ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נתיב התשובה למהר"ל
וְלֹא הָיָה תַּקָּנָה זֹאת אֶל הַחָכְמָה שֶׁהִיא חָכְמָה בִּלְבַד. שֶׁאֵין הַחָכְמָה הַנְהָגָה הַנִּבְדֶּלֶת לְגַמְרֵי מִן הַגַּשְׁמִי כְּמוֹ שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שֵׂכֶל נִבְדָּל לְגַמְרֵי, וְכֵן אֵין הַנְּבוּאָה• הַשָּׂגָה נִבְדֶּלֶת מִן הַגַּשְׁמִי, וּלְפִיכָךְ מִצַּד אֵלּוּ שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת אֵין כָּאן סִלּוּק חֵטְא אֲשֶׁר הוּא הַחֵטְא מַה שֶּׁהָיָה הַחוֹטֵא נִמְשָׁךְ אַחַר הַגַּשְׁמִי, אֲבָל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שֵׂכֶל נִבְדָּל מִן הַגַּשְׁמִי לְגַמְרֵי, לְכָךְ מִצַּד מַדְרֵגוֹת הַתּוֹרָה יֵשׁ כָּאן סִלּוּק חֵטְא אֶל הָאָדָם שֶׁהָיָה נִמְשָׁךְ אַחַר הַגַּשְׁמִי.
וּלְפִיכָךְ הַחָכְמָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה", כִּי רָאוּי אֶל הַחוֹטֵא הָרַע, כִּי דָּבֵק בּוֹ הָרַע וְרוֹדֵף אַחֲרָיו הָרַע, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא הָיְתָה גּוֹזֶרֶת מִשְׁפָּטָיו לְגַמְרֵי, רַק שֶׁמִּתְחַיֵּב אֶל הַחוֹטֵא הָרַע. אֲבָל הַנְּבוּאָה שֶׁהִיא מִצַּד מִדַּת הַדִּין הָיְתָה מְחַיֶּבֶת מִשְׁפַּט הַחוֹטֵא לְגַמְרֵי מִכֹּל וָכֹל לוֹמַר: "נֶפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת". אֲבָל כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ לַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית הַנִּבְדֶּלֶת מִן הַגַּשְׁמִי, הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: יָבִיא קָרְבָּן וְיִתְכַּפֵּר מֵחֶטְאוֹ, כִּי הַתּוֹרָה מַדְרֵגָה פְּשׁוּטָה הָאָדָם• מִן הַגַּשְׁמִי, וּבָזֶה הוּא סִלּוּק הַחֵטְא* כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר.
הכל שב אל ה'
וְאָמַר: שָׁאֲלוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חוֹטֵא מָה עָנְשׁוֹ? וְהוּא יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר: יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר. וּבֵאוּר זֶה, שֶׁמִּצַּד כִּי הַנִּמְצָאִים כֻּלָּם תָּלוּי בּוֹ• שָׁבִים אֵלָיו, כִּי כֵן הַנִּמְצָאִים שָׁבִים אֶל ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין לָהֶם קִיּוּם בְּעַצְמָם כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, וְזֶה הַחוֹטֵא כַּאֲשֶׁר הוּא פּוֹרֵשׁ מֵחֶטְאוֹ וְשָׁב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ – ה' יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל אוֹתוֹ, כִּי זֶהוּ מִצַּד מִדַּת ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְקַבֵּל כָּל הַנִּמְצָאִים שֶׁהֵם שָׁבִים אֵלָיו, וּלְכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר, כִּי מִצַּד ה' יִתְבָּרַךְ הַחֵטְא מִסְתַּלֵּק, וְיֵשׁ לְךָ לְהָבִין עוֹד בְּעִנְיָן זֶה כִּי אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ יוֹתֵר.
