בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • סוכות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

ניסוך המים לעומת ירידת גשמים

undefined

הרב אלקנה ליאור

12 דק' קריאה
מהי מטרת הסכך?
לשם ההבנה נקדים ונשאל מהי מטרת הסכך? דהיינו, ברור שהסכך אמור להעניק הגנה כל שהיא, אך מה טיבה של אותה הגנה? מחד, הסכך חייב להנתן לשם צל, ולהעניק צל "צלתה מרובה מחמתה" ואם לא - הסוכה פסולה. מאידך, קשה לראות בסוכה מקום מוגן מפני מזג האויר. שהרי הסכך מועיל רק במזג אויר מאד אופטימלי אם יש חום קיצוני או לחילופין יורדים גשמים הרי שאין הסוכה מסוגלת לשמש הגנה. שהרי לכתחילה אין לעבות את הסכך באופן שגשמים לא חודרים (ואם עשה כן, לשיטת ר"ת 1 הסוכה אפי' פסולה). וכן, כנגד שרב ושמש חזקה לא יועיל הסכך. א"כ מהי מטרת הסכך?

סוכות: בעד המים או נגד המים?
על מנת להעמיק בשאלה זו נתמקד בגשמים אשר מפניהם ודאי שהסכך לא מגן ונשאל מה היחס שלנו כלפי הגשמים בחג הסוכות? מצד אחד איננו רוצים שירדו גשמים במשך החג, כיון שאם ירדו נפטר מהמצווה מדין "מצטער" וחז"ל אף אמרו שגשמים הם סימן קללה בחג ואף משלו משל:
"למה הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו" 2 .

מאידך, מט"ו בתשרי מתחילים "ימות הגשמים" מבחינה הלכתית 3 ולר"א מתחילים להזכיר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' כבר מיו"ט א' של חג מאחר שהוא זמן הגשמים. כמו כן, ישנה מצוות ניסוך המים המיוחדת לחג הסוכות שהגמ' בר"ה 4 מטעימה אותה "כדי שיתברכו לכם גשמי שנה". ארבעת המינים גדלים על מים ולר"א אף הם באים לרצות על המים, ועל כולם המשנה בר"ה 5 שאומרת "ובחג נידונים על המים". א"כ המים הם נושא מאד חשוב בחג הסוכות ומבקשים אנו להבין מדוע סוכת המצווה עשויה באופן שגשמים הם סימן קללה בחג.
שאלה נוספת, מה הכוונה ברישא של המשל שנתנו חז"ל "לעבד שבא למזוג כוס לרבו"? בשלמא הסיפא "ושפך לו קיתון על פניו" מקבילה לירידת גשמים, אולם מדוע הישיבה בסוכה נמשלת דווקא לעבד שמוזג כוס? האם הרישא נשנתה רק אגב הסיפא?

תהליך תשובה שנתי
לצורך הבנת העניין יש להבדיל קודם כל בין 'מים' שהוא מושג כולל מאד לבין גשמים, על אף שבהשקפה ראשונה נראה שהם היינו הך. "בחג נידונים על המים" - ביום השני לבריאה אנו שומעים על הבדלה בין מים עליונים למים תחתונים. מים עליונים הם מים שמעל הרקיע, שאיננו מכירים, אולי רוחניים. ומים תחתונים הם המים מתחת הרקיע, המים שאנו מכירים בימים, בנהרות, בבארות ובמעיינות. הגשם מהווה את הקשר בין המים העליונים לתחתונים. לדעת ר' יהושע במסכת תענית 6 , מי הגשמים מגיעים ישירות מהמים העליונים, ולדעת ר' אליעזר מי האוקיינוס מתאדים ומתהווה התהליך הטבעי שאנו מכירים עד שהם מתעבים בעננים ויורדים כטיפות מים "חשרת מים עבי שחקים". נראה שמצד אחד גם לר' יהושע אין הדברים כפשוטם, ומצד שני, גם לר"א מה שהגשם נקרא "מן השמים" מורה שיש כאן בוודאי רעיון רוחני שהגשם הוא למעשה ירידה והתגשמות, כשמו כן הוא: גשם. חפץ גשמי של דבר נעלה או ממצב צבירה שונה, אל טיפות מים ממשיות אותם אנו מכירים.

