ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גואל בן שרה
וְהָאָדָם הֶפֶךְ הַנִּמְצָאִים. שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אֵינָם קוֹנִים מַעֲלָה עַל מַה שֶּׁנִּבְרְאוּ, אֲבָל לֹא יָצְאוּ גַּם כֵּן מִסֵּדֶר הָרָאוּי. וְהָאָדָם קוֹנֶה מַעֲלָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה, אֲבָל הוּא יוֹצֵא מִן הַסֵּדֶר1 *. וְכַאֲשֶׁר הַנְּבִיאִים הָיוּ מוֹכִיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל, הָיוּ מוֹכִיחִים אוֹתָם בַּדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים2 . כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא יְשַׁעְיָה(ישעיה א, ג) : יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ וגו'. וּמֹשֶׁה, אֲדוֹן כָּל הַנְּבִיאִים, אָמַר(דברים לב, א) : הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם. וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (שם) עַל זֶה: אָמַר לָהֶם: הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּם, אֲשֶׁר בָּרָאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם, וְאֵין לָהֶם שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, וְהֵם לֹא שִׁנּוּ מִדָּתָם. רְאִיתֶם הַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֵךְ לַמִּזְרָח? אוֹ שֶׁמָּא זְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה חִטִּים וְהִיא הֶעֶלְתָה שְׂעוֹרִים? וְאִם אַתֶּם מְקַיְּמִים תְּקַבְּלוּ שָׂכָר, וְאִם לָאו תְּקַבְּלוּ עֹנֶשׁ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמְנָם מַעֲלָתוֹ עַל יְדֵי הַמַּעֲשִׂים הָאֱלֹהִיִּים, וּכְמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהֵם יוֹתֵר נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים מִמַּעֲשֵׂה הַטֶּבַע, שֶׁהֵם מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, וְדָבָר זֶה מְיֻחָד בָּאָדָם3 .
___________________________________
שונה האדם משאר הברואים, לא רק בזה שהם אינם יכולים להתעלות מעל המצב בו הם נבראו ואילו האדם יכול להתעלות, אלא גם בזה שהם אינם יכולים לרדת מהדרגה בה נבראו 1 והאדם עשוי לרדת. בשעה שהוכיחו הנביאים את ישראל על מעשיהם, 2 הם השתמשו בהשוואה לעולם הטבע, וכוונתם בזה הייתה שישראל היו צריכים ללמוד מעולם הטבע שלא לרדת מהמעלה הטבעית שלהם, כמו שאמר ישעיהו הנביא: ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. ומשה אדון הנביאים אמר: האזינו השמים. אמרו על כך חכמים בספרי: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם לישראל: הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו את מדתם, או שמא אמר גלגל חמה איני עולה מן המזרח,... ותשמע הארץ אמרי פי, הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את מדתה, שמא זרעתם בה ולא צמחה, או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים... והלא דברים קל וחומר ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד, אם זוכים אין מקבלים שכר ואם חוטאים אין מקבלים פורענות, ואין חסים על בניהם ועל בנותיהם, לא שינו את מדתם, אתם שאם זכיתם אתם מקבלים שכר, ואם חטאתם אתם מקבלים פורענות, ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם, על אחת כמה וכמה שאתם צריכים שלא תשנו את מדותיכם. אדרבא על האדם להתעלות ממדרגתו הטבעית על ידי מצוות התורה, כמו שהתבאר לעיל בפרק ב', שמעשי האדם נאים ומושלמים יותר ממעשי הטבע. 3 אפשרות העלייה של האדם היא המייחדת את האדם משאר הנבראים.
ביאורים
ראינו אתמול שהאדם מובדל משאר המציאות הטבעית על-ידי יתרונו השכלי. הבדל נוסף, שהוא פועל יוצא מיתרונו זה, הוא בכך שאותו חלק שמבדילו משאר הבריאה אינו סטטי (קבוע), אלא נועד לשינוי ועליה. על האדם מוטלת העבודה לא לעמוד במקום במדרגתו השכלית הרוחנית, אלא לשאוף להוסיף בכל עת מעלה על גבי מעלה. מובן שתוספת זו צריכה להיות מופנית למה שקשור למעלתו וליתרונו, דהיינו לצדדים הרוחניים והשכליים שבו, ולא לצדדים הגשמיים הטבעיים שבו, בהם הוא משותף לשאר הבריאה.
