בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

אכילת קפה בתשעה באב

משנה: מי שהימנעות מקפה גורמת לו כאבי ראש רשאי בתשעה באב לבלוע אבקת קפה בלי מים * מי שהימנעות מצחצוח שניים גורמת לו צער רשאי לצחצחן בתשעה באב ובלבד שלא יבלע מים * המנהג לשבת ולשכב על הארץ בתשעה באב, וכיצד ינהג מי שהדבר קשה לו * השאלה מדוע קרתה השואה גדולה מכל התשובות * ההתחלנות וההתבוללות באירופה וההימנעות מעלייה לארץ * הגאולה תבוא בזכות הסקת מסקנות מתוך הייסורים * גאולה מתוך לימוד תורה משותף של גדולי תורה ושל 'בעלי בתים'

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשע"ג
5 דק' קריאה
קפה בצום
שאלה: אני רגיל לשתות בכל יום כמה כוסות קפה, לכן בצומות כשאיני שותה קפה כואב לי הראש מאוד. האם יש פתרון לכך? ואולי אני נחשב כחולה שפטור מהצום?
תשובה: מכיוון שאתה זקוק לקפה כדי למנוע כאבי ראש, מותר לך לקחת קפה נמס או מגורען בכפית ולבלוע את הקפה בלא מים. וזאת משום שבאופן זה הקפה אינו ראוי לאכילה, שכן הוא מאוד לא טעים, ואף מעורר סלידה. ואמנם גם דברים שאינם ראויים לאכילה אסור לאכול בצומות, מפני שבזה שהאדם החליט לאוכלם, הרי שהוא החשיב אותם כמאכלים (רא"ש). אולם כאן, שהמטרה היא להסיר כאבי ראש, אין האדם שבולע את הקפה מחשיב אותו כאוכל אלא כתרופה. ומותר ליטול במשך היום מספר כפיות לפי הצורך.
עצה טובה: כדאי לצחצח אחר כך היטב את השיניים, כדי למנוע ריח רע מהפה.
ומי שיכול ישיג לעצמו כדורי אקמול עם קפאין, שנועדו למטרה זו, ויבלע אותם בצום בלי מים ובכך ימנע מעצמו כאבי ראש.

שטיפת פה בבוקר
שאלה: האם מותר לצחצח שיניים בבוקר תשעה באב?
תשובה: בעבר היו פחות רגילים לצחצח שיניים, ועל כן ההוראה הכללית הייתה שאסור לשטוף את הפה בצומות (שו"ע תקסז, ג). ואף על פי כן התירו למי שאיסור השטיפה גורם לו צער לשטוף את הפה, תוך זהירות שלא לבלוע טיפות מים (מ"ב יא). ואמנם בתשעה באב בנוסף לאיסור שתייה יש גם איסור רחצה, אולם במקום של צער מותר לרחוץ את המקום המלוכלך. ולכן מי שמצטער מכך שאינו מצחצח את שיניו בבוקר עם מים ומשחת שיניים, רשאי לעשות כן בתשעה באב (וביום הכיפורים שהאיסור הוא מהתורה, יש להחמיר ולצחצח בלא מים ומשחה).

מנהג השכיבה על הארץ
שאלה: האם חובה לישון על הארץ בתשעה באב?
תשובה: מצד הדין אין חובה לישון על הארץ. ואף על פי כן נהגו לבטא אבלות בתשעה באב גם בכך, ויש בזה כמה מנהגים: יש נוהגים לישון על הארץ, ויש שישנים על מיטתם בלא כר, ויש שמניחים אבן תחת מראשותיהם (שו"ע תקנה, ב). ומי שקשה לו לישון באופן זה, רשאי לישון כדרכו (מ"ב תקנה, ו). והמנהג הרווח לקיים את מנהג האבלות על ידי הורדת המזרן לארץ, ואז אין צורך להסיר את הכר. ובדרך זו יקיים את מנהג האבלות בלא קושי להירדם. ויש מהדרים שגם מניחים אבן תחת המזרן.

