ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שבתי בן אריה ושיינדל ווליש ז"ל
אָמְנָם אַל תִּטְעֶה בִּדְבָרִים אֵלּוּ, לִשְׁלֹל הַשְּׁלֵמוּת מִמִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיּוֹצִיא שְׁלֵמוּתוֹ אֶל הַפֹּעַל, אֲשֶׁר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁהוֹצִיא שְׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ1 אֶל הַפֹּעַל. אֵין אָנוּ שׁוֹלְלִים הָעוֹלָם הַבָּא מִמֶּנּוּ כְּלָל, אִם יֵשׁ בּוֹ הֲכָנָה אֶל הַשְּׁלֵמוּת וָמֵת, שֶׁאָנוּס הָיָה שֶׁלֹּא הוֹצִיא שְׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ לַפֹּעַל. כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה(ברכות ו, א) : חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס, יֵשׁ לוֹ עַל זֶה שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה הַמִּצְוָה*. וְזֶה מִצַּד כִּי הַשָּׂכָר לֶעָתִיד הוּא לַנְּשָׁמָה*, וְכַאֲשֶׁר הוּא אָנוּס לֹא הָיָה עִכּוּב זֶה מִצַּד הַנְּשָׁמָה רַק לַגּוּף, וּלְכָךְ נוֹתְנִין לַנְּשָׁמָה שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה הַמִּצְוָה. רַק אִם לֹא עָשָׂה בְּמֵזִיד, בְּדַעֲתוֹ וּבְשִׂכְלוֹ, וְזֶה הָיָה מִצַּד הַנְּשָׁמָה, הַכַּוָּנָה בְּמִי שֶׁאֶפְשָׁר לְהוֹצִיא שְׁלֵמוּתוֹ אֶל הַפֹּעַל וְלֹא הוֹצִיא שְׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ אֶל הַפֹּעַל. וְדָבָר זֶה יִתְבָּאֵר עוֹד בְּבֵאוּר רָחָב וּבִדְבָרִים בְּרוּרִים. וְהִתְבָּאֵר לְךָ, כִּי מַעֲלַת הָאָדָם הוּא בְּכֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר אַחַר זֶה. וּלְפִיכָךְ, לֹא יִהְיֶה אוֹנָאָה בְּנַפְשׁוֹ לוֹמַר שֶׁיֵּשֵׁב בָּטֵל וְיַצְלִיחַ בְּהַצְלָחָה נִצְחִית, רַק הַצְלָחָתוֹ בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת.
___________________________________
אנו עשויים להסיק ממה שאמרנו לעיל, שמי שלא הוציא את כוחותיו מן הכח אל הפועל, 1 כגון מי שהלך לעולמו בקיצור ימים, לא יגיע אל השלימות המיועדת לבני האדם – העולם הבא, אולם אין הדבר כן. מי שהלך לעולמו קודם שהוציא שלמותו אל הפועל, אם הייתה בו היכולת להוציא את כוחותיו לפועל, לא נשלל ממנו עולם הבא, שהרי הוא אנוס. כן מצאנו בחז"ל: חשב לעשות מצוה ונאנס יש לו על זה שכר כאילו עשה המצוה. הסבר הדבר, כאשר האדם אנוס, הדבר שמעכב אותו מלעשות את המצוה זו המציאות הגשמית, ולכן יש לו שכר, כי השכר הוא לנשמתו של האדם, אבל כאשר האדם נמנע מקיום המצוה במזיד, הרי המונע אותו זה רצונו ושכלו, שהם הצד הרוחני שבו, אם כך המונע הוא מצד הנשמה, לכן אין לה שכר במקרה זה. אבל כאמור מי שיש לו יכולת ולא הוציאה אל הפועל מחמת אונס ראוי הוא לשכר, ודבר זה יתבאר עוד בהמשך בפרק ה'. מסקנת הדברים: האדם נברא עם כוחות שנמצאים בכח, רק בהוצאתם אל הפועל באמצעות המצוות יזכה בשכרו לעולם הבא. בלא עמל לא יגיע אל ההצלחה העתידית.
