בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • שב×Ē ×•×ž×•×ĸדים
  • חמ×Ĩ, מ×Ļה וכשרו×Ē ×œ×¤×Ą×—
  • הלכו×Ē ×—×ž×Ĩ ומ×Ļה
קטגוריה משני×Ē
  • ספריה
  • פסח
  • הלכו×Ē ×—×ž×Ĩ ובדיק×Ēו
undefined
11 דק' קריאה
א - ארב×ĸ מ×Ļוו×Ē ×‘××™×Ą×•×¨ חמ×Ĩ
ארב×ĸ מ×Ļוו×Ē ×ž×”×Ēורה ×ĸוסקו×Ē ×‘××™×Ą×•×¨ חמ×Ĩ בפסח, שלוש מ×Ļוו×Ē ×œ× ×Ē×ĸשה ומ×Ļוו×Ē ×ĸשה אח×Ē:
האיסור הראשון - שלא לאכול חמ×Ĩ, ׊נאמר (שמו×Ē ×™×’, ג): "וְלֹא יÖĩאָכÖĩל חָמÖĩ×Ĩ", ולמדו חכמים שבכלל האיסור לאכול חמ×Ĩ בפסח כלול גם האיסור ליהנו×Ē ×ž×”×—×ž×Ĩ. ×ĸוד נאמר (׊ם יב, כ): "כÖŧָל מַחְמÖļ×ĻÖļ×Ē ×œÖš× ×ĒֹאכÖĩלוÖŧ", ומכאן למדו שלא רק דבר שהחמי×Ĩ מחמ×Ē ×ĸ×Ļמו אסור אלא את אם החמי×Ĩ מחמ×Ē ×“×‘×¨ אחר - אסור באכילה בפסח. ×ĸוד ×Ļריך ל×Ļיין, כי חומרה מיוחד×Ē ×”×—×ž×™×¨×” ה×Ēורה באיסור אכיל×Ē ×—×ž×Ĩ, שכמ×ĸט כל איסורי אכילה ×ĸונשם מלקו×Ē, ואילו ×ĸונשו של האוכל חמ×Ĩ בפסח - כר×Ē, ׊נאמר (׊ם טו): "כÖŧָל אֹכÖĩל חָמÖĩ×Ĩ וְנִכְרְ×Ēָה הַנÖŧÖļפÖļ׊ׁ הַהִוא מִיÖŧִשְׂרָאÖĩל מִיÖŧוֹם הָרִאשֹׁן ×ĸַד יוֹם הַשÖŧְׁבִ×ĸִי".
האיסור השני - שלא ימ×Ļא חמ×Ĩ ברשו×Ēנו, ׊נאמר (שמו×Ē ×™×‘, יט): "שִׁבְ×ĸÖˇ×Ē ×™Ö¸×žÖ´×™× שְׂאֹר לֹא יִמÖŧÖ¸×ĻÖĩא בÖŧְבָ×ĒÖŧÖĩיכÖļם", שאור הוא השמרים ׊×ĸל ידם מחמי×Ļים א×Ē ×”×‘×Ļ×§, אך אין הכוונה לאסור כאן רק שאור אלא גם חמ×Ĩ אסור שימ×Ļא ברשו×Ēנו.
האיסור השלישי - שלא יראה חמ×Ĩ ברשו×Ēנו, ׊נאמר (שמו×Ē ×™×’, ז): "מַ×ĻÖŧוֹ×Ē ×™ÖĩאָכÖĩל אÖĩ×Ē ×Š×Ö´×‘Ö°×ĸÖˇ×Ē ×”Öˇ×™Öŧָמִים, וְלֹא יÖĩרָאÖļה לְךָ חָמÖĩ×Ĩ וְלֹא יÖĩרָאÖļה לְךָ שְׂאֹר בÖŧְכָל גÖŧְבÖģלÖļךָ". בשני איסורים אלו ×ĸובר רק מי ׊נמ×Ļא ברשו×Ēו בפסח חמ×Ĩ בנפח של שי×ĸור כזי×Ē ×œ×›×œ הפחו×Ē, אבל אם נ׊אר ברשו×Ēו חמ×Ĩ שנפחו קטן מכזי×Ē, אינו ×ĸובר ×ĸליו בבל יראה ובל ימ×Ļא.
מ×Ļווה רבי×ĸי×Ē, והיא מ×Ļוו×Ē ×ĸשה, להשבי×Ē ××Ē ×”×—×ž×Ĩ וא×Ē ×”×Š××•×¨ לקרא×Ē ×”×¤×Ą×—, ׊נאמר (שמו×Ē ×™×‘, טו): "שִׁבְ×ĸÖˇ×Ē ×™Ö¸×žÖ´×™× מַ×ĻÖŧוֹ×Ē ×ĒÖŧֹאכÖĩלוÖŧ, א֎ךְ בÖŧַיÖŧוֹם הָרִאשׁוֹן ×ĒÖŧַשְׁבÖŧִי×ĒוÖŧ ׊Öŧְׂאֹר מִבÖŧÖ¸×ĒÖŧÖĩיכÖļם".

