ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נתיב התשובה למהר"ל
נתיב התשובה למהר"ל פרק א' חלק ו
כבר למדנו שהמדרש שאל "חוטא מה ענשו?" וכל אחד מהנשאלים ענה תשובה שונה. היום המהר"ל מוסיף רובד נוסף בקשר בין הנשאלים לתשובות שהשיבו.
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הילדה יוכבד בת ר' אברהם
אֲבָל יֵשׁ בָּזֶה חָכְמָה מְאֹד שֶׁהַחָכְמָה אוֹמֶרֶת: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה", רָמְזוּ כָּאן עִנְיַן בַּעַל הַתְּשׁוּבָה, וְזֶה כִּי מִצַּד הַחָכְמָה כַּאֲשֶׁר יֶחֱטָא הָאָדָם אֵין סָפֵק כִּי דָבָר זֶה הוּא רַע מִצַּד הַחָכְמָה, לְכָךְ אוֹמֶרֶת: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה", כִּי הַחֵטְא בְּעַצְמוֹ הוּא חִסָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁהוּא לְשׁוֹן 'חֵטְא' כְּמוֹ: "אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה" (בראשית לא, לט); "וְהָיָה אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים"• (מלכים א' א, כא), וְכָל חִסָּרוֹן הוּא הָרַע, וּמִפְּנֵי שֶׁהָרַע נִמְשָׁךְ אַחַר דָּבָר שֶׁהוּא חָסֵר – אוֹמֶרֶת הַחָכְמָה: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה".
הנבואה במידת הדין
אֲבָל הַנְּבוּאָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַחָכְמָה, הִיא גּוֹזֶרֶת דִּין עַל הַחוֹטֵא, כִּי הַנְּבוּאָה הִיא בְּמִדַּת הַדִּין, וְדִין הַחוֹטֵא הוּא הַמִּיתָה, וְזֶה מִשְׁפַּט הַחוֹטֵא בְּוַדַּאי שֶׁה' יִתְבָּרַךְ גּוֹזֵר עָלָיו הַמִּיתָה. וּלְפִיכָךְ הַחָכְמָה אָמְרָה: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה", כִּי אֵין הַחָכְמָה מִשְׁפַּט הַחוֹטֵא•, רַק כִּי הָרַע שֶׁהוּא בָּעוֹלָם יְרַדֵּף אֶת הַחוֹטֵא, אֲבָל הַנְּבוּאָה שֶׁהִיא מִצַּד מִדַּת הַדִּין אָמְרָה: "נֶפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת".
קרבן הוא השיבה אל ה'
אָמְנָם כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ הַתּוֹרָה: חוֹטֵא מַה יַּעֲשֶׂה? הֵשִׁיבָה הַתּוֹרָה כִּי יֵשׁ תִּקּוּן אֶל הַחוֹטֵא לִהְיוֹת מִסְתַּלֵּק מִן הַחֵטְא עַל יְדֵי קָרְבָּן, כִּי הַקָּרְבָּן הוּא הֲשָׁבָה גַּם כֵּן אֶל ה' יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהֲרֵי נִקְרָא קָרְבָּן•, כִּי מִי שֶׁמֵּבִיא קָרְבָּן אֶל אֶחָד הוּא שָׁב אֵלָיו לְהִדַּבֵּק בּוֹ* מִצַּד שֶׁהוּא מַקְרִיב אֵלָיו קָרְבָּן, וְכַאֲשֶׁר הוּא שָׁב אֶל ה' יִתְבָּרַךְ אַחַר שֶׁהָיָה מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי חֵטְא – יֵשׁ כָּאן כַּפָּרָה וְסִלּוּק עָווֹן.
היבדלות מהגשמיות
וְדָבָר זֶה מִצַּד הַתּוֹרָה, כִּי מִצַּד הַתּוֹרָה יֵשׁ לָאָדָם סִלּוּק מִן הַחֵטְא, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה הִיא שֵׂכֶל נִבְדָּל• מִן הַגַּשְׁמִי, וְכָל חֵטְא בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה נִמְשָׁךְ אַחַר הַגַּשְׁמִי, וּלְפִיכָךְ מִצַּד הַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית יֵשׁ תַּקָּנָה אֶל הַחוֹטֵא לָצֵאת לָאָדָם מִן הַחֵטְא הַדָּבֵק בָּאָדָם מִצַּד הַגַּשְׁמִי, וּלְפִיכָךְ אָמְרָה תוֹרָה: יָבִיא אָשָׁם וְיִתְכַּפֵּר, כִּי כַּאֲשֶׁר מַקְרִיב הָאָדָם קָרְבָּן – מַקְרִיב עַצְמוֹ אֶל ה' יִתְבָּרַךְ כְּפִי אֲשֶׁר נִתְרַחֵק מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וּלְפִיכָךְ בִּקְצָת קָרְבָּנוֹת כְּתִיב: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב מִנְחָה" (ויקרא ב, א), וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כְּאִלּוּ הִקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ* (מנחות קד, ב), וּלְפִיכָךְ עַל יְדֵי קָרְבָּן מַקְרִיב עַצְמוֹ אֶל ה' יִתְבָּרַךְ כְּפִי הָרִחוּק שֶׁנִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי הַחֵטְא, וּלְכָךְ הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שֵׂכֶל נִבְדָּל לְגַמְרֵי, יֵשׁ לָאָדָם תַּקָּנָה לְהִסְתַּלֵּק מִן הַחֵטְא.
