נאותה, ניתן לקלוט דרכו קולות וצלילים ממקומות רחוקים. החכם גם הוא, מנסה לכוון את התדר אל הגלים האלוהיים היוצאים מן 'המקום אשר יבחר ה''. על ידי המקום, הזמן והאדם המתאימים, ניתן להשיג את הרצון האלוהי כפי שהוא מתגלה בשעה זו. יוצא שלדברי ריה"ל ישנה אחדות מוחלטת בין חכמת התורה, גם זו הנלמדת על ידי החכמים לדורות, לבין הנבואה.
הרחבות
* נבואה והלכה
הַקַּבָּלָה מִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַשּׁוֹפְטִים. ריה"ל קובע שלשה יסודות בפסיקת ההלכה: א. אפשר לפסוק על פי נבואה ורוח הקודש. ב. איסור "בל תוסיף" נאמר רק ל'המון', כלומר מי שאינו נביא או מן הסנהדרין. ג. סמכות הסנהדרין להוסיף מצוות היא רק ביושבם בלשכת הגזית, בזמן שבית המקדש קיים.
לכאורה אין כוונת ריה"ל לומר שציווי זה מקבל תוקף של מצווה 'מדאורייתא', אלא שחיובו הוא 'מדרבנן'.
הרמב"ם חולק על שיטת ריה"ל. א. פסיקת הלכה היא רק על פי סברא ולא על פי נבואה [הקדמת הרמב"ם למשנה, ב]. ב. איסור בל תוסיף אמור גם בחידוש מצווה מדבריהם [הקדמה למשנה תורה; הלכות ממרים ב, ט].
הרב קוק מביא כמה ראיות לשיטתו של ריה"ל. הוא מסביר שלנבואה ודאי הייתה השפעה על פסיקת ההלכה. גם אם לא על הפסיקה עצמה, לכל הפחות על אופן הלימוד המביא לפסיקה [אגרות הראי"ה חלק א קג, ועיין עוד הקדמה לשבת הארץ]. הרב צבי יהודה נהג להדגיש את דברי החת"ם סופר שמי שמערבב הלכה ואגדה ופוסק הלכה מדברי אגדה הרי הוא כמי שזורע כלאיים. כמובן שיש הבדל בין פסיקה מתוך השראת שכינה לבין פסיקת הלכה מתוך דברי אגדה.
* ממחרת יום טוב
וְנַנִּיחַ שֶׁנּוֹדֶה לַקָּרָאִים. אונקלוס תרגם "מבתר יומא טבא" שפירושו ממחרת יום טוב, וזוהי השיטה המסורה בידינו. ריה"ל מוסיף שאף לשיטתם המוטעית של הקראים עליהם לשמוע לדברי חז"ל.
שאלות לדיון
האם תוקף מצווה שחכמים תיקנו שווה לתוקף מצווה מן התורה?
מדוע חשוב שחברי הסנהדרין ידעו את כל החכמות ואת כל הלשונות? מה זה מלמד אותנו על התורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
