בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • סוכות
קטגוריה משנית
  • שבת ומועדים
  • הסוכה והלכותיה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

undefined
6 דק' קריאה
מחלוקת המחבר והרמ"א
השולחן ערוך בהלכות סוכה 1 פוסק כך:
אוכלים בסכה בליל יו"ט הראשון חובה, אפי' אכל כזית פת יצא ידי חובתו, מכאן ואילך רשות, רצה לאכול סעודה סועד בסוכה, רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פרות וקליות חוץ לסוכה", ובהמשך 2 פוסק "ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית...

הרמ"א מגיה:
וכל זה דוקא בשאר ימים או לילות של סוכות, אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסכה אף אם גשמים יורדים.


מקור המחלוקת
במשנה 3 מובאת מחלוקת ר"א וחכמים:
רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד.

התוס' מקשים שיש סתירה בין המשנה כאן לגמ' בברכות 4 . במשנה מבואר שלדעת חכמים יש חובה לאכול אך ורק בליל יו"ט ראשון של סוכות 5 , ובגמ' בברכות בדיון מתי צריך לחזור אם שכח לומר מעין המאורע כתוב "אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל הכי נמי דאי טעי הדר, אמר ליה אין", משמע שמשום החיוב לאכול בימים טובים ושבתות, אם שכח לומר מעין המאורע בברכה"מ צריך לחזור.
הרא"ש 6 מתרץ כך:
והא דאמרי' בסוכה מכאן ואילך רשות דאי בעי לא אכיל הכי קאמר רשות משום סוכה ולעולם חובה היא משום שמחת יום טוב. וא"ת הא בהא תליא דכיון שהוא אוכל צריך שיאכל בסוכה וי"ל משכחת לה כגון שהוא מצטער מפני ירידת גשמים ואינו חייב לאכול בסוכה אבל חוץ לסוכה חייב לאכול משום שמחת יום טוב, ודוקא מלילה ראשונה ואילך רשות אבל בלילה ראשונה בכל ענין חובה ואפי' יורדין גשמים חייב לאכול כזית בסוכה דילפינן מחג המצות.

היינו שיש הבדל בין חובת אכילה מצד יו"ט לבין חובת אכילה מצד מצות סוכה. מצד חובת אכילה ביו"ט אזי אין הפרש בין אכילה זו לשאר אכילות החג, אלא שזו חיובית וזו בחירית, וכאשר יורדים גשמים אזי אדם פטור מדין 'מצטער פטור מן הסוכה'. אך בליל יו"ט ראשון התחדשה חובת אכילה מדין מצות סוכה וגם כאשר יורדים גשמים חייב אדם לאכול בסוכה.
הרשב"א 7 מקשה שלא יתכן לומר שיש חובת אכילה בסוכה ביו"ט ראשון אף כשיורדים גשמים, שהרי לרבי אליעזר חייב אדם לאכול ארבע עשרה סעודות, ולא מצאנו שהוא חולק על דין מצטער פטור מן הסוכה 8 ועל דין הולכי דרכים 9 . וכיון שגשמים לרוב הראשונים זה דין מצטער שפטור משום "תשבו כעין תדורו", א"כ גם לרבנן בסעודת ליל יו"ט ראשון, אם יורדים גשמים צריך להיות פטור מדין מצטער.
הריטב"א 10 מתרץ את הסתירה באופן אחר. מצד חיוב אכילה ביו"ט ושבת אזי יש חובה לאכול רק כזית פת, וחובת האכילה בתוך סוכה הינה רק מכביצה. חכמים חידשו שבליל יו"ט הראשון אזי יש חובת אכילה מצד מצוות סוכה וממילא גם כזית חייב לאכול בסוכה 11 .
נמצאנו למדים שהשו"ע פסק כשיטת הרשב"א 12 שגם במקרה שיורדים גשמים אדם פטור מלאכול בסוכה מדין מצטער. והרמ"א סובר כשיטת הרא"ש, שבלילה הראשון התחדש שגם אם יורדים גשמים חייב אדם לאכול בסוכה.

