ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נתיב התשובה למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל
וְאָמַר רַב אֲדָא: כָּל שֶׁפָּסוּל בַּבְּהֵמָה כָּשֵׁר בָּאָדָם, פֵּרוּשׁ, כִּי הַבְּהֵמָה פְּסוּל שֶׁלָּהּ כַּאֲשֶׁר יֵשׁ מוּם בְּגוּפָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהַמּוּם הוּא תְּחִלַּת אִבּוּד הַגּוּף, וְהַגּוּף כַּאֲשֶׁר נֶאֱבָד – הוּא חוֹזֵר לֶעָפָר וְאֵינוֹ קָרֵב אֶל ה' יִתְבָּרַךְ, אֲבָל בָּאָדָם כַּאֲשֶׁר רוּחוֹ נִשְׁבָּרָה מִפְּנֵי חֶטְאוֹ, הָרוּחַ כַּאֲשֶׁר נִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי הוּא לְמַעְלָה, כְּדִכְתִיב: "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים" (קהלת יב, ז), וּלְכָךְ עוֹלֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבָּר גַּם כֵּן. וְדָבָר זֶה הוּא הַקְרָבָה לַשָּׁמַיִם, וּלְכָךְ: "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה".
כלים שבורים
וּמַה שֶּׁאָמַר כִּי כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ כֵּלִים שְׁבוּרִים, מִפְּנֵי כִּי אֶל ה' יִתְבָּרַךְ הִיא הָעֲנָוָה•, שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת הוּא מִדַּת הַפְּשִׁיטוּת•, וּלְכָךְ כֵּלָיו שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ שְׁבוּרִים, כִּי הַשָּׁבוּר הוּא הַפְּשִׁיטוּת כַּאֲשֶׁר אֵין לוֹ שֵׁם כְּלִי• כְּלָל, וּבִשְׁבִיל כָּךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכֵלִים שְׁבוּרִים, וּלְכָךְ ה' יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר: יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר.
משל הכלי השבור
וְהִנֵּה מַה שֶּׁאָמְרָה הַחָכְמָה וְהַנְּבוּאָה•, מָשָׁל אֶל מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁנָּתַן לְאֶחָד כְּלִי לִשְׁמֹר, וְהַכְּלִי נִשְׁבַּר, וְהוּא מִצְטַעֵר עַל זֶה מֵאֵימַת הַמֶּלֶךְ, וְלֹא יֵדַע מַה יַּעֲשֶׂה. לְכָךְ הוּא שׁוֹאֵל חָכָם אֶחָד מַה יַּעֲשֶׂה, וְהוּא מֵשִׁיב כִּי דָּבָר זֶה אֵינוֹ כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְאֵין לְהָשִׁיב לוֹ הַכְּלִי כָּךְ. וְאָדָם זֶה לֹא יֵדַע מַה יַּעֲשֶׂה, וְיֹאמַר כִּי בְּאוּלַי זֶה לֹא יָדַע הַנְהָגַת מֶלֶךְ זֶה, אֵלֵךְ וְאֶשְׁאַל אֶחָד מִקְּרוֹבֵי הַמַּלְכוּת שֶׁהֵם מַכִּירִים אֶת הַמֶּלֶךְ, וְכַאֲשֶׁר הוּא שׁוֹאֵל אוֹתוֹ מֵשִׁיב לוֹ, כִּי אֲנִי מַכִּיר אֶת הַמֶּלֶךְ גְּדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ, אֵין רָאוּי לְהָבִיא כְּלִי זֶה לְפָנָיו, וּלְכָךְ אָמַר כִּי יֵשׁ לְאַבְּדוֹ לְגַמְרֵי. וְהִנֵּה לֹא יֵדַע מַה יַּעֲשֶׂה, וּלְכָךְ אוֹמֵר: אֵלֵךְ אֶל הָאֻמָּן שֶׁתִּקֵּן אֶת הַכְּלִי, אוּלַי יִמְצָא לוֹ תַּקָּנָה, וּבָא אֶל הָאֻמָּן, אָמַר שֶׁיֵּשׁ תַּקָּנָה לְזֶה הַכְּלִי, אֲבָל הַתַּקָּנָה קָשָׁה גַּם לֹא לְכָל הַקִּלְקוּלִים שֶׁבּוֹ רַק לְאֶחָד אוֹ לִשְׁנַיִם. וְהִנֵּה זֶה אוֹמֵר: עַל כָּל פָּנִים לֹא אוּכַל לִהְיוֹת נָקִי מִזֶּה, אֵלֵךְ אֶל הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ, יַעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה, וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ אָמַר: הַכְּלִי הַזֶּה שָׁבוּר אֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ*, וְהָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא אָמְרוּ לְךָ כָּךְ מִפְּנֵי כְּבוֹדִי עָשׂוּ וְלֹא מִצַּד הַנְהָגָתִי, אֲבָל אֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כָּךְ.