ב - זמני איסור חמ×Ĩ מה×Ēורה ומדברי חכמים
את ׊×ĸיקר איסור חמ×Ĩ חל בשב×ĸ×Ē ×™×ž×™ חג המ×Ļו×Ē (ט"ו-כ"א בניסן), כבר בח×Ļו×Ē ×™×•× י"ד שלפני פסח × ×Ļטוונו להשבי×Ē ××Ē ×”×—×ž×Ĩ מב×Ēינו.
גם איסור אכיל×Ē ×—×ž×Ĩ מ×Ēחיל מח×Ļו×Ē ×™×•× י"ד, ׊נאמר (דברים טז, ב-ג): "וְזָבַחְ×ĒÖŧÖ¸ פÖŧÖļסַח לַה'... לֹא ×Ēֹאכַל ×ĸָלָיו חָמÖĩ×Ĩ". כלומר, מזמן הראוי להקרב×Ē ×”×¤×Ą×— אסור לאכול חמ×Ĩ, וזמן קרבן הפסח מ×Ēחיל בח×Ļו×Ē ×™×•× י"ד בניסן. לפיכך, מח×Ļו×Ē ×™×•× י"ד החמ×Ĩ אסור באכילה, ואיסור אכילה זה כולל גם איסור הנאה. 1
כדי להרחיק א×Ē ×”××“× מה×ĸבירה הוסיפו חכמים ואסרו א×Ē ×”×—×ž×Ĩ בהנאה ×ĸוד ׊×ĸה, ובאכילה הוסיפו ואסרו ׊×Ēי ׊×ĸו×Ē, שכן ביום מ×ĸונן (כשאין ׊×ĸון) ×ĸלולים לט×ĸו×Ē ×ĸד ׊×ĸ×Ēיים.
כך הוא חשבון הש×ĸו×Ē: מחלקים א×Ē ×”×™×•× לשנים ×ĸ׊ר חלקים שווים, וכל חלק נקרא ׊×ĸה זמני×Ē. נמ×Ļא שבארב×ĸ הש×ĸו×Ē ×”×¨××Š×•× ×•×Ē ×Š×œ יום י"ד מו×Ēר לאכול חמ×Ĩ, ובש×ĸה החמישי×Ē ××Ą×•×¨ לאכול חמ×Ĩ מדברי חכמים אבל מו×Ēר ליהנו×Ē ×ž×ž× ×•, למשל, מו×Ēר להאכילו לבהמה או למוכרו לגוי. משנכנסה ׊×ĸה שישי×Ē ×Š×œ היום החמ×Ĩ נאץר בהנאה מדברי חכמים, ואם שכח למכרו לגוי ×Ļריך לאבדו. ומשהגי×ĸ ח×Ļו×Ē ×”×™×•×, היינו משנס×Ēיימה הש×ĸה השישי×Ē, החמ×Ĩ אסור באכילה והנאה מה×Ēורה, ו×Ļריך להזדרז להשבי×Ēו, וכל ׊×ĸה שאינו משבי×Ēו הרי הוא מבטל מ×Ļוו×Ē ×ĸשה להשבי×Ē ×”×—×ž×Ĩ (ו×ĸי' להלן ג, ו).
כיוון שנכנס החג, נוספים ×ĸוד שני איסורים: בל יראה ובל ימ×Ļא. 2 ואת איסור אכילה × ×ĸשה חמור יו×Ēר, שהאוכל חמ×Ĩ במזיד אחר ח×Ļו×Ē ×™×•× י"ד מ×Ēחייב במלקו×Ē ×‘×œ×‘×“, ואילו האוכל חמ×Ĩ משנכנס החג × ×ĸנ׊ בכר×Ē, ׊נאמר (שמו×Ē ×™×‘, טו): "כÖŧָל אֹכÖĩל חָמÖĩ×Ĩ וְנִכְרְ×Ēָה הַנÖŧÖļפÖļ׊ׁ הַהִוא מִיÖŧִשְׂרָאÖĩל מִיÖŧוֹם הָרִאשֹׁן ×ĸַד יוֹם הַשÖŧְׁבִ×ĸִי".
אחר ׊נץ×Ēיים הפסח הו×Ēר החמ×Ĩ, אלא שחכמים אסרו חמ×Ĩ של יהודי ׊×ĸבר ×ĸליו הפסח, שכיוון ׊×ĸבר בהשהיי×Ē ×”×—×ž×Ĩ בפסח ×ĸל איסור בל יראה ובל ימ×Ļא - אסרוהו באכילה ובהנאה. אבל חמ×Ĩ של גוי ׊×ĸבר ×ĸליו הפסח מו×Ēר באכילה, ומו×Ēר ליהודי לקנו×Ēו ולאוכלו (שו"×ĸ ×Ēמח, א-ג).

ג - מהו חמ×Ĩ ומהו שאור
חמ×Ĩ שאסרה ה×Ēורה בפסח הוא אחד מחמש×Ē ×ž×™× ×™ דגן שנג×ĸו במים ×ĸד שהחמי×Ļו. והם: חיטה, ׊×ĸורה, שבול×Ē ×Š×•×ĸל, שיפון וכוסמין. ואלו המינים ׊×ĸושים מהם לחם שהוא מאכלו החשוב של האדם, ו×ĸל אכיל×Ēו ×Ēיקנו חכמים ברכה מיוחד×Ē - "המו×Ļיא לחם מן האר×Ĩ", ואחר אכיל×Ēו × ×Ļטוונו מה×Ēורה לברך ברכ×Ē ×”×ž×–×•×Ÿ. כדי שהלחם יהיה ט×ĸים וקל ל×ĸיכול מחמי×Ļים א×Ē ×‘×Ļקו וגורמים ל×Ēפיח×Ēו.