שיטה שלישית
מעשה שהיה אצל הגרי"ד סולובייצ'יק, שירדו גשמים ואכל כזית בסוכה והלך לישון. הרב משה סולובייצי'ק חיכה שיפסיק לרדת גשם וכאשר הגשם פסק הוא העיר אותו. הגרי"ד שאל למה הערת אותי, ממה נפשך, אם מצטער חייב אכלתי בזמן ואם מצטער לא חייב אז לא חייבים לאכול בסוכה מדין מצטער.
בספר 'מעשה רב' 13 כתוב שאם יורדים גשמים יש להמתין לשעת הכושר ולאכול בסוכה, ואסור לישון כל הלילה שמא יהיה זמן ראוי לאכילה.
וכ"כ החיי אדם 14 , וכן הביא המשנ"ב דעה זו 15 .
לשיטה זו שצריך להמתין שהגשם יפסק יש מקור בראשונים.
התוספות בברכות 16 כותבים:
ואם תאמר מאי נפקא מינה אם צריך לאכול בשביל יו"ט או בשביל סוכות, ומיהו אומר רבינו יהודה דנפקא מינה כגון שירדו גשמים ואכלו חוץ לסוכה דהשתא אם לכבוד יו"ט שפיר אבל אם בשביל סוכה ביו"ט ראשון צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות אבל בשאר ימים אינו צריך.

לכאורה קשה על תוספות ממה נפשך. אם מצטער פטור, למה להכריח את האדם לבוא אחר שיפסיקו הגשמים? ואם מצטער חייב שיאכל בגשם!
בשיטה זו מתבאר שאף שמצטער פטור מן הסוכה, אין זה פוטר את האדם מחובת האכילה שחלה עליו משום ליל יו"ט ראשון של סוכות, אלא שמפני הגשמים האדם מנוע מלקיים את חובתו משום שצורת המצווה היא 'תשבו כעין תדורו', וכאשר יורדים גשמים אזי אין על הסוכה שֵם דירה, ועל האדם להמתין עד שיפסקו הגשמים ולקיים חובתו.

שתי שיטות או שלוש
היה אפשר לומר שהריטב"א מסכים לשיטת התוס', והוא רק חולק על הרא"ש. אך בתרומת הדשן 17 מבואר לא כך. התרומת הדשן מביא סמ"ג ואור זרוע שחולקים גם על הרא"ש, וגם על תוס' שאמר לאכול אחר הגשמים. וכן נראה בביאור הגר"א בהערותיו על השו"ע שכתב:
ושו"ע השמיטו (לשיטת התוס' שיש להמתין לפסיקת הגשמים) לפי שהרשב"א 18 וסמ"ג ואור זרוע ושאר פוסקים חולקים על זה ואמרו משום ימים טובים סגי כזית ואפי' בכביצה פת דלא בעינן סוכה, ודעת התוס' עיקר.

