ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אורות התשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
יג. כָּל חֵטְא מֵטִיל חֲרָדָה מְיֻחֶדֶת• עַל הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאֵינָהּ מִסְתַּלֶּקֶת כִּי אִם עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, וּלְפִי עָמְקָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה - הַחֲרָדָה עַצְמָהּ מִתְהַפֶּכֶת לְבִטָּחוֹן וְאֹמֶץ לֵבָב•. וְהָרֹשֶׁם שֶׁל הַחֲרָדָה, הַבָּא מִצַּד הַחֵטְא, אֶפְשָׁר לְהַכִּירוֹ, בֵּין בְּשִׂרְטוּטֵי הַפָּנִים•, בֵּין בַּתְּנוּעוֹת, בֵּין בַּקּוֹל, בֵּין בַּהַנְהָגָה, בֵּין בִּכְתַב הַיָּד•, בֵּין בְּסִגְנוֹן הַלָּשׁוֹן, בַּדִּבּוּר, וּבְיוֹתֵר בַּכְּתִיבָה, בְּהַרְצָאַת הָרַעְיוֹנוֹת וְסִדּוּרָם. בַּמָּקוֹם שֶׁהַחֵטְא סוֹתֵם אֶת הָאוֹרָה, שָׁם הַפְּגִימָה נִכֶּרֶת, וּלְפִי מַדְרֵגַת הַחֵטְא וּלְפִי יִחוּסוֹ אֶל הַנּוֹשֵׂא•, כָּכָה יֻכַּר הָרֹשֶׁם לַאֲשֶׁר יַבִּיטוּ בְּעֵינַיִם בְּהִירוֹת•*.
הרצון לקדושה
יד. אֵין לְשַׁעֵר אֶת הַצַּעַר שֶׁל חֶסְרוֹן הָרָצוֹן לְטוֹבָה וְלִקְדֻשָּׁה•, וְאֵין הַחָכְמָה עוֹלָה אֶלָּא כְּפִי בִּרְכַּת הָרָצוֹן שֶׁבָּהּ•, וְהָעֲווֹנוֹת הֵם מְעַכְּבִים בְּעַד הָרָצוֹן שֶׁלֹּא יִתְעַלֶּה, וְצָרִיךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה כְּדֵי לְבָרֵר אֶת הָרָצוֹן•, כְּדֵי שֶׁתִּתְעַלֶּה הַחָכְמָה כָּרָאוּי. בְּיִחוּד צָרִיךְ לָשׁוּב מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְרֹאשׁ לַכֹּל - מֵהַגָּזֵל, שֶׁהוּא מְעַכֵּב אֶת עִלּוּי הָרָצוֹן. וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בָּזֶּה מְאֹד, וּלְקַוּוֹת לִתְשׁוּעַת ד' לִזְכּוֹת בִּשְׁלֵמוּת לַחְדֹּל מֵעֹשֶׁק יָדֵינוּ.
אורות התשובה (128)
בשביל הנשמה
20 - פרק ח' ח'- י"ב
21 - פרק ח' י"ג- ט"ז
22 - פרק ט' א'
טען עוד
טו. הַיֵּאוּשׁ שֶׁבָּא בְּתוֹךְ הַלֵּב, הוּא בְּעַצְמוֹ מוֹרֶה עַל מַרְדּוּת• פְּנִימִית עֲדִינָה, הַנּוֹבַעַת מִתּוֹךְ הַכָּרָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל מוּסָר וְשֶׁל קְדֻשָּׁה; עַל כֵּן רָאוּי הוּא שֶׁהַיֵּאוּשׁ בְּעַצְמוֹ יְחַזֵּק לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁלֹּא יִפְחַד• וְיָשׁוּב מִכָּל חֵטְא בִּתְשׁוּבָה מְלֵאָה שַׁלְוָה וְאֹמֶץ רוּחַ.