ישנם שני סוגי חימו×Ĩ: חמ×Ĩ ושאור, ושניהם × ×ĸשים ×ĸל ידי ×ĸירוב מים וקמח. החמ×Ĩ הרווח הוא החימו×Ĩ שמחמי×Ļים א×Ē ×”×ĸיסו×Ē ×›×“×™ לאפו×Ē ×ž×”×Ÿ לחם ו×ĸוגו×Ē. ההחמ×Ļה × ×ĸשי×Ē ×ĸל ידי השהיי×Ē ×”×‘×Ļ×§ בלא ×Ēנו×ĸה, וכשרו×Ļים להשביח ולהאי×Ĩ א×Ē ×”×”×—×ž×Ļה מ×ĸרבים בב×Ļ×§ שאור. שאור (כ×ĸין שמרים) הוא הסוג השני של חמ×Ĩ, והוא נו×Ļר ×ĸל ידי השאר×Ē ×”×—×ž×Ĩ זמן רב, כדי ×Š×™×•×Ą×™×Ŗ ל×Ēסוס ולהחמי×Ĩ ×ĸד ׊ט×ĸמו × ×ĸשה חמו×Ĩ מאוד ואינו ראוי לאכיל×Ē ××“×. ×Ēפקידו של השאור לזרז ולהשביח א×Ē ×Ēהליך ההחמ×Ļה של סוגי הב×Ļ×§ השונים ל×Ļורך לחמים ו×ĸוגו×Ē. כלומר, חמ×Ĩ נו×ĸד לאכילה, ואילו שאור לסיי×ĸ בהכנ×Ē ×ž××›×œ×™ חמ×Ĩ. א×Ē ×Š× ×™×”× אסרה ה×Ēורה, ודינם שווה, שהמשהה ברשו×Ēו בפסח כזי×Ē ×ž×”× ×ĸובר בבל יראה ובל ימ×Ļא (בי×Ļה ז, ב).
אבל אם י×ĸרבו קמח מחמש×Ē ×ž×™× ×™ דגן במים וילושו או×Ēם במהירו×Ē ×•×ž×™×“ יכניסום ל×Ēנור, הב×Ļ×§ לא יספיק להחמי×Ĩ, וזוהי המ×Ļה ׊מ×Ļווה לאוכלה בליל ראשון של פסח זכר לי×Ļיא×Ē ×ž×Ļרים, ׊נאמר (שמו×Ē ×™×‘, לד): "וַיÖŧִ׊Öŧָׂא הָ×ĸָם אÖļ×Ē ×‘ÖŧÖ°×ĻÖĩקוֹ טÖļרÖļם יÖļחְמָ×Ĩ". נמ×Ļא שאו×Ēם המינים ׊×ĸלולים להחמי×Ĩ, דווקא הם המינים שמהם ×ĸושים מ×Ļ×Ē ×ž×Ļווה (פסחים לה, א).
אורז ודוחן, את שהם דומים לחמש×Ē ×ž×™× ×™ דגן, וגם הם ×Ēופחים, אין × ×ĸשי×Ē ×‘×”× פ×ĸול×Ē ×—×™×ž×•×Ĩ שלימה כפי ׊נ×ĸשי×Ē ×‘×—×ž×Š×Ē ×ž×™× ×™ דגן, ולכן אין בהם איסור חמ×Ĩ, ואם ×ĸשה מהם מ×Ļה, אין מקיימים בה מ×Ļווה בפסח.
יש לשים לב: כוסמין הוא אחד מחמש×Ē ×ž×™× ×™ דגן, ואילו כוסמ×Ē ×”×™× מין קטניו×Ē (גר×ĸ×Ļ'×§×ĸ), ולאוכלי קטניו×Ē ×ž×•×Ēר לאוכלו בפסח, וגם לנוהגים שלא לאכול קטניו×Ē, לחולים מו×Ēר (מ"ב ×Ēנג, ד, ז. ויש לשים לב היטב, כי יש שמחליפים א×Ē ×Š×ž×•×Ēיהם, וקוראים לדגן כוסמ×Ē).

ד - הגדר×Ē ×”×—×™×ž×•×Ĩ בב×Ļ×§
כפי שלמדנו ההבדל בין לחם למ×Ļה, שהב×Ļ×§ של הלחם ×ĸבר ×Ēהליך החמ×Ļה, הנוב×ĸ מ×Ēסיסה של מרכיבים בקמח שבאו במג×ĸ ×ĸם מים. כדי להשביח א×Ē ×Ēהליך ההחמ×Ļה רגילים האופים ל×ĸרב בב×Ļ×§ שאור (שמרים), הגורם לב×Ļ×§ להחמי×Ĩ היטב ובמהירו×Ē. אבל גם בלא שמרים, אם ישהו א×Ē ×”×‘×Ļ×§ בלא לישה - הב×Ļ×§ יחמי×Ĩ וי×Ēפח. ולכן ב×ĸ×Ē ×”×›× ×Ē ×”×ž×Ļו×Ē ×Ļריך להזדרז ולהזהר שלא י×Ēחיל להיוו×Ļר בב×Ļ×§ ×Ēהליך חימו×Ĩ.
