ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
וְשָׁקְדוּ עַל הַמִּשְׁנָה כִּשְׁקִידָתָם עַל הַתּוֹרָה, בְּסִדּוּרָם אוֹתָהּ וּבַעֲרִיכָתָהּ, וּבְמִסְפַּר הַסְּדָרִים וְהַפְּרָקִים וְהַהֲלָכוֹת, וּבִשְׁמִירַת הַשְּׁמוּעוֹת, מַה שֶּׁיַּרְחִיק מֵהַמַּחְשָׁבָה שֶׁיִּהְיֶה זֶה דָּבָר שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו, וְנִכְלַל בָּהּ מִצַּחוּת הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית הַרְבֵּה מַה שֶּׁאֵינוֹ נִגְזָר מִלְּשׁוֹן הַמִּקְרָא. אֲבָל קִצּוּר דְּבָרֶיהָ, וִיפִי סִדּוּרָהּ, וְטִיב חִבּוּרָהּ, וַהֲקָפַת צְדָדֵי הָעִנְיָנִים, עִם הַהַחְלָטָה וְהַפְּסִיקָה בְּלִי סְפֵקוֹת וְהַשְׁעָרוֹת, הֲרֵי הֵם בְּגֶדֶר שֶׁהַמְעַיֵּן בָּהּ בְּעֵין הָאֱמֶת יִרְאֶה שֶׁבָּשָׂר וָדָם לֹא יוּכַל לְחַבֵּר כְּמוֹתָהּ אִם לֹא בְּעֵזֶר אֱלֹהִי. וְאֵין עוֹיֵן אוֹתָהּ אֶלָּא מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדְעָהּ, וְלֹא הִתְעַסֵּק בְּלִמּוּדָהּ וּבָעִיּוּן בָּהּ, וְהוּא שׁוֹמֵעַ מִמָּסֹרוֹת הַחֲכָמִים הַסִּפּוּרִים הָעֲמָמִיִּים הַדְּרָשִׁיִּים, וְיִגְזֹר עֲלֵיהֶם בְּחֻלְשָׁה וְחֶסְרוֹן, כַּאֲשֶׁר גּוֹזֵר אָדָם בְּחֶסְרוֹן עַל מִי שֶׁפָּגַשׁ אוֹתוֹ מִבְּלִי נִסָּיוֹן וְחֶבְרָה מְמֻשֶּׁכֶת. מעלת המשניות והדיוק בחיבורן
וּמִדֻּגְמָאוֹת סְמִיכַת מָסָרְתָּם אֶל הַנְּבוּאָה, אָמְרָם: "אָמַר רַבִּי נַחוּם הַלַּבְלָר מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי". וּמֵהִסְתַּיְּגָם מִקַּבָּלַת הַיְּחִידִים, מַה שֶּׁאָמַר אֶחָד מֵהֶם לִבְנוֹ, מְצַוֶּה לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ: "בְּנִי, חֲזֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר, אָמַר לוֹ, וְאַתָּה לָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בְּךָ? אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּים וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי רַבִּים, אֲנִי עָמַדְתִּי בִּשְׁמוּעָתִי וְהֵם עָמְדוּ בִּשְׁמוּעָתָם, אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי יָחִיד, מוּטָב לְהַנִּיחַ אֵת דִּבְרֵי יָחִיד וְלֶאֱחֹז אֵת דִּבְרֵי מְרֻבִּים". וְאֵלֶּה נְקֻדּוֹת מְעַטּוֹת וְטִפָּה מִיַּם רְאָיוֹת עַל מַעֲלַת מָסֹרוֹת הַמִּשְׁנָה. אֲבָל מָסֹרוֹת הַתַּלְמוּד וּמוֹסְרָיו, יֶאֶרְכוּ הַדְּבָרִים בָּהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם וּבְמַעֲשִׂיּוֹתֵיהֶם וּבְמִשְׁלֵיהֶם, וְאִם יֵשׁ בָּהֶם מַה שֶּׁאֵינוֹ נֶחְשָׁב לְנָאֶה הַיּוֹם, הֲרֵי כְּבָר הָיָה בַּדּוֹרוֹת הָהֵם נָהוּג וְנֶחְשָׁב לְנָאֶה. מעלת מסורות המשנה
___________________________
דבר שהסכימו עליו – בסברה, אלא זו קבלה. מה שאינו נגזר מלשון המקרא – מילים מתקופת המשנה שאינן מופיעות בתנ"ך. ויגזור עליהם – ויקבע על החכמים. חברה – קשר חברתי. עמדתי – לא חזרתי בי.
