^ 1.מסברא זו מוכיח הש"ך את שיטתו, שלא ניתן להנות מלווה בשטר במעמד שלושתם, שהרי יש כאן התחייבות מחודשת והחוב הישן שבשטר פקע.
^ 2.לדרכו של ר"ת, שהסיבה שהמוכר שטר חוב יכול למוחלו היא שמוכר רק את שיעבוד הנכסים שהם כערבים לשיעבוד הגוף, ברורים דברי הריטב"א שכאן לא שייך טעם זה, כי לפי הסברו יש כאן התחייבות מחודשת, ושיעבוד הגוף כעת הוא כלפי הקונה. אולם לפי הטעם של הרי"ף, שרק מדרבנן ניתן למכור שטר חוב, ולכן מדאורייתא שיעבוד הגוף נשאר אצל המוכר וממילא יכול למחול, יש לשאול, הרי גם כאן הקניין כולו חל רק מדרבנן, ומדאורייתא כלל לא הייתה מחילה של המוכר ולא התחייבות מחודשת של המקבל. ניתן לומר שמדאורייתא חלה מחילת הנותן שהרי נפסק שמחילה אינה צריכה קניין, וחכמים חידשו רק שההתחייבות כלפי הקונה חלה ללא קניין. אך בלאו הכי נראה שאין כאן קושי. יש לברר בטעמו של הרי"ף, אם הואיל ומכירת שטרות מדרבנן אין בכוחם לתקן שהמכירה תהיה גמורה, או שיש ביכולתם אלא שאינם רוצים. על הצד שיש ביכולתם ודאי אין קושי, כי יש לומר שדווקא כשתיקנו שמועיל דבר שלפי התורה אין כל יכולת לעשותו לא רצו לתקן שהדבר יחול לגמרי, ולכן הואיל ולפי התורה אין כל יכולת להקנות מלווה, תיקנו שעדיין ניתן יהיה למחול, אך במעמד שלושתם לפי הסבר הריטב"א, רק תיקנו שדבר שניתן לעשותו מהתורה אלא שמצריך קניין ייעשה אף ללא מעשה קניין, ולכן כאן לא ראו צורך להגביל תקנתם והחילוה לגמרי. אמנם גם על הצד שאין יכולת לחכמים לתקן באופן גורף שיחול דבר שאינו חל מהתורה, ניתן לומר שזה רק בדבר שאין יכולת להחילו כלל מהתורה, אך בדבר שניתן להחיל אלא שמצריך קניין, יש ביכולתם לומר שיחול במעמד שלושתם וייחשב כקניין, כמו שכל הקניינים שתיקנו חכמים וכן סיטומתא חלים לגמרי אע"פ שמהתורה אין אלו קניינים (כאן יש תקנה מחודשת קצת יותר, שאפילו מעמד שלושתם שאינו מעשה קניין ממש יכול להחיל קניין).
^ 3.וכן ביאר בברכת שמואל (סי' כה ס"ק א-ב) ובאחרונים נוספים, ששמועיל בעל כרחו משום שעשו את שאינו זוכה כזוכה.
^ 4.לכאורה משמע קצת מלשונו שמעמד שלושתם לא פועל ממש מדין זכייה, כהגדרת הגר"א, אלא זהו קניין עצמאי (כשיטת הרי"ף) שדומה לזכייה, ומכיוון שדומה לדבר מהתורה יכלו לתקן כך, אמנם אם נאמר כך יקשה למה לא תיקנו גם לגוי, הרי אף שאין לגוי זכייה מכל מקום גם לו יש קניינים מהתורה, ואם כן היה לנו להכשיר משום שדומה לקניינים אחרים. לכן ודאי צריך לומר שכוונתו כדברי הגר"א, שלדעת התוס' שהסמיכו על דין זכייה הכוונה היא שפועל ממש מטעם זכייה, אלא ש"שידרגו" דין זה ואמרו שמועיל אף במקומות שבדרך כלל אינו מועיל.
^ 5.אף שיש לחלק, שבפיקדון המצב הרגיל הוא שהפיקדון ביד הנפקד, ולכן יכלו לתקן שיקנה במעמד שלושתם והרחיבו זאת שיועיל אפילו כשאינו בידו, בשונה ממלווה שלעולם זכות הגבייה אינה אצלו ולא אמורה להיות אצלו, ולכן לכאורה אין מקום לתקן בכך קניין הבנוי ומסתמך על זכייה.