לא לפחד מריבוי העוונות
טז. כְּשֶׁעוֹלֶה עַל לִבּוֹ שֶׁל אָדָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּלְתַקֵּן אֶת כָּל מַעֲשָׂיו וְרִגְשׁוֹתָיו, אֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד, לֹא יִפֹּל לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ מִמַּה שֶּׁהוּא נֶחְרַד מִפְּנֵי רֹב הָעֲווֹנוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ אֶצְלוֹ יוֹתֵר מֻרְגָּשִׁים•. כִּי כָּךְ הוּא טֶבַע הַדָּבָר, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם הוּא נִרְדָּף מִפְּנֵי זַעַף הַטֶּבַע הַגַּס• וְחֶשְׁכַּת הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הַסּוֹבְבוֹת אוֹתוֹ, אֵינֶנּוּ מַרְגִּישׁ כָּל כָּךְ בַּחֲטָאָיו, וְלִפְעָמִים שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישָׁם כְּלוּם, וַהֲרֵי הוּא צַדִּיק בְּעֵינָיו; אֲבָל כֵּיוָן שֶׁכֹּחוֹ הַמּוּסָרִי מִתְעוֹרֵר, מִיָּד נִגְלֶה אוֹר הַנְּשָׁמָה, וְעַל יְדֵי הָאוֹר נִבְדֶּקֶת הִיא נַפְשׁוֹ כֻּלָּהּ אֶצְלוֹ, וְרוֹאֶה הוּא אֶת כָּל כְּתָמֶיהָ, וְלִבּוֹ דּוֹאֵג בְּקִרְבּוֹ בַּחֲרָדָה גְּדוֹלָה עַל מִעוּט שְׁלֵמוּתוֹ וְעֹמֶק נְפִילָתוֹ. אֲבָל דַּוְקָא אָז, יָשִׂים אֶל לִבּוֹ, שֶׁרְאִיָּה זוֹ וְהַדְּאָגָה הַבָּאָה עִמָּהּ הִנֵּה הֵן הַסִּימָנִים הַיּוֹתֵר טוֹבִים הַמְבַשְּׂרִים לוֹ יְשׁוּעַת עוֹלָמִים בְּתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ, וְיִתְחַזֵּק מְאֹד בָּזֶה בַּד' אֱלֹהָיו.
___________________________
מְיֻחֶדֶת - מסוימת. הַחֲרָדָה עַצְמָהּ מִתְהַפֶּכֶת לְבִטָּחוֹן וְאֹמֶץ לֵבָב - תחושת הריחוק וחוסר הביטחון מחדדת לאדם את המשמעות ואת תחושת הביטחון שבקִרבה לקב"ה. בְּשִׂרְטוּטֵי הַפָּנִים - הבעת הפנים של האדם, 'חכמת הפרצוף'. בִּכְתַב הַיָּד - כעין גרפולוגיה. וּלְפִי יִחוּסוֹ אֶל הַנּוֹשֵׂא - לפי היחס של החטא לעניין שבו האדם עוסק. לַאֲשֶׁר יַבִּיטוּ בְּעֵינַיִם בְּהִירוֹת - לאדם בעל מדרגה רוחנית שניחן ביכולת ראייה כזו. הָרָצוֹן לְטוֹבָה וְלִקְדֻשָּׁה - הרצון לדברים טובים ולעניינים שבקדושה. אֵין הַחָכְמָה עוֹלָה וכו' - הצלחת הלימוד תלויה ברצון ובקשר לדבר הנלמד. לְבָרֵר אֶת הָרָצוֹן - לברור מתוך הרצון את הצדדים הרעים שבו ולהתנתק מהם. מַרְדּוּת - מוסר, הכנעה [הערת הרב צבי יהודה קוק]. שֶׁלֹּא יִפְחַד - שלא יפחד ויתייאש מלעשות תשובה. שֶׁנַּעֲשׂוּ אֶצְלוֹ יוֹתֵר מֻרְגָּשִׁים - שהרגיש בהם אחר שהתעורר לשוב בתשובה. נִרְדָּף מִפְּנֵי זַעַף הַטֶּבַע הַגַּס - מוטרד ממרוצת החיים.
ביאורים
יש קשר מובהק בין שפת הגוף של האדם לבין אישיותו, הֵלך מחשבתו והבעת כוונתו. כך גם שימוש באוצר מילים מסוים יכול להעיד על אופי האדם, וכן מעשים נוספים יכולים להעיד על אישיותו גם בלי היכרות מוקדמת. כשם שהגוף מפגיש אותנו עם נפש האדם, כך הוא מהווה גם צוהר אל הנשמה, ויכול ללמד עליה דברים רבים. הקשר הזה אינו תסמין בלבד, אלא יש להם השפעה הדדית אחד על השני, ולכן אם אדם חוטא חלילה, הוא פוגע בנשמה על ידי מעשה גשמי. ולהיפך, אם הוא עושה מעשה טוב הוא מבריא את הנשמה. צדיקים אמיתיים יכולים ללמוד על פי תשדורות הגוף היכן נעשתה פגימה בנשמה, ממש כפי שפסיכולוג מבחין משפת הגוף של האדם הנמצא מולו אם הוא נינוח או מתוח.
