ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גואל בן שרה
וְהָאָדָם הֶפֶךְ הַנִּמְצָאִים. שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אֵינָם קוֹנִים מַעֲלָה עַל מַה שֶּׁנִּבְרְאוּ, אֲבָל לֹא יָצְאוּ גַּם כֵּן מִסֵּדֶר הָרָאוּי. וְהָאָדָם קוֹנֶה מַעֲלָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה, אֲבָל הוּא יוֹצֵא מִן הַסֵּדֶר1 *. וְכַאֲשֶׁר הַנְּבִיאִים הָיוּ מוֹכִיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל, הָיוּ מוֹכִיחִים אוֹתָם בַּדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים2 . כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא יְשַׁעְיָה(ישעיה א, ג) : יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ וגו'. וּמֹשֶׁה, אֲדוֹן כָּל הַנְּבִיאִים, אָמַר(דברים לב, א) : הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם. וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (שם) עַל זֶה: אָמַר לָהֶם: הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּם, אֲשֶׁר בָּרָאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם, וְאֵין לָהֶם שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, וְהֵם לֹא שִׁנּוּ מִדָּתָם. רְאִיתֶם הַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֵךְ לַמִּזְרָח? אוֹ שֶׁמָּא זְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה חִטִּים וְהִיא הֶעֶלְתָה שְׂעוֹרִים? וְאִם אַתֶּם מְקַיְּמִים תְּקַבְּלוּ שָׂכָר, וְאִם לָאו תְּקַבְּלוּ עֹנֶשׁ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמְנָם מַעֲלָתוֹ עַל יְדֵי הַמַּעֲשִׂים הָאֱלֹהִיִּים, וּכְמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהֵם יוֹתֵר נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים מִמַּעֲשֵׂה הַטֶּבַע, שֶׁהֵם מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, וְדָבָר זֶה מְיֻחָד בָּאָדָם3 .
___________________________________
שונה האדם משאר הברואים, לא רק בזה שהם אינם יכולים להתעלות מעל המצב בו הם נבראו ואילו האדם יכול להתעלות, אלא גם בזה שהם אינם יכולים לרדת מהדרגה בה נבראו 1 והאדם עשוי לרדת. בשעה שהוכיחו הנביאים את ישראל על מעשיהם, 2 הם השתמשו בהשוואה לעולם הטבע, וכוונתם בזה הייתה שישראל היו צריכים ללמוד מעולם הטבע שלא לרדת מהמעלה הטבעית שלהם, כמו שאמר ישעיהו הנביא: ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. ומשה אדון הנביאים אמר: האזינו השמים. אמרו על כך חכמים בספרי: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם לישראל: הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו את מדתם, או שמא אמר גלגל חמה איני עולה מן המזרח,... ותשמע הארץ אמרי פי, הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את מדתה, שמא זרעתם בה ולא צמחה, או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים... והלא דברים קל וחומר ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד, אם זוכים אין מקבלים שכר ואם חוטאים אין מקבלים פורענות, ואין חסים על בניהם ועל בנותיהם, לא שינו את מדתם, אתם שאם זכיתם אתם מקבלים שכר, ואם חטאתם אתם מקבלים פורענות, ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם, על אחת כמה וכמה שאתם צריכים שלא תשנו את מדותיכם. אדרבא על האדם להתעלות ממדרגתו הטבעית על ידי מצוות התורה, כמו שהתבאר לעיל בפרק ב', שמעשי האדם נאים ומושלמים יותר ממעשי הטבע. 3 אפשרות העלייה של האדם היא המייחדת את האדם משאר הנבראים.
ביאורים
ראינו אתמול שהאדם מובדל משאר המציאות הטבעית על-ידי יתרונו השכלי. הבדל נוסף, שהוא פועל יוצא מיתרונו זה, הוא בכך שאותו חלק שמבדילו משאר הבריאה אינו סטטי (קבוע), אלא נועד לשינוי ועליה. על האדם מוטלת העבודה לא לעמוד במקום במדרגתו השכלית הרוחנית, אלא לשאוף להוסיף בכל עת מעלה על גבי מעלה. מובן שתוספת זו צריכה להיות מופנית למה שקשור למעלתו וליתרונו, דהיינו לצדדים הרוחניים והשכליים שבו, ולא לצדדים הגשמיים הטבעיים שבו, בהם הוא משותף לשאר הבריאה.