כל זמן שהב×Ļ×§ נמ×Ļא ב×Ēנו×ĸ×Ē ×œ×™×Š×”, אינו מחמי×Ĩ. ואפילו אם לישה זו ×Ēמשך יום שלם, הב×Ļ×§ לא יחמי×Ĩ, מפני ׊פ×ĸול×Ē ×”×œ×™×Š×” מונ×ĸ×Ē ××Ē ×Ēהליך ההחמ×Ļה. אבל אם הב×Ļ×§ ישהה 18 דקו×Ē ×‘×œ× ×Ēנו×ĸה, י×Ēחיל בו ×Ēהליך החמ×Ļה, וכל איסורי חמ×Ĩ יחולו ×ĸליו.
וכל זה במקום רגיל, אבל במקום חם, ×Ēהליך ההחמ×Ļה מוא×Ĩ, וגם בשהייה של פחו×Ē ×ž-18 דקו×Ē ×”×‘×Ļ×§ יחמי×Ĩ.
אם ראו בב×Ļ×§ סדקים - סימן שהחמי×Ĩ. ואפילו אם לא ×ĸברו ×ĸל הב×Ļ×§ 18 דקו×Ē ×‘×œ× לישה, כיוון שנו×Ļרו בו סדקים ודאי החמי×Ĩ, וכפי הנראה המקום היה חם ולכן בפחו×Ē ×–×ž×Ÿ החמי×Ĩ, או שהלישה לא הי×Ēה טובה וחלקים מסוימים בב×Ļ×§ הוזנחו ללא לישה, ובהם ה×Ēפ×Ēח חימו×Ĩ. ואפילו אם הסדקים מו×ĸטים ונראו רק בחלק מן הב×Ļ×§ - כל הב×Ļ×§ חמ×Ĩ. ואם לא נראו בו סדקים ורק נ׊×Ēנה מראהו של הב×Ļ×§ ×ĸד ×Š×”×›×Ą×™×Ŗ, הרי הוא 'חמ×Ĩ נוקשה' שאיסורו מדברי חכמים (שו"×ĸ ×Ēנט, ב). 3

ה - חמ×Ĩ נוקשה
חמ×Ĩ שאסרה ה×Ēורה הוא חמ×Ĩ גמור, היינו כאשר ×Ēהליך החימו×Ĩ הס×Ēיים והמאכל × ×ĸשה ראוי לאכילה. אבל אם ה×Ēחילה בו פ×ĸול×Ē ×—×™×ž×•×Ĩ ולא נץ×Ēיימה, והוא × ×ĸשה ראוי לאכילה בש×ĸ×Ē ×”×“×—×§, הרי זה 'חמ×Ĩ נוקשה', ולד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים אין בו איסור מה×Ēורה, וחכמים אסרוהו כדי שלא יט×ĸו ויבואו לאכול או להשהו×Ē ×—×ž×Ĩ ממ׊.
למשל, הדבק שהסופרים היו מכינים מקמח ומים כדי לדבק בו ניירו×Ēיהם, כיוון שלא נגמר חימו×Ļו והוא אינו ראוי לאכילה אלא בש×ĸ×Ē ×”×“×—×§, הרי הוא 'חמ×Ĩ נוקשה', ומדברי חכמים אסור לאוכלו ולהשהו×Ēו בפסח (מ"ב ×Ēמב, ב). ואם נ׊×Ē× ×Ēה ×Ļור×Ēו, כגון שהדביקו בדבק הזה ניירו×Ē, מו×Ēר להשהו×Ēו. ויש מחמירים וסוברים ׊אם הדבק מב×Ļב×Ĩ מבין הניירו×Ē, נחשב ׊×Ļור×Ēו ×ĸומד×Ē ×•××Ą×•×¨ להשהו×Ēו בפסח (שו"×ĸ רמ"א ×Ēמב, ג).
