בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • שמונה פרקים לרמב"ם
לחץ להקדשת שיעור זה
יד כסלו תשע"ד

פרק ד חלק ד

התורה מוליכה את האדם בדרך האמצעית, דרך הזהב. על פי זה מסביר הרמב"ם את שאלת ישראל לזכריה אם ימשיכו לצום על החורבן לאחר הגאולה גם כשאלה מידותית, כלומר, איך ניתן 'לוותר' על חלק מסוים בנפש.

undefined

בשביל הנשמה

יד כסלו תשע"ד
3 דק' קריאה
התורה בדרך הזהב
וְזֹאת הַתּוֹרָה הַשְּׁלֵמָה, הַמַּשְׁלֶמֶת אוֹתָנוּ•, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד עָלֶיהָ יוֹדְעָהּ: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה ... מַחְכִּימַת פֶּתִי" (תהלים יט, ח) - לֹא זָכְרָה דָּבָר מִזֶּה•. וְאָמְנָם כִּוְּנָה שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם טִבְעִי, הוֹלֵך בַּדֶּרֶך הָאֶמְצָעִית: יֹאכַל מַה שֶּׁמֻּתָּר לוֹ לֶאֱכֹל בְּשִׁוּוּי•, וְיִשְׁתֶּה מַה שֶּׁמֻּתָּר לוֹ לִשְׁתּוֹת בְּשִׁוּוּי, וְיִבְעַל מִי שֶׁמֻּתָּר לוֹ לִבְעֹל בְּשִׁוּוּי, וִייַשֵּׁב הַמְּדִינוֹת בְּצֶדֶק וּבְיֹשֶׁר, לֹא שֶׁיִּשְׁכֹּן בַּמְּעָרוֹת וּבֶהָרִים, וְלֹא שֶׁיִּלְבַּשׁ הַשֵּׂעָר וְהַצֶּמֶר, וְלֹא שֶׁיַּטְרִיחַ הַגּוּף וִיעַנֵּהוּ. וְהִזְהִיר מִזֶּה בְּמַה שֶּׁבָּא אֵלֵינוּ בַּקַּבָּלָה•. אָמַר בְּנָזִיר: "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ" (במדבר ו, יא), וְאָמְרוּ: "וְכִי עַל אֵי זֶה נֶפֶשׁ חָטָא זֶה? עַל שֶׁמָּנַע עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, אִם מִי שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן צָרִיך כַּפָּרָה, הַמְצַעֵר עַצְמוֹ מִכֹּל דָּבָר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה" (תענית יא ע"א).

שאלת הצום לזכריה
וּבְמָסֹרוֹת נְבִיאֵינוּ וּמַעְתִּיקֵי תּוֹרָתֵנוּ, רְאִינוּם מְכַוְּנִים אֶל הַשִּׁוּוּי, וְאֶל שְׁמִירַת נַפְשׁוֹתֵיהֶם וְגוּפוֹתֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר תְּחַיֵּב הַתּוֹרָה. וְהֵשִׁיב ה' יִתְעַלֶּה עַל יְדֵי נְבִיאוֹ, לְמִי שֶׁשָּׁאַל• עַל צוֹם יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה, הַאִם יַתְמִיד בָּזֶה אוֹ לֹא, וְהוּא אָמְרָם לִזְכַרְיָה: "הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִֹיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים" (זכריה ז, ג), וֶהֱשִׁיבָם: "כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי• [וְ]זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה, הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי, וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ, הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים" (שם שם, ה-ו). אַחַר כָּך צִוָּם בְּצֶדֶק וּבְמַעֲלָה• בִּלְבָד, לֹא בְּצוֹם, וְהוּא אָמְרוֹ לָהֶם: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר, מִשְׁפָּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (שם שם, ט) וְכוּ'. וְאָמַר אַחֲרֵי כֵן: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִֹירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (שם ח, יט). וְדַע, כִּי 'אֱמֶת' - הֵן הַמַּעֲלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת, לְפִי שֶׁהֵן אֲמִתִּיּוֹת, לֹא יִשְׁתַּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ בַּפֶּרֶק הַשֵּׁנִי; וְ'הַשָּׁלוֹם' - מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת, אֲשֶׁר בָּהֶן יִהְיֶה הַשָּׁלוֹם בָּעוֹלָם.

___________________________________

הַמַּשְׁלֶמֶת אוֹתָנוּ – המביאה אותנו לשלימות. מִזֶּה – מן הפרישות הקיצונית. בְּשִׁוּוּי – באופן מאוזן. בַּקַּבָּלָה – בדברי חז"ל. לְמִי שֶׁשָּׁאַל – יהודי גלות בבל בתחילת ימי בית שני, שאלו האם להמשיך בצומות החורבן. בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי – תענית תשעה באב שהיא בחודש החמישי וצום גדליה שהוא בחודש השביעי. בְמַעֲלָה – מעלות המידות.