ביאורים
המהר"ל לימדנו שהאדם צריך לעשות השתדלות ולהשקיע על מנת להוציא את נשמתו מהכוח אל הפועל. אך הבנה לא מעמיקה של דבריו יכולה להוליד טעות גדולה. שהרי אם נדרשת פעולה כדי להוציא מהכוח אל הפועל את הפוטנציאל שטמון באדם, המדד המרכזי להצלחת פעולתו הוא מבחן התוצאה; האם האדם הוציא לפועל את נשמתו או לא? מי שלא הוציאה אל הפועל, מכיוון שהיה אנוס או מסיבות מוצדקות אחרות, יהיה פטור מן העונש, אך לא יזכה באותו עונג עליון שזכה האדם שהוציא לפועל את נשמתו. אין מה לעשות. תפיסה זו מרפה ידיים ויכולה לגרום לתסכול גדול, ובייחוד למי שהאונס שלו נבע מריבונו של עולם. אדם שנולד חסר ידיים יהיה מתוסכל מכיוון שהוא לא יכול לקיים מצוות הנחת תפילין אף שהחיסרון שקיים בו הגיע מריבונו של עולם.
הבנה זו היא טעות. ה' אינו מודד את האדם רק על פי התוצאה המעשית אלא בעיקר על פי הרצון שלו להוציא את נשמתו אל הפועל. מי שנדון בעולם העליון ומקבל שכר היא הנשמה. השכר שהיא מקבלת הוא התוצאה הישירה של הדבקות שלה באלוהים בעולם הזה. דבקות זו באה לידי ביטוי בקיום מצוות. קיום המצוות המעשי אינו הסיבה לשכר אלא רק מגלה עד כמה הרצון היה חזק ואיתן עד שהתגבר על מכשולים וקשיים ובטא את אהבתו ואת קישורו לה' יתברך. ממילא מי שהגוף אונסו ואין לו אפשרות לממש את רצונו להידבק בבוראו, אך רצונו עז ואיתן לעשות זאת, יקבל שכר כאילו קיים את המצווה, מכיוון שרצונו חזק וזה הדבר המרכזי בקרבת אלוהים. כמובן, אדם שאינו אנוס אינו יכול לחשוב שלא יקיים והוא יקבל שכר, מכיוון שאי קיום המצוות שלו מגלה עד כמה הוא רחוק מריבונו של עולם.
הרחבות
* שכר האנוס שלא עשה מצווה
חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס, יֵשׁ לוֹ עַל זֶה שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה הַמִּצְוָה. הגמרא בשבת אומרת: "מאי ולחושבי שמו אמר רבי אמי אפילו חישב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" [בבלי שבת סג.]. המהר"ל התקשה בהסבר מימרא זו. איך יש שכר אף על פי שאין ביטוי חיצוני של הנשמה? המהר"ל מתרץ שעיקר השכר בעולם הבא מגיע לנשמה. לא היא הפריעה לעשיית המצוות, אלא אונס חיצוני. אם כן, המֵמד האלוהי שבאדם קיבל ביטוי ברצונו של האדם וכך יצא אל הפועל.
המאירי מבאר באופן אחר: "לעולם תהא מחשבתו של אדם רדופה אחר המצוות שאף המחשבה אינה אלא תועלת והיא המביאה לידי המעשה אמרו חכמים אפי' חשב אדם לעשות מצווה ונאנס.." [ברכות ו.]. לא מודגשת כאן היציאה אל הפועל על ידי המחשבה כמרכיב העיקרי שבמצווה, אלא המחשבה כמניעה את האדם לעשות מצווה, וכיוון שהגורם לעשיית המצווה קיים, נחשב כאילו עשאה.
* מי מקבל שכר בעולם הבא
כִּי הַשָּׂכָר לֶעָתִיד הוּא לַנְּשָׁמָה. המהר"ל כתב באופן פשוט שהנשמה היא זו שמקבלת שכר בעולם הבא. כך גם כתב הרמב"ם [הלכות תשובה ח, ב]: "העולם הבא אין בו גוף וגוויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת".
הראב"ד , במקום, משיג על הרמב"ם בחריפות, וכמוהו הרמב"ן בשער הגמול ורבים אחרים. אמנם, גם הראב"ד מודה שהגוף שבו יקומו המתים לתחייה שונה מהגוף שאנו מכירים היום: "אפשר שהבורא ישים גווייתם חזקות ובריאות כגווית המלאכים וכגווית אליהו זכור לטוב" [שם].
שאלות לדיון
"חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס, יֵשׁ לוֹ עַל זֶה שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה הַמִּצְוָה" - האם גם אנו מתייחסים לרצון טוב כאילו בוצע?
מדוע דווקא התורה והמצוות מוגדרות כהצלחה, הרי אפשר להצליח גם בתחומים אחרים?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
אנחנו קודש למענך
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שימוש נכון בתנור הביתי
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך עושים קידוש?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך מכינים תה בשבת?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
חכמת התורה וחכמות החול
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