וכן ×ĸיסה שהחל בה חימו×Ĩ ×ĸד שהכסיפו פניה, אבל לא נסדקו פניה כפי שנסדקים בחימו×Ĩ גמור, הרי הוא 'חמ×Ĩ נוקשה', ומדברי חכמים אסור לאוכלה ולהשהו×Ēה בפסח (שו"×ĸ ×Ēנט, ב). 4

ו - חמ×Ĩ שנפסל ממאכל כלב
חמ×Ĩ שהיה ראוי ב×Ēחילה למאכל אדם ואח"כ ה×Ē×ĸפ׊ או ה×Ēקלקל ×ĸד שאינו ראוי למאכל אדם, דינו כחמ×Ĩ גמור, מפני ׊×ĸדיין אפ׊ר לחמ×Ĩ ×ĸל ידו ×ĸיסו×Ē ××—×¨×•×Ē. ובכך דין חמ×Ĩ שונה מדין ׊אר המאכלים האסורים, ׊מ׊×ĸה שהם נפסלים ממאכל אדם - פג מהם האיסור, ואילו בחמ×Ĩ האיסור נ׊אר גם לאחר שנפסל ממאכל אדם, הואיל ו×ĸדיין הוא יכול לשמש כ'שאור' ׊×Ēפקידו להחמי×Ĩ א×Ē ×”×ĸיסה. ורק אם החמ×Ĩ ה×Ēקלקל כל כך ×ĸד שנפסל ממאכל כלב, כבר אינו נחשב כלל לאוכל, ואין ×ĸליו יו×Ēר דין חמ×Ĩ, ומו×Ēר להשהו×Ēו בפסח וליהנו×Ē ×ž×ž× ×• (שו"×ĸ ×Ēמב, ב; מ"ב י). אמנם מדברי חכמים אסור לאוכלו בפני ×ĸ×Ļמו, מפני שבכך שהוא אוכלו הוא מחשיבו כאוכל (מ"ב ×Ēמב, מג). וכן הדין בשאר איסורי אכילה, ×Š××Ŗ שנפסלו ממאכל אדם, אסור מדברי חכמים לאוכלם.
מבחן אכיל×Ē ×”×›×œ×‘ הוא רק כאשר החמ×Ĩ או השאור ה×Ēקלקלו ×ĸד שאינם ראויים אפילו לכלב. אבל אם השאור לא ה×Ēקלקל אלא החמי×Ĩ מאוד ×ĸד שאינו ראוי לכלב, כיוון שהוא שאור טוב (כדרך השמרים), כל דיני חמ×Ĩ חלים ×ĸליו וחייבים לב×ĸרו מה×Ēורה (באו"ה ×Ēמב, ט).
דין זה שחמ×Ĩ שנפסל ממאכל כלב נפטר מבי×ĸור חמ×Ĩ, הוא דווקא כאשר החמ×Ĩ נפסל לפני שהגי×ĸ זמן איסור חמ×Ĩ. אבל אם כשהגי×ĸ זמן איסור חמ×Ĩ הוא היה ראוי למאכל כלב, את אם אח"כ נפסל ממאכל כלב - חובה לב×ĸרו, שכיוון שחלה ×ĸליו מ×Ļוו×Ē ×‘×™×ĸור חמ×Ĩ אין נפטרים ממנה ×ĸד שמאבדים או×Ēו לגמרי (מ"ב ×Ēמב, ט; להלן ה, 5). 5
חשוב ל×Ļיין, שכל הדינים הללו הם ב×Ēנאי שב×Ēחילה החמ×Ĩ היה ראוי לאכיל×Ē ××“× או להכנ×Ē ×ž××›×œ אדם כ'שאור', אבל אם מ×Ēחיל×Ēו לא היה ראוי למאכל אדם כלל, את שהיה ראוי למאכל כלב - לא חל ×ĸליו איסור חמ×Ĩ. אמנם מאכלים שמכינים לכלבים וח×Ēולים, החמ×Ĩ שבהם ראוי מ×Ēחיל×Ēו למאכל אדם, ולכן חובה לב×ĸרם. דבר ׊מ×Ēחילה לא נו×ĸד לאכילה אבל בפו×ĸל היה ראוי לאכיל×Ē ××“× בש×ĸ×Ē ×”×“×—×§, הרי הוא 'חמ×Ĩ נוקשה' כפי שה×Ēבאר בהלכה הקודמ×Ē.

ז - אופנים שאין בהם חימו×Ĩ
כפי שלמדנו חמש×Ē ×ž×™× ×™ דגן הם המינים ׊×ĸלולים להחמי×Ĩ אחר שיבואו במג×ĸ ×ĸם מים. אבל אם י×ĸברו קלייה באש, י×ĸקר מהם כח החימו×Ĩ, ומ×ĸיקר הדין מו×Ēר ל×ĸרבם במים. אלא שחששו חכמים ׊מא לא קלו או×Ēם היטב באש, ונמ×Ļא שכשיבואו במג×ĸ ×ĸם מים יחמי×Ļו, לפיכך ×Ļריך להזהר בהם כדרך שנזהרים בחמש×Ē ×ž×™× ×™ דגן. ואם נרטבו ושהו 18 דקו×Ē - חוששים שהחמי×Ļו, ואסורים בהנאה ו×Ļריך לאבדם (שו"×ĸ ×Ēסג, ג; מ"ב ז).
וכל זה לגבי גרגירים שנקלו באש, אבל אם הקלייה × ×ĸ׊×Ēה בקמח, יש מהראשונים שמקילים וסוברים שאין לחוש ׊מא לא קלו א×Ē ×”×§×ž×— היטב, ולכן מו×Ēר ל×ĸרבו במים וב×Ēבשיל בלא חשש חמ×Ĩ (ר׊"י, רמב"ם). והרבה ראשונים סוברים שגם בקמח יש לחוש ׊מא לא קלוהו היטב (רבינו ירוחם, הגהו×Ē ×Ą×ž"×§, הגה"מ ו×ĸוד). וכן פסקו האחרונים, שאין ל×ĸרב קמח קלוי במים או ב×Ēבשיל מחשש שיחמי×Ĩ. אלא ׊אם ×ĸירבוהו, את שאסור לאוכלו מו×Ēר להשהו×Ēו ×ĸד אחר הפסח ולאוכלו (מ"ב ×Ēסג, ח; כה"ח יג).