לאחר שאנו מבינים שקיים קשר בין הגוף לנשמה ויש ביניהם השפעה הדדית, מסביר הרב קוק שאחד הגורמים המקשרים ביניהם הוא הרצון. הרצון הוא ביטוי חזק מאוד של עצמיות האדם, והוא הדלק המניע את האדם לטוב או חלילה לרע. העבירות יכולות לדכא את רצון האדם להשתנות לטובה, ואם אין רצון גם לא יהיה שינוי. לכן על האדם לעשות פעולות שיעוררו את הרצון הטוב בקרבו, ולהתרחק מדברים שמדכאים את הרצון הטוב.
אחד ההפכים של הרצון הטוב הוא הייאוש והאדישות. ככלל הייאוש הוא רע, כי הוא גורם לאדם לאבד את התקווה להשתנות ומבטא חוסר רצון ברור. אולם הרב קוק אומר שגם בייאוש יש נקודה טובה שממנה אפשר להתרומם מעלה ולעורר את הרצון. הייאוש הוא בעצם הכרה של האדם במוגבלותו, הוא איננו כל יכול ויש משהו חזק ממנו, עד כדי 'הרמת ידיים' וייאוש. את ההבנה הזו עליו לנתב כלפי מעלה, שריבונו של עולם הוא מלכו של עולם, ובעזרתו גם יצליח לשוב בתשובה שלמה, ובכך הייאוש ייהפך לרצון עז להתעלות.
ואם דווקא בתחילת תהליך התשובה האדם מתחיל לחשוש ולדאוג בגלל העבירות שהעכירו כל כך את נשמתו הטהורה, יזכור שהתחושות הקשות הללו הן סימן לטובה. כל זמן שהיה שרוי בתוך 'הבוץ' - הוא לא חש בלכלוך, אלא רק כאשר יצא ממנו הוא התחיל לחוש עד כמה דבק בו הלכלוך והריח הרע, וכעת הוא מתחיל תהליך ריפוי והתנקות.
הרחבות
* הרושם שראה האר"י הקדוש על החוטא
יֻכַּר הָרֹשֶׁם לַאֲשֶׁר יַבִּיטוּ בְּעֵינַיִם בְּהִירוֹת. דרכם של בני אדם בעולם הזה, להתרשם מדברים כפי שרואות עיניהם, כך שבאופן טבעי לעתים רבות, היחס לדברים שרואה האדם בעיניו, משמעותי הרבה יותר מהיחס לדברים ששמע עליהם או יודע אותם.
כך גם ביחס לחטא, האדם החוטא, בדרך כלל אינו מותיר מחטאו רושם הנראה לעין, דבר שגורם לאדם להתרשם פחות מחטאיו, ולשכוח חטאים השייכים לעברו. הרב קוק מחדש כאן שגם אם הדבר אינו נראה לעין, החטא מותיר רושם כביר על האדם, ומשפיע על כל מהלך חייו.
דוגמה לרושם זה מצינו בדברי רבי נפתלי בכרך , בספרו עמק המלך: "ומורינו ורבינו אור שבעת הימים האר"י זלה"ה, היה מכיר כל העוונות הנרשמים לכל אדם במצחו... שכל כך נפל פחדו על הרשעים והחוטאים והפושעים, כשמעם את שמעו הגדול, שהוא מגיד לאדם מה שעשה מזמן ג' שנים, ומה שעשה בחדרי חדרים, ומה שמחשב בתוך קירות לבבו... ומה שחטא בגלגול שעבר ועל איזה עון בא לעולם לתקן, והיו הבני אדם בורחים מלפניו שלא יסתכל בפרצופיהם 'כאשר יברח האדם מן האר"י'. והרבה מהם באו ונכנסו ונשתטחו לפניו ושאלו ממנו שיסתכל במצחם ויאמר להם מה שעוותו ויתקן להם תיקון ותשובה, והיה מגיד להם עבירותיהם עד שהזכיר להם שם המקום שנעשית לשם העבירה, ואנשים אשר היו בחבורתו, וכהנה פרטים רבים, עד שהודו לו על הכל. ונתן להם כוונות ויחודים משונים זה מזה לכל אחד כפי פגמו, וכפי נשמתו, ותקן להם עד שלא נשאר בהם רשומות של העוונות הראשונים כלל, ועל זה נאמר, 'וסר עונך וחטאתך תכפר' [ישעיהו ו ז]" [שער טז פרק מד].
שאלות לדיון
א. לאור דברי הרב קוק, יש אמת בגרפולוגיה?
ב. מדוע דווקא הגזל מעכב את עילוי הרצון?
איך מותר להכין קפה בשבת?
עבודת ה' ליום העצמאות
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
שיא השיאים בפסח!
רמב"ם וכוזרי
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
