ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- הלכות ראש השנה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
1.האם מותר לישון בראש השנה ביום?
רמ"א בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפג :
וגם נוהגים (ט) ו שלא לישן ביום ראש השנה (ירושלמי), ומנהג נכון הוא.
2. מה כתוב בירושלמי?
ט"ז סימן תקפ"ג (סק"ג):
שלא לישן דאיתא [יש] בירושלמי "מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה"
3. האם הירושלמי הזה נמצא בהוצאות הדפוס של היום?
ספר 'ברוך שאמר' לרב ברוך הלוי עפשטיין (מחבר פירוש תורה תמימה על התורה):
בשו"ע או"ח הלכות רה"ש סוף סימן תקפ"ג כתב הרמ"א בזה הלשון "יש נוהגים שלא לישון ברה"ש ביום", עכ"ל. והראו מקור לזה מירושלמי "האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה". ובירושלמי שלפנינו ליתא, ולא לפלא הוא, כי הרבה מאוד ענינים ומסכתות שלמות מירושלמי שהיו לפני הראשונים חסרים אצלנו מסבת גלותנו הארוך והנדודים והטלטולים הקשים.
שו"ת משנה הלכות חלק יג סימן פ ד"ה ובהורמנא דמר:
נלפענ"ד בדיוק לשון ריש שתא הנה זה כמה שנים שדקדקתי במה דאיתא בירושלמי והובא ברמ"א א"ח סי' תקפ"ג ס"ב וגם נוהגין שלא לישן ביום ר"ה (ירושלמי) ומנהג נכון הוא ע"כ. ובט"ז שם (סק"ג) שלא לישן דאיתא [יש] בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה ע"כ. והנראה מלשון הירושלמי כפי שהעתיקה רבינו הט"ז (הגם כי לפי ראות עיני האחרונים לא מצאו הלשון והירושלמי מ"מ נאמנים עלינו הרמ"א והבאים אחריו שראו כן בירושלמי)
4. מה המקור הקדום ביותר לירושלמי שהובא בפוסקים?
דרשות ר"י אבן שועיב (מהדורת הרב זאב מצגר, ירושלים תשנ"ב) דרשה לראש השנה ד"ה וזה הענין:
ר' יהושע אבן שועיב חי בספרד בערך בשנים מ'-ק' (1280-1340). היה תלמיד הרשב"א, חברו של הריטב"א ורבו של ר' מנחם בן זרח. ספר הדרשות שלו הוא חיבור דרשני שלם לפי סדר פרשות השבוע והמועדים, והוא כולל ענייני הלכה ואגדה, פירושים לתלמוד ולמדרשים, דברי מוסר וחכמה, קבלה ופילוסופיה.
והרמב"ם ז"ל כתב כי בתקיעת השופר יש רמז לדין כמו עורו ישנים מתרדמתכם. רוצה לומר כי השינה צריכה הערה, כמו שנ' אם יתקע שופר בעיר וגו'. ומכאן כתבו בירו' שאסור לאדם שישן בראש השנה כדאמרינן התם הך בר נש דדמיך בריש שתא ועוסקין בדיניה לעיל שהוא מורה עצלה דכתיב מה לך נרדם.
(דברי ר"י אבן שועיב הובאו בב"ח על הטור בסי' ' תקצ"ז ,אבל עם טעויות דפוס אחדות. יש לשים לב גם לשינויים שבין הנוסח שהביא הט"ז לנוסח ר"י אבן שועיב.)
5. איך התייחסו האחרונים לדברי הרמ"א?
א.משנה ברורה לשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפג סעיף ב:
(ט) שלא לישן וכו' - משום דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי'. והאר"י ז"ל אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י תפלות ותקיעות וב"ח [סי' תקצ"ז] כתב שהר"מ [היה ישן בר"ה. ויושב בטל כישן דמי ועיין בח"א שכתב דאחר האכילה יקבע עצמו ללימוד ואם ראשו כבד עליו יישן מעט אם א"א לו בלא זה ויש נוהגים לגמור כל התהילים:
(כלומר יש מתירים לעת הצורך לאחר חצות)
ב. הב"ח על הטור סי' תקפ"ג:
ומהר"מ (כנראה שמהר"מ הוא מהר"מ מרוטנברג) היה רגיל לישון כמו באר יום טוב.
ג.ספר חיי אדם - חלק שני - כלל קלט סעיף יא:
לאחר התפלה, אוכלים ושותים ושמחים, לא שמחה של הוללות, אלא שמחה של מצוה. ואין מתענין בר"ה ולא בשבת תשובה. ואמנם לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניו כל היום, ויזכור תמיד שתלוי בדין הוא וכל העולם. ולכן יש נמנעים מלאכול בר"ה מאכל שחביב להם מאוד (תקצ"ז). ולאחר האכילה, יקבע עצמו ללמוד. ואם ראשו כבד עליו, יישן מעט אם א"א לו בלא זה.
ד.ספר מטה אפרים - סימן תקצח:
(א) אַחַר שֶׁגָּמַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וְיֵשׁ שָׁהוּת לִישֹׁן מְעַט עַד תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, אֵין לַעֲשׂוֹת כֵּן וְיָחוּשׁ לְמַה שֶּׁאָמְרוּ, הַיָּשֵׁן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גַּם מַזָּלוֹ יָשֵׁן. וְאַף שֶׁדִּבְרֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בִּרְמִיזָה, שֶׁמִּי שֶׁיָּשֵׁן וְאֵין מוֹסִיף אֹמֶץ בִּתְפִלָּה גַּם מַזָּלוֹ, שֶׁהוּא הַמַּלְאָךְ הַמֵּלִיץ עָלָיו בַּשָּׁמַיִם, הוּא אֵינוֹ מְלַמֵּד זְכוּת עָלָיו. וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ (קֹהֶלֶת ז, ב) כִּי עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' (תְּהִלִּים קיט, קכו) לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, וְכָל שֶׁכֵּן לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּבָטֵל שֶׁהוּא כְּיָשֵׁן וְגָרוּעַ מִמֶּנּוּ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, רֹאשׁוֹ נִמְלָא מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת.
ה. ספר השל"ה הקדוש - מסכת ראש השנה - פרק תורה אור (ב):
כי השופר מורה על התשובה, כענין שכתב הרמב"ם בשופר של ראש השנה פרק ג' מהלכות תשובה (ה"ד) זה לשונו, אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה. ויהיו דברים אלה נמשכים למה שאמרו בירושלמי (דר"ה) וזה לשונו, הך בר נש דדמיך בריש שתא ועוסקים בדיניה לעיל מורה עצלה, דכתיב מה לך כי נרדם. ונראה דלאו דוקא ישן ממש, אלא אפילו ער ויושב בטל ואינו מבקש על נפשו בתפלה ובתחנונים ישן מקרי, ואדם מועד לעולם בין ער בין ישן, אם אינו עוסק בתורה ובמעשים טובים. התעוררות הזה יתעורר בכל יום מימי אלול בתקיעת השופר:
6. מתי אסור לישון ביום או בלילה?
שו"ת משנה הלכות חלק יג סימן פ:
בירושלמי, דדמיך בריש שתא ולפום ריהטא הי' הכוונה על ליל ראשונה של ר"ה או בהכנסת ר"ה כלומר מי שהוא ישן מער"ה על הכנסת ר"ה בין השמשות ואחריו או בלילה הראשונה כלומר ליל ר"ה דזה משמעות לשון ריש שתא וכמו שדייק מעכ"ג וא"כ הי"ל לפסוק בש"ע להיות ניעור בליל ר"ה כמו שנעורים בליל שבועות או לכמה בליל יו"כ וכמו שנהגו לענין אכילת הסימנים.
אמנם המפרשים פירשוהו על יום ר"ה שלא לישן נמצא דס"ל דריש שתא משמעות היינו יום ר"ה ולא ליל ר"ה דוקא.
(כלומר השואל חשב שהכוונה גם על הלילה, ולכן השיב בעל משנה הלכות, שאם הכוונה שגם בלילה אין ישנים היה צריך להיות כתוב בשולחן ערוך שניעורים כל הלילה כמו בליל שבועות. וכראיה נוספת, מצאתי שאין הכוונה ללילה, מצאתי במדרש שרשב"י היה ישן בליל ראש השנה.)
ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תצב:
רשב"י דמך ליה בליל ריש שתא וחזא בחלמיה דבנוי דאחתיה מתבעיין מן מלכותא שית מאה דינרין.
7. האם כולם הבינו שהעניין שכתוב בירושלמי על איסור שינה ממש?
ספר ברוך שאמר לרב ברוך הלוי עפשטיין (מחבר פירוש תורה תמימה על התורה):
בענין שינה בראש השנה, ביום ראיתי להעתיק לכאן בקיצור מספרי תוספת ברכה [בפרשת אמור]. מה שכתבתי שם ע"ד הנוהגים שלא לישון ביום רה"ש.. בשו"ע או"ח הלכות רה"ש סוף סימן תקפ"ג כתב הרמ"א בזה הלשון "יש נוהגים שלא לישון ברה"ש ביום", עכ"ל. והראו מקור לזה מירושלמי "האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה"... אך מה שקשה לי מה שהבינו בלשון "דמיך" עניין שינה, בעוד שבכל מקום שבא בירושלמי הלשון דמיך מורה על מיתה, ורבו מלספור המקומות, ורק כדי לאמת דברינו נביא איזה מהם. בפ"ג ה"א ממס' ע"ז, כד דמיך רב שמואל נפק בת קול ואמרה, וי דדמיך רב שמואל, כד דמיך רבי אחא אתחזו כוכבי ביממא... רבי תנחום דמיך בחנוכה, רבי דוסא דמיך בריש ירחא דניסן, ועוד. ובירושלמי כלאים פ"ט ה"ג, כד דמיך רב הונא אסקינ' ריש גלותא לארץ ישראל, ועובדא זה באה בבבלי מו"ק (כ"ה ב') בלשון "כי נח נפשיה דרב הונא". ולכן נראה, דכוונת מאמר זה שהביאו מירושלמי האי מאן דדמיך בריש שתת דמיך מזליה - מי שמת ברה"ש סימן הוא שכלה ואפס מזלו להגן עליו כמר בשאר בני אדם שמזלם מגין עליהם לחיות - ותו לא מידי. (כלומר לפי דעתו, הירולשמי אינו מדבר בכלל על מי שישן בראש השנה)
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע

החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.

עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה

קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.