הנמשל במדרש
לְכָךְ אָמַר כִּי מִתְּחִלָּה שָׁאֲלוּ לַחָכְמָה: חוֹטֵא מָה עָנְשׁוֹ מִצַּד הַחָכְמָה, וְהִיא אוֹמֶרֶת: הַחָכְמָה מְחַיֵּב אֶל הַחוֹטֵא הָרַע כַּאֲשֶׁר חָטָא אֶל הַמֶּלֶךְ. וְאַחַר כָּךְ שָׁאֲלוּ אֶל הַנְּבוּאָה, כִּי הַנָּבִיא יוֹדֵעַ וּמַכִּיר גְּדֻלַּת הַמֶּלֶךְ וְכַמָּה גָּדוֹל מַעֲלָתוֹ, לְכָךְ אָמְרָה כִּי מִצַּד הַזֶּה אֵין רָאוּי אֶל הַחוֹטֵא רַק הַמִּיתָה לְפִי גֹדֶל חֶטְאוֹ שֶׁחָטָא לַמֶּלֶךְ הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ שָׁאֲלוּ לַתּוֹרָה, כִּי בַּתּוֹרָה בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ אֶת עוֹלָמוֹ (בראשית רבה א, א), וְכֵיוָן שֶׁבָּהּ נִבְרָא הַכֹּל יֵשׁ גַּם כֵּן בַּתּוֹרָה אַחַר שֶׁחָטָא וְנִתְקַלְקֵל בְּרִיאָתוֹ, יֵשׁ בַּתּוֹרָה גַּם כֵּן תִּקּוּן לָאָדָם. וְאַחַר כָּךְ שָׁאֲלוּ אֶת ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְהוּא אוֹמֵר: בִּכְלִי שָׁבוּר אֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁכָּל כֵּלָיו הֵם שְׁבוּרִים.
___________________________
אֶל ה' יִתְבָּרַךְ הִיא הָעֲנָוָה - המשתוקק ומידבק בקב"ה הוא בעל מידת הענווה. מִדַּת הַפְּשִׁיטוּת - שאינו מחשיב את עצמו. שֵׁם כְּלִי - הגדרת כלי. מַה שֶּׁאָמְרָה הַחָכְמָה וְהַנְּבוּאָה - לעיל, שהחוטא ייענש.
ביאורים
יש הבדל מהותי בין קרבן בהמה ל'קרבן אדם' על ידי התשובה. כשיש שבר בגוף הבהמה היא פסולה לקרבן, כיוון שמום נחשב כאיבוד חלקי של הגוף, וגוף שאבד חוזר לעפר ומאבד את הקשר שלו עם ה'. לעומת הבהמה, האדם מקריב את רוחו ולא את גופו. כאשר הרוח אובדת לגמרי מהגוף, היא חוזרת למקורה האלוהי, ולכן כשעולם הנפש של האדם שבור, הוא דווקא מתקרב לה'.
הענווה מלמדת, שתכלית האדם היא בכך שהוא ממלא את התפקיד שה' נתן לו. לאדם אין חשיבות ומשמעות מצד עצמו, אלא כשליח מאת ה' לפעול בעולמו. הענווה משולה לכלים שבורים, שאין להם ישות עצמית, אלא הם משמשים כחומר גלם עד שבעל המלאכה יחליט לתת להם צורה וזהות, וכדי לבטא זאת, נאמר במדרש שה' משתמש בכלים שבורים. בעל הענווה אינו מייחס חשיבות לעצמו, אלא מבטל את עצמו לעומת רצון ה', ולכן הוא קרוב לה'. כמו כן הוא מסוגל לעשות תשובה, כי הוא אינו חושש להודות בכישלונו, ולא מרגיש שהוא מאבד את מעלתו בכך שיש לו חסרונות.
המדרש מתאר שלדעת החכמה, הנבואה והתורה אין מקום לתשובה על החטא. המהר"ל הסביר בתחילה, שלדעתם אין בכוחה של התשובה לתקן את החטא. כעת המהר"ל מסביר באופן אחר, שלדעתם אין ראוי לבעל תשובה לעבוד את ה'. החכמה והנבואה מכירות את גדולת ה', ולכן לדעתם אין מקום לאדם שליבו שבור ונדכה לבוא לפני ה'. רק לאדם שלם ברוחו ובנפשו ראוי להתקרב לפני ה' ולעובדו, אבל בעל תשובה הוא מדוכדך ובעל שפלות עצמית. רק ה' בעצמו חידש, שאין זה פגם לכבודו שיעבדו אותו אנשים בעלי שברון לב, ואדרבה באנשים כאלו במיוחד הוא חפץ, כיוון שהם מבטלים את כל חייהם לרצונו.
הרחבות
* מעלתם של בעלי תשובה
הַכְּלִי הַזֶּה שָׁבוּר אֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. עלינו לשים לב, שהמשל שהביא המהר"ל פותח בכך שתפקידו של האדם היה לשמור על הכלי שנתן לו המלך, שלא יישבר , ומסיים בכך שהמלך אמר שהוא משתמש בכלי שבור . לפי זה, ניתן להסביר שהקב"ה אמנם הטיל על האדם להתרחק מן החטא, שהרי החטא הוא דבר חמור מאד שעל האדם לברוח ממנו כל ימי חייו, ובכל זאת, לאחר שהאדם חטא, ישנה מעלה מיוחדת בעצם הכלי השבור, בעצם המצב בו האדם נמצא כשיש לו אפשרות של השתלמות, של התגברות על הנפילות ושל עלייה כלפי מעלה.
נראה שזהו עומק שיטתו של רבי אבהו בגמרא: "דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין" [ברכות לד:]. המילה 'בעל' בביטוי 'בעל תשובה' היא כמו בביטוי – 'בעל לשון הרע', כלומר, אדם הקבוע ועסוק בכך , וכן 'בעלי תשובה' הם העסוקים תמיד בתשובה [דיוקו של הרב צבי יהודה הכהן קוק , נדפס בספר מאורות הראי"ה לירח האיתנים, מאמר נתיב מהלכי התשובה].
מי שזוכה להיות עסוק כל ימיו באותה השתלמות מתמדת של הכלי השבור, זוכה לאותה מעלה עליונה שהיא למעלה ממעלת הצדיקים.
שאלות לדיון
א. לפי המשל, מדוע אותו אדם היה צריך לעבור אצל החכם, קרובי המלכות והאומן. איזה תשובה היה מקבל מהמלך אם היה הולך אליו בלבד?
ב. "הכלי הזה שבור אני משתמש בו". כיצד אפשר להסביר שימוש בכלי שבור?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
