"משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כט, א). נס פורים מלמד אותנו, שלא כל מה שנראה רע, הוא באמת רע. מה שהיה נראה רע מכל, נהפך לטוב. לא רק שהרע מתבטל, אלא "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשֹנאיהם" (אסתר ט, א). בתחילה, לא שלטו היהודים, רק אחר-כך, מתוך הסכנה האיומה, סכנת ההשמדה - להשמיד, ולהרוג ולאבד, "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשֹנאיהם". המהפכה היתה לא רק של הצלה ממוות לחיים, לא רק פיזית, אלא גם רוחנית. קודם לכן - היה משבר רוחני חמור, עד כדי שנכשלו בהשתחואה לצלם. היתה התבוללות, ונהנו מסעודתו של אותו רשע (מגילה יב, א), ואחר-כך - "הדור קיבלוה בימי אחשורוש" (שבת פח, א), קבלת תורה מרצון, התעוררות רוחנית אדירה. התעוררות, שהשפיעה על הגויים, "ורבים מעמי הארץ מתיהדים" (אסתר ח, יז).

מאותו מאורע למדנו לראות את המציאות באופן שונה. למדנו לדעת, שסכנה של השמדה טוטאלית יכולה ליהפך להצלחה ולהתעוררות של חיים מחדש. ואכן, זמן קצר אחר-כך, נבנה בית-המקדש השני. שערו בנפשכם את תחושת היהודים בעת שהזמינה אסתר את המן עם אחשורוש למשתה. היהודים, ודאי היו המומים, איך היא מעיזה לעשות כזאת, כאשר ישראל בצרה? מי יודע מה כוונתה? איך היא מסוגלת להזמין את הרשע הזה, ראש הרשעים, שונא ישראל, שרוצה ועומד להשמידם?!

והנה, למחרת מתפרסם שיהיה עוד משתה, וגם למשתה הזה מזמינה אסתר את המן עם אחשורוש. זה ודאי כבר היה בלתי נסבל, אבל בסוף התברר, שכל ההזמנה היתה על-מנת להפיל את אותו רשע בפח. דוקא בדרך זו, אפשר היה להערים עליו, והוא לא הספיק להכין את עצמו לצרה, שאסתר עמדה להפיל עליו. נוכחנו לדעת כי לפעמים המפגש עם השונא, המסיבות איתו, ההידברות כביכול, היא זו שתפיל אותו, והיא זו שתגרום להצלה מהסכנה, וכל התוכניות המרושעות שלו יתהפכו עליו, הוא ייתלה בעץ שהוא הכין בעצמו. "משנכנס אדר מרבין בשמחה". הכל פתוח, הכל נזיל, הכל יכול להתהפך לטובה. "ורֶוח והצלה יעמוד ליהודים", ו"ליהודים היתה אורה ושמחה וששֹן ויקר".