תהליך זה במים מתקשר למושג רחב שמופיע במשנתו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל 'תהליך התשובה העולמי'. בבריאת העולם רבש"ע ברא והוריד כוחות לעולם הזה כשהתכלית היא שבסופו של דבר ישובו חזרה למקור שורשם. תפקידנו לברר את הנקודה הרוחנית מתוך הגשמיות ולהעלותה חזרה למקורה. יתכן שתהליך זה רמוז בעומק ההזכרה של "משיב הרוח ומוריד הגשם". המטרה של ירידת הגשם היא "משיב הרוח" שנשוב ונעלה את המתוקן חזרה. א"כ גם במים, ובעיקר במים, יש תהליך תשובה שנתי. מידי שנה קבע רבש"ע שירדו גשמי שנה והם מחיים ומצמיחים ומרווים את הארץ "והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל" 7 . בחג הסוכות הם שבים למקורם, כפי שכותב רש"י בפרשת ויקרא 8 "ברית כרותה למים" בשעה שנבדלו מהמים העליונים הובטח להם שיעלו על גבי המזבח בניסוך המים בחג ובמלח שעל כל קרבן וזוהי "ברית מלח".

הקשר בין הישיבה בסוכה לניסוך המים
א"כ אנו רואים שחג הסוכות נקבע להשלמת תהליך התשובה הגדול בניסוך המים בחג. כנראה שיש קשר והשוואה בין הישיבה בסוכה לניסוך המים.
ונראה להסביר כך: מצוות ישיבה בסוכה כוללת ישיבה, לינה, ובפרט אכילה בסוכה. תכלית עבודתנו בעולם הזה היא לקדש את החומר, לרומם אותו, להשיב את הרוח אל האלוקים וזאת ע"י עשיית מצוות אלוקיות במציאות הגשמית-חומרית. א"כ אכילה בסוכה מבטאת את תכלית עבודת ד' שלנו בעולם הזה. ה'כזית' לחם אותו אנו מצווים לאכול בסוכה הוא גם תכליתם של גשמי שנה שירדו על מנת לתת "זרע לזורע ולחם לאוכל" ומיהו האוכל האידיאלי? הלוא הוא האיש הישראלי האוכל לחם בקדושה בפרט כשיושב ואוכלו בסוכה. במקביל לעבודה זו אנו גם מנסכים את המים, מי מעיין השילוח, מבחר המים התחתונים, ומעלים אותם למקור שורשם אל על גבי המזבח.
לכן, מצד עבודת ה' הייחודית של ישראל בחג הסוכות, בו מתרוממים לשיא התשובה והשלימות, אין זה עדיין הזמן להתחיל כבר את התהליך מחדש של ירידת הגשמים במובנם הגשמי והרוחני. זהו זמן של עבודה מלמטה למעלה של "למזוג כוס לרבו" של ניסוך מים, של השבת הרוח אל האלוקים. אין זה הזמן עדיין להתחיל תהליך חדש של ירידת גשמיות, ירידת גשמים למטה. זמן זה יבוא לאחר שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. אנו ודאי מצפים לו, זוהי מנה שנתית חדשה של גשמים ושל עבודת ד' לשנה החדשה, על כך מתפלל הכהן הגדול תפילה קצרה ביוה"כ שהשנה תהיה גשומה. אך בשבעת הימים המיוחדים האלו, על אף שבדרך הטבע הם כבר ימי הגשמים, לעם ישראל שהוא מעל הטבע אין זה זמן גשמים. להיפך, אם ירדו גשמים בזמן מיוחד זה הרי הם כעבד "ששפך לו רבו קיתון על פניו". וזהו אולי גם עומק דברי הטור 9 בנמקו מדוע חג הסוכות בתשרי ולא בניסן וז"ל: "ואע"פ שהוציאנו ממצרים בחודש ניסן, לא ציוונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא הייתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ולכן צוה אותנו שנעשה סוכות בחודש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוגה, בזה יראה לכל שמצוות המלך היא עלינו לעשותה". ונראה, שבנוסף לפשוטם של דברים, מצוות סוכה היא בחודש תשרי כיון שרק בזמן מיוחד זה יכולה להבחן מדרגתנו, האם אנו אכן משלימים את התשובה ועוסקים רק בהעלאה מלמטה למעלה או שאנחנו עוד לא "שם" ואז יורדים מהשמים גשמים על הסוכה. וזהו (על דרך הרמז) "ובחג נדונים על המים" נדונים ונבחנים בהתאם לתהליך התשובה הנ"ל של המים היכן עם ישראל עומד בשנה זו.
עפ"י דברינו ניתן לתת הסבר נוסף לכפילות בדברי הרמ"א שעמד עליה המשנ"ב (סימן תרכה סק"ב) מדוע גם בסוף סימן תרכד כתב הרמ"א "והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יו"כ בעשיית הסוכה" ושוב בסימן תרכה כתב : "ומצווה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כיפור"? ותירץ המשנ"ב שתי תירוצים. או כאן התחלה בעלמא וכאן מתקן כולה או כאן למדקדקים וכאן לכולם.
נראה להוסיף ביאור. בסוף הלכות יוה"כ נימק "כדי לצאת ממצווה למצווה" ומקור דבריו מהמהרי"ל שהביא את הפסוק: "ילכו מחיל אל חיל 10 ". ובתחילת הלכות סוכה נימק: "דמצווה הבאה לידו אל יחמיצנה". שיש בהכנת הסוכה שני עניינים. האחד(בתחילת הל' סוכה) נימוק שגרתי, להזדרז ככל מצווה העומדת לפניך "אל תחמיצנה". והשני, ייחודי, כהמשך של יוה"כ: להכנס מיד מתוך הטהרה והכפרה של יוה"כ לצל הסוכה, להמשך השלמת תהליך התשובה הנ"ל.

