(ג. עד ג.)

הקדמה:

בפרשת כי תשא נצטוינו לתת מחצית השקל לצורך קרבנות ציבור, וצרכים נוספים של המקדש, המסכת דנה בפרטים כיצד היתה מתקיימת מצוה זו ואגב זה מתארת גם שאר סדרים שבמקדש.

הלכה (משנה) א: נושאים שבי"ד היו מבצעים באחד באדר ובט"ו באדר:

1. 1.באחד באדר:
2. a.משמיעין על השקלים – מכריזים (הגמ' לומדת שמשמיעין פירושו מכריזין, מהפסוק בדבה"י ויתנו קול ביהודה ובירושלים להביא לד' משאת משה עבד ד' = מחצהש"ק) בכל עיר שצריך להתחיל להכין את השקלים.
3. b.משמיעין על הכלאיים – הזרעים מתחילים להיות ניכרים וצריך לעקור ולהמעיט ולהשאיר רק מין אחד עד מצב שלא נחשב כלאיים.
4. 2.בט"ו באדר:
5. a.קורין את המגילה בכרכים (המוקפים חומה)
6. b.מתקנים את הדרכים והרחובות שהתקלקלו בימות הגשמים- בשביל עולי רגלים.
7. c.מתקנים את המקוואות – שהתמלאו בוץ בימי הגשמים
8. d.עושים כל צרכי הרבים – אוסף דברים שהגמ' תדון בהם.
9. e.מציינים את הקברות – בגלל שהסיד שסימן אותם נמחק בגשמים, שיזהרו מלהטמא
10. f.יוצאין אף על הכלאיים – בי"ד אוכפים את איסור כלאיים ועוקרים למי של עקר לבד.

חלק ראשון: משמיעים על השקלים – למה באחד באדר?

הגמרא מסבירה שהסיבה שהכריזו על מתן מחהש"ק דווקא בא' אדר, מאחר ובניסן מתחילה שנה חדשה וצריך כבר בא' ניסן להביא קרבנות משקלים חדשים.

את כל השקלים היו אוספים בלשכה מיוחדת במקדש, ומהערימה שנאספה היו תורמים כלומר לוקחים חלק בשלוש קופות = קופסאות מסומנות בשלוש מועדים בשנה כמו שמתואר לקמן בפרק ג', ומהקופות האלו היו לוקחים כסף לקרבנות ולצרכי הציבור והמקדש.

מנין שבא' ניסן צריך להביא קרבנות מהתרומה החדשה?

הגמרא מביאה לימודים מנין שמא' בניסן צריך כבר תרומת שקלים חדשה (מהשקלים שנאספו השנה):

1. 1.רב שמואל ב"ר יצחק: כמו שביום שהוקם המשכן בא' בניסן נתרמה התרומה הראשונה מהשקלים שנאספו (מובא בברייתא בגמ'), כך גם לעתיד.
2. 2.רבי טבי בשם רבי יאשיה בשם רב כהנא: מביא סיפא של ברייתא שלומדת ג"ש
3. 3.רבי יונה, סובר שרבי טבי היה צריך להביא את הברייתא בשלמותה כולל הרישא: בקריאת ר"ח כתוב זאת עולת חדש בחדשו... לכאורה היה מספיק זאת עולת חדש לחדשי השנה? מכאן מדייקת הברייתא שיש חדש מיוחד שבו מביאים לכל השנה. ממשיכה הברייתא בסיפא ללמוד ג"ש ממה שנאמר בפרשת בא – החודש הזה לכם...לחדשי השנה שגם בקרבן התמיד ולשאר קרבנות ציבור אוספים בחודש ניסן.

חלק שני: אחד באדר בשנה מעוברת, וכיצד מספיקים בני חו"ל להביא שקליהם?

דיון 1: אדר שני,

בהתייחס למשנה במגילה שמזכירה אילו מצוות שייכות דווקא באדר שני, מוסיף ר' סימון בשם ריב"ל שגם שימוע שקלים וכלאיים הם דווקא באדר שני.

ר' יוסה מאשר ומביא שתי סיבות מדוע זה כך:

1. 1.60 יום הם זמן רב מידי להכריז על שקלים, ופסיכולוגית זה יגרום לאנשים לשכוח ולאבד את המתח ובסוף לא יביאו את השקלים.
2. 2.במצב שמעברים את השנה יש צורך חקלאי וממילא בשנה מעוברת באדר א' הצמחים עוד לא הבשילו ועוד לא ניכרים הכלאיים ולכן מוקדם מידי להכריז.

דיון שני: מתי מכריזים לבני בבל?

מהלך הגמ': שאלת רבי חזקיה (שאלה רטורית כפי שמסביר תקלין חדתין), רבי עולא הקשה על שאלתו, רבי מנא תירץ את קושייתו של ר' עולא – ולכאורה ההתייחסות לרבי חזקיה טמונה במשא ומתן בין ר' עולא ור' מנא, לפי קרבן העדה: (ועיי' תקלין חדתין, שמסביר ההתייחסות הפוך.)

רבי חזקיה שאל\אמר שאם המטרה של ההכרזה שיספיקו להביא עד ר"ח ניסן את שקליהם א"כ לבני בבל צריך להכריז בתחילת החורף?