אבל לגבי מ×Ļה ׊נאפ×Ēה כראוי, מוסכם שאינה יכולה להחמי×Ĩ, ולפי זה אפ׊ר להשרו×Ē ×ž×Ļה ופרורי מ×Ļה במים, וכן נוהגים רוב ישראל. והחסידים נהגו שלא לאכול מ×Ļה שרויה (כמבואר להלן ח, ב).
גם חליט×Ē ×”×—×™×˜×™× או הקמח במים רו×Ēחים הורס×Ē ××Ē ×™×›×•×œ×Ē ×”×—×™×ž×•×Ĩ. אלא שהגאונים אסרו לסמוך ×ĸל חליטה לפי שאין בזמן הזה מי שיוד×ĸ לחלוט, ואם הר×Ēיחה לא ×Ēהרוס א×Ē ×™×›×•×œ×Ē ×”×—×™×ž×•×Ĩ ×ĸלול להיוו×Ļר ×Ēהליך הפוך של החמ×Ļה מהירה, שכן למדנו שהחום מזרז א×Ē ×”×—×™×ž×•×Ĩ. לפיכך, חיטים או קמח שנחלטו אסורים בהנאה כחמ×Ĩ וחייבים לב×ĸרם (שו"×ĸ ×Ēנד, ג; מ"ב יג).
קמח שנופל ×ĸליו ×“×œ×Ŗ, טיפה אחר טיפה בר×Ļיפו×Ē, אפילו כל היום, אינו מחמי×Ĩ, משום שנפיל×Ē ×”×˜×™×¤×•×Ē ×˜×•×¨×“×Ē ××Ē ×”×§×ž×— ומז×ĸז×ĸ×Ēו ואינה מאפ׊ר×Ē ×œ×Ēהליך החימו×Ĩ לה×Ēפ×Ēח. ומיד כשיפסיק ×”×“×œ×Ŗ יש ללוש א×Ē ×”×§×ž×— ולאפו×Ēו. ואם יש ץפק ׊מא ×”×“×œ×Ŗ לא היה ר×Ļות, הרי זה ץפק ×Ēורה, ויש לה×Ēייחס לקמח כאל חמ×Ĩ ׊×Ļריך לב×ĸרו (פסחים לט, ב; שו"×ĸ ×Ēסו, ו).
דרך נוספ×Ē ×œ×ž× ×•×ĸ א×Ē ×”×—×ž×Ļ×Ē ×”×‘×Ļ×§ - ×ĸל ידי שריי×Ēו במים קרים (פסחים מו, א; שו"×ĸ ×Ēנז, ב). אבל לכ×Ēחילה אין ל×ĸשו×Ē ×›×Ÿ, ׊מא המים לא יהיו מספיק קרים והב×Ļ×§ יחמי×Ĩ (רא"׊, מ"ב ׊ם יח). 6
קמח שנילוש במי פירו×Ē ××™× ×• מחמי×Ĩ כלל, אבל אם ×ĸירבו בו מ×ĸט מים יחמי×Ĩ (כמבואר להלן ח, א).




^ 1.. מ×Ļוו×Ē ×Ēשבי×Ēו חלה מח×Ļו×Ē ×™×•× י"ד, ׊נאמר (שמו×Ē ×™×‘, טו): "א֎ךְ בÖŧַיÖŧוֹם הָרִאשׁוֹן ×ĒÖŧַשְׁבÖŧִי×ĒוÖŧ ׊Öŧְׂאֹר מִבÖŧÖ¸×ĒÖŧÖĩיכÖļם", והוכיחו חכמים מן הפסוקים שכוונ×Ē ×”×Ēורה באומרה "בÖŧַיÖŧוֹם הָרִאשׁוֹן" ליום שלפני חג הפסח, שכן בפסח ×ĸ×Ļמו החמ×Ĩ ×Ļריך כבר להיו×Ē ×ž×•×Š×‘×Ē, ׊אם לא כן י×ĸברו ×ĸליו בבל יראה ובל ימ×Ļא, לפיכך מ×Ļוו×Ē ×”×”×Š×‘×Ēה היא ביום שלפני הפסח באמ×Ļ×ĸי×Ēו, היינו בח×Ļו×Ē (פסחים ד, ב).