ייחודם של ימות הגשמים
השנה מחולקת לשני חלקים: לימות הגשמים ולימות החמה. אמנם ימות החמה הם גם שם לשנה בכללותה במקורות שונים 11 . וכן מצד הטבע, החמה קיימת כל השנה רק שבימות הגשמים נוסף גם הגשם. אולם חז"ל קראו לימי החורף כולם "ימות הגשמים". לאור הנ"ל מה עניינם של ימות הגשמים? ומה עניינם של ימות החמה?
חז"ל אומרים במסכת תענית 12 כמה מימרות נפלאות על גדלותם של ימות הגשמים, שיש להבינם. "גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ". מימרא זו עשויה להתבאר כפי שהסברנו לעיל שעצם הפיכת העננים לטיפות מים, ירידת כוחות גשמיים לעולם, יש מעין מה שהיה בבריאה. וכן מימרא נוספת: "גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה. שנאמר: "יערוף כמטר לקחי". וצריך להבין, עד כדי כך גדול יום של גשם? אלא נראה שיש להבין כך, בפסוק הזה נקרא הגשם "מטר", מטר מבטא את אופן ירידת הגשמים - בחזקה. והגמ' בתענית 13 אומרת: "מטרא בעלה דארעא הוא" היינו הוא מעין הבעל של האדמה. בתפילה אנו אומרים בברכת השנים "ותן טל ומטר על פני האדמה". המהר"ל בתפארת ישראל 14 מבאר שהאדם נקרא בשם "אדם" על שם האדמה, כי הוא דומה לה בכך שעניינו להוציא את כוחות נשמתו אל הפועל כמו האדמה המוציאה אל הפועל ע"י המטר את הפוטנציאל העצום הגלום בה, כדברי הפסוק בישעיה "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב 15 כי אם הרווה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל". וממשיך הנביא וממשיל זאת לדבר ה' "כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו". עוד מסביר המהר"ל בפכ"ה של תפארת ישראל, שהמיוחד ב"יום שניתנה בו תורה" היינו עצרת, חג השבועות, הוא הירידה של תורה מן השמים לעולם הזה על מנת שישראל יהיה בכוחם לקדש את החומר, ע"ש. א"כ מובן עפ"י זה מדוע גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה. כי יורד כאן הכח היכול להוציא את האדמה אל הפועל. מעין מה שתורה מוציאה את ישראל אל הפועל.
כפי שציינו בעבור ימי הגשם הממלאים מקסימום שליש מהחורף נקרא כל החורף בלשון חז"ל ימות הגשמים. וקביעה זו טעונה הסבר. באביב האדמה מתחילה להוציא את עצמה אל הפועל והכל פורח בצורה נפלאה. גם עם ישראל יוצא לחרות, מתחיל להיות הוא עצמו ולהוציא את כוחותיו אל הפועל. "היום אתם יוצאים בחודש האביב". על כן מלמדים חז"ל בקריאת החורף ימות הגשמים שתקופה זו של השנה מסוגלת לקליטת כוחות מרבש"ע, ודאי לא רק בשדות אלא גם בעם ישראל המותאם לעונות השנה. כל החורף הוא זמן מתאים לקליטה של תורה ולא רק באביב.