הַנְּבוּאָה - מדרגה פחותה לעומת התורה - נבואת משה רבנו באספקלריא מאירה. פְּשׁוּטָה הָאָדָם - מרחיקה את האדם מהגשמיות אל הרוחני המופשט. תָּלוּי בּוֹ - ה' מחיה את העולם בכל רגע.
ביאורים
התורה מבחינה באופן חד בין הגוף לבין הנשמה. היא מכירה בכך שהחטא נובע מצד כוחות הגוף שגרמו לאדם להשתעבד לתאוות חולפות. לכן התשובה אפשרית מצד הנשמה שיודעת שתכלית החיים היא הדביקות בה'.
לעומת התורה, החכמה והנבואה הן חלק מובנה מהעולם הזה. החכמה מבטאת את השכל האנושי הנעלה והעדין ביותר, והנבואה מבטאת את האישיות הנעלית ביותר שה' מודיע לה את רצונו. החכמה והנבואה מביטות על הגוף והנשמה כמכלול אחד, ולכן מבחינתם החטא הוא חלק בלתי נפרד מהאדם. אין אפשרות להפריד בין חלקי האישיות שלו, ולשייך את החטא רק לכוחות הגוף, אלא החטא מכתים את כל ישותו של האדם. ההסתכלות הזו מחייבת, שלא תהיה אפשרות לאדם להתנתק מהחטא, ואין מנוס אלא מקבלת עונש שמשקף את החיסרון הרוחני שהאדם יצר.
ה' הוא מקור החיים של כל הנבראים, ולכן מבחינתו אין צורך בפעולה ממשית כדי להתקרב אליו, כדוגמת הקרבת הקרבנות שלדעת התורה. די בכך שהאדם יחזור לעצמו, לשורש חייו, ובזה הוא ישוב לה' ויתקרב אליו. כשהאדם יברר לעצמו מדוע הוא נמצא בעולם, ומה תפקידו, הוא יחשוף את הנקודה הפנימית שמעניקה לו חיים, וימצא את ה' בקרבו. הצער על החטא, מגלה לאדם את הרצון הטהור שנמצא בתוכו, שמתמזג עם רצון ה'. התשובה - משיבה את האדם אל מקורו ושם הוא כבר דבֵק בה' מאליו.
הרחבות
* התורה כתבלין ליצר הרע ולחטאים
כִּי הַתּוֹרָה מַדְרֵגָה פְּשׁוּטָה הָאָדָם מִן הַגַּשְׁמִי, וּבָזֶה הוּא סִלּוּק הַחֵטְא. חז"ל אמרו שהפתרון למלחמה ביצר הרע יבוא לאדם על ידי לימוד התורה: "ת"ר: 'ושמתם' – סם תם, נמשלה תורה כסם חיים; משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך, אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי (אבעבועות); כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין , ואם אתם עוסקים בתורה – אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'הלא אם תטיב שאת', ואם אין אתם עוסקין בתורה – אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'לפתח חטאת רובץ'... תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש , אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר: 'הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע', אם אבן הוא נימוח; שנאמר: 'הוי כל צמא לכו למים', ואומר 'אבנים שחקו מים'" [קידושין ל:].
לפי דברי המהר"ל , יהיה מובן יותר עומקם של דברי חז"ל הללו. אדם הנמצא בתוך מציאות של עיסוק בתורה (ובפרט אם משך את יצרו לבית המדרש, מקום שכולו לימוד תורה), יכול להתרומם מעל למציאות הגשמית, ומעל יצרו הרע, כך שממילא יצרו הרע "יתפוצץ", ומִדבקות בחטא יעבור האדם לדבקות בדברים רוחניים.
שאלות לדיון
א. "שמצד כי הנמצאים כולם תלוי בו שבים אליו", האם יש תשובה לגוי?
ב. "כי ראוי אל החוטא הרע כי דבק בו הרע", אותו אדם עשה גם מעשים טובים. כיצד ייתכן שהוא דבק גם ברע וגם בטוב?
ר' אברהם בן משה לוי
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