יתרון זה, המאפשר לאדם להתקדם במעלה ולא לעמוד במקום, עלול להביא גם לתוצאה הפוכה בה לא רק שאין התקדמות כלפי מעלה, אלא יכולה להיות גם נפילה. האדם אינו יצור סטטי מבחינה רוחנית כשאר הבריאה, והוא נתון כל הזמן לשינויים. עליו להכריע לאיזה כיוון רצונו ללכת. הדרך להתקדם לכיוון הרצוי היא ההתעסקות במעשים האלוהיים, שהם התורה והמצוות. אפשרות זו אינה קיימת בשאר המציאות הטבעית כולה, שמה שיש בה לא מיועד לשינוי רוחני ואין בה את האפשרות להגיע לכך.
משום כך, מבאר המהר"ל, כשהנביאים הוכיחו את ישראל הם השתמשו בהשוואתם לכוחות טבעיים כבעלי חיים וגרמי השמים, להורות לישראל שלמרות מעלתם הגבוהה בהרבה מכל הכוחות הטבעיים, בכך שלא מימשו את מעלתם זו הפכו עצמם לפחותים מהם מבחינה מסוימת, שבניגוד לישראל, הרי הם לא שינו את יעודם.
הרחבות
*מרכזיות האדם בבריאה
בימים האחרונים עסקנו בשיטת המהר"ל בה מוצב האדם במרכז הבריאה. אולם, דבר זה נתון במחלוקת ראשונים. הרס"ג סובר שאכן, אם נתבונן בבריאה, נראה שהדבר החשוב ביותר, בשבילו נברא הכל, נמצא באמצע. ובאמצע העולם נמצא האדם: "מצאנו את הארץ באמצע והשמים והגלגלים מקיפים אותה מכל רוחותיה, נתברר לנו שהדבר שהוא מטרת הבריאה הוא בארץ. חקרנו אחר כך כל חלקיה ומצאנו כי העפר והמים מתים, ומצאנו הבהמות בלתי מדברים, ולא נותר אלא האדם, ידענו ברור שהוא המטרה המכוונת בלי ספק" [אמונות ודעות ד].
הרמב"ם לעומת זאת, שולל גישה זו מכל וכל. לדעתו האדם אמנם נעלה יותר מכל הנבראים העשויים מחומר, אך אין זה נכון כלפי בריאות רוחניות [מורה נבוכים ג, יג]. הרב קוק מבאר שמחלוקת זו ביחס לחשיבות האדם כלל אינה מחלוקת. זוהי הכרעה מוסרית המשתנה מדור לדור בהתאם למצב הנפשות החיות בו [מאמרי הראיה עמ' 110-111]. (להרחבה נוספת: אורות הקודש ג, שנז).
*יכולת ההתעלות מאפשרת גם ירידה
וְהָאָדָם קוֹנֶה מַעֲלָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה, אֲבָל הוּא יוֹצֵא מִן הַסֵּדֶר. המהר"ל כותב שמחד, לאדם יש אפשרות להתעלות, בניגוד לשאר הברואים. אך מאידך, יש לו אפשרות גם 'לצאת מהסדר', לקלקל את מעשיו ולרדת מטה מטה.
הגמרא במגילה מביאה דברים דומים על עם ישראל כולו: "כי נפל תפול לפניו, דרש רבי יהודה בר אלעאי: שתי נפילות הללו למה? אמרו לו: אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהן יורדין - יורדין עד עפר, וכשהן עולין - עולין עד לכוכבים" [טז, א].
המהרש"א מפרש דברים אלו באופן הבא: "אומה זו משולה לעפר... שיורדין עד עפר. שהכל מושלין בהן... כמו העפר שנדרסת לכל. וכשהן עולין - עולים עד לכוכבים. כמו שאי אפשר לאדם לעלות למקום הכוכבים כך אי אפשר לכל אומה ולשון לשלוט בהן".
ניתן להמשיל זאת לכוח האטום, בו אפשר להשתמש בצורה נכונה ובכך לגרום לחסכון בחשמל ובפחם, ומנגד אפשר להשתמש בו בצורה הרסנית ולייצר בעזרתו פצצות. כך גם ביחס לאדם. מחד, כיוון שלאדם ניתן כוח רב הוא יכול להביא איתו ברכה לעולם, ומאידך, עלול הוא לגרום סבל רב. גם בתור אומה קיבלנו כוח רב. אם נמלא את תפקידינו ונקיים את מצוות ה', נרומם את העולם כולו. אך אם נתעלם מתפקידינו וננהג כחוקות הגויים, נרד עד עפר חס-וחלילה, ואיתנו ירד העולם כולו.
שאלות לדיון
מדוע הנביאים מוכיחים אותנו דווקא על המעשים הפשוטים שבין אדם לחברו, ולא על מצוות בין אדם למקום?
מה גורם לנו לרצות 'חוויה רוחנית', ולהתעלם מהמוסר האנושי הפשוט?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