ייחודם של ימות החמה
ונראה לאור זה שימי החמה הם הימים המסוגלים להוצאה אל הפועל. ראשית, בעולם הצומח, כפי שרואים במוחש, האדמה מוציאה את הגלום בה מן הכח אל הפועל. אך ליתר דיוק יציאה אל הפועל פירושה גם שאיפה אל הפועל ומי ה"בפועל" הגמור? המהר"ל כותב בגבורות ה' פרק נ"ב שרבש"ע הוא ה"בפועל" הגמור. לכן רק הוא בכבודו ובעצמו "אני ולא מלאך" הוציא את עם ישראל ממצרים. כפי שמסביר שם המהר"ל יציאת עם ישראל בליל הסדר היא כעין לידה, וכשם ששלושה מפתחות לא נמסרו לשליח אלא הם בידו של הקב"ה. כי רק הוא יכול לחולל לידה אמיתית מן הכח אל הפועל. כך היציאה ממצרים הייתה על ידו ישירות "אני ולא מלאך". ואף נמשל רבש"ע לחמה בכמה מקורות. "כי שמש ומגן ד' אלוקים" וכן ישראל נמשלו ללבנה ורבש"ע לחמה. "אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים". וזה מובן שהרי החמה בעולם הטבע היא קביעא וקיימא. לא זזה, לא משתנית. נמצאת בפועל הגמור - משל לרבש"ע, והלבנה משתנה ונכסית ומתחדשת - משל לישראל. א"כ ימי החמה, זהו הזמן המתאים לטבע, הנזון מהגשמים, לצאת אל הפועל וכן של ישראל מבחינת הוצאת החיים הרוחניים אל הפועל. עד שמגיע הזמן בו אנו זוכים לשבת ולחסות בצלו יתברך בחג הסוכות. ואז אנו שואבים מים מתחתיות ארץ ואותם אנו מניפים ומנסכים אל-על. ולכן נקראת השמחה בחג "שמחת בית השואבה", הדגש הוא על השאיבה שהיא פעולה מובהקת המוטלת על האדם. המים בטבעם "מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך" וישראל בפעולה מיוחדת באים ושואבים, באים ומשיבים את המים למקורם. "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה".

מטרת הסכך
כעת יש להסביר שהסכך אינו אמור להיות הגנה משרב ושמש קיצוניים ולא טובים, אלא להיפך, החמה משולה לרבש"ע, אלא שמרוב עוצמת האור שלו איננו יכולים לחסות בו ישירות, אנו זקוקים למסנן, למגן שיאפשר לנו להנות מזיו השכינה. "בצלו חמדתי וישבתי". ולכן מזג האויר בסוכות נדרש להיות אופטימלי. כי אם יש חום קיצוני זה אומר שאנו לא הכנו נכון את עצמינו לקלוט אם האור, הכלים שלנו לא בנויים לכך ואנו יוצאים מן הסוכה מדין "מצטער". וזו מטרת הסכך שעשוי לשם צל. (אכן לא להגנה מגשמים שלא אמורים לרדת בימים אלו ולא מחום קיצוני שלא אמור להיות אם ישראל במדרגתם, אלא צל המאפשר לנו לשבת תחת השמש מבלי להתחמם בצורה מוגזמת).

פטור מצטער במצוות סוכה
עפ"ז מובן עומק הרעיון בפטור של 'מצטער' ממצוות סוכה, פטור שלא מצינו באף מצווה אחרת. אף יובנו דברי הרמ"א בסוף סימן תר"מ שהפטור מדין מצטער ובכל זאת יושב בסוכה "אינן אלא הדיוטות ולא מקבלים שכר". לכאורה, על פי דרך עבודת ד' בכל שאר המצוות יש ענין להתייגע ולהתאמץ ואף להצטער בשביל המצוות ומדוע במצוות סוכה לא? אלא שכל הענין במצווה זו היא המדרגה האופטימלית של ישראל לשבת בצל ד', ואם מצטערים בישיבה סימן שאיננו ראויים והתבטלה עניינה של המצווה ואין שום ענין לנסות בכח 16 .

