ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
זליג בן הרש צבי גוטליב ז"ל
נושא הפרק: המצוות מצרפות את האדם
דעת הרמב"ם: למצוות יש טעם, לפרטי המצוות אין טעם
אַחַר שֶׁבֵּאַרְנוּ לְךָ כִּי מִדּוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, כְּמֶלֶךְ הַגּוֹזֵר עַל עַמּוֹ, אֵין עָלֶיךָ לַחְשֹׁב כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ הַמַּאֲמָר הַזֶּה, שֶׁדַּעַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ הַמִּצְווֹת וְאֵין לָהֶם טַעַם*, רַק שֶׁהֵם גְּזֵרָה לְנַסּוֹת יִשְׂרָאֵל וּלְצָרֵף• אוֹתָם, אִם יִשְׁמְרוּ אֶת מִצְווֹתָיו. וְהֵבִיא לָזֶה1 מַאֲמָרָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה(מד, א) : וְכִי מָה אִכְפַּת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם שׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר אוֹ שׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף? הֲרֵי• לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל אִמְרַת אֱלֹהַּ צְרוּפָה עַד כָּאן. וּפֵרֵשׁ הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בָּזֶה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן הַמִּצְווֹת לְנַסּוֹת וּלְצָרֵף בָּהֶן הַבְּרִיּוֹת. וְדַעְתּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהִמָּשֵׁל•, כִּי לְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה אֵין סָפֵק שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טַעַם, לָמָּה צִוָּה בְּמִצְוָה זֹאת, אֲבָל לַדְּבָרִים הַפְּרָטִיִּים שֶׁהֵם בַּמִּצְוָה, כִּי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ בָּהּ דְּבָרִים פְּרָטִיִּים2 , אֵין לָהֶם טַעַם. וְעַל זֶה אָמַר: וְכִי מָה אִכְפַּת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם שׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר אוֹ מִן הָעֹרֶף, כִּי שְׁחִיטַת צַוָּאר דָּבָר פְּרָטִי, כִּי מִצְוַת שְׁחִיטָה שֶׁיִּשְׁחַט וְלֹא יִמְלֹק, יֵשׁ בּוֹ טַעַם, אֲבָל שֶׁיִּשְׁחֹט מִן הַצַּוָּאר וְלֹא יִשְׁחֹט מִן הָעֹרֶף, לַדָּבָר הַזֶּה אֵין לוֹ טַעַם, כָּךְ הֵם דְּבָרָיו.
דחיית שיטת הרמב"ם
וּבְוַדַּאי אֵין טַעַם לַפֵּרוּשׁ הַזֶּה. כִּי עַל כָּל הַתּוֹרָה אָמַר הַכָּתוּב(דברים ד, ח) : כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִים כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְאָמַר עוֹד(דברים ד, ו) : וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וגו'. וַהֲרֵי, כִּי כָּל דָּבָר שֶׁבַּתּוֹרָה בַּכְּלָל וּבַפְּרָט, הַכֹּל דִּבְרֵי חָכְמָה. וְלֹא כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב הוּא, כִּי לַדְּבָרִים הַפְּרָטִיִּים אֵין טַעַם כְּלָל, כִּי לֹא הָיָה זֶה תּוֹרָה שֶׁל חָכְמָה.
___________________________________
בפרק הקודם בארנו שמצוות הקב"ה לישראל הם גזירות, כמלך הגוזר על עבדיו. לשיטתנו אין לפרש כמו שפרש הרמב"ם ז"ל בביאור מאמר חז"ל: שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות. הרמב"ם באר שמאמר זה הוא לדעת מי שסובר שאין טעם למצוות. 1 במורה נבוכים [ג, כו] הביא הרמב"ם דברי חכמים: וכי מה איכפת לו לקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף, לא ניתנו המצוות אלא כדי לצרף בהם את הבריות שנאמר: כל אמרת אלוה צרופה. ביאר הרמב"ם לפי שיטתו האומרת שיש טעם לכל מצווה, שכוונת חכמים אינה על המצווה עצמה, כי לכל מצווה בודאי יש טעם, אלא כוונתם לפרטי המצווה. 2 כי בכל מצווה יש עצם המצווה ויש פרטים במצווה. לזה נתנו חכמים דוגמא שוחט מן הצואר ושוחט מן העורף. המצווה לשחוט ולא למלוק יש בה טעם, אבל לפרטים מהיכן לשחוט מן הצואר או העורף, שהם הפרטים במצווה, לזה אין טעם. זו תמצית דברי הרמב"ם.
ובודאי דבריו הם ללא טעם, כי על כל התורה כולה אמר הכתוב: כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת. ואמר הכתוב עוד: ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה וכו'. הרי שהכתוב כלל את כל מה שנכתב בתורה, הן הכללים והן הפרטים, בכלל דברי חכמה שאף העמים מכירים בהם כדברי חכמה. ואין לומר כמו הרמב"ם שלפרטים אין טעם.
[לְצָרֵף – הרמב"ם משתמש במילה 'לצרף' במשמעות - לנסות, לבחון. המאמין נבחן על אמונתו בקיום פרטי המצוות שאינם מובנים לו. הֲרֵי – מכאן נובעת המסקנה. בְּהִמָּשֵׁל – בביאור המשל והדוגמה שבמדרש משחיטת הצוואר.]