מנהג הישיבה על הארץ
נוהגים לשבת על הארץ כמנהג אבלים. ומכיוון שאין בזה חובה מהדין, אין מחמירים בכך עד סוף תשעה באב (ב"ח תקנט, א). האשכנזים נוהגים להחמיר בזה עד חצות היום, והספרדים עד תפילת מנחה (שו"ע ורמ"א תקנט, ג). וכן הישנים אחר הצהריים אינם צריכים להוריד את המזרן לארץ.
יש נוהגים על פי הקבלה שלא לשבת על הקרקע בלא חציצה של בד או עץ (ברכ"י תקנה, ח), אבל על גבי מרצפות לדעת רבים אין צריך להקפיד בזה גם לפי הקבלה. ויש מקפידים להניח חציצה גם על גבי מרצפות.
מכיוון שאין חיוב מהדין לשבת על הארץ בתשעה באב, מותר לשבת על כר קטן או על ספסל נמוך, אבל עדיף שלא יהיה גבוה טפח מהקרקע. ואם קשה לשבת נמוך כל כך, אפשר להקל לשבת על כיסא נמוך שאינו מגיע לגובה שלושה טפחים (24 ס"מ). ומי שהדבר קשה לו, רשאי להקל ולשבת על כיסא שגובהו מעט יותר משלושה טפחים.
ישיבה על מדרגות נחשבת כישיבה על הקרקע, מכיוון שדורכים עליהן (מקו"ח לחו"י).
מעוברות, זקנים, חולים והסובלים מכאבי גב, שקשה להם לשבת על כיסא נמוך, רשאים לשבת על כיסאות רגילים (ערוה"ש יו"ד שפז, ג).

זיכרון השואה
ימי בין המצרים וביותר תשעת הימים הם ימים שראוי לעסוק בהם בזיכרון השואה ולקחיה. לכן עסקתי בכך בשבוע שעבר.
והשאלה הנוראה שעולה תמיד היא מה הסיבה לאסון הנורא הזה שפקד את עמנו? בשנותיי הראשונות ברבנות הזכרתי פעם דברים ששמעתי מרבותיי, שבעקבות השואה קמה מדינת ישראל. השתתף בשיעור סבא של אחד התושבים. בסוף השיעור, כשדמעות בעיניו, אמר בעדינות: "האם מדינת ישראל שווה את כל הקרבנות ההם?" וכאן הוא כבר ממש בכה כשניסה לספר על היהודים שהכיר בעיירתו ונרצחו.
שתקתי והתביישתי כשגם בעיניי דמעות. אכן השאלה גדולה מכל התשובות. אולם אי אפשר להתעלם מעובדה היסטורית: לא הייתה תקופה בתולדות ישראל שבה כל כך הרבה יהודים עזבו את דרך התורה והמצוות, כשרבים מהם מתבוללים ממש. בתוך כחמישים שנה, רוב הציבור היהודי באירופה הפסיק לשמור תורה ומצוות. ואם לא על מצב כזה - על מה נכתבו הקללות שבתורה?! וזה קשור לעובדה השנייה, שלא היה דור שבו נפתחו השערים לעלות לארץ ישראל כמו באותו הדור ובכל זאת נמנעו מלעלות, ועל כך כתב בספר 'אם הבנים שמחה'. ואף על כך נכתבו הקללות שבתורה.
ועדיין השאלה איומה, מפני שהניסיון שבו עמדו יהודי אירופה היה נורא. החיים היהודיים הפכו לקשים מנשוא. לרבים היה נראה שהגיעו לדרך ללא מוצא. רק עוני ודוחק, רדיפות ונגישות נשקפו מהעתיד, עד שרבים סברו שאין להם מנוס והצלה זולת התבוללות או לפחות נטישת המצוות. גם הרעיון של ארץ ישראל, לאחר אלפיים שנות גלות, נראה רחוק ולא מציאותי. ואף על פי כן, מאור ישראל וקדושו, מרן הרב קוק זצ"ל, ראה את הדברים בעיני רוחו, ומעומק התורה התווה דרך. אך רבים לא שמעו לו, ואולי לא היו יכולים לשמוע. ובחימה שפוכה עקר ה' אותנו מהגלות והשליכנו לארץ ישראל.
וגם עתה הננו אובדי עצות בתחומים רבים, ואין לנו מנוס אלא להעמיק בתורה, ולהתפלל שנזכה לכוון את דרכנו כהלכה.