ביאורים
בשעה שראה 'רבי', רבי יהודה הנשיא, שיש לחזק ולקבוע את המסורת שהתקבלה עד כה מפי חכמי כל הדורות סידר וערך את כל המשניות שנאספו עד זמנו בבתי המדרש ובכך 'חתם' את המשנה. כבר לפניו החלו לסדר את השמועות ואת ההלכות של החכמים, ולכתוב את המחלוקות שהיו בבתי המדרש. רבי הוא זה שערך את כל המשניות וסידר אותן באופן שבו אנו לומדים כיום.
ריה"ל מפרט שלושה עקרונות יסודיים בנוגע לאמיתותה של המסורת שהובאה לידינו בידיו האמונות של רבי. הראשון הוא הסדר המושלם של המשנה בכל פרטיה, כך שלא ייתכן שתיפול בה טעות. הסדר נוגע בדברים הגדולים של אופן סידור המשניות, ומגיע עד הפרטים הקטנים כמו הדקדוק הלשוני והקיצור בדברים המעיד על עריכה קפדנית.
העיקרון השני הוא הדיוק במסירת השמועות, להביא דבר בשם אומרו כמה דורות לאחור. דבר זה מאפשר לאמת את השמועה ומסיר את החשש שמא מישהו בדה את ההלכה במהלך הזמן או לא דייק בה. כי כאשר נאמרת ההלכה בשם חכם מסוים, לו היה יודע אחד מתלמידיו האחרים שהדברים סותרים את מה שלימדו הרב, היה מתווכח על כך. וכבר למדנו שלכל רב היו תלמידים רבים, ואף מצאנו מחלוקות בדברי התנאים והאמוראים המוכיחות עד כמה שמר כל אחד על המסורת שהייתה בידו, ולא הניח לשום דין והלכה להתעוות חלילה.
העיקרון השלישי הוא הסיוע האלוהי בכתיבת המשנה ובהעברת המסורת. כי החכמים שהיו מזוככים כל כך ביראת שמים, בחכמת התורה ובמידות טובות, היו כלי להשראת שכינה. אמנם לא במדרגת הנבואה אך מחשבתם הייתה זכה ביותר עד שזכו לרוח הקודש ולעזר אלוהי בדבריהם.
לכן עלינו לדקדק מאד בדבריהם הקדושים, מתוך שימוש תלמידי חכמים.
הרחבות
* אמיתות המסורת
לֹא יוּכַל לְחַבֵּר כְּמוֹתָהּ אִם לֹא בְּעֵזֶר אֱלֹהִי. ריה"ל מסביר שאמינות דברי חז"ל קבועה בשלושה קווי יסוד ובשל כך לא ייתכן שנפלה בהן טעות: א. חז"ל שקדו רבות על כתיבת התורה שבעל פה ועריכתה (המשנה). יש סדר בפרקים והלכות, אמרו דבר בשם בעל השמועה וכתבו בלשון ברורה וטובה. ב. היו רבים שהעבירו לרבים [לעיל ג כד; לח; מא; נג; סה; ולקמן ג, עג]. ג. לחכמים הייתה 'סייעתא דשמיא' (עזרה משמים) בפסיקתם.
כדברים אלה כותב גם הרמב"ם : א. שקידה על העברת תורה שבעל פה- "ולא היה זמן שלא היתה בו התבוננות" [הקדמת הרמב"ם למשנה, ג]. ב. רבים שמסרו לרבים- "להודיעך אמיתת המסורת והקבלה שהיא אמת, וקיבלוה רבים מרבים" [הקדמת הרמב"ם למשנה, ד]. ג. הקב"ה סייע לחכמים לכוון ההלכה לאמת- "וכאשר השלים רב אשי חיבור התלמוד... לעד עליו די רוח אלהין קדישין ביה" [הקדמת הרמב"ם למשנה, ז].
* אלפיים שנות תורה
וְהִיא שְׁנַת מֵאָה וַחֲמִשִּׁים לְחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי. חורבן בית שני היה בשנת ג'תתכ"ח (3828 לבריאת העולם), אם כן לפי החשבון שעושה ריה"ל חתימת המשנה הייתה בשנת ג'תתקע"ח (3978 לבריאת העולם), כמעט בשנת ארבעת אלפים לבריאה. כך יוצא שעם חתימת המשנה נחתמו אלפיים שנות תורה, כדברי המדרש "תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח" [סנהדרין צז.].
שאלות לדיון
מדוע דווקא רבי נקרא "קדוש"?
מהו היחס בין התלמוד והמשנה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
ארבע כוסות ושלוש מצות
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
התלהבות ללא יין
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מי צריך את הערבה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