יתרון זה, המאפשר לאדם להתקדם במעלה ולא לעמוד במקום, עלול להביא גם לתוצאה הפוכה בה לא רק שאין התקדמות כלפי מעלה, אלא יכולה להיות גם נפילה. האדם אינו יצור סטטי מבחינה רוחנית כשאר הבריאה, והוא נתון כל הזמן לשינויים. עליו להכריע לאיזה כיוון רצונו ללכת. הדרך להתקדם לכיוון הרצוי היא ההתעסקות במעשים האלוהיים, שהם התורה והמצוות. אפשרות זו אינה קיימת בשאר המציאות הטבעית כולה, שמה שיש בה לא מיועד לשינוי רוחני ואין בה את האפשרות להגיע לכך.
משום כך, מבאר המהר"ל, כשהנביאים הוכיחו את ישראל הם השתמשו בהשוואתם לכוחות טבעיים כבעלי חיים וגרמי השמים, להורות לישראל שלמרות מעלתם הגבוהה בהרבה מכל הכוחות הטבעיים, בכך שלא מימשו את מעלתם זו הפכו עצמם לפחותים מהם מבחינה מסוימת, שבניגוד לישראל, הרי הם לא שינו את יעודם.
הרחבות
*מרכזיות האדם בבריאה
בימים האחרונים עסקנו בשיטת המהר"ל בה מוצב האדם במרכז הבריאה. אולם, דבר זה נתון במחלוקת ראשונים. הרס"ג סובר שאכן, אם נתבונן בבריאה, נראה שהדבר החשוב ביותר, בשבילו נברא הכל, נמצא באמצע. ובאמצע העולם נמצא האדם: "מצאנו את הארץ באמצע והשמים והגלגלים מקיפים אותה מכל רוחותיה, נתברר לנו שהדבר שהוא מטרת הבריאה הוא בארץ. חקרנו אחר כך כל חלקיה ומצאנו כי העפר והמים מתים, ומצאנו הבהמות בלתי מדברים, ולא נותר אלא האדם, ידענו ברור שהוא המטרה המכוונת בלי ספק" [אמונות ודעות ד].
הרמב"ם לעומת זאת, שולל גישה זו מכל וכל. לדעתו האדם אמנם נעלה יותר מכל הנבראים העשויים מחומר, אך אין זה נכון כלפי בריאות רוחניות [מורה נבוכים ג, יג]. הרב קוק מבאר שמחלוקת זו ביחס לחשיבות האדם כלל אינה מחלוקת. זוהי הכרעה מוסרית המשתנה מדור לדור בהתאם למצב הנפשות החיות בו [מאמרי הראיה עמ' 110-111]. (להרחבה נוספת: אורות הקודש ג, שנז).
*יכולת ההתעלות מאפשרת גם ירידה
וְהָאָדָם קוֹנֶה מַעֲלָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה, אֲבָל הוּא יוֹצֵא מִן הַסֵּדֶר. המהר"ל כותב שמחד, לאדם יש אפשרות להתעלות, בניגוד לשאר הברואים. אך מאידך, יש לו אפשרות גם 'לצאת מהסדר', לקלקל את מעשיו ולרדת מטה מטה.
הגמרא במגילה מביאה דברים דומים על עם ישראל כולו: "כי נפל תפול לפניו, דרש רבי יהודה בר אלעאי: שתי נפילות הללו למה? אמרו לו: אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהן יורדין - יורדין עד עפר, וכשהן עולין - עולין עד לכוכבים" [טז, א].
המהרש"א מפרש דברים אלו באופן הבא: "אומה זו משולה לעפר... שיורדין עד עפר. שהכל מושלין בהן... כמו העפר שנדרסת לכל. וכשהן עולין - עולים עד לכוכבים. כמו שאי אפשר לאדם לעלות למקום הכוכבים כך אי אפשר לכל אומה ולשון לשלוט בהן".
ניתן להמשיל זאת לכוח האטום, בו אפשר להשתמש בצורה נכונה ובכך לגרום לחסכון בחשמל ובפחם, ומנגד אפשר להשתמש בו בצורה הרסנית ולייצר בעזרתו פצצות. כך גם ביחס לאדם. מחד, כיוון שלאדם ניתן כוח רב הוא יכול להביא איתו ברכה לעולם, ומאידך, עלול הוא לגרום סבל רב. גם בתור אומה קיבלנו כוח רב. אם נמלא את תפקידינו ונקיים את מצוות ה', נרומם את העולם כולו. אך אם נתעלם מתפקידינו וננהג כחוקות הגויים, נרד עד עפר חס-וחלילה, ואיתנו ירד העולם כולו.
שאלות לדיון
מדוע הנביאים מוכיחים אותנו דווקא על המעשים הפשוטים שבין אדם לחברו, ולא על מצוות בין אדם למקום?
מה גורם לנו לרצות 'חוויה רוחנית', ולהתעלם מהמוסר האנושי הפשוט?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
