(ט. במשנה – ט: שליש תחתון)

במשנה - אין חוששין שמא גיררה חולדה, שאז אין לדבר סוף.

א. אם ראינו – אסור, ולא מקלים שמא אכלה את החמץ

קשה - למה במקרים הבאים מקלים?

(ט: שליש)

ב. למה מניח שאת מה שמשייר שמא יבוא עכבר?

1. 1.אביי –

[הקדמה – למה במשנה אין חוששים?

1. a.אין סיבה לחשוש (יש חזקת בדוק),
2. b.אביי - יש חשש, אלא שמצד שני גם יש ספק פיתרון (אולי אכלה)].

תשובה – אין פיתרון כלל, כי ביום י"ד החולדה לא אוכלת אלא שומרת שיישאר לה.

            דחיית רבא - איך החולדה יודעת?!

1. 2.רבא ורב מרי – החשש הוא שמא נהיה בטוחים שהעכבר לקח, ואז נצטרך לבדוק שוב.

רבא – שמא נראה שלקח,
רב מרי – שמא נראה שחסרה חתיכה.