איסור אכילה והנאה מחמ×Ĩ חל מח×Ļו×Ē ×™×•× י"ד לד×ĸ×Ē ×¨' יהודה, כמבואר בפסחים כח, א, וכן פץק רמב"ם, ר"י אבן גיא×Ē, רא"׊ ורוב הראשונים. אמנם ד×ĸ×Ē ×¨' ׊מ×ĸון שאיסור אכילה מ×Ēחיל בפסח ×ĸ×Ļמו, ורק מ×Ļוו×Ē ×Ēשבי×Ēו חלה בח×Ļו×Ē ×™×•× י"ד. ויש מהראשונים שפסקו כמו×Ēו, ונחלקו מה כולל×Ē ×ž×Ļוו×Ē ×Ēשבי×Ēו לפי ר' ׊מ×ĸון, לרמב"ן וראב"ד, כיוון שחובה להשבי×Ē ××Ē ×”×—×ž×Ĩ גם אסור לאכלו, אבל מה×Ēורה מו×Ēר ליהנו×Ē ×ž×ž× ×• ×Ēוך כדי ׊רפ×Ēו, ומדברי חכמים אסור בהנאה מ׊×ĸה שישי×Ē ×•×‘××›×™×œ×” מ×Ēחיל×Ē ×Š×ĸה חמישי×Ē. ולד×ĸ×Ē ×”×ž××•×¨, המ×Ļווה להשבי×Ē ×”×—×ž×Ĩ אינה אוסר×Ē ×œ××›×œ×•, שכן באכיל×Ēו הוא משבי×Ēו. כאמור ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הפוסקים שהלכה כר' יהודה שאיסור אכילה והנאה מה×Ēורה חל מח×Ļו×Ē ×”×™×•×. וכן נפץק בשו"×ĸ ×Ēמג, א.
חמ×Ĩ ׊×ĸבר ×ĸליו הפסח, לר' יהודה אסור מה×Ēורה, ולר' ׊מ×ĸון מו×Ēר מה×Ēורה וחכמים גזרו ×ĸליו שיהיה אסור (פסחים כח-כט), וכן נפץק (רמב"ם א, ד; מ"ב ×Ēמח, ז).
^ 2.. שכן באיסורים אלו נאמר במפורש שב×ĸ×Ē ×™×ž×™× (ראב"ד, מהר"ם בן ברוך, מ"א מ"ב ×Ēמג, א). ויש אומרים שהאיסור מ×Ēחיל בח×Ļו×Ē ×™"ד (ר׊"י, וכן נראה מר"ח וה×ĸיטור, ׊×ĸה"×Ļ ×Ēמג, ב).
^ 3.. אם הב×Ļ×§ ×Ēפח, סימן שהחמי×Ĩ (מאירי), וסימני הסדקים ומראה ×”×›×™×Ą×•×Ŗ וחשבון הדקו×Ē × ×•×ĸדו רק למקרה שהב×Ļ×§ לא ×Ēפח. אמנם יש מ×Ļבים בהם הב×Ļ×§ ×Ēופח ואין זה חמ×Ĩ אלא סירחון בלשון חז"ל, כגון באורז או בדגן ×ĸם מי פירו×Ē, אבל כאשר ה×Ēפיחה × ×ĸ׊×Ēה בקמח ומים, סימן הוא שהחמי×Ĩ. ובלא שום סימן, אם שהה הב×Ļ×§ בלא לישה במשך זמן מהלך מיל, × ×ĸשה חמ×Ĩ, כמבואר מהמשנה והגמ' פסחים מו, א. ובשו"×ĸ ×Ēנט, ב, מבאר שהוא 18 דקו×Ē. אמנם ד×ĸ×Ē ×¨×ž×‘"ם וברטנורא שמהלך מיל 24 דקו×Ē. וכ×Ēב בבאו"ה שבהפסד מרובה אפ׊ר לסמוך ×ĸליהם. אלא שבס×Ēם, משום חומר×Ē ×—×ž×Ĩ, נוקטים הפוסקים שי×ĸור 18 דקו×Ē ×‘×œ× להזכיר א×Ē ×”×“×ĸה השנייה.
ואמנם ד×ĸ×Ē ×¨×Š"י והמאירי, ׊רק אם ה×Ē×ĸורר ץפק אם ה×Ēחיל בב×Ļ×§ חימו×Ĩ, ×Ļריך לבדוק א×Ē ×”×–×ž×Ÿ, ואם ×ĸבר ×ĸליו שי×ĸור מהלך מיל - נחשב חמ×Ĩ. אבל כשלא ה×Ē×ĸורר ץפק, גם אם שהה שי×ĸור מיל אינו נחשב חמ×Ĩ. אבל ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ הראשונים, שבכל מקרה אם ×ĸבר ×ĸל הב×Ļ×§ שי×ĸור מהלך מיל - נחשב חמ×Ĩ, וכ"כ רמב"ם הל' חמ×Ĩ ומ×Ļה ה, יג, ושו"×ĸ ×Ēנט, ב. והפמ"ג בהקדמה לסימן ×Ēסז כ×Ēב שהוא חמ×Ĩ גמור והאוכלו חייב כר×Ē. והרשב"×Ĩ כ×Ēב שיש לחוש שהחמי×Ĩ. ובמקום חם - הב×Ļ×§ מחמי×Ĩ בפחו×Ē ×ž×ž×”×œ×š מיל, כמו שכ×Ēב האגודה בשם הגאונים, וכ"כ רא"ם, הגה"מ ומרדכי, והוסכם להלכה. והרא"׊ כ×Ēב שגם אם הב×Ļ×§ ה×Ēחמם בידיים, ממהר חימו×Ļו. והובא בשו"×ĸ ורמ"א ×Ēנט, ב. (ו×ĸי' בבירור הלכה פסחים מו, א, ב×ĸניין ב×Ļ×§ החרש). ונחלקו אם השהיו×Ē ×ž×Ļטרפו×Ē, והכרי×ĸ ב×Ēה"ד שלישה גמורה מבטל×Ē ××Ē ×”×Š×”×™×™×” הקודמ×Ē, אבל ניקור אינו מבטל, והובא במ"ב ×Ēנט, טז.