___________________________
אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים - אם לא יתמנה שלמה למלך נהיה חסרים. אֵין הַחָכְמָה מִשְׁפַּט הַחוֹטֵא - החכמה אינה גוזרת עונש אלא מתארת תהליכים בחוקי המציאות. נִקְרָא קָרְבָּן - לשון התקרבות. הַתּוֹרָה הִיא שֵׂכֶל נִבְדָּל - התורה היא רוחנית נשמתית.
ביאורים
החכמה מסמלת את הכרת החוקים הרוחניים שעליהם מושתת העולם. היא יודעת אילו מעשים הם רעים כיוון שאינם עולים בקנה אחד עם רצון ה' ועם ההרמוניה הרוחנית שמאחדת את כל חלקי הבריאה. הרע נקרא 'חטא' מלשון חיסרון, כמו שאדם מחטיא את המטרה. החטא הוא חיסרון בשלמות הרוחנית, ובאופן טבעי הוא גורם חיסרון גם בשלמות הגופנית. לכן, לפי החכמה, חיי האדם החוטא אמורים להיפגע ולהינזק.
הנבואה מסמלת את המבט האלוהי על העולם, ולכן היא לא רק מכירה בפחיתות של המעשים הרעים, אלא גם יודעת לשער את מהות הנזק שהם גורמים. הנבואה מבטאת את מידת הדין, שנחשבת כאמת המוחלטת שתובעת שלמות בלתי מתפשרת מהאדם. לכן לפי הנבואה, האדם החוטא ראוי לכליה, כיוון שאין זכות קיום למי שחורג מרצון ה' שמעניק חיים לעולם ומקיים אותו.
התורה מסמלת את הפנייה של רצון ה' אל האדם. היא יודעת שהאדם מועד לחטוא, ואין ציפייה שהוא יעמוד תמיד בכל הדרישות, ולכן היא מכירה ביכולת של האדם לתקן. החטא הרחיק את האדם מה', בכך שהוא המרה את רצונו. על ידי הקרבן, האדם מתקרב אל ה' בחזרה, כדרך טבעו של האדם שהנתינה לאחֵר יוצרת חיבור וקרבה. האדם מתקן את שורש הקלקול של החטאים שהם הריחוק מה', על ידי הדביקות המחודשת בה' וההתבטלות אליו וכך יש כפרה לאדם על חטאיו.
התורה מתייחסת אל העולם, אבל היא לא נחשבת כחלק ממנו. מצוות התורה לא תלויות בהבנה של האדם, ואינן מושפעות ממנו. התורה מגישה לאדם את רצון ה' הנבדל שבא לידי ביטוי במצוות, והן נועדו לרומם את האדם הנתון בגוף ובעולם גשמי למדרגה רוחנית עילאית. דווקא משום שהתורה מסתכלת על העולם 'מלמעלה', היא מאפשרת את התיקון והכפרה על החטא. מבחינת התורה, יש הבדלה מוחלטת בין עולם הרוח לעולם החומר, ולכן היא מכירה בניגודיות שיש ביניהם. החטא נובע מהפער ומההתמודדות שבין העולמות. החטא נובע מהכפיפות של האדם בפני החלק הגשמי שבו, ולכן יש מקום לתשובה מצד הכרת האמת בחלק הרוחני שלו.
הרחבות
* הקרבת הקרבן כמביאה לדבקות בקב"ה
מִי שֶׁמֵּבִיא קָרְבָּן אֶל אֶחָד הוּא שָׁב אֵלָיו לְהִדַּבֵּק בּוֹ. במקום אחר הרחיב המהר"ל בעניין זה: "אף שאין דבר זה (הקרבן) לתועלת השם יתברך מכל מקום האדם מוסר עצמו אל השם יתברך, ואף אם אין מוסר נפשו אליו רק ממון שלו שמקריב אליו קרבן, מכל מקום גם זה נקרא שמוסר עצמו אל השם יתברך כאשר מקריב אליו ממון שלו . ונקרא זה עבודה כי העבד קנוי לרבו והוא וממון שלו הכל לאדון שלו, ולכך כאשר מביא קרבן אליו מורה שהוא שלו כמו העבד שהוא קנוי לרבו" [נתיב העבודה, פרק א].
* המקריב קרבן כאילו הקריב נפשו
כְּאִלּוּ הִקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ. הרב יהושע הרטמן , בהערותיו למהר"ל, הקשה על דברי המהר"ל הללו: "מה הראיה ממה שנאמר 'ונפש כי תקריב' הרי שם חכמים הדגישו שמדובר דוקא במנחה של עני וכלשונם שם: "מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה 'נפש', אמר הקב"ה מי דרכו להביא מנחה – עני. מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו לפנַי'. ומנין לומר שלימוד זה כוחו יפה אף לגבי שאר קרבנות" [מנחות קד:].
ותירץ (על פי ה' משך חכמה ' לשמות יב, כא): "שתיבת 'נפש' האמורה במנחה לרבותא נקט לה שאף על פי שאין במנחה נפש כמו בהמה ועוף מכל מקום הקב"ה מחשיב הדבר לנפש מפאת הממון שהופרש עבור המנחה וקל וחומר הוא לקרבנות בהמה ועופות שיש בהם דין נפש וכמו שנתבאר, ולכך שפיר ניתן ללמוד מהפסוק של מנחה אף לשאר קרבנות" [הערה 128].
שאלות לדיון
א. בחוויה האישית שלנו - כשאנו מתייחסים לחטא שחטאנו, איך אנו נוטים להתייחס אליו – כמו החכמה או כמו הנבואה? אנו חושבים עליו כשגיאה או כרע?
ב. איזו תגובה גוררת כל התייחסות? האם התגובה תהיה תסכול על אי היכולת להחזיר את הגלגל לאחור? האם לימוד משגיאות העבר או שמא תהליך פנימי של הטהרות מן הרע?
לע"נ הילדה יוכבד בת ר' אברהם
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