ביאורים
כפי שכבר למדנו, אחד מהנושאים החשובים בלימוד התורה הוא טעמי המצוות. רבים מחכמי ישראל עסקו בשאלת טעמיהן של המצוות השונות והסיבות לנתינתן. הרמב"ם במורה הנבוכים [חלק ג פרק כו] מבאר שאנו חייבים לומר שיש טעמים למצוות התורה, שישנה סיבה למה ניתנה דווקא מצווה זו ולא אחרת. הרמב"ם אף מאריך לבאר את טעמן של מצוות רבות. אך מה עם פרטי המצוות? האם גם להם יש טעם וסיבה או שמא הם חסרי טעם? על שאלה זו עונה הרמב"ם תשובה מפתיעה. לפרטי המצוות אין טעם וסיבה! לעיקר המצווה יש טעם ואילו לפרטיה אין טעם. למשל, יש סיבה לכך שהתורה ציוותה להקריב קרבנות. הדבר מקרב את האדם אל הקב"ה ועוזר לו להתרחק מתפיסת עובדי האלילים. אך לשאלה למה להביא כקרבן דווקא כבש ולא איל אין טעם שכלי. הרי אם הקב"ה ציוה להביא קרבן – הקרבן חייב להיות בעל חיים כלשהו. על כל בעל חיים שהתורה הייתה אומרת היינו שואלים מדוע דווקא זה ולא בעל חיים אחר. הרמב"ם לומד את שיטתו מהמדרש (בְרֵאשִׁית רַבָּה מד, א) שכותב: וְכִי מָה אִכְפַּת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם שׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר אוֹ שׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף? הֲרֵי לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן הַבְּרִיּוֹת. לקב"ה אין כוונה עקרונית במקום השחיטה אלא רק על עצם הצורך בשחיטת הבהמה. הרמב"ם סובר שבקיום פרטי המצוות מתגלה שאין האדם עושה את התורה בגלל טעמיה, אלא כדי לקיים את רצון ה'. בכך הוא דבק ברצונו של הקב"ה ללא עירוב של השכל האנושי אשר גורע מקבלת דבר ה' ומהתבטלות אליו. דבר זה מצרף ומזכך את האדם מתפיסותיו האנושיות ומרוממו לעולם פנימי שמחובר לקב"ה, מקור החיים.
המהר"ל דוחה תפיסה זו מכל וכל. כל התורה כולה היא חכמתו של הקב"ה. אי אפשר לומר שחלקים ממנה הם ללא טעם וסיבה. כל התורה כולה, כולל כל פרטיה, היא חוכמה אלוהית עמוקה והיא בנויה בסדר ובדיוק מופלאים.
הרחבות
* האם לדרוש טעמי מצוות או לקיימן בתמימות?
שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ הַמִּצְווֹת וְאֵין לָהֶם טַעַם. הגמרא ב מסכת סנהדרין אומרת: "אמר ר' יצחק – מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם" [סנהדרין כא:]. הגמרא מתארת כיצד חטא שלמה המלך משום שידע את טעם המצווה. ניתן ללמוד מכך שידיעת טעם המצווה עלולה להביא לזלזול בקיום המצווה חלילה. טעם נוסף שאומר המהר"ל הוא שאין לשכל האנושי את היכולת להבין את כוונותיו הנשגבות של ה' יתברך. מאידך גיסא, ישנן מספר סיבות מדוע יש חשיבות לדרישת טעמי המצוות: א. כשיש לאדם טעם הגיוני לעשיית המצווה הוא מקיים אותה עם חשק רב יותר , ולא מתוך תחושת עול וכפייה [מגיד משנה, הלכות לולב ח, טו]. ב. הבנת טעמי המצוות מביאה את האדם לאהבת ה' [מכתב מאליהו א, עמוד 219]. ג. כאשר מנסים להבין את רצון ה' ולבאר טעמים אמיתיים ושורשיים במצוותיו, ניתן להקים תרבות קדושה ולהילחם בדעות זרות ומקולקלות [מאמרי הראי"ה, טללי אורות].
אם כן יש חשיבות לדרישת טעמי המצוות, אך יש לזכור מספר סייגים: א. קיום המצווה אינו מותנה בהבנתנו. ב. הטעמים האמיתיים למצווה נשגבים מבינתנו, ואילו הטעם שאנו נותנים הוא לפי המדרגה שלנו וקוצר הבנתנו. ג. לזכור שאנו עוסקים בדבר ה' ולא בנושאים אנושיים. (רמב"ם הלכות תמורה ד,יג, הלכות מעילה ח,ח. ועיין כוזרי מאמר שני כו; ס). יחד עם סייגים אלה אף המהר"ל יודה שניתן לדרוש טעמי מצוות (עיין לעיל פרק ו, בהתייחסותו לדברי הרמב"ן).
* טעמי פרטי המצוות
וְלֹא כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב הוּא, כִּי לַדְּבָרִים הַפְּרָטִיִּים אֵין טַעַם כְּלָל. בשמונה קבצים מבאר הרב קוק את כוונת הרמב"ם [קובץ ו, עה].
שאלות לדיון
הרמב"ם סובר שרק לכללי המצוות יש טעם אבל לא לפרטים. וכי הרמב"ם סובר שאין הקב"ה מדייק בפרטים?!
'כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים'. איך המצוות גורמות לנו להיראות 'חכמים' בעיני הגויים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות
עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