רבי עולא הקשה: שבהמשנה בפרק ג' מובא שהיו תורמים את הלשכה ג"פ בשנה בשלושת הרגלים וממילא הקרובים היו צריכים להביא בפסח והבינוניים בשבועות והרחוקים מאד הביאו בסוכות. וממילא לא צריך להקדים לרחוקים את ההכרזה.

תי' לו רבי מנא שאכן בני בבל היו מביאים שקליהם עד לסוכות, אבל שלא כמו הבנתו של ר' עולא, התרומות הקודמות בפסח ובעצרת הם על כל עם ישראל גם אלו שעדיין לא הספיקו להביא (על הגבוי ועל העתיד להגבות) והסיבה שתרמו בג"פ זה כדי לפרסם את הדבר ולהודיע שלכל עם ישראל יש חלק בקרבנות הציבור ואכן גם הרחוקים צריכים להביא את תרומתם עד לסוכות.

חלק שלישי: דברי אגדה על תרומת מחהש"ק:

ר"י בן פזי בשם רבי: דברי המקרא הבאים מרתיעים (הן נקרא ולא נבעת?)

1. 1.לתרומת המשכן הביאו רק נדיבי הלב – כל נדיב לב הביאו את כל תרומת... אבל לעגל – ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב...
2. 2.למעמד קבלת התורה משה הוצרך להוציא את העם – ויוצא משה את העם לקראת האלוקים... אבל לשילוח המרגלים ותקרבון אליי כלכם – מעצמכם.
3. 3.לשבח את ד' בשירת הים משה היה צריך לסחוף אותם – אז ישיר משה ובנ"י, אבל בבכי של בשורת המרגלים – ותשא כל העדה את קולם...

ר"ח ב"א: הנביא צפניה כבר הוכיחם על כך, "אכן השכימו השחיתו" – שלהשחתה השכימו מוקדם לחטא העגל – וישכימו ממחרת, אבל לנדבת המשכן – והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר.

א"ר אבא בר אחא – אין אתה יכול לעמוד על אפיה של אומה זו – מתנהגים בחוסר עקביות, כשנתבקשו נתנו למשכן וכשנתבקשו לעגל גם נתנו.

ריב"ח מביא ברייתא שחולקת ואומרת שהנתינה למשכן לא היתה טהורה כ"כ אלא לכפר להם על מעשה העגל.

ר' חגי בשם רשב"ג אומר שבפרשת תרומה מוזכרת לקיחת התרומה ג"פ משום שאספו אז שלושה סוגי תרומות ורבי אבון מוסיף שגם בפרשת כי תשא על מחצהש"ק הוזכרה תרומה ג"פ:

1. 1.תרומת המשכן – כל אחד הביא כמה שרצה וגם לא היה מכוון לצורך דבר מיוחד.
2. 2.תרומת השקלים – לקרבנות הציבור באופן כללי וגם לצורך מתן שכרן של מבקרי הקרבן ממום והסכום גם יכול להשתנות מעל מחצהש"ק ובלבד שיד כולם שווה.
3. 3.תרומת אדנים – לאדנים דווקא ויד כולם שווה.

חלק רביעי: קריאת מגילה בכרכים, ומה שייך דווקא באדר שני.

דיון 1: זמן קריאת מגילה בכרכים:

ר' חלבו ור"ה ורב בשם ר"ח רבה אמרו שכולם יכולים לקרוא בי"ד. ולכאורה קשה עליהם ממשנתינו, שרבי הזכיר שזמן המגילה הוא בט"ו, מסבירה הגמ' (תקלין חדתין) שמשנתינו לא אמרה שלא יוצאים גם בי"ד, היא נקטה ט"ו כי זה שייך לשאר הנושאים שמוזכרים שם, והסיבה שהזכירו גם קריאת מגילה זה ע"מ ללמד על כולם שכמו שקריאת מגילה שייכת דווקא באדר ב' כך גם שאר הדברים.

ר' יוסה אמר לרב אחא, שמסתבר שמה שאמרו שיוצאים בי"ד יד"ח קריאת המגילה בכרכים זה דווקא בדיעבד כשכבר עבר ט"ו אבל לכתחילה חייבים לקרוא בט"ו גם אם קראו בי"ד. והוכחה מכך שבמקומות שספק אם הם מוקפות קוראים גם בי"ד וגם בט"ו ולכאורה היה מספיק בי"ד – לכן משמע שזה דווקא בדיעבד.

ר"א השיב שגם הוא סובר כן למרות שהוא סובר גם כרבי חלבו ומסביר רב מנא שאמנם מי שבאקראי קרא בי"ד יצא וזה המימרא של רבי חלבו אבל באופן קבוע או כמו בברייתא למי שמסופק לא כי אז ייעקר לגמרי זמן קריאת המגילה בכרכים בט"ו.

דיון 2: זמן קריאת מגילה באדר ב'

רשב"ג בברייתא: כל המצוות דווקא באדר ב', אבל איסור הספד ותענית גם באדר א'.

ר"א בשם רב ור' סימון בשם ריב"ל אמרו הלכה כרשב"ג.

רב הונא רבה מציפורין אמר שרבי חנינא מציפורין הנהיג כרשב"ג, מדייקת הגמ' שדווקא הנהיג אבל לא דרש כן ברבים כהלכה. אבל לעניין שטרות כן מקובל בפועל שאדר סתם ללא תיאור זהו אדר ב' ור"י חולק שזהו אדר א'.