ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
{/.}
(ד: שליש תחתון –ו. 4+)
א. זמני איסור חמץ - מדאורייתא מחצות י"ד.
מקורות
שמות יב, טו - "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלו אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי...
פסוקים יח-יט – "בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב.
שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ:
A. ללילה – היקש בין השבתת שאור -> אכילת חמץ -> לאכילת מצה.
ובמצה כתוב –בערב תאכלו מצות.
B. לימוד ליום –
a. "אך ביום הראשון תשביתו"– הכוונה ליום י"ד.
- 1.זה לא הפשט של "הראשון" אך אין ברירה,
כי "אך ביום הראשון"– משמע במהלך היום,
וזה לא יכול להיות ביום ט"ו, אלא זה בי"ד.
למה זה לא יכול להיות בט"ו:
- a.אביי + רי"ס - ט"ו כולו אסור,
- b.ר"ע– השבתה היא הבערה, וזו מלאכה אסורה
הערות:
- a.מניין שט"ו כולו אסור?
1. אביי– כי כתוב "שבעת ימים",
(אך אולי זה לא כולל את הלילה?)
2. גמרא + ר' יוסי– כי יש היקש למצה, וזה גם בלילה.
- b.במהלך ערב יד לא כי כתוב יום, ובאמצע היום כי "אך" מחלק.
- c.רבא, יוצא מר"ע:
- a)השבתה = שריפה.
- b)הבערה לחלק יצאת (-מלאכה).
- c)לא אומרים שהותרה הבערה שלא לצורך.
- 2.זה הפשט של "הראשון"
- a.דבי רי"ש – "בראשון (בפשט – ניסן) בארבעה עשר יום בערב"–ארבעה עשר הוא הראשון...
- b.ר"נ בי"צ – אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן–הפשט של ראשון זה היום שלפני שבעת הימים.
דוגמא - "הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ" (איוב טו)– האם נולדת לפני אדם הראשון?...
קושיות:
- 1."ולקחתם לכם ביום הראשון".
- 2."ביום הראשון שבתון" (איסור מלאכה סוכות)
- 3."ביום הראשון מקרא קודש" (איסור מלאכה בפסח).
תשובה– "ראשונים" אלו לא באו ללמד תאריך, אלא לדרשת רי"ש שזכו לשלושה ראשונים (הכרתת עשיו, ביהמ"ק, משיח).
(תוס' – דורשים דווקא אותם כי שלושתם נכתבו באותה פרשיית מועדות, בניגוד לפסוקים של חמץ).
b. רבא - (כרי"ש בברייתא) –"לא תשחט על חמץ דם זבחי",
בפשט – יש איסור לכל אחד לשחוט כשיש ברשותו חמץ (סובייקטיבי)
אך מרחיבים את זה גם לאיסור החמץ הכללי, שהוא באותו זמן לכולם, ומסתבר שנאסר מאותו זמן שבו איסור חמץ יכול להתחיל (זמן השחיטה).
ב. היקף איסור חמץ – מיקום ובעלות
נביא את שני הפסוקים ואחר כך את הברייתא שמחברת ביניהם:
א. שמותיג, ז– "מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ".
- 1.לקולא – דווקא שלך
אבל של אחרים מותר (פשט רש"י וראשונים – דווקא גוי והקדש, לא של יהודי). - 2.לקולא – "לא יראה" –מותר להטמין.
- 3.חומרא – אסור בכל הגבולין.
ב. שמותיב, יט - "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ".
- 1.חומרא – "לא ימצא" –גם של אחרים גוים.
- 2.חומרא - לא ימצא –אסור להטמין.
- 3.קולא – דווקא בבית.
ג. הברייתא מצרפת את שני הפסוקים (גז"ש "שאור" "שאור" לחבר את החומרות של שני הפסוקים).
- 1.חומרא –בית + גבולין.
- 2.חומרא –אסור להטמין.
- 3.לגבי של אחרים, כאן לא לוקחים את החומרא, אלא מקבלים את שני הפסוקים הסותרים.
דיונים על זה ("אמר מר"):
- A.הסתירה לגבי של אחרים(ה: 8- (שורה רחבה 1))
לך – של גויים מותר–כשלא קיבל אחריות,
לא ימצא – של גוים אסור–כשקיבל אחריות.
היחס בין זה למחלוקת לגבי דבר הגורם לממון, האם הוא כממון:
- 1.חמץ של גוי אסור דווקא למ"ד כממון.
דחייה– הפסוק מחדש שאפילו למ"ד לאו כממון– כאן אסור.
- 2.להפך - הצורך בפסוק זה דווקא למ"ד לאו כממון.
דחייה– גם למ"ד כממון, עדיין אינו ממש כממון ולכן צריך פסוק.
- B.לגבי גוי השרוי/לא שרוי אצלך(ה: שליש תחתון)
אין לי אלא שאסור, כשאינו שבוי ואינו שרוי אצלך, מניין שכשכן – גם אז אסור, ת"ל לא ימצא.
וקשה – כלפי לייא!
- 1.אביי – להפוך הגירסה,
והחידוש שאפילו גוי שלא אצלך – אסור. - 2.רבא – כאן הברייתא עוסקת בהיתר, ומתירה מ"לא ימצא" + "לך" (שבדברים טז,ד),
והחידוש שאפילו גוי שכן אצלך – מותר.
שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

קריעת ים סוף ומשל הסוס

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

כאב הגלות ותקוות הגאולה

רמב"ם וכוזרי

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.


