ביאורים
הרבה ספרים נכתבו על תיקון המידות. הרמב"ם מחדש לנו שהספר היסודי והבסיסי ביותר הוא התורה בעצמה ! היא זו שמתווה לנו את הדרך לתיקון הנפש. ובכך נותן הרמב"ם פרשנות חדשה לפסוק: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ " [תהלים יט, ח]. הספר העיקרי שהוא משיב את הנפש, דהיינו שמדריך אותה איך לשוב לישרות ולטבע שלה, הוא התורה. הסיבה לכך היא בגלל שהתורה היא תמימה, שלמה, ולא החסירה שום פרט בצמיחתו הנפשית של האדם. ולכן אם התורה לא אמרה להתנזר מפרט מסוים אין להתנזר ממנו.
הרמב"ם אומר שהיחס של התורה לנזיר שהזיר את עצמו מן היין הוא שלילי, "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ " [במדבר ו, יא]. הכהן צריך לכפר על האדם שהתנזר מהנאות החיים ובראשם מהיין המשמח לבב אנוש. התורה אומרת שהוא נטה והתרחק ממה שראוי לנפש. הוא עשה מעשה שהשפיע לרעה על הנפש והסיט אותה מהישרות הבסיסית שלה. הרמב"ם הביא דוגמה זו כי היא ראיה מוצקה כנגד ההמון החושבים שמעשי קיצוניות הם טובים. הנה אדם, שבמבט חיצוני פרש מהבלי העולם ובוודאי הוסיף לימוד תורה ופרישות. האדם הרגיל עומד מן הצד ומביט בו בהתפעלות. הרמב"ם לא מתלהב מכך. התורה אינה מעודדת פרישות. לא רק שהיא לא תומכת בכך אלא היא חושבת שזה חטא . קיצוניות היא חטא ומחלה, סטייה למקום לא בריא.
התורה מדייקת בדבריה ואומרת שזה חטא "על הנפש". שלא כמו עבירה רגילה שהיא ביחס לאלוהים, סטייה מידתית היא ביחס ש בין האדם לעצמו. הוא לא עובר על לאו מדאורייתא אבל עושה מעשה חמור עוד יותר, הוא סר מדרכה של תורה. הוא לא עובר על מצווה נקודתית אלא בכלל אינו מבין איך התורה רוצה שאנחנו נחיה. וזה מה שהנביא זכריה עונה לאותו שואל – הקב"ה רוצה חיים ישרים ומוסריים. הוא אינו חפץ במעשים מוזרים ולא שגרתיים. זוהי דרך התורה.

הרחבות
דרך האמצע – פשרה?
וְאָמְנָם כִּוְּנָה שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם טִבְעִי, הוֹלֵך בַּדֶּרֶך הָאֶמְצָעִית. דרך האמצע היא הדרכה של "התורה השלמה המשלמת אותנו". התורה מכוונת אותנו להשתמש במכלול כוחות הנפש בלי לוותר על שום ערך או צורך. בזה מבהיר הרמב"ם שדרך האמצע איננה פשרנות או ויתור , אלא שלימות כוללת . זהו תהליך דיאלקטי של מפגש בין שני קצוות מנוגדים 'תזה' ו'אנטיתזה' שיוצר מציאות חדשה הכוללת את שניהם יחד 'סינתזה'. לכן בתחילת הפרק, הרמב"ם לא הסתפק ברשימה שמית של המידות הקיצוניות, אלא טרח לקרוא שם מדויק למידה האמצעית שמאזנת אותם.
למה פרישות נחשבת חטא?
וְכִי עַל אֵי זֶה נֶפֶשׁ חָטָא זֶה? עַל שֶׁמָּנַע עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. בניגוד להשקפה הנוצרית, היהדות מביטה על הגוף והנפש כיחידה אחת שמרכיבה את דמותו של עובד ה'. קיום המצוות בשלימות נעשה רק בשיתוף פעולה הדוק ביניהם. לכן, כשם שפגיעה בנפש היא חטא, כך הפגיעה בגוף היא חטא.

שאלות לדיון
מה דרך האמצע ביחס לאכילה ושתיה? האם ומתי מותר להרבות בהם? האם מותר ללכת למסעדה כדי להתענג על מאכלים ערבים? האם יש עניין להרבות בתעניות למי שגופו חזק?
איזו מעלה חשובה יותר – האמת או השלום?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il