מצווה קלה יש לי וסוכה שמה
על פי האמור עד כה תתבאר גמ' מעניינת במסכת עבודה זרה (ג, א). אומרת הגמרא שלעתיד לבוא ינסה רבש"ע את אומות העולם במצוות סוכה ע"י שיוציא חמה מנרתיקה והם יצאו מהסוכה בבעיטה. ויש לשאול למה יצטערו דווקא מחום ולא מגשמים? ומדוע ינסה אותם דווקא במצוות סוכה, הלוא יש תרי"ג מצוות?! ע"פ הנ"ל מבואר, הסכך מיועד למי שמסוגל לשבת בצלו ולהנות מחום השמש. לעתיד לבוא יתגלה כבוד ד' המשול לאור החמה (לכן לא שייך שם לדבר על גשמים) ולמי שלא הכין את עצמו, דהיינו אומות העולם, הסכך לא יהווה "מסננת" אלא הקב"ה יוציא חמה מנרתיקה, מהמגן שלה ואז היא שורפת.
הסוכה היא המצווה היותר מבטאת את שיא מדרגתם של ישראל, כאמור. ישראל המסוגלים לקדש את החומר, ולהשיב אותו אל האלוקים. להיות מסוגלים לחסות בצלו של רבש"ע "בצלו חמדתי וישבתי", שיא התשובה. ישראל אשר בכל הדורות היו בבחינת "עבדים המשמשים את רבן, ומוזגים כוס לרבן" והגיעו להשלמת תהליך תיקון העולם במלכות ש-די הם אלו שיזכו לעתיד לבוא לישב בסוכה.

פסולת גורן ויקב
ומעניין שלצורך אותו צל, אותו מגן, אנו זקוקים ל"פסולת גורן ויקב". אמנם התכלית היא "ולחם לאוכל". מאידך הפסולת מכשירה את המקום, את הסוכה, בה נוכל לקיים את האכילה. ואף הסכך מתולדותיו של הגשם. אין כשר לסכך אלא הצומח מן הארץ. ואף לא עורות של בהמות הנחשבים לעניינים מסויימים כגידולי קרקע. ואף לא העפר עצמו. רק הצומח מן האדמה. ותלוש ולא מקבל טומאה. זה ממש עניינו של הגשם, של המים, שהם כח הטהרה בעולם ומכוחם יש צומח המשולב ממים, אדמה וזרע. רק תולדה טהורה זו יכולה לשמש כסכך. ודווקא תלושה. דהיינו אחר שגזמו את הענף ונטלו ממנו את הפרי, התכלית, בכל זאת הפסולת התרוממה והרויחה תפקיד חדש, כי דוקא כך כפסולת גורן ויקב היא כשרה לסיכוך. ואם נדייק בכך יותר, נחדד ונחקור לצומח הלוא שני אבות: המים והעפר. מי מביניהם גורם הטהרה הדומיננטי? ניתן ללמוד זאת מדין של הרמ"א. בתחילת סימן תרכט ס"א קבע ש"אין מסככין בעפר" מאידך מובא בבאר היטב בתחילת סימן תרכו סק"א שאם נערם שלג על הסכך, הסוכה כשרה. אמנם א"א לסכך רק בשלג, אך אם יערם על הסכך עפר ברור שהסוכה פסולה אך שלג קבעו הפוסקים שכשרה. מה ההבדל ביניהם? ניתן לפלפל בזה מהצד ההלכתי, אך נראה לענ"ד שהדברים מובנים על פי הנ"ל אם העיקר בצומח מן האדמה הוא כח הטהרה שבו שבא מן המים אז ברור שהמים בעצמם אף שטרם הושלמו ולא הצמיחו מ"מ אין הם פוסלים את הסכך כי הם טהורים משא"כ העפר הוא פסול לסיכוך ורק הטוב שבו שתרם לצמיחת הצומח כשר לסיכוך אך הוא בעצמו עפרורי וגס.