א"כ מצוה להבין מה הסברא בשיטת הריטב"א ודעימיה. לכאורה התורה חייבה את האדם לאכול בסוכה בט"ו, וכשיורדים גשמים אי אפשר לקיים חובה זו בסוכה. לשיטת הרא"ש התחדשה חובה לאכול אף בגשמים, אבל לולא דבריו צריך לומר שהחובה הראשונה נשארת, אלא שכרגע אין האדם יכול לקיים חובה זו מפני שאין לו סוכה, אבל ברגע שיפסקו הגשמים חייב האדם לקיים חובת אכילה בסוכה.
צ"ל שהריטב"א סובר שהחיוב של קיום מצות סוכה הוא אך ורק בדרך ארץ והתורה חייבה את האדם שיסעד את סעודת הלילה הראשון של סוכות בסוכה (ואין לו רשות לוותר על הסעודה, ואם עושה כן מבטל לא רק את חובת סעודת יו"ט אלא גם את חובת הסוכה). אבל כל שבדרך ארץ לא יתכן לאכול את סעודת הלילה בסוכה, אדם נפטר מחובת הסוכה. ולכן כשיורדים גשמים ואדם אוכל בביתו שוב פטור הוא מלאכול בסוכה, כי לא היה חייב לחכות שיפסקו הגשמים, וגם לא יתכן שיצטרך לאכול פעמיים סעודת לילה, וגם אם יאכל שוב זאת לא תהיה סעודת הלילה האמיתית שלו באותו הלילה. הוכחה לכך ניתן למצוא בשיטת ר"א, שכתב שחובה זו אינה רק בלילה הראשון אלא כל ימי החג, ולא מצאנו שר"א מחייב להתנהג בצורה יוצאת דופן ע"מ לאכול בסוכה בימי החג, אלא הכל כמנהג דרך ארץ.
לכאו' ניתן להביא הוכחה לשיטת הריטב"א מהגמ' בדף מז, א:
'אמר רב יוסף נקוט דרבי יוחנן בידך דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו בסוכה בשמיני ספק שביעי מיתב הוו יתבי ברוכי לא בריכי. ודלמא סבירא להו כמאן דאמר כיון שבירך יום טוב ראשון שוב אינו מברך, גמירי דמאפר אתו".

הגמ' דנה לגבי יו"ט שני של גלויות האם מברכים לישב בסוכה. ר' יוחנן סובר שאין מברכים, והגמ' מביאה הוכחה לר' יוחנן מכל גדולי הדור שישבו בסוכה בשמיני ספק שביעי ולא בירכו, וידוע שהם לא ישבו בסוכה כל ימי החג עד אותו יום כמ"ש רש"י "למדתי מרבותי שהן באו מן האפר, שבהמותיהן רועות שם, ולא ישבו בסוכה כל ימי החג". כיצד כל גדולי הדור פטרו עצמם מישיבה בסוכה כל החג בשביל לרעות בהמות? לשיטת הריטב"א הדבר מובן, הולכי דרכים פטורים מישיבה בסוכה ואפי' לילה ראשון.
התוס' מתרצים לשיטתם "באין מן האפר שבהמותיהן רועות שם ולא ישבו בסוכה כל ימי החג. ואף על גב דאמרי' סוכת רועים, לא היה להם".




^ 1.. סימן תרל"ט סעיף ג.
^ 2.. שם, סעיף ה.
^ 3.. סוכה כז, א.
^ 4.. אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל וכו'. מט, ב.
^ 5.. בגמ' כז,א מבואר שחיוב זה נלמד בג"ש מחיוב אכילת מצה בליל יו"ט ראשון של פסח.
^ 6.. ברכות פ"ז סו"ס כג.
^ 7.. שו"ת הרשב"א ח"ד סימן עח.
^ 8.. סוכה כה, ב ו-כו, א. עבודה זרה ג, ב.
^ 9.. סוכה כו, א. דין זה הוא משום מצטער.
^ 10.. בראשונים יוחס תירוץ זה לרשב"א. אך הרשב"א בברכות מתרץ כתוס' בסוכה ע"ש.
^ 11.. רע"א מתרץ את התוס' שמה שצריך שיעור כביצה כדי להתחייב בסוכה משום שזהו שיעור אכילת קבע, אך בשבת ויו"ט עצם חיוב האכילה ואפי' של כזית חשיב סעודת קבע, וכ"כ הצל"ח.
^ 12.. וכ"כ הריטב"א.
^ 13.. אות ריז'.
^ 14.. ח"ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קמז סעיף ט.
^ 15. . סימן תרל"ט ס"ק לה. החיי"א והמשנ"ב הגיעו למסקנה דומה למש"כ במעשה רב, אלא שהם כתבו כן מצד חומרא של שתי השיטות, ובמעשה רב שיטה זו היא שיטה שלישית כמובא לקמן.
^ 16.. מט, ב. ד"ה אי בעי אכיל.
^ 17.. ח"א סימן צה, ח"ב סימן קס.
^ 18.. עיין לעיל הערה 10.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il