על ידי לימוד תורה ישראל נגאלים
תנא דבי אליהו (אליהו זוטא יד): "אין ישראל נגאלים לא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד ולא מתוך הטלטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהם יושבים זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חברו וקולם נשמע, שנאמר 'ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש'".
היה אפשר לחשוב שאחר שנענשנו ונתייסרנו על חטאינו, ונשתעבדנו לגויים ונדדנו בגלויות, והיינו ללעג ולמשיסה, גמרנו לשלם את חובנו ומן הדין שנחזור לארצנו ונזכה לגאולה. לפיכך באו חכמים ללמדנו שהייסורים לבדם אינם יכולים להביא את הגאולה. הגאולה תבוא בזכות הסקת המסקנות מתוך הייסורים, ומסקנות אלו יכולות להתברר רק על ידי לימוד תורה.
לשני סוגי לימוד רמזו חכמים.

הלימוד של אנשי עבודה
הסוג הראשון הוא הלימוד הרגיל של יהודים שעוסקים במלאכתם, ולמרות כל טרדותיהם קובעים בכל יום עיתים לתורה, ואת הלימוד הרציני שעל ידו מרוממים את החיים הם מקיימים בשבת.

לימוד של גדולי התורה
הסוג השני הוא הלימוד העמוק של גדולי התורה, שמתוך עומק הייסורים מבינים את גודל תפקידם של ישראל בכל דור. ואם לא עומדים על משמעות הייסורים, באים ייסורים נוספים, וכל צרה וצרה נועדה ללמד דבר מסוים. ורק על ידי לימוד תורה מעמיק אפשר לעמוד על סוד העניין, ולהבין מתוך כך את הדרך לגאולת ישראל בבניין האומה בארצה על פי התורה. ואין די שילמד כל אחד לבדו, כי לימוד כזה אין בו את העומק והמרחב הנדרש, אלא צריך שתהיה חבורה של תלמידי חכמים שמפרים זה את זה בתלמודם. ואין די שילמדו בחדר סגור, אלא צריך שקולם יהיה נשמע, היינו שלימודם יאיר את המציאות בהדרכות נכונות, מאירות ומרוממות. ואז יתקיים בנו הפסוק: "ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש".

ההכרח של שני סוגי הלומדים
ויש הכרח בשני סוגי הלימודים, מפני שעל ידי הלימוד של היהודים שעוסקים בעבודה, במדע ובמסחר עולות השאלות האמיתיות, ורק על ידן יכולים תלמידי החכמים לברר את התורה לאמיתתה. לפיכך צריכים להיות אנשי הקודש והחול מחוברים, כי רק על ידי חיבורם נזכה לכוון לאמת.

יישוב הארץ
גם מצוות יישוב הארץ מקרבת את הגאולה. ואף היא קשורה ללימוד התורה, מפני שמתוך השאלות שקשורות להתמודדות עם יישוב הארץ נגד כל המכשולים, מתבררים עיקרי התורה. בלא זאת אפשר לברוח לעיסוק בפלפולים וזוטות של שאלות פרטיות בחיי הפרט, בלי לשים לב שהתורה ניתנה לכלל ישראל עבור גאולת העולם כולו, ורק מתוך כך הפרטים כולם מקבלים את מלוא חשיבותם. ועל ידי העיסוק במצוות יישוב הארץ התורה נלמדת על כלליה ועקרונותיה.
כדי ליישב את הארץ צריכים גם להתחזק במצוות פרו ורבו, כפי שאמרו חכמים: "וכמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים, כמו כן ייגאלו לעתיד בזכות שהם פרים ורבים. ומניין לך, תדע לך שהוא כן, שאין ישראל נגאלים אלא אם כן הם פרים ורבים ויהיו מלוא כל העולם, שנאמר 'כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו'" (אליהו זוטא יד).
ויש לשים לב שהריבוי הנזכר בפסוק הוא כדי ליישב את ארץ ישראל, שנאמר "וערים נשמות יושיבו", ואלו הם ההרים הקדושים והערים השוממות של יהודה ושומרון, שבהם גרו אבותינו ובשביליהם התהלכו נביאנו, ובהם ומתוכם תאיר תורתנו ותבוא גאולתנו.
מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il