חג הסוכות - באספך מגרנך ומיקבך
כאמור, נראה שדווקא מה"פסולת" הזו מתברר החידוש המפתיע והנפלא של חג הסוכות. חג הסוכות אינו רק העלאת קדושת האכילה למדרגה של מצווה בסוכה בבחינת "לחם לאוכל" 17 . אלא בסוכות ניתן לרומם את כל החומר אפילו את הפסולת עד כדי כך ש"הפסולת" הזו ורק היא יכולה להוות את אותו סכך, את אותה ההגנה שפתחנו בה את המאמר, המאפשרת לנו לחסות ולהנות מזיו השכינה מבלי להשרף. היא גם אחת התכליתות של הגשם. הגשם הצמיח את החיטה והגפן וגם ענפים אלו הם יציאה אל הפועל של גשמי שנה. ללא גשמי שנה לא יהיה לנו "סכך" לסוכה. התהליך הזה הוא כל כך עמוק, כל כך מקיף הכל, עד שכל המציאות מתרוממת ואנו מגיעים לחג הסוכות, לתכלית, בו אנו נמצאים במדרגה בה אנו מסוגלים וראויים לקדש את החומר, בפרט אחרי הימים הנוראים, ראש השנה ויוה"כ, אנו בעלי תשובה, ומשיבים הכל לשורשו, מסתיים 'משיב הרוח' ומיד מתחיל מחזור חדש של 'מוריד הגשם'.
לסיום נישא תפילה: "ופרוש עלינו סוכת שלומך סוכת רחמים וחיים ושלום...הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים".




^ 1.. סוכה ב:
^ 2.. סוכה כח.
^ 3.. נפקא מינה למשכיר בית ורוצה לפנות את הדייר, עליו להודיע לו ל' יום לפני ימות הגשמים כדי שיהיה לו מספיק זמן לחפש דירה חלופית, וכותב רש"י (ב"מ קט.) דהיינו עד ט"ו אלול אחרת אסור עליו להוציאו במשך כל ימות הגשמים עד פסח.
^ 4.. ר"ה טז.
^ 5.. שם.
^ 6.. תענית ט:
^ 7.. ישעיה נז
^ 8.. ויקרא ב
^ 9.. או"ח סי' תרכה
^ 10. . והפסוק במלואו "כי שמש ומגן ד' אלוקים, חן וכבוד יתן ד', ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלוקים בציון" בהמשך יוסבר עד כמה שזה קשור לסוכות, לסכך שמהווה הגנה וזכר לענני הכבוד וכו'.
^ 11.. "שס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה ימות החמה" מכות כג, ב.
^ 12.. תענית ז, א וח, ב.
^ 13.. תענית ה, ב.
^ 14.. תפארת ישראל פ"ג
^ 15. . ואין הכוונה ירד ולא ישוב לעולם, אלא ישוב אך לא ישוב ריקם, כדבר ד', אף הגשם ירד ויחייה ויצמיח - ופירותיו ופסולתו ומימיו - ישובו.
^ 16.. עפ"י זה מובן החילוק של הביכורי יעקב(מובא בסימן תרלט בביאור הלכה ד"ה 'הדיוטות') בין מצטער הפטור רק מחמת שלא הטריחוהו, שאז אם בכל זאת יושב מקבל שכר, לבין מצטער הפטור מן הסוכה בעת הישיבה מחמת שלא ראויה לתשבו כעין תדורו.

^ 17.. לאור זה שעיקר התיקון של התהליך השנתי הוא מה שצומח מן האדמה "והולידה והצמיחה" ניתן להבין לעומק מדוע בברכות הנהנין יש חילוק מהותי בין ברכה על דברים שגידולם מן הארץ – עליהם יש משנה סדורה ומורכבת של סדר קדימויות בין הברכות (המוציא, מזונות, גפן, עץ ואדמה) וספרות עניפה בפוסקים מה מוגדר פרי העץ ומה פרי האדמה, לעומת כל השאר שהם דברים שאין גידולם מן הארץ וברכתן "שהכל נהיה בדברו" בלי שום חילוקים. והדברים מופלאים! אלא וודאי שכל מה שעבר את תהליך הבירור של הצמיחה מן הארץ ראוי וזקוק לברכה שתשלים את תהליך הזיקוק שלו. בפרט ברכת המוציא עליה כותב הטור והשו"ע בסימן קסז ס"ד שיש בה עשר תיבות כנגד עשר מצוות שמקיימים בפת ואפשר להוסיף כנגד עשר מלאכות (עד האפייה) ויש תהליך ארוך של תיקון עד שמצליחים להוציא לחם מן הארץ ועל זה מברכים את הברכה המיוחדת הזו. משא"כ דברים שמחוץ לתהליך הזה שלא זקוקים או שלא ראויים לבירור שכזה. דבר נוסף, מעניין, כתוב שלעתיד לבוא "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" דהיינו הקרבנות יעלו רק מן הצומח ולא מן החי. ויש להעמיק.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il