בפסחים מח, ב: "כל זמן ׊×ĸוסקו×Ē ×‘×‘×Ļ×§ אינו מחמי×Ĩ", ובארו הראשונים, רובם ככולם, וכן פסקו רמב"ם ה, יג, טור ושו"×ĸ ×Ēנט, ב, שאפילו ×ĸוסק כל היום בלישה אינו מחמי×Ĩ. והירושלמי נראה שחולק ×ĸל הבבלי, וסובר ׊אם הלישה נמשכה מהלך ארב×ĸה מיל נחשב הב×Ļ×§ לחמ×Ĩ, וכ×Ēב הב"ח ×ĸפ"י ריא"ז שלכ×Ēחילה יש לחוש לשיטה זו. ויש ד×ĸה מחמירה (ריטב"א), שכוונ×Ē ×—×›×ž×™× שכל זמן שלשים בק×Ļב המקובל, שבו מסיימים א×Ē ×”×œ×™×Š×” ×Ēוך פחו×Ē ×ž×Š×™×ĸור מהלך מיל - אינו מחמי×Ĩ; אבל אם הלישה נמשכה יו×Ēר - נחשב הב×Ļ×§ חמ×Ĩ. ואת שהפוסקים רובם ככולם חולקים ×ĸל ד×ĸה זו, לכ×Ēחילה מחמירים לסיים א×Ē ×›×œ ×Ēהליך הלישה בפחו×Ē ×ž-18 דקו×Ē, כמבואר ב×ĸרוה"׊ ×Ēנט, ז.
^ 4.. ד×ĸ×Ē ×Š×•"×ĸ ×Ēמז, יב, שחמ×Ĩ נוקשה אסור מדברי חכמים, ולכן ה×Ēיר חמ×Ĩ נוקשה ׊×ĸבר ×ĸליו הפסח, שכיוון ׊×ĸבר ×ĸל איסור דרבנן בלבד, אין לאוסרו אחר הפסח. וכ"כ בשו×ĸה"ר ×Ēמב, כ-כא, ובמ"ב ×Ēמב, ב, ×ĸל פי רוב הראשונים. אמנם יש ראשונים שסוברים שאיסורו מה×Ēורה. ויש בזה ׊×Ēי סוגיו×Ē, ל×ĸניין איסור אכיל×Ēו ואיסור השהיי×Ēו, ו×ĸי' בבירור הלכה לפסחים מח, ב, ×ĸל איסור אכיל×Ē ×—×ž×Ĩ נוקשה; ומב, א, ×ĸל איסור השהיי×Ēו. גם קמח שנילוש במי פירו×Ē ×ĸם מ×ĸט מים נחשב לר"×Ē ×•×”×¨×‘×” פוסקים חמ×Ĩ נוקשה, ו×ĸי' לקמן ח, א, בדין מ×Ļה ×ĸשירה.
^ 5.. אם גוי הכין חמ×Ĩ בפסח ואח"כ פסלו ממאכל כלב, כ×Ēב במ"ב ×Ēמב, מד, ×ĸפ"י חק י×ĸקב בשם ×Ēה"ד שאסור לישראל ליהנו×Ē ×ž×ž× ×•, כי היה חמ×Ĩ בזמן האיסור. ו×ĸי' באג"מ או"ח ג, סב, שהיקל. וביחו"ד ב, ץ, ×‘×Ą×•×Ŗ הה×ĸרה סיכם א×Ē ×”×“×ĸו×Ē ×‘×–×”. לגבי ׊אר איסורים ׊מ׊×ĸה שנפסלו ממאכל אדם פג איסורם, ×ĸי' ×ĸרוה"׊ יו"ד קג, א-ה.
^ 6.. האם גם הכנס×Ē ×”×ĸיסה למקפיא ×ĸו×Ļר×Ē ××Ē ×Ēהליך ההחמ×Ļה? לאג"מ או"ח ג, נט, אין לסמוך ×ĸל כך, כי אולי ה×Ļינון רק מ×ĸכב א×Ē ×”×—×™×ž×•×Ĩ אבל אינו מונ×ĸו כליל. אבל בשו"×Ē ×—×œ×§×Ē ×™×ĸקב ג, קסו, ודבר יהוש×ĸ ב, נח, הקילו שהקפאה מ×ĸכב×Ē ×œ×’×ž×¨×™ א×Ē ×”×”×—×ž×Ļה. אלא שאין להכין לכ×Ēחילה ×ĸיסה כדי להקפיאה ולאפו×Ēה בפסח, שגם ×ĸל המים סמכו חכמים רק בדי×ĸבד. אלא ׊אם הוכנה ×ĸיסה לפני פסח ולא הספיקו לאפו×Ēה וגם לא החמי×Ļה, אפ׊ר להקפיאה ×ĸד אחר הפסח ואז להפשירה ולאפו×Ēה.
ואת שאין נוהגים להקל בחליטה, נפקא מינא לחולה שיש בו סכנה ׊×ĸדית למ×ĸט באיסור, כמבואר במ"ב ×Ēנד, יג.
סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il