ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נתיב התשובה למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ליאת בת תמר
וּכְנֶגֶד ג' כִּתּוֹת מְדַבֵּר, כִּי יֵשׁ חוֹטֵא שֶׁהוּא חוֹמֵד אֶל הַתַּאֲוָה מִן זְנוּת וּשְׁאָר תַּאֲווֹת, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: "תְּאֵהֲבוּ פֶתִי", שֶׁאֵין נִמְשָׁךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל רַק אַחַר הַגּוּף, וּלְכָךְ יִקָּרֵא 'פֶּתִי' – שֶׁאֵין לוֹ הַשְׂכֵּל וָדַעַת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "כִּי תִשְׂטֶה" (במדבר ה, יב) – אֵין הָאִשָּׁה מְנָאֶפֶת עַד שֶׁתִּכָּנֵס בָּהּ רוּחַ שְׁטוּת (סוטה ג, א), כִּי הַזְּנוּת מַעֲשֶׂה חָמְרִי, וְכַאֲשֶׁר מְנָאֶפֶת – נִכְנָס בָּהּ• רוּחַ שְׁטוּת, וְהָלַךְ הַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר מַרְחִיק הַתַּאֲווֹת הַגּוּפָנִיִּים.
כת הלצים
וְאַחַר כָּךְ אָמַר נֶגֶד כַּת שְׁנִיָּה, וְהֵם הַלֵּצִים הַמְכַלִּים יְמֵיהֶם בַּהֶבֶל בְּמַעֲשִׂים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ*, עַל זֶה אָמַר: "וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם".
כת הרשעים
וְאַחַר כָּךְ אָמַר: "וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת", וְזֶה כְּנֶגֶד בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם רָעִים וּרְשָׁעִים לֹא מִצַּד שֶׁהֵם מִתְאַוִּים אֶל הַתַּאֲווֹת, רַק שֶׁהֵם רָעִים, וְנֶפֶשׁ רָשָׁע מִתְאַוָּה לְרַע מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַע•, וְזֶהוּ: "וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת", כִּי הַדַּעַת מְחַיֵּב לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב, וְהֵם שָׂנְאוּ הַדַּעַת רַק אוֹהֲבִים הָרַע. וּכְמוֹ כֵן זְכָרָם• דָּוִד בַּפָּסוּק: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב" (תהלים א, א).
___________________________
נִכְנָס בָּהּ - סימן הוא שנתרחקה האישה מן השכל. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַע - נמשך לרע כדי להזיק בכוונה. זְכָרָם - את שלושת סוגי הכתות (חטאים = פתיים).
ביאורים
יש שלושה אבות טיפוס של חוטאים, שכלפיהם מופנית הדרישה לצאת מהשגרה ולערוך חשבון נפש:
א. תאווה: החוטא המצוי ביותר, הוא זה שלא עומד בפיתוי. המפגש עם העולם החומרי מעורר בו יצרים שדוחפים אותו לטעום ממנו בלי הבחנה. הרגשות מציפים את הנפש, ומייצרים אשליה מדומה כאילו יקשה עליו לתפקד אם הוא יתעלם ממנה. אם הוא רק יקדיש מחשבה מועטת לנושא, הוא יגיע במהירות למסקנה שזה מיותר וחסר ערך. התאווה המנופחת, רגע לאחר שהיא מתממשת, מתנפצת לרסיסים. הריגוש המיידי חולף ביעף, והאדם נשאר בתחושת ריקנות. השעבוד לתאווה היא טיפשות, על פי קנה מידה שכלי-הגיוני. אדם שהולך שבי אחר התאווה, ומאבד שליטה בשל הרגש, מעיד על עצמו שהכוח השכלי רדום אצלו.
ב. ליצנות: יש אדם שחוטא, כי הוא לא מוכן לקבל עליו עול. הוא לא רוצה להכיר בעובדה שיש ערכים שצריך 'להתיישר' לפיהם. הוא מרגיש בנוח בחיים של ריקנות, של חוסר משמעות שבהם הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו. החוטא מחמת תאווה נכשל בשלב ההתמודדות. הוא מאמין בקיומם של מוסר ושל ערכים, אבל הוא לא מסוגל להתגבר בשעת מעשה. לעומתו, לחוטא מחמת ליצנות יש פגם בשלב מוקדם יותר. הוא לא מגיע לזירת המאבק, כי הוא בכלל לא רואה טעם להתאמץ, ומבחינתו כל ההתמודדות מיותרת.
ג. רשעה: זהו החוטא החמור ביותר שמקדש את החטא. לחטוא, מבחינתו, זו אידיאולוגיה ולא חולשה. הוא לא חוטא כי הוא חלש אופי ונכנע לתאוות, וגם לא בגלל חוסר אכפתיות ואדישות. הוא חוטא בכוונה, הוא דוגל בפריקת העול, ו'יצר' בשבילו הוא ערך מקודש. הוא חושב ש'מוסר' הוא דבר רע, שמדכא את הרצון הטבעי של האדם לחיות בהפקרות. הרשע הופך את היוצרות, ועושה את החטא לדבר בעל ערך.
התשובה קוראת לכל אחד מסוגי החוטאים, על בסיס המכנה המשותף לכולם, שאיבדו את דרך הישר. דרך הטיפול משתנית מאחד לאחר, בהתאם לסוג הבעיה שבה הוא מצוי.
הרחבות
* החומרה שבבזבוז הזמן
הַלֵּצִים הַמְכַלִּים יְמֵיהֶם בַּהֶבֶל בְּמַעֲשִׂים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. המשנה במסכת סנהדרין (ג, ג) אומרת שאנשים המשחקים בקוביא פסולים לעדות, ואי אפשר לסמוך על עדותם. הגמרא, באחד מהסבריה, הסבירה שהטעם הוא: "לפי שאין עסוקין ביישובו של עולם" [סנהדרין כד:].
רש"י הסביר את הקשר בין דבר זה לבין הפסול לעדות: "דהואיל ואין עסוקין ביישובו של עולם אינן בקיאין בטיב דינין ומשא ומתן, ואינן יראי חטא" [פירוש רש"י לסנהדרין כד: ד"ה שאין].
ניתן להסביר, שהקב"ה נתן לאדם קצבה של זמן מסוים שבו עליו לפעול טוב בעולמו. על כל אדם לנצל זמן זה, ולמלא אותו בתוכן חיובי המקדם את העולם אל עבר התכלית שלשמה בראו הקב"ה. אדם שבמקום לעסוק בדברים אלו, בוחר לכלות את זמנו בדברים שאינם מקדמים את העולם, מוציא את עצמו מכלל אלה שנחשבים "מיישבי העולם", וממילא גם העיסוק במשא ומתן זר לו, וגם הנאמנות לעשיית רצון ה' והפחד מן החטא אינם שייכים אליו.
שאלות לדיון
א. "המכלים ימיהם בהבל במעשים שאין בהם ממש", אם כן, אצל החוטא והכסיל יש ממש במעשיהם. הייתכן שיש משמעות למעשיהם?
ב. "רק אוהבים הרע", איך אפשר לאהוב רע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
